שפת אמת, דברים, עקב י״ח

א

תרמ"ט

ב

במצות ברכת המזון ואכלת ושבעת וברכת כו. דכתי' ואכלת ושבעת השמרו כו' שאין אדם מורד אלא מתוך שביעה כו' א"כ נראה דוברכת הוא תיקון שלא יבא לידי מרידה. ואדרבא יכול לקבל ברכה מתוך אכילה. דהנה כתי' לא על הלחם כו' ע"כ מוצא פי ה' יחי'. ופי' האריז"ל שחיות מאמרו ית' שיש בתוך המאכל הוא חיות אל הנפש. והגשמיות אל הגוף. ע"ש. שע"י ברכות זוכין למצוא פנימיות המזון שהוא מזון הנפש. כי בוודאי כשעשה הש"י המאכל להיות מזון אל האדם הוא מזון גם בפנימיות. וע"י התורה זוכין למצוא זה המזון. דיש זכור ושמור בכלל כל המצות. זכור הוא בחי' מ"ע לעורר הפנימיות וניצוצי קדושה שיש בכ"ד ע"י המ"ע. ושמור ע"י הל"ת לשמור החיצוניות וקליפות שלא יתמשכו יותר מדאי. וב' אלו הם בכ"ד שבעולם. לכן כתי' ושבעת וברכת הוא בחי' זכור בפה. השמרו לכם בחי' שמור בלב. לכן אחז"ל שלחן שאמרו עליו ד"ת כאילו אכלו משלחנו של מקום ב"ה דכתי' וידבר אלי זה השלחן כו'. כיון שדיבר עליו ד"ת הוא שולחנו של מקום. והוא כנ"ל שע"י ד"ת זוכין למצוא פנימיות המזון שבקדושה. וע"ז רמזו חז"ל אם אין קמח אין תורה הוא פנימיות הקמח שמזין אל הנפש. וג"כ אם אין תורה אין קמח שבלי כח התורה אין פנימיות המזון מתגלה. ולכן אמרו בגמ' שצריכין להזכיר בברכת המזון ברית ותורה. שע"י בריתו שחתם בבשרנו וע"י התורה יכולין אנו למצוא מזון הפנימיות שהוא מצד הקדושה ומחי' ומזין את הנפש כנ"ל:

ג

במדרש שמע ישראל כו' הה"ד באזנינו שמענו כו'. ע"ש במדרש. יובן ע"פ ששמעתי ממו"ר א"ז ז"ל שאמר בפסוק לא בצדקתך כו' שמרע"ה אמר כן להודיע כי לא זכו אל א"י בכח צדקתם רק מתנה בזכות אבותינו. כדי שיהי' שייכות א"י לכל דורות השפלים ג"כ ע"ש. והן הן דברי המד' שמשה רבינו ע"ה הכניס ידיעה זו בלבות בנ"י לידע כי א"י היא במתנה וע"ז הוסד כל המזמור הנ"ל באזנינו שמענו פועל פעלת כו' גוים הורשת ותטעם כו' לא בחרבם ירשו כו' כי ימינך כו'. לכן צוה ישועות יעקב גם עתה כו' כי לא בקשתי אבטח כו' ע"ש כל המזמור: