שם משמואל, מצורע ב׳

א

ר"ח אייר

ב

בטור י"ב חדשים נגד שבטי ד', ר"ח אייר נגד שמעון, בשמעון כתיב כי שמע ד' כי שנואה אנכי, הענין דבחודש ניסן משפיעין לאדם מן השמים יראה וקדושה, דזה הוא ענין פסח, אף שאין לו לאדם מעצמו נותנין לו משמים, ולכך כשהחודש ניסן הולך לו האדם מרגיש בעצמו החסרון ונעשה שונא את עצמו, דכל כמה שאין לו להאדם כלום אינו מרגיש מה שחסר לו, אבל כאשר נותנין לו משמים ואח"כ הולך ממנו, א"כ תיכף מרגיש, ועי"ז נעשה שלא בעצמו, וכשאדם נעשה שנא בעצמו, השי"ת שומע בעניו, ומבואר בכתבי האר"י שחודש אייר הוא אוזן ימין דרחל, וכן כתיב מרחוק ד' נראה לי, הרצון ע"י שהאדם רחוק בעצמו השי"ת נראה לו, וכל כמה שהאדם מרוחק בעצמו הוא יותר קרוב והצירוף מחודש אייר הוא שם הוי' ב"ה הוויות באמצע, ובתקה"ז שהוא סוד קרבן עולה ויורד שההא האחרונה עולה למעלה מהואו, ופסח שני הוא בחודש אייר שהוא מקבל מפסח ראשון, ובגמ' קראו פסח קטן, ונקרא שני ג"כ, מחמת שמקטינים א"ע מקבלים השפעה מפסח ראשון, ור"ח אייר נקרא זיו ואמר הרבי זללה"ה מגור ע"ש שהוא אור החוזר מניסן, ואור החוזר הוא מקבל מרחוק, וסעודת ר"ח היא סעודת דהמע"ה, והוא בעצמו הי' לבו נשבר בקרבו שאינו שוה כלום, וכל מה שעשה עמו השי"ת הי' אצלו בדרך נס לומר שאינו ראוי לזה, וכל ימיו היו כמו מי שנעשה לו נס וניצל, וע"כ אמר תמיד שירה כי שירה היא ענין התפעלות, ותוספות אהבה מנס שנעשה לו, ובפירקי היכלות שבכל יום דהמע"ה אומר שירות ותשבחות שלא שמעתן אוזן מעולם, והענין דכמו שאדם הוא בעוה"ז כן הוא לעוה"ב, וכמו שהי' בעוה"ז שאמר שירות תמיד שהי' חושב עצמו לניצול בכל עת, כן הוא בעוה"ב, ומזה באו שירות ותשבחות כנ"ל:

ג

הענין שלא מצינו סעודה בשום מקום רק בר"ח הוא דסעודה היא ענין קיום כדרך שמצינו ברש"י על הולך רכיל אוכל קורנין לחיזוק, ובר"ח שהלבנה נבנית לעתים, ונפרצת לעתים, צריך התחזקות שיתקיים וע"ז בא הסעודה:

ד

בטור יב"ח נגד י"ב שבטים וראש חודש הוא היו"ט מהם, הענין דר"ח הוא של דהמע"ה, ומלך הוא המאחד את העם, ע"כ מצדו נעשו כולם אחד, והנה הסט"א כל רצונם להתקרב להקדושה לינק ממנה, אך כשישראל הם אגודה אחת הם סובבים את הנקודה כחומה, ואין מקום להסט"א להתקרב, אבל כשיש פירוד לבבות, אז יש מקום להסט"א לדחוק עצמם בין הדבקים להתקרב לינק מהקדושה, וע"ז בא השעיר דר"ח להרחיק את הסט"א אחרי שנעשה ביניהם קירוב והתאחדות בצד מה ע"י כח המלך המאחדם, והנה עיקר פירוד לבבות בא ע"י שכל אחד גאה בעצמו ואינו משפיל א"ע תחת חבירו, ואם הי' כ"א שפל בעיניו ומשפיל א"ע תחת חבירו כדאי' במדרש למה נמשלו ישראל לשה לומר כמו שה ראשו של זה בצד זנבו של זה הי' התיקון שלם, ולעתיד יהי' כן כמ"ש וסרה קנאת וגו', ודהמע"ה שהי' שפל ברך בעינו הי' ביכלתו להשפיע מדה זו בכלל ישראל, וע"כ הוא המאחד אותם, ולכן לעתיד יהי' ר"ח יו"ט בשלימות וזה הוא שקרבן ר"ח בא לכפר על חטא שאין מכיר בו אלא הקב"ה, ולדוגמא הוא באדם מחלת הקנאה שיכול להיות שאין אדם מרגיש בו כמעט, וכמו שאמר אאדמו"ר זצוקללה"ה זי"ע הטעם שהרבי זצללה"ה מגור לא הרעיש ברעם בעת המחלוקת הידוע, מחמת שירא לנפשו פן יהי' בו בהתרעמו איזה עירוב של קנאה ח"ו, וכ"ז נצמח מקטרוג הירח שאמרה א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, וע"כ נעשה זה כמו טבע בנבראים וכמו שאמר כ"ק זקיני האדומו"ר הגדול, זצוקללה"ה זי"ע מקאצק שעם הקנאה אדם נברא ותאוה בא מהרגל וגידולו בה, וז"ש הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח, היינו שהכפרה על שורש הדבר שממנו נסתעף החטא שבשבילו בא מיעוט הירח, וע"כ עתה הקרבן הוא רק לתועלת לדחות את הסט"א כנ"ל לבל להתקרב להקדושה, וכעין השעיר לעזאזל כמ"ש בזוה"ק, ולעתיד שעירי עזים נעשה ברצון, דאז לא יהי' שום קנאה, והכל יהי' בשלימות, א"כ יהי' רק ברצון גמור:

ה

והנה מהתחלקות ופירוד לבבות בא חטא של ע"ז, שהסט"א נתקרב בצד מה להקדושה כנ"ל, נסתעף מזה ע"ז שהיא שניות, כמו שהי' בעת ההתחלקות מלכי בית דוד חטא של עגלי ירבעם, וכן עגל שעשו במדבר, דאז עדיין לא באו לא"י ולא נתערבו ישראל עד שעברו את הירדן, אך מרע"ה הי' המאחד אותם, ובעת שלא הי' עמהם, באשר הי' אז ברום המעלות ולא הי' לו אז שום צירוף עמהם כמ"ש מהר"ל ז"ל, עשו העגל, ולכך אנשי כנה"ג בטלי יצרא דע"ז, שהם נקראו כנה"ג שכינסו את ישראל והם היו המאחדים מלשון כנסי', וע"כ הגיעו לסוף מדותיו של המזבח יותר משלמה כמ"ש רז"ל בזבחים (ס"ב) יעי"ש, ומזבח ידוע שהוא סוד המלכות כנסת ישראל, ובימי שהמע"ה כתיב אז בנה במות, אבל ח"ו לא הי' זה מ"ד חסרון בשהמע"ה, רק אדרבה מצד מעלתו, שהי' חכמה, והשפיע רב חכמה בכאו"א מישראל, ומצד חכמה קשה שיהי' אחדות גמור דאין דעתן של בנ"א שוות, וע"כ לא בא לסוף מדתו של מזבח באשר הי' אז פירוד לבבות בצד מה, ומצינו גם בדהמע"ה תינוקות שהיו בימי דוד היו יודעין לידרש במ"ט פנים והי' בהם דלטורין כבמדרש, וע"כ נשתלשל מזה ג"כ חטא ע"ז בצד מה כנ"ל, אבל אנשי כנה"ג הם בכחם השפיעו אחדות גמור בישראל, ע"כ באו לסוף מדתו של המזבח ונגלה להם הסוד שמזבח יכול להיות עד ס' אמה, זהו התאחדות מכל ששה צדדים, וע"כ הי' בכחם לבטל יצרא דע"ז כנ"ל, וזה שנאמר בתפילת מוסף דר"ח מזבח חדש כו', כי ר"ח הוא התאחדות בצד מה כנ"ל, וע"כ מתפללין על לעתיד, שיהי' התאחדות שלימה, ומזבח חדש כנ"ל: