שפת אמת, במדבר, פנחס י״ב

א

תרמ"ד

ב

השיב את חמתי מעל בני ישראל. פרשנו כי ע"י נקמתו הפך החימה מעל בנ"י על ראש המדינים דכתיב אח"כ צרור את המדינים כו'. דכ' וירא פינחס כו' ויקם כו' ויקח רמח בידו. כי באמת כל המלחמות שעומדין על בנ"י הכל לטובתם להיות הזמן גרמא לנקום מהם כדכ' עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. וכ' חרב פתחו רשעים כו'. וזהו שראה והבין פינחס כי עתה העת להנקם מהם. ומאחר שכ' בתורה וירא היינו שראה האמת. וזה עצמו השלימות שניתן לפינחס במדה שמדד שבירר שכל המחלוקות ומריבות שיש לעובדי השי"ת הכל למען השלום ולטובתן של בנ"י. ובכח אמונה זו יכולין להלחם עמהם. ובתהלים כתיב ויעמוד פינחס ויפלל ובתורה כ' ויקח רמח. והוא כדכ' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. שזה החרב שזוכין ע"י התרוממות בתורה ותפלה הוא מוצלחת כמ"ש חז"ל שם שכל מלחמתן של בנ"י היה בכח הפה כדכ' ובעת החלו ברנה כו' מארבים כו'. פיפית הוא בכח ברית הלשון וברית המעור. וב' אלו הי' בפינחס. וי"ל ע"ד הרמז במ"ש ויקח רמח בידו. דמאי קמ"ל בידו. ודאי אדם נוטל ביד. רק לרמוז כי לא הי' כל לקיחת פינחס על צד הרציחה להרוג נפש. רק בידו לקח הרמח אבל עיקר כוונתו ומחשבתו הי' בתפלה ועבודת ה' כדכתיב ויעמוד כו' ויפלל. [וחז"ל דרשו עשה פלילות עם קונו. ויתפרש לפי מ"ש לעיל שפי' ובירר מעשי השי"ת שכל מה שנמצא מלחמות וכחות סט"א הלוחמים עם בנ"י הכל לטובה כנ"ל. כי פלילות היא לשון בירור ועדות]. ובמד' צרור את המדינים כו' שגדול המחטיאו יותר מההורגו ואמרו בא להרגך השכם להרגו. והוא כנ"ל שכל שבא ללחום עם בנ"י הכל כדי להיות השכם להורגו כדכ' ולאום מלאום יאמץ. וז"ש וירא פינחס כו' ויקם. שהיה לו עוד קימה מזה:

ג

בפסוק עולת תמיד העשוי' בהר סיני. דבזמן המקדש היו מעלין בנ"י העולמות בפועל ממש כאשר נמצא עתה רק בפנימיות. ואז הי' תיקון במעשה ע"י תמידין ומוספין דאיתא מחדש בכל יום תמיד בטובו מעשה בראשית. בטובו הוא א"י וביהמ"ק כדכ' ההר הטוב והלבנון. שנמשך הארה מטוב הגנוז והתחדש בירור וליבון לכל מעשיהם. וזה שקבלו בנ"י על עצמם בהר סיני אשר דיבר ה' נעשה. לתקן ולברר האמת שהקב"ה מנהיג כל הבריאה ומלכותו בכל משלה. ובכח התורה יודעין בנ"י תיקון כל המעשים. וע"ז נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. כי עולם העשי' היא למטה מכל העולמות וכל התקונים תלוין בזה העולם לכן נק' עשוי' לשון תיקון. וכמו חמש צאן עשויות. שנתקנין ע"י דברים שמערבין בתוכם. כן הקב"ה הטמין בכל אלה המקומות דברים גנוזים והראה לבנ"י איך למצוח המטמוניות. וכמו סדר תמידין ומוספין איך להעלות בכל זמן סדר הקרבנות שבאופן זה יכולין לקרב ולהעלות העולמות. ונק' עולת תמיד. ובשבת קודש יש מוסף כדכ' על עולת התמיד שבשבת מתעלין ביותר העולמות. גם פי' על עולת התמיד שכפי העולת תמיד בכל יום כן מתעלין בש"ק יותר. וכ"ז נמצא גם עתה בתפלה קצת מענינים אלה בפנימיות. הגם שאינו מתקיים במעשה כדאיתא בזוה"ק: