שפת אמת, בראשית, תולדות כ״ב

א

תרנ"ב

ב

ב"ה

ג

בענין חפירת הבארות הכתובין אצל יצחק בפרטות. דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ולכן יצחק שהי' מדת הפחד והיראה. הוכן בעבורו מטמוניות דכתיב אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה. והם בחי' אברהם ויצחק כי מדריגת אברהם למצוא סייעתא דשמיא לעורר חסד עליון. וע"י השתוקקת להתדבק בשורש העליון מאירין לו מן השמים. ומושך כח מן השרש. וזה רמז חז"ל אברהם תבע זקנה. להתדבק בשורש עלמא דאריכא. וזהו תבקשנה ככסף. ובחי' יצחק כמטמונים תחפשנה. שהוא מקום המכוסה. וע"י אמונה בחושך מוצא המטמון אשר נגנז שם. והוא ענין שתה מים מבורך. וזה ע"י יסורין ויגיעה רבה. ויעקב אבינו הי' לו ב' המדריגות וזהו בחרבי ובקשתי ואמרו חז"ל חרבי תפלה בקשתי בקשה. חרב הוא כפי כח האדם. ובקשה הוא למצוא חסד עליון. ובכח התורה זכה יעקב לב' המדריגות ובכל מדריגה בפ"ע נמשך פסולת כמו שהי' לישמעאל חלק במדריגת אברהם ויהי רובה קשת. ועשו ועל חרבך תחי'. ויעקב בכח התורה גבר עליהם:

ד

בענין הברכות שהוצרך יעקב ליקח אותם בערמה. דכתיב הקול קול יעקב והידים ידי עשו. וזה נוהג בכלל שהפנימיות נמסר ליעקב. אבל לקבל בעוה"ז בבחי' גוף נקרא ידים כמו ידות הכלים הם משועבדים תחת ממשלת הסט"א. אכן בנ"י בכחם להעלות הידים אל השורש. כמ"ש במ"א דיש יד גדולה וחזקה ויד רמה השולטת על ב' הידים וזה נמסר ליעקב. ועל זה כתיב רוממות אל בגרונם ועי"ז חרב פיפיות בידם. ע"י תורה ותפלה שעל זה כתיב הקול קול. וגם חרב פיפיות ב' פיות. ובכח זה שולט על הידים כמ"ש ואתה מרום כו' רוממות אתה נוהג בעולמך. ומאחר שעוה"ז אינו ליעקב א"כ אינו יכול לזכות בעוה"ז רק על ידי הגבהת הדברים אל השורש. וזה ההפרש דכתיב ביעקב ויתן לך ובמדרש יתן ויחזור ויתן וכ' עוד האלקים יתן אלקותו כו'. והוא ע"י התורה דכתיב לקח טוב נתתי כו' ובמדרש תרומה יש לך מקח כו' שהמוכר נמכר עמו כו'. ומצד זה יכול לזכות בכל המתנות שבעוה"ז ג"כ בדביקות בשורש. יתן ויחזור הוא כמ"ש ברוך ה' יום יום. מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. ולכן איתא במענג השבת והאכלתיך נחלת יעקב שהוא ע"י ביטול המעשים אל השורש זוכה בברכת שבת דלא נחית בי' מנא ומ"מ כולהו ברכתא בשביעאה תליא כמ"ש במ"א. והכלל כי בנ"י צריכין לבקש כל משאלותם גם בעוה"ז הכל בכח התורה בלבד. ועל זה מבקשין ותן חלקנו בתורתך. פי' שכל צרכינו יהי' ע"י התורה. וכמו כן אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם אפילו שלא לקבל בכח יד עצמינו. להיות משוקע בדרך ארץ ופעולות גשמיות. רק שיהי' הקבלה בכח יד רמה הנ"ל. ולכן תקנו נט"י קודם אכילה שאו ידיכם קודש להיות קבלת שפע פרנסה משורש העליון. לכן ארז"ל בשעה שתיקן שלמה נט"י יצאתה בת קול חכם בני כו'. פי' שתיקן להיות התדבקות השפע בחכמה. וע"ז מבקשין הרחמן יפרנסנו בכבוד ואין כבוד אלא תורה. כי מזון הגשמי הוא חרפה וקלון. אבל כשזוכין בנ"י ונתתי גשמיכם בעתם בכח התורה בחוקותי תלכו אז הפרנסה בכבוד: