שפת אמת, במדבר, חקת ח׳

א

תרל"ח

ב

בפסוק אז ישיר ישראל הקשו כי השירה הי' צריך להיות בתחלת הבאר שניתן להם. אבל הענין הוא עפ"י ביאור הפ' באר חפרוה שרים פי' שהתחלת פתיחת מקור הקדושה הי' ע"י אנשים גדולים כמ"ש דחפרוה אבהן. ואא"ז מו"ר ז"ל פי' שרים שמושלים ביצרם ולבם ברשותם. כרוה נדיבי עם הם גם אנשים פשוטים שיש בהם רק הנדיבות ורצון התשוקה לעבודת הבורא ית'. וע"י שנפתח בגדולים יכולין הפשוטים ג"כ למצוא אח"כ השייך להם. לכן נק' כרוה שהיא החפירה יותר עמוקה כמו שדרשו כי יכרה איש בור להביא כורה אחר כורה כו'. ויוכל להיות שהפשוטים חופרים ביותר עמוק פי' שממשיכין ההארה גם לעולמות התחתונים ומדריגות התחתונות שאין הצדיקים יכולין לירד כ"כ. ולכן לא נזכר מרע"ה בשירה זו כי באמת דכאן התחיל דור אחר אשר לא נתמשכו אחר מדריגת מרע"ה לכן נאמר יען לא האמנתם בי להקדישני כו' לא תביאו כו'. וחלילה לומר כי הי' זה עונש בלבד למרע"ה. אבל הי' זה ראי' והוכחה שאינם המנהיגים של דור הנכנס לא"י. ומרע"ה כפי מדריגה גבוהה שלו לא הי' רואה שיהי' כ"כ התפעלות לבות בנ"י לומר שירה עתה כענין לגבי משה מילתא זוטרתא היא. וענין שירה הזאת הי' ע"ז שגם אחר החטא זכו להתקרב ונפתח להם הבאר שהוא רמז לתורה שבע"פ על ידי הנדיבות כנ"ל. וע"י הבטחון בהבורא ית' כמ"ש במשענותם. שיש לעולם קצת רשימה בכל איש ישראל. וע"י הרצון והבטחון להתחזק בזו הרשימה יכול לתקן הכל. וזהו במחוקק במשענותם. וממדבר מתנה אף שא"י כלל איך. רק ע"י הביטול להבורא ית' שעושה עצמו הפקר כמדבר זוכה במתנה ואח"כ זוכה עוד לתקן עצמו שיהי' לו ג"כ השגה ושייכות למתנה זו וז"ש וממתנה נחליאל. וכל אלה המדריגות היו למטה ממדריגת מרע"ה כנ"ל: