שפת אמת, דברים, עקב ז׳

א

תרל"ח

ב

במדרש מנורה של פרקים אסור להרכיב בשבת כו' לטובתך נתתי לך השבת כו' מתן שכר המצות בעקב כו'. ביאור הענין כי השי"ת במדת טובו הי' נותן לצדיקים כל טוב גם בעוה"ז. אבל כי עוה"ב א"א להיות רק אחר כל השלימות. לאשר הוא הטוב בכל מיני השלימות. ועבודת האדם בעוה"ז לסדר הפרקים. ובשלימות המנורה אז מאיר אור העליון. ולכן השכר בעקב אחר כל תיקון השלם. אכן מתנה טובה נתן השי"ת לבנ"י והוא השבת שיש בו מעין עוה"ב ע"י ביטול המלאכה נותן לבנ"י הארה משלימות שלעתיד. וע"ז נאמר פורס סוכת שלום כו'. וימי המעשה הם ששת קני מנורה וכפי העבודה בחול להרכיב הקנים ולבטלם אל הנקודה הפנימיות שהוא השבת. אז מאיר השבת שהוא אור שבעת הימים. לכן ההרכבה אסור בשבת. כי הארת השבת אחר השלימות בימי המעשה כנ"ל. וימי המעשה עם השבת הם כדמיון עוה"ז ועוה"ב. וכמו כן בכל אדם בפרט א"א לבא להשגה אמתית עד אחר תיקון השלימות כפי ערך ההשגה. וע"ז נאמר ג"כ והי' עקב תשמעון כי השמיעה הוא בעקב כנ"ל:

ג

בפסוק ויאכילך את המן כו' לא על הלחם לבדו. דקשה כי סדר הבריאה הצומח מכח הדומם וכן הב"ח ניזון מהצומח. והמדבר מב"ח כי הוא מעלה את כולם. ואיך אכלו בנ"י המן. והי' לכאורה חסרון להבריאה דצ"ח. אבל האמת הוא כי לכל הברואים יש שורש למעלה. ובוודאי המן שהוא רוחניות המזון הי' נמצא [*בו] שורש דומם צומח חי והכלל כי כפי עמידת האדם כך נמשכו אחריו כל הברואים כי הוא נק' עולם קטן שכולל את כולם. וכשהוא בגשמיות צריך לאכול דצ"ח בגשמיות. וכשהיו בנ"י במעלה עליונה היו כלולין בהם שורשי דצ"ח כנ"ל. וז"ש על כל מוצא פי ה' פי' שאדם כולל שורשי הברואים כולם גם ברוחניותם עד שורש הראשון. שהרי כולם נמשכו ממוצא פי ה'. והבן:

ד

בפסוק ועתה ישראל מה ה' כו' שואל כו' כ"א ליראה. ובגמ' הכל בידי שמים חוץ מי"ש. וכי לא ידענו כי הכל ביד"ש. אבל ביאור הענין כי כל עבודת האדם ג"כ הכל ביד"ש. אך הנקודה קטנה שיש לאדם בעבודת הבורא ית' היא י"ש. וע"ז אמרו פתחו לי כחודה של מחט. וזה השער הקטן הוא בידי האדם. וכל המצות ומעש"ט והשגות האדם הכל בא ע"י י"ש. והיא מרגניתא דלית לה טימי וע"ז נאמר יראת ה' היא אוצרו. וחז"ל אמרו א"ת מה אלא מאה. ודרשו מזה מאה ברכות. והענין כי מה הוא היפוך ממאה שמאה הוא כל השלימות מהתחלה עד הסוף. ובאמת ע"י הבטול להש"י שהוא בחי' מה הנ"ל עי"ז יכולין לבוא לאחדות והוא המשכות הא' שהוא רמז לאחדות וממילא נפתח מקור הברכות וזה החכמה שנאמר הן יראת ה' היא חכמה. שעיקר החכמה להבין כי כח כל הברואים מהבורא ית'. וממילא ע"י הביטול אליו ית' יכולין להפיק רצון מה' וחכמה זו היא שניתן לבנ"י וע"ז נאמר כח מעשיו הגיד לעמו שאין שום אומה יכולין להשיג יראה הנ"ל רק בנ"י. וז"ש שואל מעמך דייקא: