שפת אמת, בראשית, חיי שרה י׳

א

תר"מ

ב

ב"ה

ג

במדרש יודע ה' ימי תמימים פי' אף כי הכל בהשגחת הבורא ית' אבל ההשגחה בכל הימים ע"י הימי תמימים. דיש ימים ויש ימים. וכל יום יש לו שורש למעלה ואותן הימים דבוקים בשורשם. וכן הוא ממדריגה למדריגה עד שגם ימים התחתונים יש להם אחיזה למעלה. והשגחת הבורא ית' על השורש מקיים כל המדריגות שתלוין בהם. ולכן בשבתות וימים טובים שנקראו מועדי ה' יש בהם ידיעת הבורא ית' שהם ימי תמימים. כמ"ש שבת נקרא שלום. שכל הבריאה מתדבק בשרשו לכך נקראו תמימים. והצדיקים כל ימיהם כשבתות ע"י שמדבקים הכל להשרש כשם שהם תמימים כו'. ולכן נזכרו שני חיי שרה בתורה. והם ידיעת המקום. ע"י שהיו כל ימי' כשבתות ויו"ט ימי תמימים כנ"ל:

ד

ויוסף אברהם ויקח אשה כו'. במדרש ועלהו לא יבול כו' כי עיקר זרע ישראל שהי' מיוחד לצאת מאברהם אע"ה אין בזה רבותא. אבל הרבותא של הצדיק התוספת כמ"ש והוספתי על כל תהלתך. והוא בחי' תוספת מחול על הקודש. ויש הוספה בכניסת שבת וביציאה. וכן יש בחי' תוספת קדושה דקמי שבתא ובתר שבתא. והוא קיום ימי המעשה מהארת השבת קודש כידוע לי"ח. וכמו כן הי' בחי' בן הגר קודם לידת יצחק. ובני קטורה אחר לידת יצחק. ובאמת הי' זה הכנה שיוכלו בנ"י להתקיים בין האומות כמ"ש רז"ל אברהם בירר לו המלכיות. והכין למצוא הארת ונצוצי קדושה בהאומות. והם בחי' הגרים שנתוספו אח"כ לבנ"י. ונקראו ספיחים שאינם עיקר הזרע. ולכן רמזו שנאים מעשי' כקטורת כמ"ש בטעם חלבנה שנמנה בסימני קטורת: