שפת אמת, בראשית, לחנוכה ל״ג

א

תרס"ה

ב

ב"ה

ג

בחנוכה יורד קדושה וטהרה לישראל. והיונים טמאו השמנים וממילא פרחה הקדושה כמ"ש באו בה פריצים וחללוה. כי הטהרה הכנה אל הקדושה. להשכיחם תורתך בחי' הנפש שהיא מקבל הקדושה. ולהעבירם מעל חוקי רצונך הם המצות שמטהרים הגוף להיות כלי מוכן כמ"ש לב טהור כו' ורוח נכון חדש כו'. כי הגוף צריך טהרה. ונקראו חוקי רצונך שאצל הגוף נקראו חקים. אבל הנפש הוא בשורש המצות והתורה. וכשהקב"ה עמד לנו. יורד טהרה אל הגוף וקדושה אל הנפש. זה הלל והודאה. כמ"ש במקום אחר נקמת את נקמתם. כמו שהם הכניסו טומאה במקום הקדוש. כן נקם הקב"ה ומסר טמאים ביד טהורים. ולכן בימים האלו יכולין לטהר עצמינו אפילו במקומות הטמאים בחוץ לארץ:

ד

איתא מצוה להניח נר חנוכה על פתח ביתו. פירוש להניח להיות רשימה קבועה בדירת איש ישראל. הרי אמרו מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. השוה למזוזה שהיא קבועה בפתח לעולם. כמו כן הרשימה מנ"ח נשאר קבועה בפתח. ותקנו בשמאל דכ' אורך ימים בימינה לעוסק בתורה לשמה. אבל אור נר חנוכה מאיר אפילו לאותן שאין עושין ממש לשמה אעפ"כ מקבלים רוח טהרה בשמאל:

ה

איתא בספרים רמז לחנוכה טבח והכן אותיות חנוכה. דאיתא במדרש שבכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן ולפי שנתעכב הקמתו עד ניסן נתן הקב"ה לכסליו זו החנוכה. דזה הי' דבר גדול שהכינו בני ישראל מקום להשראת השכינה כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. וגם משה רע"ה נתפעל בזה וירא והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כו' ויברך אותם משה ויהי נועם כו' יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם ע"ש. והכל הי' בכ"ה בכסליו. וגם חנוכת הנשיאים וקרבנם נראה שהי' מוכן להם ביום גמר המלאכה לכן קורין בנשיאים בחנוכה. והנה מצוה זו ועשו לי מקדש הוא לעולם שצריכין בני ישראל במעשיהם להכין מקום מקדש. ובגלות הוא רק הכנה כמ"ש הכן בחוץ מלאכתך כו' אחר ובנית ביתך. כי לפי עבודת בנ"י בגלות כך יזכו לבסוף לבנין בית המקדש וכ"כ הכון לקראת אלקיך ישראל. וזה כל התפלות שמשתוקקין להכין מקום להשראת השכינה. ולכן ימים הללו שנגמר מלאכת המשכן מסייע לבנ"י להכנה זו. ולכן המצוה על הפתח שממתינין ומשתוקקין לפתוח לנו שערי צדק בבנין המקדש במהרה בימינו אמן:

ו

המצות שתקנו בחנוכה בנרות והלל והודאה. דכתיב לא המתים יהללו. חי חי יודוך. וכל החיים יודוך. והנה עיקר החיות מקבל איש ישראל על ידי תורה ומצות. כמ"ש כי היא חייך. אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. והיונים שרצו להשכיחנו תורה ומצות. מררו את חיינו. דאיתא במדרש קץ שם לחושך כו'. אבן אופל כו' כל זמן שיצה"ר בעולם אבן אופל וצלמות בעולם. אבן פירוש יסוד. כי הגוף יסודו מן העפר ולכן סופו לעפר והיא המיתה והחושך. אבל נשמת האדם יסודו מן השמים והוא התורה ומצות שנק' אבן כמ"ש במד' בחוקותי יבא האבן וישמור את האבן ע"ש. וע"י התורה ומצות מתעורר כח הנשמה דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים. ואז גובר הנשמה על הגוף והוא בחי' עץ החיים ואז חי חי יודוך. והכל תלוי במחשבות והרהורי אדם כל היום או רובו. כשמהרהר בתורה ומצות יש בו החיות ואין אופל וצלמות. כמ"ש במדרש תצוה העושה מצוה מחי' נפשו שנקרא נר ולכן תיקנו בנרות ובהלל והודאה שזה תכלית הגאולה שזכינו לחיות. שנוכל לעסוק בהלל והודאה. שבני ישראל נבראו רק ע"ז להלל ולהודות כמ"ש ז"ל הפה אינו נברא רק להודות. ובני ישראל בכלל הם הפה בעולם. בכח הנשמה שמאירה בהם ע"י התורה ומצות כדי להעיד על הבורא ית' שמו: