שפת אמת, בראשית, תולדות י׳

א

תר"מ

ב

ב"ה

ג

במדרש גיל יגיל כו' גילה אחר גילה כו'. דכתיב ואלה תולדות מוסיף על ענין ראשון דכתיב תולדות השמים והארץ. ואלה התולדות של יצחק שנולד ממנו יעקב הוא גמר השלימות בקביעות. כדאיתא על פסוק לא ימושו מפיך כו' זרע זרעך שוב מעתה ועד עולם. לכן אחר שנעשה זה הקשר של ג' האבות נעשה תיקון קבוע לזרע ישראל. דגם מקודם היו צדיקים כאדם ונח מתושלח כו' אבל הי' במקרה שנמצא אחד במשפחה. אבל עכשיו נעשה תיקון בקביעות להיות נמשך שלשלת הקדושה בתולדותיהם דור אחר דור עד ביאת משיח צדקינו. ומיד באותו זמן נולד זה לעומת זה. עשו הוא אדום שנמשכת מלכותו עד משיח. כי בכל עת שנולד צדיק נולד כנגדו התנגדות. וכן הוא תמיד גם בפרט כל אדם בהתעלותו ממדריגה למדריגה כל ימי חייו. ובאמת זה ההתנגדות הוא רק לתת כח ותוקף להקדושה כמ"ש מלאום יאמץ:

ד

וכמ"ש כבר בעשרה רעבון שכ' במדרש ובפסוק וכל הבארות כו' שחפרו בימי אברהם. פי' בהארת הימים של אברהם אע"ה חפרו אותן הבארות. וגם ימים ממש כמ"ש כמו שהם תמימים כך שנותיהם תמימים. ואח"כ נעשה רעב וסתמום פלשתים כדי שיחפור יצחק דרך חדש. וכמו כן נמצא מזה בכל פרט וד"ל:

ה

בפסוק בהפטרה ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי. ולכאורה אין מובן מה רבותא זו ואלא מאי יגרום צדקת הצדיק ורשעת הרשע. אלא הפי' הוא כי השי"ת נתן אהבתו לזרע יעקב שלא עפ"י מעשיהם. כמ"ש חוהבם נדבה. והטעם כי אהבה שתלוי' בדבר בטל דבר בטל אהבה. אכן השי"ת בחר לו יעקב. הגם שהי' בעבור טוב מעשיו. אעפ"כ עי"ז זכה שאהבו המקום אהבה שאינה תלוי' בדבר. וכמו כן גרם לו עשו במעשיו שנמשך עליו שנאה לבד מעשים הרעים שבו. ודבר זה באמת אין לנו השגה בו רק שכן רצונו ית':

ו

במדרש יעקב פדה את אברהם. אעפ"י שכל אחד כדאי לעצמו. רק הענין הוא כי מדתו של אאע"ה הי' מדת החסד. ויעקב פדה את אברהם במדת הדין. וז"ש במשל הנידון לפני השלטון כו'. והיינו לזכות לחסד במדת הדין הוא ע"י כחו של יעקב והוא מדת הרחמים. וז"ש יעקב אשר פדה את אברהם: