שפת אמת, דברים, נצבים ל׳

א

תרס"ד

ב

כי המצוה הזאת כו' ל"נ היא ממך כו'. ובמד' הפותח והחותם בתורה מברך לפני' ולאחרי' כו'. כי הנה אורייתא סתים וגליא כמ"ש בזוה"ק. וב' הבחי' ניתנו לישראל שגם הם סתים וגליא. ולכן אמר לא נפלאת על בחי' הסתום לא בשמים הוא כי התורה היורדת מן השמים תורה שבכתב הוא סתום ומלא סודות ורזין עד אין מספר. ולא רחוקה היא בחי' הנגלית שבכח הפה לגלות ונדבר בדברי תורה. וע"ז אמר לא מעבר לים הוא כי באמת הדיבור הי' בגלות במצרים עד שהוציאנו הקב"ה משם. ובזה ניתן לנו כח הפה כמ"ש למען תהי' תורת ה' בפיך כי בי"ח הוציאך ה' ממצרים. וז"ש בפיך ובלבבך לעשותו בפיך בחי' גליא ובלבבך בחי' סתום. ואין מי שיכול לפתוח בתורה רק בנ"י בכח התרי"ג מצות שנק' נר מצוה שהוא עצה איך לגלות אור תורה. וכמו שכל מפתח יש בו צורה כדמות המנעל ובו יכולין לפתוח. ואם נשתנה צורת המפתח א"א כלל לפתוח. כן מפתח של התורה הוא תרי"ג מצות. וכל מצוה ציור פרטי וע"י קיום כל התרי"ג נפתח התורה. ולכן נעלמה מעיני כ"ח רק בנ"י שנמסר להם המפתח. ולכן כ' במד' למי שממציא את כל רמ"ח מצות. ומ"מ בכל מצוה יש התקשרות לכל תרי"ג מצות כמ"ש תרי"ג מצות התלויות בה. ומכ"ש מצות שנאמר בהם ששקולין ככל המצות כמו שבת וציצית נפתח בהם אור התורה. והקורא בתורה מברך לפני' על שזיכנו הקב"ה לדבר בתורה וכשזוכה להשיג הארה פנימיות כמ"ש (מדרש שיר השירים פרשה א') לב חכם ישכיל ע' פיהו זה בחי' סתים וע"ז ברכה אחרונה שנתן לנו תורת אמת היא בחי' סתום וחתום: