שפת אמת, דברים, נצבים י״א

א

תרמ"א

ב

במדרש כי המצוה הזאת הפותח והחותם בתורה מברך לפני' ולאחרי' כו'. הענין דכ' גן נעול גל נעול מ' חתום והרמז לברית הלשון והמעור. כי כפי שמירת הפה מדברים בטלים כך זוכין לפתוח בדברי תורה שהוא כחן של בנ"י כמ"ש בפיך ובלבבך לעשותו. והפתיחה בתורה תלוי בשמירת פה ולשון כנ"ל. אמנם החתימה היא הפעולה שיבואו הדברים לידי מעשה ושיתמשך כל הגוף אחר הארת התורה זה תלוי בשמירת הברית. וזה העיקר והכל הולך אחר החתום. ויש לרמוז ב' ענינים אלו גם במ"ש לא נפלאת ולא רחוקה. והיא כי לא נפלאת היא מה שבכח בנ"י לעורר ולפתוח שורש התורה דנעלמה מעיני כל חי ולזה זכו בנ"י בקבלת התורה. אכן אחר החטא שקילקלנו נעשה נתרחק מהם הדביקות בחי' החיתום כנ"ל. ולזה אמר לא רחוקה היא שמ"מ נתקבלו בנ"י בתשובה. ונמצא זכו לב' המדרגות תבחר ותקרב שרומז לצדיק ולבעל תשובה כמבואר בדרשות חז"ל בכמה מקומות. ויש להם כח לפתוח מעייני החכמה שבתורה. ולהתדבק בהדברים לבוא לידי מעשה כנ"ל:

ג

בפסוק אם יהי' נדחך בקצה השמים כו' משם יקבצך ה"א ומשם כו'. לכאורה משם מיותר. רק הפי' כי מאותן המקומות בעצמם ימצא לנו התיקון בעזרת הש"י אם נתחזק לקדש שמו ית'. גם בהיותינו שפלים כדורותינו עתה יעלו מעשינו לפניו ית' לחן ויקבץ נדחינו ויקחנו אליו ית'. כן יהי רצון בב"א:

ד

במדרש הפותח והחותם כו' מצוה אתם עושין על עולמי כו'. פי' שאין ביכולת שום ברי' לפתוח בתורה רק בנ"י כמ"ש ונעלמה מעיני כ"ח כו' ולבנ"י הוא קרוב. ולא עוד אלא שגם בבנ"י מיוחד חלק בתורה לכל איש ישראל שאין אחר יכול לפתוח רק הוא. ובראשונים מצינו כן במדרשים ובזוה"ק שפתח כל א' מהם דרך באותו פסוק ואותו תיבה בתורה. אכן יש להאמין שגם לפשוטי בנ"י יש לכ"א חלק. וג"ז נכלל ברמז הפסוק לא בשמים היא שלא ניתנה תורה רק לאישי אלקים רק גם לפשוטי אנשים. וע"ז צריכין לברך מקודם עסק התורה לזכור כי מתנה גדולה ניתן לנו מהשי"ת שיהי' לנו יכולת לפתוח בתורה. והחותם הוא שכיון שיש כח לאיש ישראל לפתוח אור התורה ע"כ צריך לשמור עצמו מאוד שלא יתפשט על ידו הארת התורה למקום שא"צ. והם ב' הבחי' דחילו ורחימו שצריכין להשתתף אותם לכל מצוה ולכל עסק התורה. שע"י בחי' אהבה וחשק זוכין לפתיחת התורה. וע"י בחי' היראה זוכין לשמירת הארת התורה כנ"ל. וזה העיקר כאשר חכמים הגידו וי למאן דל"ל דרתא ותרעא לדרתא עביד. שהתורה היא רק פתיחה לקבל ע"י יראת שמים. כאשר תיקנו בנוסח התפלה יפתח לבנו בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו:

ה

בפסוק אתם נצבים היום כו' לעברך כו'. פי' ע"י שמכינים עצמם לקבל עול מלכותו ית' ולהיות עובר בברית ה' ובאלתו כך זוכין לכנוס בכללות בנ"י ולהיות נצבים לפני ה'. ויתכן לפרש בזה הדיוק שכ' רש"י דלא יתכן לפרש להעבירך רק להיותך עובר כו'. וי"ל כנ"ל שאין הפי' שמכניסם כדי שיקבלו ולהעבירם בברית. רק שלהיותך עובר בברית ע"כ אתם זוכין להיות נצבים כולכם כנ"ל. וזה ג"כ בכל יום ע"י קבלת העול בק"ש זוכין לתפלה אח"כ ע"י שבאין לבחי' כללות ישראל. דכתיב פן יש בכם כו' והתברך בלבבו כו' והבדילו ה' לרעה. ממילא משמע שמי שמבקש לקבל עליו הברית והשבועה זוכה להכלל בכלל ישראל כנ"ל: