שפת אמת, בראשית, וירא ל״א

א

תרס"ב

ב

ב"ה

ג

פתח האהל פתח טוב פתחת כו' איתא בזוה"ק בפרשה זו נודע בשערים בעלה וכי מאן יכול למינדע לי' כו' אלא כל חד לפום שעורין דליבא. ר"ש אמר שאו שערים ראשיכם כו' וב' הפירושים אמת. דכתיב פתחי לי אחותי אחז"ל כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של היכל לפום שעורין דלבא זה התעוררות האדם ומה האדם שיבוא אחר המלך רק כחודה של מחט. ועל זה נאמר לאדם מערכי לב. וע"ז רומז ברית המעור. וכפי שמירת הברית כך יכול לשער בלב איך לידע להתדבק בהקב"ה וזה הפתח שע"י האדם ולכן נברא ערל ומצווה להימול ע"י האדם וזה הפתח פתח אאע"ה. ואח"כ עי"ז זכה לברית הלשון הוא מה' מענה לשון והוא השער שנפתח מלמעלה כמ"ש פתחו לי שערי צדק. וזה השער נפתח ביום השבת בחי' מתנה וזוכין בו לדעת את ה' כמ"ש בשבת לדעת כי אני ה' מקדישכם. ובימי המעשה הוא כפום שעורין דלבא בשיעור ומדה וצמצום. אבל בשבת נפתח שרש המעין. נחלה בלי מצרים:

ד

במדרש המכסה אני מאברהם. למלך שהי' לו ג' אוהבים כו' ויגרש את האדם כו' ובאברהם המכסה אני כו'. פי' שהאבות תקנו חטא האדם ונפתח להם שערי ג"ע ועץ החיים. דכתיב וישכן את הכרובים כו' לשמור דרך עץ החיים. ואברהם שנאמר בו אשר יצוה כו' ושמרו דרך ה' א"כ הוא עצמו השומר ולכן נפתח לו השער כמ"ש ומצאת את לבבו נאמן וזה הרמז כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ובשבת יש פתיחת השער והארת עץ החיים לכן יש בו זכור ושמור זכור בתי' מצות עשה דכתיב בהם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בחי' עץ החיים ושמור מל"ת לשמור דרך עץ החיים וכפי השמירה זוכין לזכירה:

ה

בענין העקידה כתיב על אחד ההרים וכו'. הרים נקראו האבות. אחד ההרים יעקב המיוחד שבאבות. ושניהם אברהם ויצחק הוצרכו למסור כחם ליעקב מדות פרטיות שבהם חסד לאברהם ופחד יצחק. ויעקב מדת אמת הוא מראש ועד סוף והכל משלימים אליו. לכן אברהם כבש רחמיו והחסד שבו לעקוד את בנו. ויצחק מסר כל עצמו לשרוף והכל בעבור אחד ההרים. וללמוד מזה שיבטל האדם כל המדות בעבור האמת: