שפת אמת, בראשית, וישב ח׳

א

תרל"ח

ב

ב"ה לשבת חנוכה

ג

וישב יעקב בארץ מגורי אביו כו' במדרש בזעקך כו' כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו כו'. אמת הדבר כי אדם נברא בעוה"ז לתקן עולם הפירוד לכן צריך להיות פיזור הנפש בכל עניני העולם שבאמצעות האדם יתוקן הכל. אמנם סוף התיקון לא יוכל להיות רק ע"י ביטול להשורש והוא בחי' תשובה ששב לשורשו ומתאונן על שהוצרך להתרחק ממקום קדוש להיות עוסק בדברי' נפרדים. ובכח התשובה יוכל לתקן הכל. אמת הדבר כי גם הכינוס והביטול בא ע"י יגיעה מקודם. וע"ז נאמר יגעתי ומצאתי והוא יגיעת האדם בימי המעשה. עי"ז זוכה אח"כ בשבת יום מנוחה. מתנה טובה כו'. ומציאות מנוחה זו ע"י היגיעה הקודמת. ומכל אלה הדברים הי' עבודת אבינו יעקב בצאתו לחו"ל. ואח"כ וישב וכו' מגורי אביו הוא הביטול להשורש כנ"ל. וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף כי היגיעה בתורה הוא בחי' יעקב. ואם הוא בחמת כמ"ש תתן אמת ליעקב בא עי"ז לבחי' יוסף שהוא הכינוס. ונקרא יוסף כי בהתאספות והתקשרות כל הכחות להיות אחד נתוסף כח וחיות מהשורש והוא בחי' השבת דמתיחדין ברזא דאחד:

ד

קבעום ועשאום י"ט בהלל והודאה. כתבנו במ"א כי ע"י הלל והודאה עשאו הימים טובים הללו. וביאור הענין. דכתיב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט כו' פי' הקב"ה עושה נסים לבנ"י כדי להגביה אותם להוציאם מהטבע. וצריך להיות שע"י הנס שהקב"ה משנה הטבע בעבורינו. כן צריך האדם לעורר נפשו לצאת מהטבע. וזהו להתנוסס. ואז כשנעשה כן בכלל ישראל אז נשאר מזה הנס לדורות שיש נס במקרה ויש נס קבוע השייך לנפשות ישראל. וזה הסימן ע"י שנתרומם נפשות בני ישראל למסור נפשם בעבור האמת. וזהו להתנוסס מפני קושט. אז הוא סלה שנשאר הנם קבוע לעולם. עוד מפני קושט שזה תכשיט וקישוט בנ"י בהראותם כי הם מוכנים אל הנסים. באשר הם נמשכין אחר הנס לצאת מן הטבע. כענין משכני אחריך נרוצה. וזהו קבעום בהלל והודאה כנ"ל: