שפת אמת, במדבר, בלק ט׳

א

תרמ"ב

ב

במדרש משגיא לגוים כו' מי האנשים כו' אמר יש שעה שאינו יודע כו'. וצריך ביאור איך נביא אוה"ע יחשב כזאת. ויובן הדבר עפ"י ענין הבחירה שניתן לבני אדם. אם כי הקב"ה וב"ש אין כל דבר נעלם ממנו אך זה יותר פלא מהכל שהוא כל יכול והידיעה וההשגחה בידו וברשותו כשחפץ לסלק השגחתו וידיעתו כן הוא מה שאין בשכל אדם להשיג איך שלא לראות את הנראה. ויש שעה הוא לשון רצון שיש לפניו ית' זה הרצון ליתן הבחירה להאדם. והרשעים שמחין בזה. והצדיקים להם לעבודה קשה ומבקשים לצאת מהבחירה ומקבלין בכל יום מלכותו ית' ומבקשים וכוף את יצרנו כו' והקב"ה ממלא לכל אחד כרצונו:

ג

בפסוק עתה ילחכו כו'. דיש דצח"מ הצומח ניזון מהדומם והחי מהצומח והמדבר מבע"ח. וכמו כן הנשמה שהיא הצורה ניזונות מפרנסת הגוף. אם כי אין הנשמה צריכה זאת המזון אבל בלי זאת לא יהי' לה התקשרות אל הגוף. וכן כל ההנהגה להיות ניזון הצורה מהחומר. והנה גם במדבר יש מעלות כדכ' אדם אתם כו' והמה כבהמות נדמו. והרשעים הבינו זאת כי מוכנים הם לבנ"י להוציא בלעם מפיהם כדכתיב ג"כ ואכלת את כל העמים. וכ' לחמנו הם. והכל בפיהם. פי' כמו שיש מזון בגשמיות עליון מתחתון כנ"ל. כמו כן ברוחניות ע"י העבודה בתורה ותפלה מוציאין החיות מכל הברואים כי הכל במאמר נברא ואותיות התורה הם חיות כל הברואים לכן כחן של ישראל בפה. ואמת כל זה לטובת כולם כנ"ל שעי"ז יש התקשרות הנשמה לגוף כנ"ל והי' עלי' לכל הברואים אך הרשעים מאבדין העולם כו':

ד

בפסוק אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו. פי' כי הם אמרו עם יצא כו'. ובלעם הראה להם כי אין זה ענין מקרה אבל הקב"ה הוציאם לברר כבוד מלכותו בעולם כשם שמלכותו הוא קיום כל הבריאה כן יציאת מצרים היא רק לצורך זה. לכן תלוי זה בזה. והראה להם כי בנ"י הם יסוד העולם וז"ש ההוא אמר ולא יעשה ודיבר ולא יקימנה דאיתא אומר ועושה מדבר ומקיים. פי' בעשרה מאמרות נעשה הכל ובעשרת הדברות מתקיים הכל. פי' אמת כי גם בעשרה מאמרות הי' העולם קיים לעד מכח הטבע. אך הדברות הם נותנים התחדשות והשגחה בכל יום כפי עסק בנ"י בתורה ומצות וזהו מדבר ומקיים לברר הנהגתו ית' את העולם. וכמו שמעשה בראשית קיים לעד. כן עשרת הדיברות והנהגה המיוחדת לבנ"י קיים לעד ואין זה דבר מקרה כנ"ל: