שפת אמת, בראשית, ויגש י״א

א

תרמ"ב

ב

ב"ה

ג

במדרש מים עמוקים עצה בלב איש משל לבאר עמוק ומימיה יפים וצוננים כו'. להודיע כי כל מה שהמים עמוק ביותר הם יפים ביותר. וכמו כן נקודת התורה שנק' מים שנמצא בכל איש ישראל. כפי רוב היגיעה כך המציאה. כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת. וכתיב רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. פי' שנמצא בכל איש נקודה טובה. והיא עצה בלב איש שהטמין בו הבורא ית'. ונק' עצת ה'. ובידה לדחות כל המחשבות הסובבים על זו הנקודה והיא תקום. רק שצריך האדם לבטל כל המחשבות למחשבה זו. ויוכל לקשר הכל לזו הנקודה ע"י חבל בחבל משיחה במשיחה. שבודאי יש קצת אחיזה לכל הדברים בקדושה. וזאת עבודת ימי המעשה דכתיב שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך פרשנו על ימי המעשה וש"ק. ובחי' השבטים הי' בחי' ימי המעשה ויוסף בחי' מנוחת שבת בארך. וזכה לזה ע"י הנסיון כי נסיון הוא דבר גדול. שמביאין האדם למקום שאין שם הארה. כמ"ש והבור רק אין בו מים. דבכל בור יש הארה גנוזה כנ"ל. ויוסף בא למצרים מקום טומאה. ובכחו עמד בנסיון. ועי"ז השכר שלו שבא למעלה מבחי' בורך לבחי' בארך כנ"ל. והשבטים הוצרכו למצוא הארה הגנוזה תוך הטבע כנ"ל. והיא בחי' תורה שבע"פ שהיא פירוש תורה שבכתב שע"י היגיעה זוכין לפרש תורה שבכתב. ויש מעין זה בכל נפש מישראל. רק שהם היו מתקנים בכלל כל הבריאה והיא עצה העמוקה של גלות מצרים שעי"ז המשיכו בנ"י אח"כ התורה לעולם:

ד

במדרש אם ערבת לרעך כו'. דבתיב כי עבדך ערב את הנער כו'. ואח"כ אמר הטעם איך אעלה כו' פן אראה כו' א"כ לא היה עיקר צער שלו מכח ערבות שלו. רק די"ל שידע יהודה כיון שנתערב על בנימין סימן הוא שבידו להביאו לאביו בודאי. וכמו כן ערבות של ישראל שקיבלו עליהם התורה יש להתחזק בה' ולהאמין כי בודאי יהי' השי"ת בעזרו לגמור אשר קיבל עליו. כענין שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך וכמו כן כל בנ"י ערבים זה לזה ובכח הערבות יכול כ"א להיות עוזר לחבירו כמ"ש בענין מצות פריקה וטעינה מזה. כי ערבות הוא לשון תערובות שיש שייכות להערב בזה העסק כנ"ל:

ה

בפסוק עיניכם רואות כו' כי פי המדבר כו'. עפ"י מ"ש במ"א הרמז שדרשו חז"ל וירד מצרימה אנוס על פי הדבור. שהוא בחי' יוסף. דאיתא בזוה"ק שהדיבור היה בגלות מצרים והוא בחי' השבטים כמ"ש וזאת אשר דבר להם אביהם. ויוסף הוא פי הדיבור התקשרות בחי' הדיבור להקול. וכן כ' אחר כך וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר כו' ותחי כו'. מכלל שהיו דברים סתומים שהכירו מהן בחי' של יוסף הצדיק כמ"ש ואח"כ דברו אחיו אתו. ורמז עיניכם רואות כו' כענין שכתוב במתן תורה רואים את הקולות. וכל הכנת יוסף היה במצרים שיוכל אח"כ יעקב לירד שם. כי הוא בחי' ממוצעת להמשיך כח הדעת בחי' יעקב להשבטים שהוא התגלות הדעת במעשה. ולכן מקודם לא ראה יעקב דרך שיוכל לילך למצרים עד שראה העגלות אשר שלח יוסף כו'. וזה הרמז ששלח יוסף פן תורש אתה וביתך. וחלילה שלא חשב יוסף ליעקב אביו הרבה למעלה יותר ממנו. רק שידע שהתפשטות כחו של יעקב על ידו הוא. פן תורש פי' שיופסק המשכת כח שלו לביתו וזרעו אחריו שמוכרח להיות ע"י יוסף כנ"ל. וכן התנאי שכתב במדרש על מנת ויוסף ישית ידו כו'. שהוא גם לדורות. ע"י שמירת כחו של יוסף יכולין למצוא גאולה בכל מקום צר. והוא התקשרות הדעת לכל המעשים לבטל אותם להדעת בחי' תורה ומצות וע"י התשוקה והאהבה של המצות יש הארת התורה בכל מצוה והוא בחי' יוסף. וד"ל: