שפת אמת, בראשית, ויגש ט׳

א

תר"מ

ב

ב"ה

ג

במדרש מים עמוקים כו' ואיש תבונה כו'. כבר כ' במ"א כי בלב איש היא לבו של כל אדם מישראל. ובתיקון כל הקומה רמ"ח איברים וגידים שמכוונים לתרי"ג מצות אז מתקשר חבל בחבל ונימא בנימא עד שמתגלה הפנימיות שבו. ונקרא איש תבונות כשמתפשט הבינה שבו לתוך כל האברים. והוא תיקון הגוף. אז מאיר הנפש. וכ"כ כמטמונים תחפשנה שצריך האדם להאמין בודאי כי יש בכל מקום ובכל עת כח ניצוץ קדוש. ובפרט בנפש האדם. ומי שיודע כי נטמן במקום זה מחפש כל כך עד שימצאנה. ואם מחפש באמת נאמר אמת מארץ תצמח. וכל זה נלמד ממעשה יהודה אם כי לא הי' לו שום טענה. רק בדברים היוצאים מן הלב נגלה אליו האמת. ופרשנו ויגש אליו לעצמותו בחי' איש תבונות כנ"ל:

ד

ועיקר הפי' ויגש אליו ליוסף כי באמת אז סרה קנאת השבטים על יוסף. וידע יהודה כי כבר תיקנו החטא של מכירת יוסף. ולכן יש לומר שאמר ואחיו מת. שעל ידי שידע שכבר נתקן החטא. א"כ אם עודנו בחיים. הי' מתגלה להם. וראי' שמיד כתיב ולא יכול יוסף להתאפק כו':

ה

במדרש אנכי ארד עמך כו' על מנת ויוסף ישית כו'. עפ"י דברי אדוני מו"ז ז"ל על המדרש ראוי הי' יעקב לירד בשלשלאות של ברזל כו'. ופי' כי הי' צריך לירד כמה ירידות ממדריגה שלו עד שירד למצרים. ולחביבות אבינו יעקב עשה הבורא ית' שיוכל לירד בלי השתנות. וז"ש אנכי ארד שלא יצטרך ליפול ממדריגתו וגם כמו שיורד למצרים הוא מרכבה אליו ית' ואנכי ארד כו' גם עלה. כביכול עלי' הכתיב לעצמו. כשיש עלי' ליעקב ולזרעו אחריו. והכנה זו עשה יוסף שיוכל להיות ירידת כל המרכבה לשם. ואות זה נתן הבורא ית' בכל איש ישראל. לכן נקרא אות. אלה המצות שיש להם כח להאיר גם בתוך החושך. והוא אות. כי במקום הנגלה א"צ אות. וז"ש ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. לעולם היינו בכל מיני העלמות והסתרות הגלות. עכ"ז על ידי אות זה ניצולים:

ו

בפסוק איך אעלה כו' פן אראה כו'. וקשה ת"ל מצד הערבות. אכן באמת יותר צער הי' ליהודה מצערו של אביו. מכל הערבות של ב' עולמות. וזה עצמו הראה גם לאדון זה לראות איך גדלה צערו של אביו בעיניו. כדי לעורר רחמנות גם בלבו על צער אביו. והאמת כי במדה זאת נענה יהודה כי תיכף אח"ז כתיב ולא יכול יוסף להתאפק ע"י שכבר נסתלק כל נגיעתו של יהודה. ואם כי ההתפעלות מתחלה הי' ע"י הערבות. אעפ"כ הביאו ממדריגה למדריגה עד ששכח כל צער שלו בעבור צערו של אבא וכל זה משל לתהלוכות בנ"י עם אביהם שבשמים. ודו"ק:

ז

בפסוק והגדתם לאבי כו' כל אשר ראיתם כו'. דכתיב כי נבהלו מפניו. ואז ראו אורו של יוסף הצדיק ומדתו הנק' כל. והוא בחי' התקשרות והתכללות. והבינו כי הוא באמת הצדיק. ומקודם כתיב ולא יכלו דברו כי לא יכלו להתמשך אחר הנהגה שלו. ועתה כ' עיניכם כו' כי פי המדבר אליכם. כי ראו פתח זה שפתח יוסף הצדיק. והוא מוכרח להיות הכנה לגאולת מצרים. ומקודם לא ידעו שמתחיל זה הגלות. ועתה הבינו והודו להנהגתו של יוסף הצדיק וז"ש ואחר כך דברו אחיו אתו ר"ל שנמשכו אחר הנהגה שלו כנ"ל: