שפת אמת, דברים, ראה כ׳

א

תרנ"ד

ב

בפסוק ראה אנכי נותן. אנכי היא התורה. וגם כפשוטו כחו של מרע"ה לפניכם כחן של ישראל. וכתי' מחדש בטובו בכל יום מ"ב. בטובו הוא התורה וגם מרע"ה וישראל. כדאיתא יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. שהברכה בא בכל יום מהקב"ה באמצעיות התורה וישראל ומשה רבינו ע"ה. וז"ש במד' אל תגביהו את הטובה מלבוא לעולם כי הברכה לפניכם היא. וגם זה עצמו הפי' ראה כו' היום. שצריך האדם לראות בכל יום כי הברכה תלוי בשמיעת התורה ומצות:

ג

עוד במדרש אין מפסיקין בקללות משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס. כי הקב"ה נתן כל הנהגות בנ"י ע"פ התורה. ולכן מקבלין בנ"י הברכה וגם הקללה ע"פ התורה. ואין עונש איש ישראל כמו עונש הרשעים אבל גם הוא תורה ולכן נק' מוסר ה'. וכמו בקבלת הטובה אין השפע בא לבנ"י ע"י אמצעיים רק מהקב"ה בעצמו וזה אות השבת כמ"ש במ"א. כמו כן העונשין של בנ"י לא נמסרו לשליח. וז"ש אנכי נותן אנכי היא התורה וכ"כ עמו אנכי בצרה. וע"ז כתי' אוהבו שחרו מוסר. שגם המוסר יש בו אור ושחר. היפוך מ"ש חושך שבטו שונא בנו. וע"ז אמר דהע"ה שבטך ומשענתך המה ינחמוני. וכל העונשים של בנ"י להעביר ליכלוך העונות כדאי' בזוה"ק שלח ה' ממית כו' וכי שמא דא ממית רק שהוא ממית הסט"א וחשכות הגוף להאיר הנשמה ע"ש. וזה ג"כ פי' הכ' ראה אנכי נותן כו'. פי' שיכולין לקבל התורה דרך הברכה כשזוכין לכך. ואם לאו יצטרכו לקבל התורה ע"י העונשין ח"ו. ולכן אין מפסיקין בקללות כי סופם לבא לידי ברכה כי הוא מוסר ה' וכמ"ש אשר יאהב ה' יוכיח פי' בעצמו:

ד

בפסוק בנים אתם לה"א. ופליגי בברייתא ר"מ אומר אם נוהגין מנהג בנים ור"י אומר ב"כ וב"כ קרוין בנים כדאיתא בקדושין ל"ו. ויש להקשות האיך אפשר הבן להתחלף הלא זה החילוק בין בן לעבד כדאיתא בזוה"ק עבד אי לא יפלח כדחזי יעביר לי'. אבל ברא או יקטלוני' או יעבד רעותי' ואיך יוכל להשתנות מעבד לבן. אבל התירוץ הוא כמ"ש במ"א כי בוודאי בנים קאי על הנשמה ולא על הגוף שבא מט"ס. וכפי זיכוך הגוף זוכין להארת הנשמה. ונק' בנים. וז"ש אם אתה נוהג מנהג בנים שנמשך הגוף אחר כח הנשמה. חל על הגוף גם הארת הנשמה. ואם לאו מסתלק הארת הנשמה ח"ו. ובשבת שהוא יומא דנשמתא נק' בנ"י בנים לעולם:

ה

בפסוק עשר תעשר כו' ואכלת לפני ה"א כו' למען תלמד ליראה כו'. מו"ז ז"ל אמר ללמוד מכאן דאכילה בקדושה לפני ה' מתקן האדם להיות ירא שמים. וכמו כן סעודת שבת שנקרא סעודתא דמהימנותא לפי שמתקן הגוף להיות נמשך אחר הקדושה ודפח"ח. וז"ש במד' רעה אמונה על הפרשת המעשרות וגם תורתך בתוך מעי ע"ש. כי המעשרות הי' מתקן המאכל וניזון האדם בקדושה. לכן נסמך עשר תעשר למאכלות אסורות שמקודם. וזה רמז המעשר דאיתא עוה"ז נברא בה' ועוה"ב בי'. וכבר כתבנו במ"א כי זה האותות שנתן הקב"ה בבנ"י אות המילה ביו"ד לרמוז שהם בני עוה"ב. ולפי שא"י בעוה"ז להתקדש לגמרי כמו בעוה"ב נתן לנו מצות לאחוז בהם בדרך הקודש. וכן שבת שהיא מעין עוה"ב. ובזוה"ק דיש לכל איש ישראל אות ברית מילה ושבת. מילה ותפילין והם ב' יודין משם הוי' ושם אדנות. והם תיקון ברית הלשון והמעור. ולכן כתי' עשר תעשר לרמוז על ב' הבריתות שניתקנו בכח המעשרות. ולכן הי' מצות וידוי אחר המעשרות כדכתי' בפ' כי תכלה לעשר כו' ואמרת לפני ה' כו' ביערתי כו'. שנפתח פיו של איש ישראל. וזה שרמזו במד' תנחומא שאמר איוב אם לא הפרשתי מעשרות תמו דברי איוב שלא אוכל להתוודות ע"ש. וכמו כן ניתקן ברית המעור שנתראו לפני ה' ג"ע בשנה כדכתי' יראה כל זכורך. ומעין זה יש בשבת כמ"ש במד' תנחומא בב' דברים מתחטאין בנ"י לפני המקום בזכות שבת ומעשרות ע"ש: