א
כל דבר המזיק אין מוציאין אותו לר"ה ובו ז סעיפים:
לא יסקל אדם מרשותו לר"ה ואין עושין חלל תחת ר"ה ולא בורות ולא שיחין ולא מערות ואע"פ שהעגלה יכולה להלך על גביהן והיא טעונה אבנים שמא תפחת מלמטה שלא מדעתו: הגה וי"א דאע"ג דהכי דינא הוא מ"מ כבר נהגו לעשות ביבין ומרתפות תחת חלל ר"ה וכן זיזין וכולן מוחלין על כך מאחר שכן נהגו ועוד שר"ה הם של מושלי העיר ולכל מה שנותנין רשות אזלינן בתריה ולפי ענין המנהג (ב"י בשם רשב"א) והחופר בור לצורכי רבים מותר:
ב
אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לר"ה אא"כ היו למעלה מגמל ורוכבו והוא שלא יאפיל הדרך על גבי ר"ה ואם רצה כונס לתוך שלו ומוציאו כנס ולא הוציא ה"ז מוציא כל זמן שירצה אבל אינו יכול להחזיר הכתלים למקומם לעולם שכל מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו: הגה ודוקא במקום שרבים דורסים בו אבל אם אין דורסים שם כגון שבנה שם אצטבא אע"ג דרבים מעבירים שם משאם יכול להחזיר הכותל למקומו (ב"י בשם רבי' ירוחם):
ג
לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות יוצאות לר"ה ה"ז בחזקתה ואם נפלה חוזר ובונה אותה כשהיתה:
ד
אילן שהוא נוטה לר"ה קוצץ כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו ומניחים מקום פנוי משתי שפתות הנהר כרוחב כתפי המלחים שיורדי' שם ומושכים הספינה וכל אילן הנמצא ברוחב זה קוצצין אותו מיד ואין מתרין בבעלי' שהרי מעכב מושכי הספינה:
ה
אין שורין טיט בר"ה להשהותו זמן רב ואין לובנים בו לבנים אבל גובלים שם טיט לצורך בנין אבל לא לעשות לבנים:
ו
הבונה ברה"ר כשמכין האבני' צריך שלא ישהה שם אלא מביא ובונה מיד:
ז
וכלם שהזיקו חייבי' לשלם נזק שלם:
תי״ז
א
תפחת. ולא סגי במה שמקבל עליו אחריות היזקן דהעוברים עליו דניחא לבני אדם בשלהן וגם לא ניחא להו לירד בדינא ודיינא וכמ"ש לעיל. סמ"ע:
ב
לר"ה. לשון הטור אבל במבוי יכול להוציאן מדעת בני המבוי משא"כ בר"ה שאין לו בעלים וכת' ר' ירוחם והאי מבוי ר"ל שאינו מפולש דאם הוא מפולש שרבים עוברים שם דינו כר"ה והביאו הב"י ומהתימא שהשמיטו המחבר עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשו' מהרי"ט סי' ק"ח:
ג
בחזקתה. דטוענין ללוקח ואומרים דשמא המוכר לו או אבותיו כונס לתוך שלו היה כמ"ש בס"ב. שם:
תי״ז
א
א) לשון הרמב"ם בפי"ג מהל' נזקי ממון דכ"ג וכתב ה"ה ברייתא פ"ה דב"ק (דף נ' ע"ב) ☜
ב
פירוש לא יזרוק אבנים
ג
ב) משנה פ"ג דב"ב דף כ' ע"א ופסק כחכמים שם
ד
ג) וכתב ה"ה ודע שאע"פ שאינו רשאי לעשות כן לכתחלה אם עשה וכסה כראוי פטור דהיינו במקום שהשוורים מצויים לעמוד בפני השוורים ובמקום שהגמלים מצוים כראוי לגמלים ובירוש' איתא במקום שהעגלות מצוים כראוי לעגלה מהלכת טעינה אבנים והכל כלל רבי' בפי"ב במלת כראוי:
ה
ד) שם בגמרא
ו
ה) שם דף כ"ד שם במשכ'
ז
ו) כתב ה"ה היא סברא כתובה בהלכות (וכ"כ הרא"ש ולמדוהו מדין אילן שהוא נוטה כמו שנתבאר (בסמוך ס"ד):
ח
ז) שם ברמב"ם וכ"כ הרשב"א בתשוב' ועיין בהג"ה דסעיף דלעיל
ט
ח) שם במשנ'
י
ט) שם בגמרא ע"ב אליבא דר' יעקב כ"ע לא פליגי דמוציא
יא
י) פסק כר' יוחנן שם
יב
כ) שם דכ"ה ושם במשנה
יג
ל) מימרא דרב הונא שם ע"ב
יד
מ) שם דכ"ו משנה פ"ג דבבא בתרא דף כ"ז ע"ב
טו
נ) מהא דמכריז רבי אמי מלא כתפי נגדא וכו' בפרק ט' דבבא מציעא דף ק"ז ע"ב:
טז
ס) מעובדא דרבה בר רב נחמן וכו' א"ל קוצו קוצו שם ריש דף ק"ח
יז
ע) ל' הטור סי"א וכ"כ הרמב"ם שם דין י"ו משנה שם פ"י דף קי"ח ע"ב
יח
פ) שם ושם במשנה
יט
צ) שם ושם במשנה:
תי״ז
א
וכולן מוחלין כו'. אע"ג דשתיקת רבים לא הוי מחילה וכמש"ש לרה"ר מפיק מאן מחיל גבך מ"מ מחילה בפירוש מזט"ה במא"ה מועיל כמש"ש כג א'. א"נ אחולי אחיל כו' ועתוס' שם ד"ה אחולי כו' ואמר ואי אשמעינן הכא כו' אימא לא. ר"ל דא"א להם למחול צריכא דאפשר למחול והא דר' אמי הנ"ל משום דבשתיקה אין מחילה ברה"ר אלא שכ' הרשב"א שאפשר לפרש שם אבל רבים כו' דא"א להם למחול ומ"ש צריכא דאימר כונס בתוך שלו היה וכ"פ רשב"ם בספ"ג שם וכ' ומיהו כיון שהורגלו הכל ואין נמנעין והכל מוחלין מותר כמש"ש בב"מ יב ב' עשו שאינו זוכה כזוכה מ"ט עניים כו' וה"נ ניחא לכולהו שהכל צריכין לכך:
ב
ועוד כו'. עסמ"ע ועסי' שסט בסמ"ע ס"ק יב:
ג
והחופר בור כו'. ב"ק כ' א' וכמ"ש בסי' תי ס"ז וכמ"ש בתוספתא דב"ק פ"ו חפר בור ברשות ופתח לרה"ר אפי' היא של רבים חייב עד שימסור לרבים ואמרו שם ובגמ' וכן היה נחוניא כו' ועמש"ש:
תי״ז
א
תחת רשות הרבים ולא בורות שיחין כו' וכן הוא ל' הרמב"ם והטור דכתבו "ולא בורות כו' בוי"ו ומשמע דתרתי דברים נינהו חלל ובורות ואפשר משום דבורות מיירי שהן מגולין ועומדין וכן אינך שיכולין בני ר"ה ליזהר מהן ואפ"ה אסור אבל במשנה קתני לא בורות בלא וי"ו ופי' רשב"ם שם דחדא הוא דקתני חלל והדר מפרש דהיינו בורות שיחין כו' וכן משמע מדמסיק ותני עלייהו אף ע"פ שהעגלה יכולה לילך ע"ג כו' מוכח דמבוסות הן ועפ"ר:
ב
שמא תפחת מלמט' שלא מדעתו ולא סגי במה שמקבל עליו אחריות היזקן דהעוברים עליו דניחא לבני אדם בשלהן ולא שיזיקו בשלהן ולקבל עליו תשלומין וחילופיהן וגם לא ניחא להו לירד בדינא ודיינא וכמ"ש לעיל:
ג
וכולן מוחלין על כך שהיום או מחר יצטרך גם הוא או בניו לעשות כן:
ד
של מושלי העיר פי' של שר העיר ז"ל הרשב"א שהדבר ידוע שהדרכים עם היותם מסורים לרבים של אדוני הארץ הם והם רשאים לסתום דרכים ולפתחן במקום אחר לפי שהדרכי' שלהם הן והרי זה ככונס לתוך שלו על דעת שיוציא זיזין ומחילות לכשירצה עכ"ל ועד"מ:
ה
אין מוציאין זיזין כו' לר"ה ל' הטור אבל במבוי יכול להוציאן מדע' בני המבוי משא"כ בר"ה שאין לו בעלים וכתב ר"י דהאי מבוי ר"ל שאיני מפולש דאם הוא מפולש שרבים עוברים שם דינו כר"ה הביאו הב"י ומהתימה למה השמיטו המחבר:
ו
ה"ז בחזקתו דטוענין ללוקח ואמרינן דשמא המוכר לו או אבותיו כונס לתוך שלו היה וכנ"ל:
תי״ז
א
של מושלי העיר. ע' בת' בית אפרים חח"מ סי' כ"ב לאחר שביאר בנידון דשם דיש איסור לבנות תחת הפיר לייבין (הוא בליטה מהגג על פני הבית לצד הרחוב ע' בא"ח ס"ס שמ"ו בט"ז סק"ז ובס"ס שפ"ה ושכ"כ בתשובת ב"ח החדשות וכמו שיובא בס"ק שאח"ז) כתב אחר זה וז"ל ואין להתיר מטעם שכתב הרמ"א בסי' תי"ז בהגה לפי שר"ה הוא של מושלי העיר כו' והוא מדברי הרשב"א. הדבר ברור שז"א שהרי הרשב"א שם סיים וה"ז ככונס לתוך שלו ע"ד שיוציא זיזין ומחילות לכשירצ' ע"ש והרי בזיזין מבואר סעיף ב' דאף על גב דיכול להוציא אח"כ משום שכנס אבל אינו יכול להחזיר הכתלים למקומן מטעם מצר שהחזיקו בו רבים וע"כ לא מדמי לה הרשב"א אלא במחילות שאינו מקלקל דרך הרבים רק שעוש' חלל תחת ר"ה והא מלזיזין דמי ובהא מהני מה שר"ה של מושלי העיר ומעיקרא ניתן לעשות זיזין ומחילות לכשירצ' וה"ל ככונס לתוך שלו אבל להחזיר כתלים למקומן דאף בכונס לתוך שלו גופא אסור פשיטא דלא מהני הך טעמא להתיר בכה"ג עכ"ל. ושם בסי' כ"ג חזר ושנה דבר זה ביתר ביאור קצת וכתב דלכאור' לא משמע כן בתשו' הרשב"א שהביא הב"י בסי' קס"ב (וברמ"א שם ס"א) בענין להעמיד דלתות במבוי שכתב אכל עכשיו יש למלכי האומות דיני מלוכה כו' משמע אף היכא דשייך דינא דמצר שהחזיקו בו רבים מ"מ שפיר דמי ע"פ דד"מ מ"מ נראה דהרשב"א לא סמך שם על זה לבד כו' ועוד דשאני התם דנתן רשות בפי' להעמיד דלתות ע"ש. עוד כתב שם שלשה חילוקים אחרי' דאין להתיר בנדון דשם מטעם דברי הרמ"א הנ"ל חדא דאף הרשב"א והרמ"א לא קאמרי אלא לפי דחזינן דכבר נהגו י"ל דמסתמא ע"ד כן נמסר להם שיכולים לעשות זיזין ומחילות מה שא"כ בגוונא דנ"ד מאן לימא לן שנמסר ע"ד כן שיכול לגזול בני ר"ה לעשות לעצמו פיר לייבין. ועוד דאף אם המושל נתן ע"ד כן אין זה מועיל רק לגבי בני ר"ה לפי שהדרכים של אדוני הארץ ורשות בידם להסב אותם אחורנית. אבל לגבי יחיד שהורע כחו ע"י זה שא"א לבא בתוך ביתו בריוח ע"י בנין זה ודאי שלא נתן מתחילה ע"ד כן שיגיע ע"י זה נזק לאחר שהרי הוא מושל על כל העיר בודאי דלא ניחא ליה לזכות לזה ע"מ לחוב לזה כו' ואם כן אף שיהא נותן רשות עתה מ"מ אין זה דד"מ ולא מהני כמבואר בפוסקים: ועוד דנראה טעם הרשב"א לפי דע"כ לא אמרינן ודהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו אלא כשנתן הדרך לחלוטין מה שא"כ אם מתחלה התנה בפי' שאין נותנו רק לזמן אם כן אם מחזיקין בו אחר הזמן ה"ל כהחזיקו שלא ברשות והלכך כיון דהוי של מושלי הארץ שיש להם רשות לבנות ולסגור מעיקרא נותן לרבים על תנאי שאימת שירצו יחזירוהו ולכך שפיר יכול לעשות מחילות וזיזין וגם לצוות להעמיד דלתות דמעיקרא היה ע"ת שאם ירצה יסתום דרך הרבי' שהולך למבוי משא"כ בנ"ד שזה היחיד גופיה העמיד בנין ופתח בית צואר המרתף לחוץ ונסב הגבול לצד פנים ואם כן מראין הדברי' שהיה בדעתו להחליט לעולם ביד הרבי' וא"כ הא קי"ל כר"י דאמר אינו מחזיר כו' ע"ש עוד ועמ"ש לעיל סי' שע"ז:
ב
להחזיר הכתלים כו'. ע' בתשובת ב"א החדשות בענין ראובן שהיה לו קרקע רחבה עשר אמות לר"ה שהוא פלטיא גדולה ומקדמת דנא בנה בית ומקרן זוית עד רוחב חמש אמות העמיד הבנין סמוך לר"ה וברוחב חמש אמות השניים כנס לתוך שלו באורך חמש אמות ויותר ובנה בליטה על אותה הכניסה הסמוך לחצרו של שמעון וגם בנה עליה על אותה הבליטה ועתה רוצה ראובן לבנות בנין אבנים וכיפה במקום שכנס תחלה לתוך שלו באופן שגם זה יהא סמוך לר"ה. ושוה לבנין הראשון שהוא בקרן זוית ושמעון מעכב עליו בכח הטענה דמרבה עליו הדרך לסבב כל אורך בנין אבנים מעמיד במקום הבליטה כי מתחלה היה דרכו לעמוד באלכסון מפתח החצר שלו לתחת הבליטה מה דינו. והשיב הדין עם ראובן ואין שמעון יכול לעכב עליו דאע"פ שאם היתה הבליטה מפיקה מזן אל זן כדרך כל הבליטות בעיירות פלאניא שקורין (אונטיר דיא לייבין) ושם יעברו דרכם בני העיר לא היה כח לשום אחד מאנשי העיר לקלקל הדרך ולהמשיך הבנין עד סמוך כפלטיא דקי"ל כר"י אמר רב מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ואע"ג דבסוגיא פרק המוכר פירות משמע דההוא דרב היינו דוקא שעשו בו רבים משום תיקון וכן מבואר ברשב"ם שם שכתב שהשווהו ותקנוהו להילוך כו' אלמא דבהילוך גרידא לא קנו מ"מ הני ליבין שהחזיקו בו רבים דמי לשביל של כרמים שאינו עשוי כלל אלא להילוך ונקנה בהילוך כדאיתא התם משא"כ מצרי שדה שעשוי קצת להשתמש בו צורך אחר לפיכך אינו נקנה בהילוך וכדמוכח לשם בתוספת ובהני לייבין ודאי ברור ופשוט דאפי' כונס לתוך שלו כנ"ד נמי אסור לו להחזיר הכתלים למקומן דקיימא לן כר"י בס"פ חזקת דאפילו איכא רווחא כל רוחב ר"ה אפ"ה אינו מחזיר הכתלים למקומן. אבל מאחר דבליטה זו בנ"ד אינו אלא ברוחב חצי קרקע ואין כאן קלקול מצר שהחזיקו בו רבים שהרי לא היה כאן שום העברת דרך הרבים תחת בליטה זו פשיטא דיכול ראובן להחזיר הכתלים למקומן וגדולה מזו כתבו התוספת בפרק לא יחפור דאפילו ר"י לא קאמר דאסו' לקלקלו אלא תוך ט"ז אמה כו' וכ"פ בהג"א ס"פ חזקת וא"כ נ"ד דאיכא רווחא טפי מששים אמה לא יש שום איסור בקלקולו אפילו היה שם קלקול גמור אלא דעל דבר זה בלבד לא הייתי סומך מאחר שכל שארי הפוסקי' לא הזכירו חילוק זה אלא שכיון שדבר זה ברור שאין כאן ?העברת דרך הרבים אף ע"פ שלפעמי' היו מאספים בניר"ה ויושבים באצטבעות שתחת הבליטה או עומדין תחתיו אין זה מקלקל דרך הרבים וכיוצא בו כ' הרי"ו הביאו הב"י סי' תי"ז שכ' ודוקא שדורסים בו בני ר"ה כו' (וכמ"ש בהגה) ומכ"ש נ"ד שלא היה אפשר לבני ר"ה לדרוס כאן לקצר דרכם לפי שהבנין בקרן זוית סמוך לר"ה מעכב עליהם ותו דאינו דומה כאן לשביל של כרמים שאינו נעש' אלא להילוך דכיון שלא היו בני ר"ה דורסין כאן כדי לקצר דרכם אלא לפעמים כשהיה הטיט גדול בר"ה או מתאספים שם לשעה מפני הגשמים עד יעברו ולפעמים יושבים תחה בליטה זו בכל אלה לא קנו רבים בליטה זו כיון שלא עשו לשם שום תיקון אלא הילוך גרידא או עמידה או ישיבה כמבואר בסוגיא דהמוכר פירות שהבאתי לפיכך יכול ראובן להמשיך הכיפה עד סמוך לר"ה להיות שוה לבנין שבקרן זוית ותו לא מידי עכ"ל (ועמש"ל סי' שע"ז סק"א) וע' בת' בית אפרים חח"מ סימן כ"ב שהעתיק דבריו להלכה על נידון שלו ע"ש עוד והובא קצת לעיל סי' שע"ז סק"ב:
ג
כגון שבנה שם אצטבא. עיין בת' חתם סופר חא"ח סי' צ"ז שכתב דנ"ל דע"כ לא אמר רבינו ירוחם אלא בבונה אצטבא בידים דמראה לכל שרוצ' לבטל בקיעת הרבים והיינו מחאה דיליה אבל באשתייר ממילא גפופין לא דאם לא כן מה היה צריך לומר אי בנה אצטבא לימא אי כנס בתוך שלו והשאיר גפופין אלא ע"כ דדוקא בבונה אצטבא אבל לא זולת עיין שם ועיין בסעיף קטן הקודם:
תי״ז
א
[סמ"ע אות ו] וכנ"ל. נ"ב ע' תשובת מהריב"ץ ח"ג סימן ל"ד:
תי״ז:א׳
א
אין מוציאין זיזין כו'. עיין בתשובות מהרי"ט סימן ק"ח:
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…