שפת אמת, דברים, כי תבוא ח׳

א

תרל"ח

ב

במדרש תנחומא ראה מרע"ה שהביכורים עתידין ליבטל תיקן ג' תפלות בכל יום. כי מצות ביכורים הוא לתת הראשית להבורא ית' ועי"ז נמשך הכל אחר השורש ויש בו ברכה לכן כ' אח"כ ושמחת בכל הטוב כו' כיון שקיים המצוה בהתחלת הענין. ועיקר השמחה היא באדם כשכל מעשיו דבקים בשורשן והעמדת כל דבר על מקומו מביא שמחה. וכמו כן עתה ע"י התפלות בשינוי זמנים מביא התחדשות בהזמן וז"ש היום הזה ה"א מצוך לעשות שיעוררו בנ"י ההתחדשות בהעשי'. ועי"ז שזוכרין התחלת הכח מהבורא ית' לכן מזכירין יצ"מ בביכורים לזכור מה שהי' בהתחלה ארמי אובד כו'. וכמו כן בכל יום קודם התפלה מזכירין יצ"מ וקי"ס ועי"ז מעוררין ההתחדשות:

ג

במדרש שמוע תשמע. לשקוד על דלתותי כו'. כ"כ במ"א. והעיקר לשמור הפתח בכל זמן אף כי יעלה אדם לכמה מדרגות צריך לזכור שהוא עני עומד בפתח. כי כל עבודת האדם בעוה"ז הדומה לפרוזדור רק הכנה לכנוס לטרקלין ויש דלת לפנים מדלת. וז"ש אשרי כו' לשקוד על דלתותי אף שמאשרין אותו א"כ הוא איש צדיק אעפ"כ לשקוד ע"ד וזה אשוריו בשעה ששמועותיו לי שזאת השמיעה היא יותר חביב מהמדרגה שמשיג ע"י השמיעה. לכן אם שמוע תשמע תמיד כנ"ל. שלא תהי' זז מהפתח כנ"ל: עוד במד' העונה אמן בעוה"ז זוכה לענות אמן בעוה"ב. והיינו ע"י הביטול שמבקש להיות נמשך אחר האמת אף שאינו מבין הדבר על בוריו. זוכה גם לע"ל להיות נמשך אחר מקומות שלמעלה ממדרגתו. וזאת האמונה היא שאמרו בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי'. פי' אף שהוא צדיק אעפ"כ ע"י אמונה שרודף תמיד לבטל עצמו עוד יותר ויותר להבורא ית' שיודע שעדיין מבחוץ. עי"ז יש קיום לעבודתו עד עתה. וקיום כל המעשים טובים הוא ע"י ההכנעה וביטול עצמו. עי"ז מתקיים העבודה. ואמרו גדול העונה אמן יותר מהמברך כו'. אמן הוא הרצון להיות נמשך אחר האמת והרצון יוכל להיות בשלימות לעשות באמת כרצונו ית'. אבל המעשה א"א להיות בלי חסרון וע"י הרצון והאמונה מתקיים המעשה כנ"ל: