א
הנכנס בבית פלוני והוציא כלים או חטף מידו זהובים ובו ט' סעיפים:
מי שהעידו עליו שנכנס לביתו של פלוני בפניו ונטל כלים ואין ידוע כמה נטל נתבארו משפטיו בסי' צ':
ב
ראוהו עדים שנכנס לתוך בית חבירו שלא בפני ב"ה ונטל משם כלים אע"פ שהוציאם מגולים ואע"פ שהבעל הבית הזה עשוי למכור את כליו אם טען ואמר דרך גזל לקחם והלה אומר ברשותך באתי ואתה מכרתם לי או נתתם לי או בחוב שיש לי אצלך תפסתים אינו נאמן שכל הנכנס לבית חבירו שלא בפניו ונטל כלים משם והוציאם בפני עדים ה"ז בחזקת גזלן לפיכך מחזיר הכלים לב"ה ואין כאן שבועה שהרי העדים ראו מה גזל ואחר שיחזיר חוזר ותובע את בע"ה בכל מה שיטעון והדין ביניהם:
ג
וכן אם היה שם עד אחד בלבד ובעל הבית טוען שגזל הוא כלי זה בידו והלה אומר לקוח הוא בידי או בחוב גביתיו או שלי היה ופקדון הוא אצלך ה"ז חייב להחזיר הכלי לבעליו בלא שבועה שאילו היה שני עדים היה חייב לשלם ועכשיו שאין שם אלא עד אחד חייב שבועה ואינו יכול לישבע שהרי אינו מכחיש את העד וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם לפיכך אם כפר ואמר לא נכנסתי לביתו ולא נטלתי כלום הואיל ואין שם אלא עד אחד והוא מכחישו הרי זה נשבע שבועת התורה שלא לקח מביתו כלום ונפטר (ע"ל סי' צ' ס"ג):
ד
חטף לשון כסף מיד חבירו בפני עד אחד ואמר חטפתי ודידי חטפתי חייב להחזיר:
ה
חטף ממנו זהובים בפני עד אחד והוא אומר שלי חטפתי ועשרים היו אע"פ שאין העד יודע כמה חטף ה"ז משלם העשרים שהרי ידע בודאי שזהובים חטף ונמצא שהוא מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם:
ו
אמר החוטף עשרים חטפתי ושלי הם והנגזל אומר מאה חטף משלם העשרים שהודה בהם ועל השאר נשבע היסת:
ז
נכנס לביתו של חבירו שלא בפניו ונטל משם כלים בפני עד אחד ואין העד יודע כמה נטל בעל הבית אומר עשרים כלים היו בביתי וגזלן אומר לא נטלתי אלא עשרה והם שלי חייב להחזיר העשרה מפני שהוא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ואינו נשבע על השאר אפי' שבועת היסת מפני שאינו יכול לטעון על הגזלן טענת ודאי:
ח
(כפול לעיל סי' ע"ה ס"ח) האומר לחבירו גזלתני מאה אם אמר לא גזלתי נשבע היסת ואם הודה שגזלו חמשים משלם חמשים ונשבע שבועת התורה על השאר כשאר הנשבעים שהרי לא הוחזק גזלן בעדים:
ט
וכן הטוען את חבירו שנכנס לביתו וגזלו כלים והוא אומר דרך משכון לקחתים בחובי שיש לי אצלך ובעל הבית אומר אין לך בידי כלום אע"פ שהודה שמשכנו שלא ברשות הואיל ואין שם עדים מעידים שגזל הרי זה נשבע וגובה חובו מהמשכון:
שס״ד
א
משלם. והא דכת' הט"ו בסי' צ' ס"ג היה עד אחד מעידו כו' נשבע שלא גזלו התם העד לא ראה מה שהוציא ואפילו שנים בכה"ג אין הנגזל נוטל כ"א בשבועה ובכה"ג לא אמרינן כל ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה ומתוך שאיל"מ כיון דהשנים לא מחייבין אותו ממון כי אם בשבועה משא"כ כאן דמיירי דהעד ראה מה שהוציא דבכה"ג בשני עדים מחייבין אותו ממון בנכנס שלא בפניו או שנכנס למשכנו מש"ה אמרינן כאן משאי"ל נגד העד משלם. סמ"ע:
ב
ועשרים. פי' וגם התובע מודה לו שלא היו אלא כ' רק שטוען שחטפן מידו בזרוע ולא היו של החוטף מעולם. שם:
ג
היסת. ע"ל סי' פ"ז ס"ה ובמ"ש שם ס"ק ד':
ד
שבועה. שהרי עכ"פ ראה העד שהוציא כלים אף שאינו יודע כמה הלא הוא עצמו מודה שהוציא י' ואף שהפה שאסר הוא הפה שהתיר לומר שלי הוא מיגו כזה הוי במקום חזקה שכל מה שבבית האדם הוא בחזקת שלו. סמ"ע:
ה
בעדים. ואין אדם משים עצמו רשע וע"ל סי' צ"ב ס"ח מדין זה ובסי' ל"ד סכ"ה. שם:
ו
שמשכנו. פירוש וכל הממשכן שלא ברשות דינו כגזלן וכמו שכתבתי בר"ס צ' ובסי' שנ"ט ס"ו. שם:
שס״ד
א
א) ל' הרמב"ם בפ"ד מהלכות גזילה ואבידה די"ב וב' ה"ה הכל מפורש ומבואר בהל' הרי"ף ז"ל וכ' כל הנשבעין באחרונה:
ב
פי' שנתת לי רשות
ג
ב) שם דין י"ג ונלמד מעובד' דנסכא דרבי אבא הבא בסעיף הסמוך ומבואר בהל' הרי"ף ז"ל
ד
ג) והראב"ד שם תמה דמאחר שבעל הבית לא היה שם אין כאן עענת ברי כ' ה"ה דע שיש סוברין ששבועת עד אחד אפי' על טענת שמא הוא דבכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון א' מחייבו שבועה ואפי' את"ל הלא כבר תירץ הר"א ז"ל בעצמו הענין וז"ל ואולי נאמר אחר שימצאנה בידו טענת ברי הוא אף ע"פ שלא ראה כשהוציא מביתו אלא שהעד מעיד.
ה
ד) היינו עובד' דנסכא דר' אבא בפ"ב דב"ב סוף דף ל"ג ובפ"ז דשבועות דף מ"ז ע"א וכתב ה"ה ונרא' מדברי הרב ז"ל שהגוזל את חבידו בעדים צריך להחזיר לו בעדים וכבר חלקו בזה חכמי הדורות (ומבואר בסוף סימן שס"א)
ו
ה) שם דט"ו וכתב ה"ה זה אינו מבואר מן הגמ' אכל הוא דין פשוט וכן זאת הבבא אמר החוטף:
ז
ו) שם דף ט"ז
ח
ז) ז"ל שם ודעתי נוטה שישבע היסת שהרי לא הודה לו כלום אלא אמר שלי חטפתי
ט
ח) שם די"ז
י
ט) הראב"ד השיגו וכתב ואם טענת ב"ה אינה טענה היאך זה מחויב שבועה ולמה ישלם וכו' וה"ה כ' דעת הרב ז"ל שנשבעין בעד א' טענת שמא ולא על מודה מקצת אלא בטענת ודאי וזה של מודה מקצת הוא מוסכם ובזה נסתלק ההשגה
יא
י) שם די"א
יב
כ) כ' ה"ה מתקנת חכמים והוא בפ' שבועת הדיינים (שבועות דף מ' ע"ב)
יג
ל) פשוט ג"כ בהרבה מקומות
יד
פירוש שנאמר גזלן הוא וחשוד על השבועה
טו
מ) שם וכ' ה"ה מתוך המשנה (שם דף ח"ד ע"ב והסוגי' שם מתברר דין זה דקתני ראוהו דוקא דאיכא עדים ופשט הוא
טז
נ) וביאר שם הפה שאסר הוא הפה שהתיר ונשבע בנקיט' חפץ וכ' ה"ה זה דבר מוסכם מן הגאונים שאפי' מי שבידו משכון שהוא נאמן עד כדי דמיו הרי זה נשבע בנק"ח כדין הנשבעין וניטלין ומבואר לעיל סי' ע"ב)
שס״ד
א
ראוהו כו' שכל כו'. דאל"כ אמאי אמרי' בפ"ג דב"ב הגודרות כו' השתא מידי דודאי תפסיה נאמן כ"ש בספק די"ל חזקה וכן עיזי דאכלי חושלא ואמרי' האי מאן דנקיט מגלא כו' דוקא משום דלא חציף כו' ובזה מתורץ קושית תוס' שם בד"ה ואי טעין. וא"ת מאי אריא כו' וכן מצאתי בהג"מ בפ"ט מה' טוען ס"ה בשם ריצב"א:
ב
אע"פ כו' ואע"פ כו'. ר"ל אע"ג דבפניו נאמן בכה"ג כמ"ש בפ' הנשבעין ולעיל סי' צ':
ג
ואתה כו'. כנ"ל בגודרות והאי כו':
ד
או בחוב כו'. כנ"ל עיזי כו':
ה
ואין כאן כו' ואחר כו'. כמ"ש בספ"ט דב"מ בההוא דחבל כו' וה"ה כאן:
ו
לפיכך כו'. ערשב"ם בב"ב ל"ד א' ד"ה היכי כו':
ז
ה"ז משלם העשרים כו'. צ"ע דאפי' בב' עדים יהא נאמן לומר שלי במגו דלא חטפתי אלא אחד ובפרישה תי' י"ל דאין זה מגו טוב כו' והלך לשיטתו שכ"כ בכמה מקומות והשיגו הש"ך כמה פעמים ועוד תי' דה"ל מגו במקום חזקה וכ"כ בד"מ ודבריהם תמוהים שהרי הר"ן הקשה אנסכא דר"א ליהימן במגו דהחזרתי ותי' דמיירי בעדי ראיה והמ"מ הכריח מדלא כ' הרמב"ם בעידי ראיה ש"מ דאי"ל החזרתי כמ"ש בבה"ג סק"ד וכמש"ל ס"ס שס"א והביאו בפרישה שם ג"כ וכ"כ רשב"ם בב"ב שם בד"ה הנ"ל וא"כ לא היה כו' וכן קשה בס"ז נכנס כו' וע"ל סי' ע"ה סי"ג בהג"ה אבל במקום כו' ונראה שדעת הרמב"ם דוקא בלא עדים כלל נאמן אבל כיון שיש עדים או ע"א שחטף ואינו מכחישו דה"ל כב' עדים אינו נאמן עוד במגו כנ"ל דה"ל מגו במקום חזקה ודלא כמ"מ שלמד מהרמב"ם שצריך להחזירו בעדים דא"כ תקשה כאן וגם דלא כהר"ן שתי' בעידי ראיה שלכן סתם הרמב"ם ולמד ממנו המ"מ דצריך כו' כנ"ל:
ח
משלם כו'. כנ"ל:
ט
ועל כו'. כמש"ל בסי' פז סה:
י
מפני כו'. כמש"ל בכמה מקומות ועבה"ג ועסי' ע"ה סך"ג:
יא
האומר כו'. עברשב"ם הנ"ל ונת' בסי' ע"ה ס"ח:
יב
וכן כו'. כמ"ש בספ"ט דב"מ בההוא כו':
שס״ד:א׳
א
ועל השא' נשבע היסת. וראוי לספק בגוזל את חבירו בעדים וטוען החזרתי דנאמן כמ"ש בש"ך סי' שס"א אם משביעין אותו שבועת היסת שכדבריו כן הוא שהחזיר או נימא כיון דגזל חבירו בעדים וה"ל חשוד ופסול לעדות ולשבועה דאע"ג דגוזל חבירו בעדים א"צ להחזיר בעדים א"נ אלא ממון שבו ולומר החזרתיו אבל א"נ להכשיר א"ע עד שיבאו עדים ויעידו שהחזיק בעצמו וכמו שכת' הרשב"א בתשובה ח"ג סי' ק"י הובא בסי' ש"ן סק"ה ע"ש וכיון דמוחזק לחשוד אין מוסרין אותו לשבועה וצ"ע:
שס״ד
א
נתבארו משפטיו בסי' צ' ע"ש בטור בריש הסי' ובס"ך ושם בס"ך אהא דכתב שם ז"ל לפיכך כל אלו החלוקים שייכים ג"כ בנגזל שנכנס לבית למשכנו כו' כתבתי דיש חילוק בין אם שמעו ממנו שנכנס למשכנו שלא ברשות שיש עליו תורת גזלן ואח"כ טוען את שלי לקחתי או לא נטלתי אלא אלו דבזה הנגזל נשבע ונוטל בכל ענין ובין אם זה שחשוד לגזלן נכנס והוציא כלים טוען ואומר לקחתיהו מידו דב"ה דבזה נשתנה דינו במקצת ע"ש בפר"ד וסמ"ע מ"ש וכל זה דוקא שראוהו עדים שנכנס (בפני) הב"ה ונוטל כלים מביתו אבל אם ראוהו עדים שנכנס לבית חבירו שלא בפניו יש לו דין אחר כתבו הט"ו כאן בסעיף שאח"ז וגם שם בסי' צ' כתבו בסעיף כ"א ע"ש אלא משום דכאן מקור דדיני גזילה חזר וכתבו אצל שאר דיני גזילה:
ב
חייב שבועה ואינו יכול לישבע כו' כבר נתבאר זה בכמה מקומות דכמו שהאמינה התורה שני עדים להתחייב למי שמעידין עליו לקיים כפי עדותן כן האמינה התורה לעד א' להביא למי שהעיד עליו להשבע שאינו כדברי העד וכל שאינו רוצ' להשבע שאינו כדברי העד צריך לשלם כאלו העידו עליו שנים וכיון שהעד מעיד שראוהו נכנס שלא בפניו ונטל משם כלי וזה הודה שנכנס ונטל והרי אינו יכול לישבע שהעד משקר שהרי מודה לו תו לא מהמנינן ליה ששלו נטל או שבחובו גבהו אלא דינו כאלו ראוהו שנים שנכנס הי' צריך להחזירו לו עכ"פ כנ"ל ואין לומר שיהא נאמן ששלו נטל במיגו שהי' נשבע כנגדו שלא נטל כלום או במיגו דהחזרתי לך זהו מחשב כמגו במקום חזקה כיון דמודה שנטלו בפניו וחזקה הוא שכל כה"ג משל ב"ה הוא נוטל וגם הוה מגו דהעזה נגד העד ועפ"ר וד"מ:
ג
חייב שבועה ואינו יכול כו' עד משלם הא דכ' הט"ו לעיל בסי' צ' ס"ג ז"ל הי' עד א' מעידו כו' "עד ה"ז נשבע שלא גזלו ופטור שאני התם דהעד לא ראה מה שהוציא ואפי' שנים בכה"ג דלא ראו מה שהוציא אין הב"ה הנגזל נוטל כ"א בשבועה כמ"ש שם ובכה"ג לא אמרי' כל ששנים מחייבים אותו ממון א' מחייבו שבועה ומתוך שאיל"מ כיון דהשנים לא מחייבים אותו ממון כ"א בשבועה משא"כ כאן דמיירי דהעד ראה מה שהוציא דבכה"ג בשני עדים מחייבים אותו ממון בנכנס שלא בפניו או שנכנס למשכנו מ"ה אמרי' כאן מתוך שאינו יכול לישבע נגד העד משלם וק"ל ועמ"ש עוד מזה בסמוך סעיף ז':
ד
ודידי חטפתי חייב להחזיר. הוא ג"כ מטעם הנ"ל דה"ל מחויב שבועה נגד העד שלא חטף ואינו יכול לישבע שהרי מודה שחטף וכ"כ בטור בהדיא:
ה
והוא אומר שלי חטפתי ועשרים היו כו' פי' וגם התובע מודה לו שלא היו אלא עשרים אלא שטוען שחטפו מידו בזרוע ולא הי' של החוטף מעולם:
ו
ועל השאר נשבע היסת. הרמב"ם מסיים בטעמו ז"ל ואינו נשבע שבועה דאוריתא כמודה מקצת דהרי לא הודה בכלום שהרי אומר דידי חטפתי עכ"ל והטור הביאו ע"ש ול"ד זה להא דר' חייא דאמר הכופר בכל ועדים מעידים במקצת שה"ל כמודה מקצת דלא גרע העדאת עדים מהודאות פיו וחייב שבועה דאורייתא על המותר במלוה ובפקדון הוחזק כפרן וצריך לשלם הכל וכמ"ש הט"ו בר"ס ע"ה דשאני התם דאיכא עכ"פ העדאת עדים במקצת משא"כ כאן דאין העדים יודעים כמה חטף וגם ליכא העדאת פיו שהרי אומר דידי חטפתי וכנ"ל די לנו במה שנתחייבו לשלם במה שהודה ולא להוסיף עליו חובה ע"י כן במה שלא הודה:
ז
מפני שהוא מחויב שבועה כו' הטעם שהרי עכ"פ ראה העד שהוציא כלים אף שאינו יודע כמה הוא הלא הוא בעצמו מודה שהוציא עשרה ואף שהפה שאסר הוא הפה שהתיר לומר שלי הוא מיגו כזה הוא במקום חזק' שכל מה שבבית האדם הוא בחזקת שלו וכנ"ל אבל הראב"ד השיג ע"ז והטור הביאו וכתב כיון שהב"ה לא היה בביתו כשנטלם ואינו יכול לטעון עליו טענת ודאי שנטלם וגם העד אינו יודע כמה נטל ואם שלו נטל אינו מקרי מחויב שבועה ע"ש ול"ד למ"ש הראב"ד וכתבו הטור בשמו בס"ס ע"ה והמחבר שם בסכ"ג דאדם יכול לתבוע לחבירו ע"פ ע"א ולהביאו לש"ד אע"פ שאין ידוע להתובע בעצמו דשאני התם דעכ"פ הוא ידוע לעד שחייב לו משא"כ כאן דאין העד מעיד אלא שראוהו נכנס ונטל אבל אינו יודע אם שלו נטל או לא וכמה נטל והרמב"ם אפשר דס"ל דאין לחלק בין הא לדין ההוא דעכ"פ העד מעיד שנכנס ונטל שלא בפניו וחזק' הוא דכל שלא בפניו נטל דבר שאינו שלו:
ח
שהרי לא הוחזק גזלן בעדים ואין אדם משים עצמו רשע וע"ל סי' צ"ב ס"ח מדין זה וגם בס"ס ל"ד:
ט
שמשכנו שלא ברשות פי' וכל הממשכן שלא ברשות דינו כגזלן וכמ"ש הט"ו ר"ס צ' ובסי' שנ"ט ע"ש:
י
הואיל ואין שם עדים הרמב"ם מסיים בזה וטור הביאו ז"ל שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ונשבע בנק"ח כיון שנשבע ונוטל עכ"ל וע"ל סי' ע"ב די"א דבטוען משכון הוא בידי בכך וכך אינו נשבע אלא היסת כיון שהוא מוחזק ע"ש בטור סי"א אבל המחבר פסק שם סי"ז דנשבע בנק"ח:
שס״ד:א׳
א
מי שהעידו עליו כו' עמ"ש באורך לעיל סימן צ':
שס״ד:ב׳
א
ועל השאר נשבע היסת כו' ע"ל סי' פ"ז ס"ה:
שס״ד
א
(ס"ו) ועל השאר נשבע היסת ולא אמרי' כיון דה"ל מחויב שבועה וא"י לישבע כו' לגבי מה שמודה יועיל נמי לגבי השאר דהשאר הוי כמו תביעה אחרת ועמ"ש מזה בסי' ע"י ס"ל דלא כסמ"ע ע"ש:
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…