שפת אמת, בראשית, וישב ל״ג

א

תרס"ד

ב

ב"ה

ג

בפסוק אלה תולדות יעקב יוסף אלה פסל את הראשונים תולדות עשו שהנקודה שהי' בו מיצחק נתערב בפסולת. אבל תולדות יעקב יוסף דכתיב בית יעקב אש ואיתא כה דברי כאש מה אש אינו מקבל טומאה כך דברי תורה אין מקבלין טומאה. ויעקב הוא התורה ואש ואין יכול להתערב בו פסולת. וכן כל נשמות בנ"י דכ' ויפח באפיו נשמת חיים. וזהו הנשמה היא דבר ה' ממש כמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך. ולכן הזוכין אל הנשמה טהורה אין בהם פסולת. והסיבה לזה יוסף בחי' ברית מילה שהיא הסרת הערלה והקש. ויוסף נקרא ע"ש אסף אלקים את חרפתי הוא הסרת הערלה חרפה היא לנו ועי"ז יש תוספות נשמה שהוא ע"ש יוסף ה' לי כו'. וב' אלו הבחי' גם בשבת לשון השבתה ממלאכה וסט"א ערקית ולכן יש בו תוספות נשמה ושביתה והם בחי' זכור ושמור. וכתיב בית עשו לקש פי' שכל הניצוץ הקדו' שהי' בו נתערב ונהפך לקש:

ד

בפסוק הילד איננו ואני אנה אני בא. איתא דראובן פתח בתשובה תחלה ולכן הושע הנביא שבא מראובן פתח ג"כ בתשובה. כי זו תשובה שלימה שאינו מוצא לו שום מקום ומציאות בעולם ע"י החטא. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל על ענין טעות. בצרה תקלוט כבצר. אמר ההפרש ביניהם כי באמת בע"ת שיודע שעל ידי החטא אין לו מקום אז השי"ת נותן לו מקום כמ"ש ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה. וזה בצר ותוקף שניתן לבעל תשובה. אבל אם הוא סומך על זה זה נקרא בצרה. שסומך על זה המקום ואז אינו קולט כלל עכ"ד. ונראה רמז לזה בצר במדבר פי' אם הוא בעיניו כמדבר ואין לו מציאות. אז בצר וקליטה יש לו. והיא בחי' ראובן. [ויש להוסיף עוד כי בודאי חוטא גמור אין לו באמת מקום. אבל ראובן הי' צדיק. ובמקרה בא לידי חטא. ואעפ"כ לא מצא לעצמו מקום. זה הרמז בצר במדבר בארץ המישור לראובני. שאף שהי' באמת ישר וצדיק ונעשה כמדבר. זכה להורות תשובה לדורות. ונקבע עיר מקלט הראשון בארצו. ובאמת כל מה שקרה חטא לראובן כדי להורות תשובה]: