שפת אמת, בראשית, לך לך י״ד

א

תרמ"ו

ב

ב"ה

ג

במדרש שמעי בת כו'. כי הנה שורש האבות ובנ"י הוא למעלה מעוה"ז ולכן עוה"ז היא כבירה דולקת בעיניהם אך כי הי' רצונו ית' שבהליכת הצדיקים בעוה"ז הטבעי ואעפ"כ יניחו הכל ויתדבקו בשרש העליון בזה יתעלה כל הבריאה. ויוציא אותו החוצה דרשו חז"ל למעלה מכיפת הרקיע ומהמזל. ולמה הי' מקודם תוך הטבע והמזל רק שכן הי' רצונו ית' שע"י העבודה תוך הטבע יזכו הצדיקים לעלות למעלה מן המזל. וכן הוא מדת כל הצדיקים וכללות בנ"י שנאמר עליהם אין מזל לישראל ואעפ"כ צריכין לזכות לזה ע"י הקדמת העבודה בתוך הטבע והמזל. אח"כ ויוציא אותו החוצה. וכן הוא הענין בתחלת השנה בימי הדין והמשפט ובנ"י זוכין אח"כ לעלות למעלה מהטבע וזה חג הסוכות לומר איך שנעשה המשפט עפ"י הטבע והמזל אח"כ ויוציא החוצה שהוא הסוכה רמז לדבר ספור הכוכבים ובסוכה המצוה להיות כוכבים נראין מתוכה ורמז הענין הוא כמשחז"ל שנמשלו לכוכבים שנראים קטנים בעוה"ז ולמעלה כל כוכב גדול מכל העולם. וכמו כן ההארה שיכולין להרגיש בעוה"ז כ"א משורש נשמתו שלמעלה. מעט הוא. אבל למעלה הוא רב מאוד. וכל המשפט שנעשה בר"ה לחדש העולם וכן בכל יום שהקב"ה מחדש בטובו מעשי בראשית הוא כדי לברר בחירת בנ"י וכן הוא סדר הברכות יוצר אור אח"כ אהבה רבה שנתברר בכל יום למעלה חיבת בנ"י. וכמו שבנ"י מעידין בכל יום על הבורא י"ת ומיחדים שמו הקדוש בעוה"ז כי למעלה אין צריך עדות שהכל יודעין שהקב"ה השליט בעולמות כולם רק בזה העלמא דשיקרא צריכין להעיד עליו וע"ז נשתלחו בנ"י לעוה"ז. וכמו כן הקב"ה למעלה מעיד כביכול על בנ"י כי למטה א"צ עדות ומי זוכר להקב"ה בעוה"ז לבד בנ"י שמברכין מאה ברכות בכל יום ומיחדים שמו ערב ובוקר. רק למעלה שכולם עובדי ה' שם מעיד הבורא ית' כי חביב לפניו עבודת בני ישראל בעוה"ז יותר מעבודת צבא מרום ועל זה כתיב שמועה טובה מארץ מרחק. וזהו שבנ"י יודעין שהקב"ה בחר בהם באהבה בכח זה יכולים להעיד עליו וז"ש ויתאו המלך יפיך כו' והשתחוי לו:

ד

במדרש אנכי מגן לך כו' מנח לא העמדתי מגינים של צדיקים. להבין ענין זה. דכתיב נח איש צדיק ואאע"ה נקרא חסיד ועליו נאמר לאיש חסידך כו' האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו כדכ' לך לך כו' ואת בניו לא ידע. בשליחת ישמעאל מעל פניו. ובעקידת יצחק. שמרו אמרתך ובריתך כו' המילה שניתנה לאאע"ה והגם שנאמר על אהרן הכהן ראש הכח של אהרן הוא מאבינו אברהם ע"ה. ואיתא איזה חסיד המתחסד עם קונו דאיתא החסד מתגלגל בעולם בשבילו. ולכאורה הוא מילי דסתרי כי חסד הוא בלי זכות המקבל והאיך אמרו בשבילו. אך יש גם ע"ז משפט שביכולת החסיד לזכות במעשיו לחסד עליון וזה נקרא מגינים של צדיקים להיות זוכה לחסד עליון ושוב אין לדבר הפסק וכ"כ שומר הברית והחסד לאוהביו כו'. וזה החילוק כי עולם חסד יבנה והוא חסד חנם. ואח"כ בא אברהם אע"ה ונעשה כלי לקבל החסד ונקרא חסיד וכביכול בע"כ מתעורר מדת החסד בשבילו. ובודאי בשכל אנושי אי אפשר לעשות כן רק במסה"נ שהי' לאברהם אע"ה וכ' מי הקדמני ואשלם. ומי שמוסר נפשו שייך בזה כביכול להקדים בחסידותו שיזכה במעשיו למדת החסד ושילם לו באמת הקב"ה תחת כל השמים כדכ' שכרך הרבה מאוד:

ה

בפסוק מה תתן לי כו' ובן משק ביתי כו' יורש אותי כו' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. ואין מובן ונראה לפרש כי בודאי האמין גם מקודם אאע"ה בהבטחות השי"ת לזרעך אתן כו'. אך כל הטענה הי' על מה שהלך כל ימיו ערירי. ועובד ה' כמותו והלך בכל עת ממדריגה למדריגה וכל העבדות למד ממנו אליעזר כמאמר חז"ל דולה ומשקה מתורת רבו כו'. וע"ז התרעם אאע"ה מה שמניח כל תורתו לבן ביתו. אכן הקב"ה וב"ש גלוי וידוע לפניו כי ישתנה אאע"ה אחר המילה לברי' חדשה ונתחדש לו אח"כ דרך האמת והוא דרך התורה שאין לכל החכמות שייכות כלל לזה הדרך ולכן לטובתו המתין הקב"ה ליתן לו את יצחק ללמוד אליו רק תורת אמת וז"ש לא יירשך זה כו'. ואברהם אע"ה האמין ויחשבה לצדקה מה שמניח כל תורתו לבן ביתו וודאי לטובה הוא הגם כי לא ידע איך יוכל להיות. האמין באמרו ית' אשר יצא ממך הוא יירשך:

ו

בפסוק והיה שמך אברהם. דרשו חז"ל שניתוסף לו ה' להיות שליט על כל רמ"ח איברים. דאיתא בהבראם בה' בראם בה' נברא עוה"ז כו'. עוד איתא באברהם. דהנה אמרו חז"ל שאברהם אבינו הקנה להקב"ה שמים וארץ והוא אחד מחמשה קנינים שקנה הקב"ה בעולמו. דאיתא כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו דכתיב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. וזה הכבוד נתקיים ע"י הצדיקים דכ' ויקרא אברם בשם ה' והיינו דביקות הבריאה בהבורא ית' כדברי המדרש שאיחה את העולם כו'. ונתקיים כל הנקרא בשמי וחל ש"ש על הבריאה בכח עבודת אאע"ה וזה רמז הה' שניתוסף לו. וכביכול הניח הקב"ה ה' אברים להיות ברשותו שהמה עדות על הבורא ית'. וכשהאדם משעבד כל האיברים שהם בבחירתו אז הקב"ה מוסיף לרשותו ה' איברים הללו ג"כ וחל שם ה' שהוא הה' שברא בה העוה"ז וזה רמז הה' קנינים שקנה בעולמו: