שפת אמת, בראשית, ויגש י״ג

א

תרמ"ד

ב

ב"ה

ג

במדרש מים עמוקים עצה בלב איש כו'. דהנה עיקר מחלוקת יהודה עם יוסף הי' ב' מיני עבדות הבורא ית'. דכתיב שתה מים מבורך הוא בחי' תורה שבע"פ שנטע בתוכינו ממש. והוא עבודה שבלב זו תפלה. והוא בחי' עבודת ימי המעשה בחי' תרי"ג מצות דתלוין בעובדין. והי"ב שבטים הם שורש התרי"ג מצות נגד רמ"ח איברים ושס"ה גידין. והאבות עם השבטים אשר הם עמודי העולם שהיה הסדר שלהם ג' אבות וי"ב שבטים עד ס' ריבוא. והי"ג שבטים המה על הת"ר שהמה רומזים לס' רבוא כמ"ש במ"א מזה. לכן היו י"ב (דגלים) [שבטים] לי"ב גבולין כמ"ש בספרים. והתורה שבכתב הוא הפנימיות רק שנר מצוה הוא התפשטות כוחות מהאור תורה. ויוסף הצדיק הוא למעלה מזה ההתפשטות. והוא בית יוסף להבה. והוא בחי' ונוזלים מתוך בארך שהוא תוספות נשמה יתירה שבא בשבת קודש אחר תיקון ימי המעשה. ואיתא בזוה"ק בגלות מצרים הי' הדיבור בגלות עי"ש. ופי' הדיבור הוא הנהגת הבורא ית' את העולם שלא היה נגלה בתוך הטבע עד שזכו בנ"י להוציא מכח אל הפועל. וזכו שיעשה להם השי"ת נסים ונפלאות להכיר כח מלכותו ית' בעולם. ואח"כ זכו יותר לתורה מן השמים. והמה ב' בחי' הנ"ל. וכמו כן נתקיים מקודם בין השבטים בכלל. שקודם שתיקנו את שלהם כתיב ולא יכלו דברו לשלום. שלא נמשך הדיבור אחר יוסף הצדיק. והיינו שהי' הדיבור בגלות עד שתיקנו וכ' ויגש אליו יהודה שהוא סמיכות גאולה לתפלה כמ"ש בזוה"ק וכ' ואח"כ דברו אחיו אתו. וכתיב ולא יכול יוסף להתאפק כו' ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף כו' וקשה כיון דכ' אתו מה בהתודע יוסף. כנראה שמקודם לא היה יוסף. כי הלא השבטים לא הכירוהו. וכתיב נבהלו מפניו. כענין שכ' בשבת קודש אין דומה מאור פניו של אדם בש"ק כו'. כי [ע"י] הפנימיות שמתגלה וניתוסף נשמה יתירה. מתחדש הצורה. ולכן היה לו ב' מיני התלבשות. ופושט צורה ולובש צורה. ובזמן המקדש היה מתקיים זאת בישראל כמ"ש במ"א. וכן רמזו במד' שחורה אני בימי המעשה ונאוה בש"ק. לכן לא רצה שיסתכלו אחרים במאור פניו. וכן מ"ש בהיראותו לאביו וירא אליו. מכלל שהי' בו צורה נסתרת שהוצרך לגלותו. והיינו דכתיב עיניכם רואות כו' כי פי המדבר כו'. כמ"ש במדרש על הנביאים שהי' פניהם בוערות כלפידים כשהי' רוה"ק שורה עליהם:

ד

בפסוק אנכי ארד עמך מצרימה. הוא הבטחה שהקב"ה כביכול עמו אנכי בצרה כמ"ש גלו למצרים. לבבל. שכינה עמהם. והיינו שע"י יעקב אבינו השכינה שורה בין ישראל בגלות. וזה ארד עמך מצרימה שהוא הסיבה שעל ידו ישרה עמנו בגלות. כאשר הי' הסדר שע"י השבטים ירד יוסף למצרים. וע"י יוסף ירד יעקב למצרים. וע"י יעקב ירדה השכינה למצרים. ובאמת בכלל ישראל נמצא תמיד שורש יעקב אבינו ע"ה כאשר חז"ל אמרו צורתו של יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד. לכן בכל מקום שירד ירדה עמו השכינה. והוא מצד מדת אמת דכ' תתן אמת ליעקב. והוא חותמו של הקב"ה. לכן ע"י מדת האמת יכולין לקבל חיות בגלות ג"כ. כי הסתר הגלות הוא בשקר. כי באמת מלכותו ית' בכל משלה ולכן ע"י מדת האמת מתעורר הגאולה. וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל פ' ויחי יעקב בארץ מצרים שע"י האמת יכולין לחיות בארץ מצרים כנ"ל. ואמרו חז"ל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כו' והאכלתיך נחלת יעקב כו'. כי השבת הוא השבת כל דבר לשורשו כמ"ש אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. וזה הוא מדת אמת: