שפת אמת, דברים, נצבים ה׳

א

תרל"ה

ב

א"נ היום כולכם כו'. כי הכלל ישראל לעולם עומדין לפני הקב"ה והעבודה רק לכל פרט לבטל עצמו אל הכלל. וזה היום הוא בכל יום ויום. וגם מאחר שכ' בתורה אתם נצבים. ושפת אמת תכון לעד כי אם הי' הפסק לדבר לא הי' נאמר זאת בתורה. ומצד זה יכולין כל הרשעים לחזור בתשובה כי החטא רק במקרה שנפרש מכללות ישראל ולכן יכול לחזור לשורשו כמאמר לירושת אבותי אני חוזר. וכתיב והשבות אל לבבך כו' ושבת עד ה"א. פי' שיש בכל איש ישראל נקודה מקודשת אליו ית' והיא נשמת חיים רק ע"י החטאים מתרבה משא החומר וגשמיות על אור הנשמה וא"י להאיר. לכן בשבת זמן תשובה כי יש לכל א' נשמה יתירה והוא התרבות כח הנשמה להאיר בגוף. וז"ש והשבות זאת הנקודה אל לבבך והוא התפשטות החיות בגוף כמאמר לבבך ב' יצריך. וכפי מה שמחזיר כח הנשמה להיות מיושבת בגופו כמו כן מאיר כח הנשמה בשורשו למעלה. וכ' ושבת עד ה"א דרשו חז"ל שמגעת עד כה"כ. וכמה רחוק זה החוטא מכסה"כ. ופ' הדברים כי הקב"ה ברא מקומות מעוקמים גם בעולמות עליונים שיצטרכו תיקון ע"י עבודת האדם. ובל"ז לא הי' שייכות חטא בעולם וכמו כן ע"י התשובה מתישבין אותן המקומות ליישר העקמימות וזה זכותו של בע"ת. וכל דבר תלוי במה שלמטה ממנו. נמצא זה השב מעורר חזרת כל המקומות להשיבם לדרך הישר. ועי"ז מתעוררין עולמות העליונים יותר ויותר עד שנאמר שמגעת עד כה"כ מגעת דייקא. לכן אחז"ל שכל יחיד ששב מביא רפואה לעולם:

ג

ומל ה"א את לבבך וא"ל זרעך. פי' כי השב בתשובה יזכה גם לזרעיו אחריו להסיר ערלת לבבם. והקדמונים נתנו רמז בפסוק זה א"ל ואת לבב ר"ת אלול הוא כנ"ל. כי בזמן זה היו בנ"י בעלי תשובה בעת שקיבל מרע"ה לוחות שניות. לכן אלו הימים הם ימי רצון גם לנו זרעם אחריהם בזכות התשובה שעשו אבותינו כנ"ל:

ד

ברש"י לעברך להיותך עובר ולא יתכן לפרשו כמו להעבירך כו'. והוא גופי' קשיא דהל"ל להעבירך. אך המבוקש להיות ברית הזה דבוק במציאות חיות האדם שלא יצטרך לבוא לזה ע"י התפעלות וזה להיותך עובר. והכל בא ע"י יראת שמים. וז"ש א"נ היום כו' כי אם האדם עומד ביראת ה' ונצב הוא לפניו ממילא זוכה לקבל הברית. ואמת כי הוא בעזר עליון אבל הקב"ה כל יכול והוא משפיע כח לאדם באופן שיהי' האדם העושה מעצמו. וז"ש להיותך עובר מעצמך כנ"ל:

ה

למען ספות הרוה כו' שגגות כזדונות. והיא פלא השופט כל הארץ ל"י משפט. ויש לבאר הענין ע"פ מאמרם ז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וכן הרשע נוטל חלק הצדיק בגיהנם. ופי' הענין כי זדון הרשע מביא הצדיק לשגגות. וגם שגגת הצדיק מביא הרשע לזדונות [ואולי ז"ש שגגת תלמוד עולה זדון] כי כל ישראל ערבין זב"ז. ומצד זה נוטל זה חלקו כנ"ל:

ו

לא נפלאת הוא ממך כו' במד' דכ' נעלמה מעיני כל חי מלאכים חיות הקודש כו' וממך לא נפלאת. ביאור הענין ע"פ מ"ש האר"י ז"ל כי המלאכים הם מבחי' חיצוניות העולמות ונשמות בנ"י מפנימיות כו'. לכן עבודת האדם רק בחיצוניות לתקן זאת. וכן המלאכים להם קשה לתקן הפנימיות כי זה לעומת זה עשה הקב"ה בעבור כי לנו הפנימיות צריכין לתקן החיצוניות. וז"ש קרוב אליך כו' בפיך ובלבבך הוצא דבר מתוך פיך פי' כי בפנימיות אין חוסר לנו. ומעיני כל חי הוא הסתכלות החיצוניות והוא מלאכים וחיה"ק. והם תלוין בעבודת האדם כפי מה שמקבלין התורה והמצות מאיר להם פנימיות התורה ג"כ והם מצפין למעש"ט של ישראל כמ"ש בזוה"ק בכמה דוכתי: