שפת אמת, במדבר, פנחס ג׳

א

תרל"ד

ב

במדרש בדין שיטול שכרו כו' גדול השלום שניתן לפינחס שאין עולם מתנהג אלא בשלום ברכת כהנים בשלום כו'. כי רצונו ית' מקיים כל הנבראים והוא שלימות הכל והשי"ת בחר בישראל וכשמתגלה אהבתו לישראל אין שום חטא וקטרוג יכול לבטל זה כמ"ש אם יתן איש כו' בוז יבוזו לו. וכ' על כל פשעים תכסה אהבה. וזה ניתן לאהרן הכהן במתנה שיהי' תמיד דבוק באהבה זו ויכול לעורר תמיד אהבה שבינו ית' לשראל. לכן ענני הכבוד בזכות אהרן שע"י אהבה נעשה הגנה לבנ"י מכל קטרוג כמ"ש כשנסתלק אהרן וייראו כו'. וזהו ג"כ בש"ק פורס סוכת שלום שג"כ מתנה לישראל כמ"ש מתנה טובה בבית גנזי כו' שמתגלה בשבת אהבתו ית' לבנ"י כמ"ש ורצה בנו ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו כו' וזה הוא מתנה לבנ"י כמ"ש אוהבם נדבה שהקב"ה מתנדב אהבה לבנ"י כי א"א לבו"ד להיות בשלימות כראוי אין צדיק בארץ כו' ולא יחטא. רק כשמתגלה רצונו ית' הוא השלימות. וזה ניתן לישראל וישם לך שלום. ובאהרן אוהב שלום ורודף שלום וע"י הרצון שהי' לו לבוא לבחי' שלום נתן לו השי"ת במתנה כמ"ש עבודת מתנה אתן כו' כהונתכם ושלום הוא היפוך המחלוקת והיינו כשנתקן בכל הענינים שלא יהי' שום מתנגד ומקטרג וזה רק בעזר השי"ת שהוא מלך שהשלום שלו. וכמ"ש ז"ל שמלאכי אש ומים עושין שלום ומתבטלין לעשות רצון קונם. כמו כן כפי מה שמתגלה רצונו ית' בישראל ובכל א' בפרט מתבטלים כל הקטרוגים. וזהו כלי מחזיק ברכה. ופינחס זכה לכהונה בדין ע"י שנקם והוא דין שעשה ברשעים. וכ"ז הי' מתוך האהבה להשי"ת ולבנ"י. ולכך זכה לבחי' השלימות בדין כנ"ל:

ג

צרור את המדינים נראה כי הי' זה תיקון על החטא ע"י שמביא החטא שנאה כ"כ ובאין לידי תשובה כראוי:

ד

באבות פ"ו בכל יום ב"ק יוצאת מהר חורב אוי לבריות מעלבונה של תורה שמי שאינו עוסק בתורה נק' נזוף שנא' נזם זהב כו' חרות חירות כו' פי' כי מה עלבון לתורה ע"י שאין ב"א עוסקים בה. רק מצד שהתורה ניתנה לישראל ואף שאין עוסקין בה אינה מתפרשת מהם כמ"ש חיי עולם נטע בתוכנו וז"ש נזם זהב כו' שיש לנו התורה ואנו מניחין אותה ומתדבקין בגשמיות ועי"ז מגיע עלבון גם להתורה שהוא הנזם כתר תורה וז"ש מהר חורב כיון ששם ניתנה התורה לישראל. וזהו ג"כ הפי' מ"ש העשוי' בהר סיני. ואין מובן. רק שבא הפסוק לישב איך בכח בנ"י להעלות כל העולמות ע"י התמידין כנודע שענין הקרבנות לקרב כל הבריאה להשי"ת וזה אינו בכח אנושי רק שהקב"ה בחר בנו ובנתינת התורה נשתנה סדרי בראשית שהדביק הקב"ה כל העולמות בכח התורה ומצות שבנ"י עושין. וז"ש כח מעשיו הגיד לעמו לשון המשכה. וז"ש עולת תמיד העשוי' בהר סיני כנ"ל: גם פי' שהביא התנא פסוק נזם זהב כו'. כי הקב"ה נתן באדם כלים יקרים מפז והם החושים החכמה והשכל שיש באדם וצריך להשתמש בהם לעבודתו ית' ולעסוק בתורה. וכשמניח הכלים הללו לדברים אחרים נאמר נזם זהב כו'. ואומר חרות כו' הוא להסיר התירוץ מטרדות עוה"ז מאחר שהעוסק בתורה בדילין ממנו כל הטרדות ונעשה בן חורין כו':

ה

שם יותר מלימודך עשה וכן מי שמעשיו מרובין מחכמתו כו'. ואיך יכולין לעשות יותר מהידיעה. רק ע"י החפץ והרצון בכל לב לעשות יותר מהשגות האדם. עי"ז נעשה מעצמו כל התקונים. כמ"ש ויהי נועם כו' פי' בזוה"ק אף שא"י לעשות כראוי כו'. וגם ע"י הרצון באמת עושה האדם שמזמנים לו מן השמים אף שא"י כמ"ש בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו:

ו

מנוחה שלימה שאתה רוצה בה. פי' שבשבת יש מנוחה בכל הענינים הן בגשמיות הן בעבודת השי"ת לכן צוה הקב"ה להיות נוחין בה גם ממלאכת עבודה כדי שיהי' ניכר המנוחה בכל דבר. והטעם שמתגלה בשבת רצון השי"ת שיש לו נייחא בשבת מהבריאה ע"י שומרי שבת. וכשמתגלה רצון השי"ת נמצא מנוחה בכל הנבראים כי כולם נבראו ממנו ית' שהוא שלימות הכל. וז"ש שאתה רוצה בה ועי"ז היא מנוחה שלימה בכל. אבל המבוקש מבנ"י להתדבק בעיקר המנוחה. יכירו וידעו כו'. ואא"ז מו"ר ז"ל אמר הגמ' המענג השבת נותנין לו משאלות לבו וצריך האדם להכין לו רצון אמת להיות משאלות לבו להשי"ת ולעבודתו כו'. וזה המשאלות לב הוא כל ימי השבוע. דכ' ושמרו בנ"י כו' השבת. פי' לשון המתנה ששומרין ומצפין למנוחת השבת קודש שיוכלו להתקרב להאמת וליישר לבבם אליו ית' שזהו עיקר המנוחה בשבת. כמ"ש בזוה"ק בפסוק שבו איש תחתיו כו'. ועי"ז לעשות כו' השבת לדורותם ברית עולם. פי' ע"י התשוקה בכל השבוע לש"ק. עי"ז מקבלין השבת כראוי להיות התקשרות כל המעשים בש"ק להמשיך הארת השבת לדורותם ברית עולם כנ"ל: