שפת אמת, בראשית, תולדות ה׳

א

תרל"ה

ב

ב"ה

ג

בזוה"ק על ענין הבארות ונחך ה' תמיד כו'. ושיכולין עתה לתקן במצות ציצית ותפילין ג"כ זה. דהנה בכל דבר יש נקודה פנימיות ונק' תמיד. וע"ז נא' מחדש בכ"י תמיד מ"ב. ונק' מנוחה כי שם שורש הכל שממקום זה מתפרדין אח"כ כ"ד כפי כח התפשטות שלו. אך כפי מה שאדם דבוק בשורש מקומו הנ"ל כמו כן יכול להרחיב התפשטות זאת הנקודה. וג"כ זה אמת שכפי מה שמתפשטת זאת הנקודה יותר נפתח מקור המעיין. וע"ז נאמר ברחובות תתן קולה במקום שמרחיבין אותה כו'. וכן ענין הבאר שמה ששואבין בו יותר נפתח יותר מקור המעיין כנ"ל. וזה הי' עבודת האבות לפרסם כבוד מלכותו ית'. וזה עצמו ניתן לנו ע"י המצות שאין דבר בעולם שלא יהי' בו מצוה אחת וע"י המצוה נמשך לה ממקור החיות שפע קדושה כנ"ל. ובזה מובן לשון הפסוק וכל הבארות כו' סתמום פלשתים כו' ויאמר אבימלך לך מאתנו כו'. כי ע"י שנסתמו הארות המתפשטין ממעיין הקדושה לכן נתרחקו פלשתים. וכשחזר יצחק וחפר הבארות נתגלה כבוד מלכות שמים והכירו אבימלך וכו' האמת ונכנעו ליצחק אבינו ע"ה:

ד

חז"ל דרשו הפסוק הצילה נפשי משפת שקר על יעקב אע"ה בעת שהוצרך לומר אנכי עשו בכורך. כי שקר אין לו רגלים. רק ב"א המשקרים ע"י שדבוקים בשקר. נותנין כח וקיום להשקר בעולם. כמ"ש שמאבדין העולם כו'. אבל הצדיק שדבוק באמת. אף שנצרך להשתמש לפעמים גם בהשקר כמ"ש מותר לשנות מפני דרכי שלום. שמי שמכוין להאמת ואינו מדבק עצמו בהשקר יוכל עוד עי"ז לבטל השקר. כי עוה"ז נק' עלמא דשיקרא ולכן נצרך לפעמים לתקן העולם ע"י השקר עצמו. רק שצריך לזה סייעתא דשמיא שלא להתדבק הרצון בהשקר ח"ו. וז"ש הצילה נפשי דיקא שלא להתדבק בשפת שקר שמוציא מפיו כנ"ל. [וי"ל בזה סוף הפסוק שכנתי עם אהלי קדר כו' אדבר המה למלחמה כנ"ל]: