שפת אמת, דברים, כי תבוא כ״ז

א

תרנ"ז

ב

והי' א"ש תשמע במד' אשרי א' שומע לי אשריו לאדם בשעה ששמועותיו לי כו' לשקוד על דלתותי דלת לפנים מדלת כו'. אם אתה עושה כן דע שאתה מקבל פני השכינה כו'. פי' בשעה ששמועותיו לי אז עיקר האשרי כמ"ש במשנה יפה שעה א' בתומ"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב. וא"א לפרש כי יפה הוא בעוה"ז שהרי מסיים דיעה שעה א' של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז. אבל הפי' כי האדם סולם מצב ארצה ורא' מגיע השמימה ושורש נשמת האדם למעלה חלק אלקי ממעל. וכשעושה למטה מצוה ותורה מעורר כח הנשמה למעלה וזה אשריו ושם מקבל פני השכינה. וז"ש דע שאתה מקבל אע"פ שאינו מרגיש למטה. וזה שמוע תשמע דלת לפנים מדלת כשזוכה בשמיעה שלמטה לעורר שמיעת הנשמה למעלה. וכמ"ש א' יעשה א' האדם וחי בהם בחיי עלמא כמ"ש מזה בפ' אחרי ע"ש. לכן שמיעה שני' כ' תשמע שהיא בא ממילא ע"י זו השמיעה שלמטה. וזה ענין גדול העונה אמן יותר מן המברך דאתא בגמ' עלה א"ר נהוראי השמים כן הוא תדע שגוליירין מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין. הרמז כי עיקר הנצחון בכח השורש שלמעלה בשמים וכל העבודה למטה הוא רק בחי' גוליירין מתגרין במלחמה ומתעורר כח הגבורה שבשמים. ועניית אמן היא המשכת הסכמה משמים כמ"ש אמן כן יאמר ה'. וכ' המתברך בארץ יתברך באלוקי אמן. וזה עיקר הנצחון בהסכמה מן השמים:

ג

בפסוק ובאו עליך כל הברכ' האלה והשיגוך כ"ת בקול ה"א. כל הברכות הוא שורש הברכות. כדאיתא בזוה"ק על ברכת השבת כיון דלא אשתכח בי' מזונא מה ברכתא אשתכח בי' אלא כולהו ברכאין בשביעאי תליין כו'. ולכן פורט הכ' אח"כ ששה ברכות פרטיות ברוך בעיר בשדה פרי בטנך טנאך בבואך בצאתך. מול ששת ימי המעשה. אבל כל הברכות הוא שורש הברכות והוא ברכת שבת שאין הכל מוכנים לקבל אלה הברכות רק בנ"י בכח התורה. כי תשמע בקול כו' עי"ז והשיגוך כמ"ש את הברכה א' תשמעו כמ"ש מזה בפ' ראה. [ויתכן לומר כי בעבור זה אומרים אלה הברכות במוש"ק. ושוב מצאתי מזה בסידור ר' הירץ ז"ל במש"ק שם]:

ד

במדרש ויקרא משה א"כ ישראל כו'. כשם שקיבל מרע"ה התורה בקריאה ויקרא כו' ביום השביעי מתוך הענן כמו כן מסר לבנ"י התורה בקריאה. זש"ה בני א' תקח אמרי אימתי אתה בני אם תקח אמרי משל למלך שא"ל בנו סיימני בתוך המדינה א"ל לבוש פורפירא שלי ועטרה שלי וידעו הכל שאתה בני כו'. פי' קריאה היא לשון חיבה ודביקות וכמו שמרע"ה נזדכך באלה הששה ימים נתכסה ונתקדש בענן ועלה לדביקות עליון ונעשה כולו תורה. כן זכו בנ"י אחר המ' שנה במדבר נזדככו להיות כולם תורה ונתחברו אל מרע"ה ז"ש ויקרא משה כו'. וע"ז הדביקות בעצם התורה כ' תקח אמרי להיות לו קנין בתורה. וע"ז אמרו חז"ל במ"ח דברים התורה ניקנית להיות דבקים בעצם התורה כמ"ש ומצותי תצפון אתך בעצם. ואז זוכין לבחי' בנים כדאיתא במשנה חביבין ישראל שנק' בנים למקום חיבה יתירה נודעת להם שנק' בנים כו'. ואין דעת אלא תורה שע"י היגיעה בתורה זוכין להארת הנשמה כי בחי' בנים אינו הגופים רק הנשמות וע"י התורה זוכין לנשמה. וכדאיתא שע"י תורה ומצות מכין אדם לעצמו לבושים לנשמה ורוח ונפש. ולא זו בעוה"ב אבל אותן שיש להם קנין בתורה אם תקח אמרי זוכין גם בעוה"ז למלבושים של הנר"נ ולחלוקא דרבנן וז"ש לבוש פורפירא שלי וכל רואיהם יכירו שהם זרע ברוכי ה' כנ"ל. [ומ"ש לעיל בענין ויקרא יש לרמוז בפסוק ישקני מנשיקות פיהו וכתבנו במ"א כי פי' פיהו פיו ויפי סירסורו כעין שכ' במד' איכה בפסוק פיהו מריתי. ויובן לפמ"ש כאן כי בנ"י נתדבקו בדביקות עליון בתורה ע"י משה רבינו ויקרא אל משה. ויקרא משה אל כ' ישראל. וע"ז מבקשים (חסר במקור)