שני לוחות הברית, תורה שבכתב, ואתחנן, נר מצוה

א

זה שמו אשר יקראו לו. שלשה מתנות טובות:

ב

מצות תי"ו מתרי"ג, מצות שלא להתאות ממון חבירו. לפי שקביעות המחשבה בתאוה על אותו הדבר יהיה סיבה לעשות תחבולה לקחת אותו ממנו, ואף על פי שאין רצונו למכרו או על ידי מקח או בחליפין או בחזקה אם לא יוכל בענין אחר. ועל זה נאמר (דברים ה, יח) ולא תתאוה בית רעך וגו':

ג

וכתב הרמב"ם ז"ל, שאין שני הלאוין שהן לא תחמוד שבסדר וישמע יתרו (שמות כ, יד), ולא תתאוה שבסדר זה לאו כפולין בענין אחד, אבל הם שני עניינים. שלאו דלא תחמוד ימנענו מלקחת משום צד בין בדמים, בין שלא בדמים מה שקנה זולתינו אם איננו חפץ למכור אותו דבר. ולאו זה דלא תתאוה ימנענו אפילו התאוה בו בתוך לבינו, כי עם התאוה יבוא להתחנן לו ולהכביד עליו למכרו או להחליפו בכלי אחר על כל פנים. ואע"פ שאחד מאלו הלאוין מושך את חבירו, שנים יחשבו מכל מקום. הרי אתה רואה החילוק שביניהם. ואל תתמה לומר ואיך יהיה בידו של אדם למנוע לבו מהתאוות אל אוצר כל כלי חמדה שיראה ברשות חבירו, והוא מכולם רק וריקם. ואיך תבוא מניעה בתורה במה שאי אפשר לו לאדם לעמוד עליו. שזה הדבר אינו כן, ולא יאמרו אותו רק הטפשים הרעים והחטאים בנפשותם. כי האמנם ביד האדם למנוע עצמו ומחשבותיו ותאוותיו מכל מה שירצה. וברשותו ובדעתו להרחיק ולקרב חפצו בכל הדברים כרצונו, ולבו מסור בידו אל כל אשר יחפוץ יטנו. והש"י אשר לפניו נגלו כל התעלומות, חופש כל חדרי בטן רואה כליות ולב אין אחת קטנה או גדולה טובה או רעה בכל מחשבות האדם נעלמות ממנו, ולא נסתרת מנגד עיניו. ישיב נקם לעוברי רצונו בלבבם, ונוצר חסד לאלפים לאוהביו המפנים לעבודתו מחשבותם. שאין טוב לאדם כמו המחשבה הטובה והזכה, כי היא ראשית כל המעשים וסופן:

ד

וכדברי הרמב"ם ז"ל כן הוא במכילתא. לא תחמוד בית רעך, ולהלן הוא אומר לא תתאוה, לחייב על התאוה בפני עצמה, ועל החמוד בפני עצמו. ושם אמרו, מנין שאם נתאוה סופו לחמוד. תלמוד לומר, לא תתאוה ולא תחמוד. מנין שאם חמד אדם סופו לגזול, תלמוד לומר (מיכה ב, ב) חמדו שדות וגזלו:

ה

מצוה תי"ז, לייחד שם ה' אלהינו ה' אחד:

ו

תי"ח מצות אהבת השם, שנאמר (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלהיך. וביאור ענין אהבה היא ארוך במאוד, בארתי בחלק בעשרה מאמרות במאמר (ג). ומצוה זו של אהבת הש"י נוהגת תמיד בכל עת ובכל שעה ובכל רגע. והקובע מחשבותיו בעניינים הגשמיים ובהבלי העולם שלא לשם שמים רק להתענג בהם לבד, או להשיג כבוד העולם הזה הכוזב להגדיל שמו, לא לכוונה להטיב הטובים ולחזק ידי הישרים, בטל עשה זה, ועונשו גדול (לשון החינוך מצוה תיח):

ז

תי"ט ללמוד תורה וללמדה, שנאמר (דברים ו, ז) ושננתם לבניך ודברת בם.

ח

ת"ך לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום.

ט

תכ"א לקשור תפילין ביד.

י

תכ"ב לקשור תפילין בראש.

יא

תכ"ג לקבוע מזוזה:

יב

תכ"ד שלא לנסות דבר השם, שנאמר (שם טז) לא תנסו את ה' אלהיכם. והענין, שלא לנסות יותר מדאי הנביא המייסר את העם והמלמדם דרכי התשובה אחר שנדע אמתת נבואתו. ועל זה נאמר לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה, כלומר לא תנסו גמולי ה' ועונשיו שהודיע לכם על ידי נביאיו על צד שתספקו בהם:

יג

תכ"ה שלא לכרות ברית עם אחד מז' עממין, שנאמר (שם ז, ב) לא תכרות להן ברית.

יד

תכ"ו שלא לחון ולחמול על אחד מעובדי עבודה זרה, שנאמר (שם) ולא תחנם.

טו

תכ"ז שלא להתחתן בגוים: