שפת אמת, בראשית, מקץ ט׳

א

תרל"ט

ב

ב"ה זאת חנוכה

ג

במדרש קץ שם לחושך כי לכאורה נראה כי החושך רק אפיסת אור. א"כ לא שייך לומר בורא חושך. אבל באמת אורו ית' מתפשט בכל מקום. אבל החושך הוא כסוי לאור כשאין עולם כדאי ושאין האור יכול להתגלות ברא הקב"ה מקום להתעלם שם. לכן הוא במקום גבוה. לכן באור כתיב יצירה ובחושך בריאה. כ"ז שיצה"ר בעולם אין האור יכול להתגלות. וכמו כן בגלות הד' מלכיות הגם כי מלכותך מלכות כל עולמים אבל בגלות הוא נסתר. וזה הי' כל חלום פרעה לברר קודם גלות מצרים כי שורש האחדות מתפשט בכל מקום. לכן אמר חלום פרעה אחד הוא רק הרעב מכסה ובולע שנות השובע לכן כתיב ויפתח יוסף כו' כל אשר בהם כמ"ש במ"א באורך. ויש נקודה פנימיות בכ"מ ונק' כל וזה בכח יוסף הצדיק נפתח. וכמו כן ביום השבת יפתח ע"י דמתאחדין בי' ברזא דאחד. ולכן כתיב והרעב הי' על כל פני הארץ שהוא כסוי על הפנימיות כנ"ל:

ד

בפסיקתא אחפש ירושלים בנרות לשון לחפשי ישלחנו ק"ו מעבד שיוצא בשן ועין ע"ש. יש לבאר הענין כי מה חיפוש בנרות לפניו ית' הלא גם חושך לא יחשיך. לילה כיום יאיר. אבל בנרות הם נר ה' נשמת אדם שהקב"ה שלח נשמות ישראל להאיר בתוך החשיכה של עוה"ז כמ"ש במד"ר בהעלותך לא לאורה צריך רק לזכותכם. ואמת כי בעבור זאת נברא כל החושך כדי שבנ"י יעוררו הארה הגנוזה. ועי"ז שהחשיך הבורא יתברך בעולם הזה לבני ישראל לכן לחפשי ישלחנו וזהו בנרות. ע"כ הענין בקיצור:

ה

בפסוק מרגלים אתם לראות את ערות הארץ כו'. הענין הוא כי יוסף גילה להם כי כל תהלוכות זה שבאו למצרים הי' להכין את המקום בעבור הגלות שיהי' אח"כ. ומטעם זה עצמו רצה שיביאו גם את בנימין כמ"ש המפרשים שיהי' יחוד כל הי"ב שבטים והגם כי היו ביחד אצל יעקב אע"ה. אבל האבות הוא מדריגה עליונה למעלה מהטבע. רק י"ב שבטי עליון הם מיוחדים להנהגה תחתונה שבנ"י מתנהגים בה. והמפרשים כתבו רמז טבח והכן חנוכה ע"ש. כי גם בחנוכה עיקר ההנהגה בבחי' יב"ש לכן קוראין חנוכת המזבח בחנוכה זאת חנוכת המזבח וכבר כתבנו מזה לעיל באורך:

ו

וכתיב וישכרו עמו כו' אמרו חז"ל עד עתה לא שתו כו'. ולמה עתה שתו. משמע שהרגישו שנתקנו בשלימות הראוי בישיבתם עתה לפני יוסף כמ"ש ויתמהו כו'. וענין האבות הוא תיקון הראשון בלי שום חטא. ותיקון השבטים הוא אחר החטא. כמו שהי' חנוכת המזבח אחר חטא הידוע כמ"ש מזה לעיל. ומצינו שכתבו חז"ל בכ"מ שכ' יין עושה רושם. וכאן כתיב וישכרו עמו כו' ולא מצינו רושם. והתירוץ הוא הואיל והיה השתי' שלא בכוונה ובדעת שלימה כי בהכרח שתו. ואמינא לפי רמז המפרשים טבח והכן הוא חנוכה. אף אנו נאמר וישכרו הוא מרומז על פורים. כי חנוכה ופורים הם נסים האחרונים סמוכין לסוף תיקון הכולל שיהי' נגמר במהרה בימינו בעת ביאת הגואל. ופנימיות אלה הדברים יובנו למשכיל בכוונת חייב לבסומי בפוריא עד דלא ידע כו':