שפת אמת, בראשית, וישב ו׳

א

תרל"ו

ב

ב"ה

ג

ברש"י ממדרש ראה יעקב כל האלופים נתיירא אמר לו הקב"ה ניצוץ אחד משלך כו' בית יעקב אש כו' עשו לקש כו'. פי' כי ע"י שראה כח אלופי עשו נתחזק כחו. וכינס כל הכחות להלחם נגדו. וז"ש ולאום מלאום יאמץ כי ע"י התחזקות כח היצה"ר נתוסף כח ביצ"ט להלחם נגדו. וכן פי' הכתוב שע"י שבית יעקב אש כו'. כמו כן נעשה בית עשו לקש. כי כח הקדושה בכפלים לתושיה שנתחזק כח הצדיק ונתחלש כח הסט"א. ז"ש במדרש וישב יעקב כינוסו וכינוס בניו כו'. שנתישב בחזקה ע"י שראה האלופים כו' כנ"ל:

ד

ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף. בודאי יעקב לא רצה לישב בשלוה עד שתיקן עצמו לגמרי ולא הי' לו חשש מזה. אך רצון הקב"ה מאיש הישראלי. אשר יהיה כל ימיו ביגיעה להוסיף בעבודתו ית"ש כי ענין התוספות אין לו שיעור. וזה ענין רוגזו של יוסף. וביאור הענין כי הכלל שכל השגה ועליות מדריגה בא רק ע"י התגברות נגד היצה"ר. והאדם השלם אשר כבר לבו חלל בקרבו. כשנצרך לעלות בתוספות מדריגה יש ענין כח גבורה נגדו כמו היצה"ר. אך הוא כולו קודש. וכמו שיהי' יצה"ר לעתיד. רק כפי מה שיהי' נצרך לעבודת הבורא וזה נק' רוגזו של יוסף כנ"ל:

ה

ויבא יוסף כו' דבתם רעה כו'. בודאי לא הי' יוסף הצדיק מבעלי לה"ר. אך כי הצדיק באמת אין יכול לסבול שמץ דבר. וכענין שנא' באליהו קנא קנאתי כו'. ולכן הבינו השבטים דכך האמת כי לא הי' באפשרי להתקיים אם הי' יוסף אצל אביו היו הם נדחים ח"ו כי יוסף הצדיק הי' נבדל מכל עוה"ז. כענין שכתוב נזיר אחיו. וגם נקרא בן זקונים. פי' שנולד בקדושה שלא ידע משמץ רע בעולם. לכן לא הי' יכול לסבול מעשה אחיו. אף כי היו צדיקים ג"כ. והי' מוכרח שיהי' במצרים ואח"כ ידע והבין שגם אחיו הם צדיקים:

ו

מה שלא גילה הקב"ה ליעקב אע"ה ממכירת יוסף. אף כי הי' ע"י החרם כו'. מ"מ למה סיבבו כן משמים. אפשר כי הי' לטובתו. כי הי' לו צער יותר אם הי' יודע כי נמכר למצרים מקום ערוה וטומאה. כי באמת הי' דבר גדול מאוד שנשאר יוסף הצדיק בקדושתו במצרים. ונראה כי הקב"ה עשה הכל לטובה. כי לא הי' באפשרי שיגאלו בני ישראל בלתי הקדמת ירידת יוסף למצרים. וגם נסיון של יוסף במצרים לא הי' באפשרי. רק עי"ז עצמו שנמכר בעולה ובעוות הדין. זה הי' לו סיוע שלא יטמע ח"ו ביניהם. וזכות זה סייעהו להשאר בקדושה. גם הנסיון עם אשת פוטיפר שכתב במדרש ואין איש כו'. נראה שהי' נסיון גדול מאוד. ויש ב' מיני נסיונות אחד שיכול האדם לגבור בכחו. ויש נסיון עצום מזה שאין באפשרי לגבור כלל. רק ע"י רצון ולב אמת וצדק שיש להצדיק. זוכה שיקחו ממנו הבחירה שיצא מהנסיון. ופי' שיסייענו משמים. וזה שכ' וימאן ויאמר הן אדוני כו'. וכ' במ"א פי' זה שנתן הקב"ה הבחירה לאדם בכל מעשה אשר ירצה לעשות. רק אחת מבקש השי"ת מאדם אשר יזכור בעול מלכותו ית'. ושידע שהכל מאתו. וצריך עכ"פ האדם לשמור זאת. והבן אלה הדברים בדברי יוסף הצדיק ולא חשך כו' כי אם אותך כו' וד"ל. ועי"ז זכה יוסף הצדיק לצאת מהבחירה ע"י שזכר שגם הבחירה נתן הקב"ה. ושאין זה יושר לעבור על רצונו ית'. לכן אף כי לא הי' יכול לגבור בכחו ע"י המרירות שהי' לו ע"ז הוציאו הקב"ה מהנסיון. וזה הי' הכנה לכל הגליות. כי גלות מצרים הוא כלל כל הגליות. ועיקר הגלות הוא תוס' הבחירה כי אם לא הי' הבחירה כלל לאדם הי' ממש בן חורין. ולכן כשזוכין לצאת מהבחירה הוא גאולה שלימה. והבן: