שפת אמת, דברים, דברים כ״ב

א

תרנ"ו

ב

ברש"י הזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל. ופי' מו"ז ז"ל לאשר גוף החטא לא הי' בזה הדור החדש רק שעדיין הי' נמצא רמז החטאים כי לא ניתקן עדיין כל חטאים הנ"ל. לכן הזכירן ברמז. ונראה מאחר שכ' אל כל ישראל כי אותן החטאים היו פגם לכל הדורות עד ביאת משיח שיהי' תיקון גמור במהרה בימינו. לכן צריכין לעולם לשוב על אותן החטאים. וכמ"ש כבר שזה פי' מ"ש חז"ל דור שאין בהמ"ק נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו. משום שאם היו מתוקנים כל החטאים שבעבורם נחרב. מיד הי' נבנה. וכל שלא נבנה. הוכחה שעדיין לא ניתקן החטא. ונראה דלכן אמרו חז"ל חרבן בית שני חמור לן משום שכשנבנה בית שני הי' תיקון בחטאים הקודמים שגרמו החרבן. אבל החטאים שגרם בית שני עדיין לא ניתקנו כלום לכן חמור לן כנ"ל:

ג

בפסוק הואיל משה באר. כתבנו כבר כי מרע"ה הי' פותח פי הבאר כי כל התחלות קשות ופתיחת פי הבאר הוא במתנת עליון. ולכן בע"ש נברא פי הבאר. והרמז כמ"ש ביום השבת יפתח. לפי שבש"ק נגלה הארת מדרגת מרע"ה כמ"ש ז"ל לכן יש בו פתיחת פי הבאר:

ד

בפסוק לא אוכל לבדי כו' איכה אשא כו'. נראה שזה הי' שורש כל החטאים אח"כ מה שלא נמשכו אחר הנהגת מרע"ה. וכ' רש"י באו ורשו אלו לא שלחו מרגלים לא הוצרכו לכלי זיין. וכבר כ' מזה דהלא לא בחרבם ירשו ארץ כו' אך דכ' רוממות אל בגרונם זה בחי' התורה בחי' מרע"ה כולו תורה. וחרב פיפיות הוא בחי' התורה בעובדא והוא בחי' תורה שבע"פ כמ"ש ז"ל ב' פיות שבכתב ובע"פ. היא כח התורה שמתפשט ברמ"ח ושס"ה. והיא בחי' עובדא. לכן כ' טוב הדבר א' דברת לעשות. וכ"כ הדברים אשר תעשון. וזה נקרא כלי זיין. אכן מדרגת מרע"ה הי' בחי' שבת יעשה כולו תורה ולא היו צריכין לכלי זיין. וזה שכ' ז"ל על עזבם את תורתי שלא בירכו בתורה תחלה. כי היו צריכין לבטל הנהגה זו אל שורש התורה כמ"ש חסידים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי. בודאי חסידים הראשונים כל מלאכתן הי' עבודת הבורא אפי' בהיותן עוסקין במלאכה גשמיות כענין יפה ת"ת עם ד"א. אעפ"כ צריך להיות תורתן קבע כענין ביטול ימי המעשה אל השבת: