שפת אמת, דברים, נצבים י״ז

א

תר"ן

ב

א"נ היום כו' לעברך כו'. דאיתא כנסי' שהיא לש"ש סופה להתקיים. ומשה רבינו ע"ה כינס את בנ"י בדורו שיהי' כוונתם רק לשמו ית' כמ"ש לעברך בברית. וע"י שכיוונו לש"ש נשאר זה הברית לכל הדורות כמ"ש את אשר ישנו כו' איננו. ודורו של מרע"ה הי' כולל כל הדורות שלפניו ולאחריו. כדאיתא שכל הנשמות מבריאת עולם עד סוף העולם עמדו בזה הברית. וכל דבר שהי' בכלל כו' ללמד על הכלל כולו כו'. שבכל דור ודור כפי הכנסי' שמתאספין לש"ש לקבל עול מלכותו ית' מתאספין עמהם כל הדורות. אך לא הי' דור כדורו של מרע"ה שקיבלו התורה. ולכן הי' כל מעשיהם הכנה לכל הדורות. ובכל דור מתקיים בפועל קצת ממה שהוכן אז. וז"ש והי' כי יבאו עליך הדברים האלה כו'. שלדורות אחרונים יתקיימו אלה הדברים בפועל:

ג

בפרשת התשובה כי המצוה הזאת כו'. כי הנה עיקר התשובה אינו על עבירה דווקא אך שצריך האדם לשוב להתדבק בשורשו. וע"ז אמרו חז"ל שמגעת עד כה"כ כלומר שצריכין לשוב אל החלק שיש לכל איש נשמת אלקי ממעל כמ"ש עד ה' אלקיך. והענין הוא דמקודם כ' כריתות הברית שכרת אתנו הקב"ה וכתיב הנסתרות לה"א כו'. והוא דאיתא קוב"ה סתים וגלי' אורייתא וישראל סתים וגליא. וזה הברית שיש לבנ"י התקשרות וכביכול המציא לו הש"י חלק בגלי' בעבור בנ"י ונתן לבנ"י חלק במקום הסתום. ובנ"י צריכין לראות לברר מציאותו ית' בעולם הזה הנגלה. וז"ש הנגלות לנו כו' לעשות את כ"ד התורה הזאת לברר חלק התורה בעשי'. והנסתרות לה"א לגלות לנו החלק שיש לנו בתורתו במקום הנסתר ונעלם וע"ד זה נכרת ברית. ולכן כ' לא נפלאת היא ממך כמ"ש במדרש ונעלמה מעיני כל חי ולבנ"י קרוב הדבר. ולכן כשאדם רואה שהוא רחוק מזה הדביקות כמ"ש ז"ל ואם רק נפלאת היא ממך צריכין ע"ז לשוב בתשובה. וזה הנתינת טעם על התשובה שידע האדם כי המצוה הזאת לא נפלאת כו' ולכן צריכין לשוב לזה הדביקות כנ"ל: