שפת אמת, דברים, ראה ו׳

א

תרל"ח

ב

במדרש נרי בידך כו'. וזה אנכי נותן לפניכם כו' בו"ק. פי' שהברכה שהקב"ה מחדש בכ"י מ"ב. והוא ניתן ביד בנ"י. כי הם ראשונים לקבל השפע מהבורא ית'. וכפי מה שהם מוכנים לקבל הטובה כך מתברך הבריאה בכללות. וצריך כל איש ישראל לידע כי כל העולם מתברך בשבילו. וכן ח"ו להיפוך מעוכב השפע ע"י חסרון המקבלים. וז"ש נותן לפניכם היום בכל יום כו'. ונקודה התחדשות היורד משמים בכל יום ע"ז אמרו נרי בידך. וע"ז ניתקן כל ברכות השחר וק"ש ותפלה בכל יום הכנה לקבל הברכה היורד משמים בכל יום כנ"ל. וכתיב לפניכם כי נקודה זו הכללית יורדת לכללות בנ"י כשמתאחדין להיות אחד. לכן ביום השביעי דמתאחדין בי' שורה הברכה והיום הוא שבת כמ"ש במ"א. וז"ש במד' שמור תשמרון כו' כל המצוה כו' ק"ש שבת. שהם מצות כלליות. והוא קיום הבריאה בכלל שע"ז אמרו צדיקים מקיימים העולם שנברא בעשרה מאמרות:

ג

גם פרשנו הפסוק ע"פ מ"ש רש"י אבד ואחר כך תאבדון שצריך לשרש אחרי'. כי כמו שכח הקדושה ועבודת האדם אין לו שיעור. כמו כן זה לעומת זה עשה כו'. וכפי מה שאדם מתחיל לבער הרע שבקרבו נולד לו תמיד מיני התנגדות אל עבודת הבורא באופנים שונים. ובכל עת ניתן לפניו מחדש ב' הדרכים ברכה וקללה. אמנם באמת היא הבטחה ג"כ אבד ואח"כ תאבדון. שבסוף יהיו זוכין לאבד לגמרי כל מיני עבודות זרות אותן האנשים אשר התחילו גם עתה לאבד את היצה"ר. אף כי א"י לגמור עתה הכל. יהיו מקוים לעתיד בעזרת הבורא ית':

ד

בפסוק כי ירחיב כו' תאוה נפשך. ותאות הגוף לא נזכר. לכן התיר הכתוב בכל אות נפשך תאכל כמ"ש במ"א מזה. וראי' לזה אזהרת הדם רק חזק כו'. אם כי אין לנו תאוה לדם כלל. מזה הוכחה שהכתוב מדבר מתאות הנפש. שאין אנו יודעין מזו התאוה עדיין. כי בוודאי לעולם יש ב' הדרכים. וכפי שאדם מתעלה ממדרגה למדרגה. כך נמצא אצלו שם ג"כ מיני תאוות אשר לא טובים המה כמובן: