שפת אמת, דברים, עקב ה׳

א

תרל"ה

ב

והי' עקב כו' ושמר ה"א לך כו' וקשה כי מה צריך הכתוב זה להודיע כי היתכן שלא יקיים השי"ת הברית והשבועה. ובמד' מאמונתו של ב"ו אתה יודע אמונתו של הקב"ה וביאור הענין כי כמו שמצות הקב"ה ותורתו צריך כח גדול ושמירה בעוה"ז לגבור נגד הסט"א. כמו כן ממש בשמים צריך הברית והשבועה שנשבע הקב"ה לאבות שמירה והתגברות כח הרחמים נגד הקטרוגים ושרי אומות שלמעלה. והכל תלוי בעבודת האדם למטה. וכפי האמונה שמתקיימת בישראל לפנים משורת הדין וגוברין נגד יצה"ר ומוסרין נפשם בעבור הקב"ה ותורתו. נותנים כח וקיום בשמים לעשות עמהם לפנים משורת הדין ג"כ. ושלא להשגיח על הקטרוגים. כמו שהמה אין משגיחין על יצרם הרע כי הכל במדה:

ג

שכחתי התחלת המאמר. וסוף הדברים שי"ל פי' עקב תשמעון ע"פ המד' כל המצוה המתחיל אומרים לו גמור כו'. כי באמת עיקר קיום המצוה הוא כשיגמור כל המצוה כראוי. כי אם בא לידי גאות ופני' על ידי ההתחלה טוב לו שלא הי' מתחיל כלל. וז"ש עקב תשמעון שישמעו בסוף קיום המצוה. כי שמיעה לשון הבנה והאזנה:

ד

בפסוק כי תאמר כו' רבים הגוים האלה כו' רש"י פי' בלשון שמא תאמר. ומו"ז ז"ל פי' בלשון אף שהוא הבטחה אף שלא יתחזקו כ"כ באמונה מ"מ יתחזקו בהקב"ה. ולכן נאמר מעט מעט אגרשנו כו' וי"ל עוד כפשוטו כי כשיפול בלב בנ"י פחד מהאומות לא יאמרו כי הוא סימן ח"ו שיוסיפו עי"ז לירא מהם. כי באמת צריכין בנ"י להשגיח על כל מה שנופל בלבם. אך הכתוב אומר כי הוא רק כדי לזכור ביצ"מ עי"ז נופל בלבם פחד המלחמות כדי שיזכרו חסדי ה' שעשה עמנו במצרים וזכירה זו עצמה היא העצה להינצל מהם וכתי' זכור תזכור כו' שע"י הזכירה מעוררין זכירה בשמים ג"כ שבנ"י מעוררין גאולת מצרים ע"י הזכירה כנ"ל:

ה

והי' א"ש תשמעו כו'. כי כתי' לשקוד על דלתותי שיש ב' פתחים. פי' בכל דבר שנפתח קצת השגה לאדם צריך אח"כ להיות פתח ב' לקבל ההשגה כראוי. כי הכפל הוא קיום הדבר. כמאמר שינה עליו הכתוב לעכב. וזה ענין אמרם ז"ל לקבל עליו עמ"ש תחילה ואח"כ עול מצות כי והי' א"ש היא השמיעה אחר שמע שהיא שמיעה ראשונה. והאמת כי כל השגה משמים היא. וצריך אח"כ האדם לקבל ההשגה הטוב וזה הוא עבודת האדם. וקבלת עמ"ש הוא ביטול לגמרי להקב"ה. והי' א"ש הוא המשכות ההשפעה לפרטות. ולכן הוא קבלת מצות שהם נגד אברי האדם כנ"ל: