שפת אמת, בראשית, לך לך י״ז

א

תרמ"ט

ב

ב"ה

ג

במדרש שמעי בת וראי כו' תאמר שעוה"ז בלי מנהיג הציץ עליו הקב"ה אני הוא בעל הבירה כו'. כי עיקרי האמונה הם שלשה כמו שביאר החסיד ז"ל הי' הוה ויהי'. שצריכין להאמין כי השי"ת ברא הכל. ושהקב"ה הוה. ומנהיג ומהוה ומחי' את הכל. כמ"ש אתה עשית וכו' ואתה מחי' את כולם וזו היא עיקר הידיעה בעוה"ז ועל הראשונה נאמר שמעי בת כי שמיעה היא אמונה מה שאינו יכול לראות רק להאמין ואאע"ה האמין בו ית' כי ברא הכל ועי"ז זכה לבחי' וראי. והוא בחי' ההנהגה שהקב"ה מנהיג העולם ובחי' זו יכולין לראות בעין מי שזוכה רואה בחוש כי כל ההנהגה מאתו ית' ובכלל הוציאו האבות ובנ"י בחי' זו מכח אל הפועל עד שזכו שהקב"ה עשה להם נסים ונפלאות ושינה את הטבע וזכו לתורה מן השמים אשר בכח התורה ומצות זוכין לידע כל הנהגה שבעולם כמ"ש אתה הראת לדעת. וז"ש לך לך כו' אשר אראך שיראה בעין כל ההנהגה שבעוה"ז. אכן אח"כ כתיב והטי אזנך שהוא האמונה השלישית שלבסוף יהי' ה' אחד ושמו אחד ושיהפוך לכולן שפה ברורה. והשבת הוא ג"כ יסוד אלה ג' אמונות וג' סעודתי דמיהמנותא וכן שלש תפלות נתקנו על אלה הג'. אתה קדשת שהוא בריאת שמים וארץ. ישמח משה על התורה שהיא התגלות הנהגת העולם. אתה אחד ושמך אחד כמו שיהי' לעתיד:

ד

בפסוק אל תירא אברם אנכי מגן לך. כי הנה אברהם אע"ה הי' שורש החסד שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו כמ"ש במדרש פ' חיי שרה. ובכאן הראה גבורה גדולה והכה כל אלה המלכים לכן נתיירא פן ירד ממדריגתו להיות נעשה על ידו דין כזה. אכן באמת זה עצמו הי' בירור מדתו כי החסד ואהבה צריך שמירה שלא יתפשט יותר מדאי כמ"ש מו"ז ז"ל פי' מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב שהנדיבות צריך מנעל כו' וכ"כ בס' תורה אור מהרב בפי' אנכי מגן לך ע"ש. וזה שאמר לו הקב"ה כי מאתו הי' זה כדי שיהי' נשמר מדתו ומתברר שלא יוכל לסבול הרשעים כענין שמצינו המרחם על האכזרים סופו להיות אכזר כו'. והענין הוא כמ"ש ימינך ה' נאדרי ימינך ה' תרעץ ואמרו חז"ל כשבנ"י זכאין השמאל נעשה ימין. לכן זה דבר גדול שע"י אאע"ה דוקא נעשה דין ברשעים אלו. וזה הרמז במד' וזורע צדקה שכר אמת ע' ברש"י שם פי' שכר אמת כמו עושי שכר אגמי נפש ע"ש שע"י שהי' אהבה וחסד של אאע"ה באמת לכן נשמר במקום שלא הי' ראוי להתחסד והכל מאתו ית' כמ"ש שומר הברית והחסד לאוהביו כו' וז"ש אנכי מגן לך שהקב"ה שומר אותו ואת מדתו להיות עליו מגן לצמצם ולעצור המדה כפי הצורך:

ה

בפסוק התהלך לפני והי' תמים ובמד' העבר המום כו'. והוא כמ"ש הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי וכמ"ש במד' בראשית נעקר תהו ובהו נראה מעשה שמים וארץ ונעשה כלים כמו כן באדם הנשמה כשמתלבשת בגוף הפסולת מכסה הארה שלה וע"י הסרת הפסולת נראה כח הנשמה ונעשה כלי. ובמד' עקב מה פרי אדמתך סיגים וצריכה עישור כן פרי בטנך כו' והיא המילה הסרת הסיגים וע"י החלק שמסירין לשם שמים נתעלה כל השיריים וכן איתא כי המילה הוא כמו קרבן שמתקרב האדם להשי"ת בכח המילה. [ויש לרמז ע"פ המדרש דייך אני ואתה שכמו פרי אדמתך הסיגים הקליפות לשמור הפרי כו' ודו"ק]:

ו

בפסוק וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. כי מקודם ג"כ הלך לארץ כנען כמ"ש בפסוק ובזוה"ק. ומ"מ כאשר נאמר לו לך לך הלך רק כאשר דיבר ועזב כל הטעמים שלו היפוך מכל אדם אם היו מסכימים לו משמים הי' מתגאה לומר שיפה השכיל. ודו"ק: