שפת אמת, בראשית, נח י״ד

א

תרמ"ד

ב

ב"ה

ג

במדרש ורש"י פרי צדיק עץ חיים שתולדותיהן של צדיקים מצות ומעש"ט. הענין דכ' נר מצוה וכ' נר ה' נשמת אדם. וכמו שאדם נעשה שותף בולד הנולד. ונוצר הגוף בכח אב ואם והקב"ה נותן נשמה וחיות להגוף ותולדות האדם הוא הכלי שיהי' מקום להלביש חיות הנשמה. כן ממש מצות ומעש"ט הם אורות עליונים רק הצדיקים שעושין המצות הם מלבישים האורות בעשי' גשמיות וע"ז כתיב ועשיתם אותם דרשו חז"ל (אתם) מעלה אני עליכם כאלו עשיתם את המצוה כו' כי המה שותפים ממש בהמצוה כנ"ל. וזה הענין שקבלו עליהם בנ"י אשר דבר ה' נעשה להלביש דבר ה' בעשי' ונק' עושי דברו. וז"ש שהצדיקים מקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות כמ"ש אמו"ז ז"ל שהעולם נק' ע"ש ההעלם ע"ש. והצדיקים מקיימין החיות בתוך העולם. וכן התורה שהיא נעלמה מעיני כל. וע"י בני ישראל מתלבשים הארות התורה בכל המקומות:

ד

איתא נח הי' צריך סעד לתומכו כו' ובאברהם כ' התהלכתי לפניו כו' והנה התורה מעידה על נח איש צדיק א"כ נראה כי כך הי' באמת הבריאה ע"ז האופן שיהי' צריך הצדיק סעד ועזר מהקב"ה ואין זה חסרון ונק' צדיק שלם מה שזוכה להכין עצמו להפיק רצון ועזר מקודש להשלים נפשו כנ"ל. אכן זה הוא הנהגת הטבע כמ"ש את האלקים התהלך. אבל אברהם אע"ה הי' חסיד לפנים משורת הדין והוא בכח מסירת נפש שמסר עצמו בעבור קדושת שמו ית'. א"כ בחר לו דרך למעלה מן הטבע. והוא דרך התורה שניתן לבני ישראל בכח מעשה האבות שהוא הנהגה שלמעלה מן הטבע שנק' אש דת שהמשיך מרע"ה הנהגה חדשה לבנ"י. ולכן עתה הוא חיוב מ"ע לכל איש מישראל למסור נפשו על ג' עבירות כמ"ש ונקדשתי כו'. וכ"ז ע"י מעשה האבות מה שמקודם לא הי' נמצא כח זה בעולם. ובגמ' ספ"ח דסנהדרין איבעי' להו אי ב"נ מצווין על קידוש ה' ע"ש דקיי"ל דאין מצווין רק לבנ"י ניתן זה הכח לצאת מדרך הטבע. וזה ענין התהלכתי לפניו כנ"ל:

ה

איתא בזוה"ק בפסוק הן עם אחד כו' ק"ו שאלו הרשעים הי' להם סיוע מהאחדות אנן או חברייא כו' כ"ש שהאחדות מסייע לעבודת הבורא ית' ע"ש. וי"ל עוד ללמוד מזה הק"ו שהם הי' להם האחדות ואעפ"כ ע"י שהי' כוונתם לרעה והי' כנסי' שלא לש"ש וקשר רשעים. ניטל מהם כח האחדות כמ"ש אם ה' לא יבנה כו' עיר כו' מכש"כ בנ"י הגם שהמה מפוזרים ומפורדים בגלות אעפ"כ ע"י שלבם לשמים ניתן להם האחדות. כי מדה טובה מרובה. ונזכה לבנין עיר הקודש מתוך פיזור הגלות ובאמת כמו שהי' בכלל העולם שהקב"ה רצה שיהי' להם האחדות. רק ע"י החטא נתבלבלו הלשונות. והוצרך להיות התיקון ע"י שזכו בנ"י בזכות האבות למצוא האחדות. וכל שהי' בכלל ויצא ללמד. על הכלל כולו יצא כמ"ש במ"א. ולכן תיקנו בנ"י העולם בקבלת התורה שחזר להם בחי' עם אחד ושפה אחת. וכמו כן בפרטות בנ"י בעצמם אחר שלא זכינו לעבוד את ה' כראוי בהיותינו בא"י באחדות ונתפזרנו בגלות. צריך להיות התיקון שנזכה לתקן עצמנו ולמצוא שרש האחדות מתוך הפיזור וכמו ענין תיקון כל בעל תשובה ע"י שחוזר ומקרב עצמו מתוך הריחוק. זה תיקון החטא שנתרחק מדביקות וקירבות שהי' לו מקודם: