שפת אמת, דברים, ואתחנן ט׳

א

תר"מ

ב

במדרש עשרה לשונות של תפלה כו' ומכולם לא נתפלל משה רק בתחנונים. וברש"י אע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במעש"ט כו'. הענין הוא כי ענין א"י היא בחי' תפלה כמ"ש מענין דוד המע"ה דלית לי' מגרמי' כלום. ולכן א"י במתנה נתנה הקב"ה לבנ"י בהבטחת אבות. כמ"ש כ"פ אשר אני נותן. ה"א נותן לך כו'. ולכן לא נכנס מרע"ה לשם כי מעלתו גדלה ולא הי' נצרך לבחי' מתנה. אכן הצדיקים באמת חפצים יותר שיצטרכו לקבל מתנת הבורא ית' משירויחו ע"י מעשיהם. כמו שהקב"ה בטובתו חפץ שיזכו בנ"י במעשיהם כמ"ש דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאיסתכולי כו'. כן בנ"י חפצים לזכות רק במתנת חנם להיות להם הכנעה יתירה לפניו ית'. וזה השבח הגדול שהכניס עצמו מרע"ה לבחי' התפלה בתחנונים. אכן הקב"ה לא חפץ שירד מרע"ה ממדרגתו העליונה וא"ל רב לך כו' שהוא במדרגה יתירה מזה. אכן פעל מרע"ה ולימד סדר תפלה לבנ"י והי' זה הכנה לביאת הארץ ונאמר ושא עיניך כו' והוא ינחיל כו' הארץ אשר תראה כלומר שכפי הכנה שלו בראיתו כן ינחיל אותם יהושע. ובאמת כל חפצו של מרע"ה להכניס בנ"י לא"י כי ידע שע"י שיכנוס עמהם לא יבואו לידי חטא והשי"ת נתן לו כח לתקן הכנה בראי' שלו כנ"ל:

ג

במדרש ואהבת מי לי בשמים כו' כי הפילוסופים מקשים איך שייך ציווי על אהבה. אבל האמת יש לבנ"י בשורשם התקשרות ודביקות באל אחד. וז"ש מ"ל בשמים הוא השורש רק שלמטה יש רצונות אחרים וע"י הקבלה בכל יום עומ"ש ועמך לא חפצתי בארץ. עי"ז יכולין לעורר את האהבה בעוה"ז ג"כ. וכמ"ש ברש"י ומהו אהבה והיו הדברים כו' ע"י התורה. וג"כ ע"י דברי ק"ש בכל יום כל ימי חיי האדם זוכה אח"כ לבוא לאהבת ה' כמ"ש במ"א: