שפת אמת, בראשית, חיי שרה ז׳

א

תרל"ז

ב

ב"ה

ג

במדרש יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים. כי שס"ה גידים באדם נגד שס"ה ימות החמה וכפי מה שהאדם מאסף כל השס"ה גידים להיות מיוחד ומקושר להבורא ית' שזה פי' תמים והוא ברית מילה. כמו כן מתעורר התקשרות בימי השנה. ואז חל עליו השגחת הבורא כמ"ש עיני ה' אלקיך כו' מראשית השנה ועד אחרית שנה מר"ה נידון מה יהי' בסופה. והוא כנ"ל שהשגחת השי"ת חל על הכלל כשהוא מקושר באחדות. וזה תלוי בעבודת האדם. ועל זה נאמר יודע ה' ימי תמימים. ואמר כשם שהם תמימים כי זה התמימות אין לו שיעור וכפי התמימות שנמצא בצדיקים כמו כן הזמן תמים. והנה נאמר בשרה מאה שנה ועשרים כו' ושבע וכל אלה הם מדריגות זו למעלה מזו כאשר יש יחידיות עשיריות מאות. ואחר שמתקשרין ימות השנה יש התקשרות בעשיריות ובמאות כענין שהי' שמיטין ויובלות. וכ"ז כפי התקשרות ז' מדות באדם וכן נ' שערי בינה במוח ולב. ושרה הי' תמימותה מגעת עד בחי' המאות [ואדה"ר הי' לו אלף שנה שהי' כחו מגיע עד בחינ' האלפים וכ' אלף שנה בעיניך כיום אתמול] ונאמר אח"כ שני חיי שרה שאחר כל אלה המדריגות צריכין לחבר כל הפרטים היחידיות ועשיריות ומאות להיות מתאחדין ביחד כנ"ל:

ד

בפסוק ואברהם זקן בא בימים. בזוה"ק שבא עם כל ההארות כו' וזכאין בע"ת דברגעא חדא מתקני' כל הימים כו' ע"ש. פירוש זקנה הוא הכח והשרש שיש לנשמות ישראל מימי קדם אשר הם למעלה מעוה"ז. ומצד זה יש תשובה כי לעולם יכול אדם לבטל עצמו אל השרש. וזה הכח שלמעלה מהטבע הוא גבוה יותר מכל עבודת האדם. לכן אחז"ל במקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. אמנם מי שהוא צדיק גמור כאברהם אבינו נאמר עליו זקן בא בימים פי' שבא לבחי' זקנה עם כל הימים והוא תשובה מאהבה. פי' שסתם תשובה בא ע"י החטא. שמתמרמר על שנתרחק מהשי"ת ויש תשובה מאהבה בלבד שמבטל עצמו בכלות הנפש להשי"ת ויודע ומבין שאחר כל צדקותיו לא התחיל בעבודת הבורא כלום. וז"ש בא בימים שהימים הביאו אותו לידי זקנה שהוא מדת התשובה היפוך משארי בעלי תשובה:

ה

וה' ברך כו' בכל. עתה נתקיים הבטחה של ואברכך. ונ"ל כי לא ברכו הקב"ה קודם לידת יצחק בעבור שהי' עתיד עשו לצאת ממנו. ומה"ט לא בירך הקב"ה ליצחק ג"כ עד אחר לידת עשו. כי אם הי' נתברך בכל לא הי' יכול לצאת ממנו שום דבר חסרון:

ו

במדרש עבד משכיל ימשול בבן מביש כו' ובתוך אחים כו' אלקי אדוני אברהם כו'. דיש להבין מה הי' צורך לתפלה זו כי לא הי' לו רק לעשות שליחותו. גם למה נכתב בתורה התפלה. לכן נאמר שהי' הכל לטובת בנ"י. לאשר אבינו יצחק לקח לו מדה"ד כמ"ש פחד יצחק ולא הי' אפשר להתקיים במדה זו. לכן סיבב השי"ת להיות לו רבקה לאשה שהיתה בעלת חסד ביותר ובזה נמתק קצת הגבורות של יצחק. ואליעזר הבין זה כי יצחק דורך לו דרך אחר. והוא הי' דבוק במדת החסד שהי' תלמידו של אברהם. ולכן התפלל שיזמין לו בעלת חסד. וז"ש ובה אדע כי עשית חסד כו'. וז"ש ימשול בבן מביש שבמעשיו המתיק מדת יצחק בעל כרחו. ובתוך אחים יחלק כו' כי הי' במעשיו טובה לכלל ישראל כנ"ל: