שפת אמת, בראשית, לך לך ב׳

א

תרל"ד

ב

ב"ה

ג

במדרש שמעי בת כו' בירה דולקת כו'. דקשה הפסוק שמעי כו' ואח"כ הטי אזנך. אך דכ' אל הארץ אשר אראך ולמה לא הראהו מיד. והענין כי יותר נייחא להשי"ת מהרצון והתשוקה שיש לכל איש ישראל להתקרב אליו ולהשיג דברי תורתו מאחר ידיעתו כי הרי זה הרצון מזכהו להתקרב ולהשיג. ומוכח שזה יותר חשוב לפניו ב"ה. וסדר איש ישראל ע"י שמשתוקק להשיג ולשמוע בקולו ית' זוכה לשמוע. ואח"כ צריך להכניס ההשגה בעומק הלב שתביאהו לתת לב יותר בעומק להיות תשוקתו יותר לשמוע ויזכה לשמוע יותר. וכן תמיד. ואין נייחא כי אדם לעמל יולד ומנוחה לצדיק בעוה"ב. ובעוה"ז רק היגיעה ממדריגה למדריגה וז"ש בירה דולקת והי' חידוש בעיני אברהם כי כל דבר צריך להיות במקום מנוחתו ושרשו. והשיבו השי"ת כי כן רצונו ית' שבעולם הזה יהי' רק יגיעה ולא מנוחה. וזה אשר אראך כי ידע שלא ישיג בשלימות בעולם הזה רק להיות משתוקק תמיד כל ימי חייו. וזה שמעי כו' והטי אזנך כו'. שמעתי מאא"ז ז"ל בירה דולקת מלשון דלקת אחרי שכל דבר משתוקק ורודפת תמיד אחר השלימות כנ"ל:

ד

ברש"י לך להנאתך ולטובתך כו' אף כי צוהו השי"ת ללכת ולהניח הכל לא יעלה על דעת אדם לומר כי צוהו השי"ת להיות נפרש מעוה"ז. רק אדרבא להמשיך קדושתו ית' בכל מעשיו. וזהו לך לך כענין שכתוב והחיות רצוא ושוב. פי' שכל דבר השגה צריך האדם להכניס בעומק לבו ושיתפשט נקודה זאת בכל מעשיו ועי"ז הוא מתקיים. והבן זה מאוד [ונראה לי שמזה יצא לאברהם אע"ה ליקח ביתו ואנשיו אתו כמ"ש ויקח כו' כנ"ל]:

ה

במדרש המשל מחכם שנתן לעבדו דייתיקי ושבנו יבחר דבר א' כו' וז"ש לאדם שטוב לפניו כו' ע"ש במדרש תנחומא פי' שיצה"ר מושל בכל הדברים ומ"מ הכל ברשות האדם כמ"ש שניתן הבחירה לאדם ומה שבוחר בו נכבש ת"י. כמ"ש כל שתה תחת רגליו. וגם מה שנותן ליצה"ר כח למשול על הכל הוא ג"כ כדי שיתקרב הכל להשי"ת ע"י שמאסף ומכניס לתת לטוב כו' כמדרש הנ"ל והוא העבד רק שהאדם צריך להכניעו להיות תחת רגליו כנ"ל:

ו

במד' במאמר הקב"ה לאברהם הי' תמים. תמה שע"י המילה יהי' יותר תמים ע"ש. והאמת כמ"ש חז"ל כל יתר כנטול דמי כי כפי מה שאדם שומר כחו שלא לעשות בו מה שאינו צריך נקרא תמים שהכח נשמר אצלו וח"ו כשמשתמש בו לדברים אחרים מחסר כחו ממקום הראוי ואיננו שלם: