שפת אמת, במדבר, בלק י״ח

א

תרנ"א

ב

לא תאור את העם כי ברוך הוא. ובלעם דכתיב בי' אשר תברך מבורך לא הי' רואה שבנ"י ברוכים הם כי ברכת בנ"י היא למעלה מכל הברכות. וכל אומה שמקבלת ברכה בעוה"ז על פי המזל. בזה הי' לו ידיעה. אבל בנ"י הם שורש הברכה. והוא כמ"ש בשבת ויברך כו' את יום השביעי ובזוה"ק כיון דלא אשתכח בי' מזוני מה ברכתא אשתכח אלא כל ברכאין בשביעאה תליין. כמו כך ברכת בנ"י שאין ניכר כלל בעוה"ז. אדרבא הם שפלים מכל האומות. אבל הם דבקין בעצם הברכה. וז"ש כי ברוך הוא כמ"ש והי' ברכה שהברכה היא בעצמותם ובזה לא הי' לו מגע כלל לאותו רשע. והשי"ת נותן ברכה לבנ"י ממקום הגנוז וע"ז כתיב אשר צפנת ליראיך ולכן כ' יברכך ה' וישמרך שנותן לנו הברכה להיות משומר מן עין רע של הרשעים. ובאמת יש בבנ"י ב' הדרכים סתום וגלי'. ובכאן בתחילת כניסתם לא"י התחיל התפשט בהתגלות לכן כ' וירא בלק כמ"ש ע"ז במד' נוח לרשעים שיהיו סומין. וכשרצו להרע לבנ"י הסתירם הקב"ה בבחי' סתום. וב' המדריגות נזכרו בפסוק צפנת כו' פעלת כו' נגד בני אדם. וז"ש והוא יושב ממולי. הוא לשון נסתר אעפ"כ הוא ממולי קרובין להכריתני. כי על זה נבראו בנ"י להיות בחי' סתום וגליא כנ"ל:

ג

איתא במשנה מי שיש בו ג' דברים הללו מתלמידיו של אברהם אע"ה עין טובה רוח נמוכה נפש שפלה וג' דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע מה בין תלמידיו כו' אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב כו'. כי הנה בנ"י זכו לכנוס לארץ ישראל בזכותו של אברהם אע"ה דכתיב וכרות עמו הברית. ומסתמא זכה לזה ע"י ג' דברים הנ"ל ומצאת את לבבו נאמן לפניך כולל אלו הג'. והשכר הי' לזכות לנחלת ארץ ישראל שהיא הנאמר עלי' להנחיל אוהבי יש כו' שא"י דבוק בשורש שלמעלה. ולכן כתיב וכרות כו' לתת. ב"פ לתת שהוא להיות אוכלין בעוה"ז בדביקות נוחלין לעוה"ב. וג' מדות הנ"ל הם כוללין כל האדם. והוא היפוך קנאה תאוה כבוד. והוא תיקון הנפש רוח נשמה. והג' רגלים שעלו בנ"י שעליו דרשו רז"ל בת נדיב בתו של אברהם אע"ה שנק' נדיב. הוא זכות ג' מדות הנ"ל. כי פסח בחי' נפש שפלה לחם עוני. וזה עיקר החירות בנפש שלא יהי' מקושר לתאוות בהמיות. והוא בחי' יציאת מצרים. שבועות מתן תורה רוח נמוכה שהתורה כמו מים היורדין למקום נמוך והוא מתן תורתנו בחי' רוח. וסוכות הוא בחי' עין טובה היפוך מן הקנאה ולכן מקריבין ע' פרים ושמחים בברכה היורדת לכל האומות וע"ז כתיב נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. והוא ענין שמח בחלקו והוא בחי' הנשמה. והטעם כי מי שאינו רוצה לקבל שום דבר רק השייך לו בשורש נשמתו ממילא אין לו קנאה על שום אדם ולכן היא זמן שמחתנו. כדכת' ליועצי שלום שמחה. ולכן נמסר לנו כפרות הע' אומות ע"י שיש לנו עין טובה ולזה ירש אברהם אע"ה הארץ שהוא כלל קבלת השפע על כל המקומות הואיל ומצאת את לבבו נאמן כו'. וזה שרמזו בפסוק ג' רגלים שרצה לעקור אומה החוגגת ג' רגלים כו' מפני שזה הוא כח ג' דברים הנ"ל. והרשע הוא היפוך מזה שמנתק הנר"נ מן השורש. ובנשמה יש לו עין רעה. וכמו כן רוח גבוהה נפש רחבה. קנאה תאוה כבוד לכן שכרו שלא יחצו ימיהם פי' כי החלק שלמטה היא מחצה והצדיק זוכה בב' החלקים אוכלין ונוחלין. והרשעים אפילו חצי שלמטה לא יתקיים בידן כמ"ש ובטן רשעים תחסר כנ"ל: