שני לוחות הברית, תורה שבכתב, וישלח, דרך חיים

א

הצילני נא מיד אחי מיד עשו (בראשית לב, יב). כתב הזוהר (ח"א קסט, א), מכאן מאן דצלי צלותא דבעי לפרשא מלוי כדקא יאות, על כן היה פירש מיד אחי מיד עשו, ולא יחשוב הלא הקב"ה בוחן לבות והיא יתברך מבין כוונתו, אלא צריך לפרוש. והטעם נראה לי, כי התיבות של התפלה המתהוות מאותיות קדושות עולות למעלה ובוקעות הרקיעים:

ב

קטנתי מכל החסדים (בראשית לב, יא). יעקב אבינו היה ירא שנתמעטו זכיותיו מחמת שקיבל מהש"י כמה חסדים, א"כ מה יחשוב הדיוט חוטא כשהקב"ה משפיע לו טובה, אף אם יש בידו איזה זכיות הלא נחשבו לכלום וכבר אכל אותם. על כן יצטער במאוד ואל יהנה הרבה מעולם הזה, ויעשה צדקה וגמילות חסד ויהיה נכנע במאוד מאוד וכולי האי ואולי:

ג

והיה המחנה הנשאר לפליטה (שם ט). בבראשית רבה (עו, ג) למדך תורה דרך ארץ לא יניח אדם כל ממונו בזוית אחד:

ד

ויותר יעקב לבדו (בראשית לב, כה). בפרק גיד הנשה (חולין צא, א), א"ר אליעזר שנשתייר יעקב על פכים קטנים. מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה לפי שאין פושטין ידיהם בגזל:

ה

ויאבק איש עמו עד עלות השחר (בראשית שם). א"ר יצחק מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה (חולין שם):

ו

ויחן את פני העיר (בראשית לג, יח). במסכת שבת פרק במה מדליקין (שבת לג, א), ויחן את פני העיר, אמר רב מטבע תיקן להם. ושמואל אמר, שווקים תיקן להם. ור' יוחנן אמר, מרחצאות תיקן להם. מר דרש ויחן לשון חן והיא יופי מרחצאות. ומר דרש לשון פני. ובמדרש (בר"ר צא, ה) אמרו, והרעב היה על פני הארץ (בראשית מא, נו), אלו העשירים הם נקראים פנים, לכך דרש פני על מטבע תיקן להם. ומר דרש תיבת העיר שתיקן להם שווקים. ויש כמה פירושים על זה, אמנם העיקר ליראת שמים הוא שיהיה האדם שלם בג' שלימות הנרמז בויבא יעקב שלם. שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו, דהיינו שלמות הגוף, ושלמות הממון, ושלמות הנפש העולה על כולם:

ז

וענין מרחצאות, נקיון הגוף הגשמי באיש משכיל ומבין, יחשוב ויתעורר שיהיה הגוף נקי מכל מעשה עבירה, נקי כפים ובר לבב:

ח

בענין מטבע תיקן להם, הוא ענין משא ומתן שהיא השאלה הראשונה ששואלין לאדם (שבת לא, א) נשאת ונתת באמונה:

ט

ענין השווקים, היא חכמה בחוץ תרונה (משלי א, כ), וגם השווקים מקום הסוחרים. וכפי מעלת התורה שהיא שלימות הנפש, היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה (שם לא, יד), ובאלו העניינים היה יעקב שלם בתכלית השלימות, ואח"כ עשה תקנות לאחרים. ככה יעשה האדם. וגם מפשוטו לא תצא, כל מה שאדם יכול לתקן צרכי העיר מצוה גדולה היא:

י

ותצא דינה בת לאה (בראשית לד, א). מאוד מאוד צריכה אשה להיות צנועה כל כבודה פנימה, לא מבעיא אשת איש, אפילו פנויה שלא היתה לאיש. צא ולמד מה קרה לדינה שהיתה זרע יעקב אבינו וזרע לאה אמנו, על כל זאת אירע לה מה שאירע לה, א"כ צריכין שמירה יתירה בנות דעלמא:

יא

ומכל מקום אין להרהר אחר יעקב ולאה איך יצא זה המכשול של דינה. דע כי טבע דינה היה טבע זכר שהוא יוצא השדה, על כן היתה יצאנית, והענין כמו שאמרו רז"ל (ב"ר עב, ו) שדינה היתה זכר בבטן אמה ויוסף היה נקבה בבטן אמו, והתפללה לאה על זה ונתהפכו שניהם, מכל מקום היה בה טבע הזכר. וזהו שאמר בת לאה, כי מה שנעשית בת ולא בן זה היה מכח תפלת לאה:

יב

ותדבק נפשו בדינה וגו' (בראשית לד, ג). במדרש רבה (פ, ו) ר"ל אמר בג' לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל בדביקה, בחשיקה, בחפיצה. בדביקה, (דברים ד, ד) ואתם הדברים בה'. בחשיקה, (שם ז, ז) לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם. ובחפיצה, (מלאכי ג, יב) ואשרו אתכם כל הגוים וגו', ואנו למדים אותו מפרשתו של אותו הרשע כו', עיין שם. כלומר אם הרשע הזה שהיתה כוונתו להנאות עצמו עולם הזה, רצה להשיגו בדביקה בחשיקה ובחפיצה, ומה יעשה האדם הרוצה להשיג מענין עולם הבא ואיך וכמה צריך וצריך לדביקה וחשיקה וחפיצה:

יג

עוד יש בזה המאמר עניינים גדולים המעוררים לעבודת הש"י, הארכתי מאוד במקום אחר (עי' במאמר שלישי רביעי מי' מאמרות ד"ה ועל ענין אהבה זו), מזה יראו עיניך וישמח לבך:

יד

הסירו את אלהי הנכר וגו' (בראשית לה, ב). ראוי לאדם שישוב אל הש"י בכל עת, ויסיר מביתו כל דבר איסור וכל דבר מגונה כי כל התועבות נקראות בשם עבודה זרה, ויהי ביתו נקי מכל נגע ומכל סיג והיה מחניך קדוש: