שולחן ערוך, אורח חיים ת״ע: שהבכורות מתענין בערב פסח. ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

שהבכורות מתענין בערב פסח. ובו ג סעיפים:
הבכורות מתענין בערב פסח בין בכור מאב בין בכור מאם ויש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה: (ואין המנהג כן) (מהרי"ל):

אם חל ערב פסח בשבת יש אומרי' שמתעני' הבכורו' ביום ה' ויש אומרים שאינם מתענים כלל: הגה אבל יש לנהוג כסברא הראשונה ונוהגין כשהאב בכור האם מתענה תחת בנה הבכור כשעדיין קטן ואם אין האב בכור הוא מתענה בעד בנו עד שיגדיל:

האיסטניס מתענה בערב פסח כדי שיאכל מצה לתיאבון:

הבכורות מתענין. בבית שאין בכור אין צריך הגדול להתענות. (מהרי"ל) ונקב' בכור' מתענה ג"כ ויש נוהגים לפדות הבכורים בע"פ כמו שפדאן השם יתברך במצרים (ד"מ בשם הכל בו) כשאב בכור ובנו ג"כ בכור האם א"צ להתענות (מהרי"ל בשם מהרש"ל) שכ' דתענית אב עולה ג"כ בשביל בנו הקטן:

מאם. כיון דהוי עכ"פ בכור או לנחלה או לפטר רחם לפדיון ומה"ט כ' המ"א דהבא אחר נפלים צריך להתענות דהוי בכור לנחלה. ולפ"ז צ"ע ביוצא דופן והבא אחריו דלא הוי בכור הן לנחלה והן לפדיון אם צריך להתענות ע' ח"י. וכתב בתשובת מהרי"ל סי' י"ד דבכורים כהנים ולוים צריכין להתענות בער"פ אף שהוא רק בכור מאם דנמצא דאינו בכור לנחלה ולא לפדיון אפ"ה צריך להתענות. וע' בתשו' שבות יעקב חלק ב' סימן ט"ז שכת' דהבן הנולד אחר נפל בן ט' חי שמת תוך שלשים שאין צריך להתענות ע"ש. גדול הבית א"צ להתענות אע"פ שגם בהם היתה המכה לא מחמרינן כולי האי טור ומהרי"ל. כ' בשכנה"ג אם יש עשרה בכורים ומתפללים יחד כשמחזיר הש"ץ התפלה יאמר הש"ץ ענינו בש"ת ע"ש וכ"כ הפר"ח שיאמר ענינו בש"ת ע"ש ומ"א כ' דאין נכון לעשות כן דהוי כת"צ:

נקבה. וכ' ב"ח ונכון לעשות כן אבל במדינות אלו נתפשט המנהג כרמ"א שלא להתענות נקבה בכורה:

ביום ה'. ואם חל ער"פ בערב שבת מתענין בערב שבת. וכ' מהרי"ל בתשובה סי' קע"ג דתענית בכורים צריך להשלים דהוי ת"צ וע"ל ס"ס רמ"ט מש"ש ואם קשה להם התענית ביום ה' כיון שאין רשאי לסעוד טרם בדיקת חמץ ויש בכורים שצריכים לבדוק הרבה חדרים (ובש"ג מצוה היא כדי שיבדוק יפה) יטעום טעימה בעלמא או יצוה לאחר לבדוק מהרי"ל וכ' מהר"ש הלוי חא"ח סי' ג' בכורים יכולין לאכול על סעודת ברית מילה והמחמיר תע"ב עכ"ל. וכ' המ"א ובמדינתינו נהגו להחמיר. ובתשובת חוט השני סימן כ"ה כ' דבעל ברית וסנדק ואבי הבן מותרים לאכול על המיל' ויפרעו תענית אחר כמו בעשרת ימי תשובה או המתענים בה"ב או יתיר נדר. ופר"ח כ' דהמיקל בבכורים אף בלא התרה בסעודת מצוה לא הפסיד ע"ש. וא"ז כ' כשמתענה בשביל בנו מותר לאכול על המילה אף אותו שאינו בעל ברית ע"ש וע' ח"י:

האם. ומט"מ ומהרי"ל כתבו דאין צריך להתענות ובמקום צער וכ"ש מעוברות ומניקות יש להקל מ"א וח"י מיהו אם התענה פעם אחד הוי כמו נדר (כדאיתא בשקלים קטן שהתחיל אביו לשקול ע"י אינו פוסק). עיין ח"י. ונ"ל פשוט דאם אביו מתענה בשביל בכור מאשה אחרת שמתה ויש לו עוד בן בכור לאמו מאשתו שניה שא"צ אמו להתענות ועולה תעניתו בשביל שניהם. וכן אם יש לאביו צער ואמו מתענה בשביל עצמה לאותן הנוהגין להתענות אם היא נקבה עולה ג"כ בשביל בנה. ח"י:

טור בשם מס' סופרים כרק אחרון

שם בשם אבי העזרי והגהות מיימוני בפ"ו

תשובת אשכנזים בשם ספר אגודה

תה"ד וכ"כ הרוקח והאגור בשם מהר"י מולין

שם בשם אביו

מהא דרב ששת פסחים ק"א

ס"א הבכורות. תוס' ק"ח א' בד"ה רב ששת בשם מס' סופרים:

בין כו'. בכור מאב. דקדיש לנחלה ואמרו במדרש אחת שזינתה מעשרה רווקים וילדה עשרה בכורים כולם מתו. בכור מאם דקדיש לכהן וכמ"ש קדש לי כו' והיה כי ישאלך כו' ויהרוג כו' וכל בכור בני כו':

ויש כו'. כמ"ש בפסיקתא פ' בא ומת כל בכור בכור לאיש בכור לאשה בכור זכר בכור בקיבה הא כיצד איש בא על עשר נשים והיא יולדת י' בנים נמצאו כולם בכורי נשים י' אנשים באים על אשה א' והיא יולדת י' בנים נמצאו כולם בכורי אנשים כו' ר' אבין בשם ר"י בן פזי בתיה בת פרעה בכורה היתה בזכות מה ניצולה בתפלתו של משה שנא' לא יכבה בלילה נרה ליל כתיב כו':

ואין המנהג כן. דהתורה לא נתנה קדושת בכורות לנקיבה:

ס"ב ואם חל. דאין מתענין בע"ש בפ"ד דתענית:

וי"א. כמ"ש בפ"א דמגילה כיון שנדחה ידחה ואע"ג דבת"ב אה"כ ומביאין ראיה מירושלמי פ' ע"פ דאיפליגי על ר' שהיה מתענה בע"פ אם מחמת שהיה בכור או אסטניס ולא איפשיטא באם חל בא' בשבת:

ונוהגין. שמיתת הבכורות בעון אביהם ואמם כמ"ש הנה אנכי הורג כו' למכה מצרים כו' וכן בפדיון ויהרוג כו' וכל בכור בני ואע"ג שאין האשה מצווה התורה פטרתה כשם שפטרה לבת מפדיון ואפ"ה י"א דמתענה ועמ"א בשם מהרי"ל וכמ"ש בס"א בהג"ה ואין כו'.

ס"ג האסטניס כפי' האחרון של תוס' שם קח א' ד"ה רב ששת וכ"ה בירושלמי שם אסטניס הוה כו' וכן בפ' בתרא דמ"ס:

בשערי תשובה סק"א דהכי אמר רחמנא. נ"ב ונראה לי דזה תליא בפלוגתא דרש"י ותוס' בכורות דף מ"ט ע"א דלרש"י תליא בבר קיימא ואתי שפיר דברי השבו"י ותוס' שם ס"ל דגזירת הכתוב היא ואפילו בידעינן שהוא בר קיימא אין חיוב לפדות עד שלשים והיינו כברכ"י דגזירת הכתוב הוא וכתוס' פסקינן ועיין יו"ד סי' ש"ג [מהגאון כ"ס]:

היינו בבא אחר ודאי נפל אבל אם בא אחר ולד שמת תוך ל' יום שהוא ספק נפל כיון שמן התורה אמרינן רוב ולדות של קיימא הם כמבואר באבן העזר סי' קס"ד אף שלענין חליצה מצרכי' ליה חליצה מ"מ לענין תענית בכורים יש להקל:

[א] הבכורות מתענין וכו'. בעל ברית וסנדק ואבי הבן מותרין לאכול על המילה ויפרעו תענית אחר (תשובת ח"ש מ"ה), ונראה כשמתענה בשביל הבן אף כשאינו בעל ברית דזה אינו אלא מנהגא, ובתשובת נחלת יעקב סימן י' לא נראה כן, ועל כל פנים יש להקל לצרף למנין. כתב חק יעקב כשחל ערב פסח בשבת דמתענין בחמישי ואירע מילה ביום חמישי יתענה ולא ישלים כדלעיל סימן תקנ"ט סעיף ט' אם לא במדינות שאוכלין סעודת מילה בלילה:

[ב] מתענין וכו'. כתב שיירי כנסת הגדולה אם יש בהן מנין הורתי שיאמר השליח ציבור ענינו בשומע תפילה ומה שאסרו להזכיר בציבור עד שיעבור ניסן למי שאינו מחויב להתענות קאמר, עד כאן, ואשתמיטתיה זה לעולת שבת סימן ר"כ ומגן אברהם כאן, גם באליהו זוטא הבאתי ראיה מהגהות מנהגים שכתב ואומרים ענינו וברכת כהנים במנחה וכו' עיין שם, ולכאורה קשה פשיטא שאומרים ענינו בתענית אלא דמיירי בעשרה בציבור, ועוד מדאמר ברכת כהנים אלמא דתענית ציבור חשיב שהרי בתענית יחיד אינו אומר כמו שכתב במנהגים:

[ג] [לבוש] ואין נוהגין וכו'. והב"ח כתב נכון לנהוג כן, עד כאן:

[ד] בין בכור מאם וכו'. ואפילו בכורי כהנים ולוים מהרי"ל סימן י"ד, הבא אחר נפלים צריך להתענות דהוה ליה בכור לנחלה (מגן אברהם):

[ה] ערב פסח שחל בשבת וכו'. משמע אם חל פסח בשבת מתענה ביום ששי דדוקא כשחל ערב פסח בשבת דאידחי התענית מערב פסח דחינן לה ליום חמישי וכן כתב שיירי כנסת הגדולה סימן תי"ז דכן נוהגין העולם, גם נראה לי דראיה מתרומת הדשן קכ"ו דהוקשה על מה דמסתפק בירושלמי ברבי שהתענה בערב פסח אי בכור הוי או איסתניס הוי, הא תפשוט איך הוי עביד כשחל ערב פסח בשבת, ומתרץ דלשנים רחוקות חל כן עיין שם, ואם איתא דגם כשחל פסח בשבת מתענין ביום חמישי ודאי זה היה נזכרים:

[ו] ביום חמישי וכו'. ואם קשה להם התענית יכולין לטעום קודם שיבדקו או יצוו לאחר לבדוק (מהרי"ל):

[ז] אז האם וכו'. אבל במטה משה סימן תקס"א פסק דאין האם מתענה דתענית האב עולה גם לבן, עד כאן. ונראה לי דחיה כל שלושים יום ומעוברת ומניקה שמצטערין אין מתענין אף שאין אב. וכתב מגן אברהם אם התחיל פעם אחת הוי נדר:

א) [סעיף א'] הבכורות מתענין וכו' והטעם זכר לנס שניצולו ממכת בכורות. טור. לבוש. ר"ז או' א'.

ב) שם. בין בכור מאב. כמו שהיתה המכה גם בבכור לאב. טור בשם אבי העזרי. עו"ש או' א' ועיין לקמן או' ט"ז. וח"י או' ב' כתב עוד הטעם כיון דהוי עכ"פ בכור בין לנחלה או לפטר רחם לפדיון עכ"ל ור"ל דאם בחור לקח אשה שכבר ילדה הילד הראשון הוי בכור רק לנחלה משום דהוא ראשית אונו ומי שיש לו בנים ולקח אשה שלא ילדה הילד הראשון הוי בכור רק לפדיון משום דהוי פטר רחם כמ"ש ביו"ד סי' ש"ה סעי' י"ז ובח"מ סי' רע"ז סעי' ח' יעו"ש.

ג) ולפי זה יוצא דופן והבא אחריו דלא הוי בכור הן לנחלה והן לפדיון וכמבואר ביו"ד סי' ש"ה ובח"מ סי' רע"ז א"צ להתענות ומ"מ ביוצא דופן צ"ע לדינא דדילמא דוקא התם דאתמעט מקרא דלענין נחלה כתיב וילדו לו ולענין פדיון כתיב פטר רחם משא"כ כאן שהוא זכר לנס שניצולו ממכת בכורים ובכור סתם הוי וצ"ע. ח"י שם. ולענין דינא כיון דאין זה כ"א חששא בעלמא שמא צריך להתענות א"צ להתענות מספק וכמ"ש לקמן או' ו' ואו' ז' יעו"ש. ועוד עיין לקמן סוף או' ח'.

ד) שם. בין בכור מאב וכו' ומיהו גדול הבית א"צ להתענות אעפ"י שהיתה בהם המכה דלא מחמרינן כולי האי. טור בשם אבי העזרי. וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' ע"פ. לבוש. מט"מ סי' תק"ס ותקס"א. עט"ז. ח"י שם. מש"ז. ר"ז או ג' מ"ב או' ב' ואם רוצה להתענות מנהגה הוי. סע"ש. פת"ע. ועיין לקמן או' ל"ה.

ה) שם. בין בכור מאב וכו' וכן בכורות כהנים ולוים צריכין להתענות בע"פ. תשו' מהרי"ל סי' י"ד. ח"י שם. א"ר או' ד' חק יוסף או' ד' י"א בהגה"ט. ופשוט הוא דאף שהוא רק בכור מאם דנמצא דאינו בכור לנחלה ולא לפדיון אפ"ה צריך להתענות וכ"מ שם בתשו' ח"י שם. ר"ז או' א' מ"ב שם.

ו) הבא אחר הנפלים צריך להתענות דהו"ל בכור לנחלה, מ"א ריש הסי' ח"י או' ב' א"ר שם. חק יוסף או' ג' ר"ז או' ב' והיינו דוקא בבא אחר ודאי נפל אבל אם בא אחר ולד שמת תוך ל' יום שהוא ספק נפל א"צ להתענות דג"מ. וכ"כ ישי"ע או' ב' שבו"י ח"ב סי' ט"ז. א"א ריש הסי' בן א"ח פ' צו או' כ"ה. מ"ב או' ב' ועיין ח"מ סי' רע"ז סעי' ו'.

ז) וכן מי שילדה אשתו ב' זכרים ואינו יודע איזו מהם יצא ראשון ושניהם בכורים מספק א"צ להתענות וכ"ש זכר ונקבה דספק דרבנן לקולא. מש"ז.

ח) שם. בין בכור מאם. ותענית זה של בכורים צריך להשלים עד הלילה. מהרי"ל בתשו' סי' קע"ג. כנה"ג בהגב"י ח"א ו' ד' וכ"ה בדרשות מהרי"ל ה' פסח. וכ"כ הר"ז או' א' מ"ב שם. והטעם כתב שם ח"י בשם מהרי"ל משום דהוי ת"צ. ועיין לעיל בהגה ססי' רמ"ט. ומיהו עיין בתשו' עולת שמואל סי' נ"ח שמצדד הרבה דתענית זה א"צ השלמה דאחר חצות שהוא זמן ק"פ אסור להתענות ע"כ מי מי שאינו בריא וחזק ויודע בעצמו שאין התענית מזיק לו כל עיקר אין להשלים שיש לחוש שיסתכן ח"ו בלילה באכילת מצה ומרור וד' כוסות או שיתבטל ממצות הנוהגות בלילה וגם המתענים ומשלימים ואוכלים אחר הקידוש מרק או קאפע יצא שכרו בהפסדו דמבטלין אכילת מצה לתיאבון וכו' וסיים דהחכם יהיה עיניו בראשו שלא להחמיר בדבר שאין לו עיקר בתלמוד שלנו ויש לחוש למניעת מצות שהן מה"ת יעו"ש. והב"ד הפ"ת. ועיין לקמן או' י"ד.

ט) הבכורות המתענים בע"פ ויש בהם מנין יאמרו ענינו בחזרה (והיינו בש"ת כמ"ש לעיל שכנה"ג בהג"ט ססי' ר"ך) ואין חשש למה שאמרו דבניסן אין מזכירין תענית בצבור כיון דלדידהו הותר התענית. שכנה"ג בהגב"י. וכ"כ הפר"ח דאם יש עשרה בכורות שמתענים יתפללו מנחה בחזרה ויזכירו ענינו בש"ת כדין יחידים. וכ"כ בס' א"ז ובספרו א"ר או' ב' ח"י או' א' אמנם העו"ת בסי' ר"ך או' ב' כתב על דברי שכנה"ג הנז' דאין נכון לעשות כן משום דהוי כמו ת"צ ובניסן אין גיזרין ת"צ יעו"ש והסכים לדבריו המ"א רסי' זה. וכתב חק יוסף או' א' דכן נוהגין. והר"ז או' ו' כתב כדברי שכנה"ג הנז' ודעמיה אלא שסיים ומ"מ לכתחלה טוב שלא יהיה הבכור ש"ץ כשעשרה בכורות מתפללין יחד. וכ"כ מ"ב או' ב' ועיין לעיל סי' ר"ך או' כ"ז שכתבנו דכן שמא דבר כדברי העו"ת וכו' ור"ל שאין מתאספין עשרה בכורות להתפלל מנחה ביחד כדי לומר ענינו בחזרה אלא מתפללים עם הפשוטים.

י) הבכורות אעפ"י שמתענין בע"פ יכולין לאכול בסעודת ברית מילה והמחמיר תע"ב. הר"ש הלוי חא"ח סי' ג' כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או' א' פר"ח. וכתב שם הפר"ח דהמיקל בבכורות אף בלא התרה בסעודת מצוה לא הפסיד יעו"ש. והמ"א ברסי' זה כתב דבמדינתם נהגו להחמיר שלא לאכול הבכורים בסעודת מילה. ובתשו' חוט השני סי' כ"ה כתב דבעל ברית מילה וסנדקים ואבי הבן מותרין לאכול על המילה ויפרעו תענית אחר או יתיר הנדר יעו"ש. והב"ד בס' א"ז ובספרו א"ר או' א' וכתב כשמתענה בשביל בנו מותר לאכול על המילה אף אותן שאינם בעל ברית יעו"ש. והב"ד ח"י או' ד' וכתב הר"ז או' ח' דהיינו ע"י שאלה וחרטה יעו"ש. נמצא דזה תלוי במנהג דבמקום שנהגו הבכורים לאכול בסעודת מצוה א"צ התרה כיון שמתחלה נהגו אדעתא דהכי דאם יארע סעודת מצוה אוכלין ובמקום שנהגו שלא לאכול בסעודת מצוה הבא לאכול צריך התרה ואפי' אם הוא מבעלי ברית כנז' ועיין בתשו' חו"י סי' ע' ששם האריך הרחיב איזה מיקרי סעודת מצוה וכתוב שם דגם האוכלים בסעודה של מסיים מס' מיקרי סעודת מצוה יעו"ש. מיהו בס' תשו' מאהבה מפקפק בזה כיון שיכול להיות הסיום בזמן אחר יעו"ש. והב"ד הפ"ת. אמנם הרב מ"ב או' יו"ד כתב דכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מס' ואף שהבכורים בעצמן לא למדו את המס' מ"מ כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו והמנהג שמתבקצים להמסיים קודם שסיים ומסיים לפניהם המס' ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואח"כ עושין סעודה יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' צו או' כ"ה דאם הבכור גמיר וסביר להבין מה שאומרים בעת הסיום מותר לו לאכול שם.

יא) ובענין סעודת פדיון הבן עיין בחו"י שם שכתב דאפשר דלא מיקרי סעודת מצוה יעו"ש. וכ"כ בן א"ח שם דאם נזדמן לו לבכור פדיון שפודה את בנו אין לאכול. ומיהו עיין ביו"ד סי' ש"ה סעי' יו"ד בהגה שכתב ויש שכתבו שנהגו לעשות סעודה בשעת הפדיון וכו' משמע דהוי סעודת מצוה וכ"מ לעיל סי' רמ"ט סוף סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם בס"ד וע"כ במקום שנהגו להקל לאכול הבכורים בסעודת פדיון הבן יש להם על מה לסמוך וכ"כ ח"א כלל קכ"ט או' י"ב דבסעודת ברית או פדיון הבן נהגו בק"ק ווילנא להקל.

יב) חתן. בכור שנשא ע"פ מותר לאכול אליבא דכו"ע ומה שנהגו להתענות ביום חתונתו וכניסתו לחופה הטעם שלא ישתכר ותהיה דעתו מיושבת עליו וזהו במקום שמברכין ז' ברכות בהעלות המנחה אבל בארץ מצרים מברכין ז' ברכות בבקר. מהר"י זיין בתשו' שערי ישועה כ"י שער א"ח שער ו' סי' א' וכ"כ מהר"י עייאש בתשו' בית יהודה ח"ב סי' כ"ג דחתן בכור מותר לאכול בע"פ והוסיף עוד דאם ירצה להחמיר על עצמו אינו רשאי יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' ב' וכתב דמאחר דבני אשכנז ופולין רבבות אלפי ישראל נוהגין להתענות ביום החתונה וכמה עיירות משאר גלילות רהטי אבתרייהו במנהג זה אם ירצה להחמיר ולהתענות רשאי ותע"ב. וכתב עו"ש הברכ"י דמ"ש מהר"י זיין דטעם החתן שמתענה היינו כי נהוג לישא בעת המנחה כבר שמענו   וראינו בארץ הצבי ובכמה עיירות שהבחורים נושאים במנחה ואינם מתענים יעו"ש. ועיין יפ"ל ח"ה סי' תכ"ט או' ג' ובדברינו לשם או' ל"ד.

יג) יש. נוהגין דהחתן מזמין את הבכורות לסעוד בו ביום אצלו בסעודת חתן וכן אבי הבן בסעודת מילה ואין אנחנו מוחין ביד הנוהגין בכך מיהו אינו יכול להזמין הרבה אלא רק צמצום להשלים העשרה ולא יותר. בן א"ח שם.

יד) שם. בין בכור מאם. וכתב המרדכי בפ' ע"פ בשם ר' יחיאל דמותרין הבכורות לאכול מיני תרגמא והביאו ב"י וכתב ולא נהגו כן. וכתב מהריק"ש דמי שקשה עליו התענית יכול לסמוך ע"ז ע"כ. והביאו השו"ג או' א' וכתב וה"נ עיקר וכ"כ מ"ב או' ב' דבאדם שהתענית קשה לו ואחר התענית אין יכול לאכול רק דברים קלים ובשיעור מועט מאד וקרוב הדבר שעי"ז לא יוכל לקיים אכילת מצה ומרור ושתיית ד' כוסית כתיקונם מוטב שלא להתענות כדי שיקיים מצות הלילה כתיקונם ומ"מ טוב יותר שיאכל רק מיני תרגימא עכ"ל ומיני תרגימא י"א בשר וגבינה וי"א מיני קטניות וי"א פירות. שו"ג שם. ועיין לעיל סוף או' ח' ולקמן סוף או' ל"ו.

טו) ואיתא. בירושלמי פ' ע"פ רבי לא היה אוכל בע"פ ונחלקו שם אמוראים י"א מפני שהיה בכור וי"א לא מפני זה אלא מפני שהיה איסתניס יעו"ש והביאו המרדכי שם והשו"ג שם. וכתב השו"ג דכיון דהדבר תלוי במחלוקת יש להקל לבכורות דאפי' לא חש אלא בראשו או בעיניו וכן למעוברות ומניקות שמצטערות הרבה דלא חמיר מג' צומות כדלקמן סי' תקנ"ד סעי' ה' וסעי' ו' וא"צ התרה כדלקמן סי' תקס"ח סעי' ב' בהגה עכ"ל. וכ"כ מ"ב שם דאם חש בראשו או בעיניו א"צ להתענות אלא שכתב ומ"מ יותר טוב שיאכל רק מיני תרגימא. ועיין עוד לקמן או' כ"ד

טז) שם. ויש מי שאומר שאפי' נקבה וכו' כמ"ש בפסיקתא פ' בא ומת כל בכור בכור לאיש בכור לאשה בכור זכר בכור נקבה הא כיצד איש בא על עשר נשים והיא יולדת עשרה בנים נמצאו כולם בכורי נשים. עשרה אנשים באים על אשה אחת והיא יולדת עשרה בנים נמצאו כולם בכורי אנשים וכו' ר' אבין בשם ר"י בן פזי בתיה בת פרעה בכורה היתה בזכות מה נצולה בתפילתו של משה וכו' ביאורי הגר"א. וכ"ה במד"ר סדר פ' בא.

טוב) שם. שאפי' נקבה וכו' ונכון לנהוג כן. כ"ח וכ"כ בפסח מעובין או' מ"א דבמדינתו המנהג פשוט להתענות בכורה נקבה. וכ"כ השו"ג או' ג' דמנהג שלוניק"י להתענות הנקבות. וכ"כ הזכ"ל דכן המנהג במקומם אלא שכתב דמעוברות ומניקות מקילין יעו"ש. וח"י או' ג' כתב דבמדינות אלו נתפשט המנהג כרמ"א שלא להתענות נקבה כלל. וכ"כ הר"ז או' ר וכ"כ החיד"א בשמחת הרגל על ההגדה דף מ"ב ע"ב שהעיקר כמ"ד שהנקבות בכורות לא יתענו ע"פ וכן המנהג כמור"ם ז"ל יעו"ש. וכ"כ בספרו מחב"ר או' ב' יעו"ש וכ"כ היפ"ל ח"ה בסי' זה. בן א"ח פ' צו או' כ"ה.

חי) שם הגה. ואין המנהג כן. כ"כ בדרשות מהרי"ל ה' ע"פ ואולי שאר פו' חשבינהו כגדול הבית דלא צריך יעו"ש והביאו בד"מ או' א' ובביאורי הגר"א כתב הטעם לפי שהתורה לא נתנה קדושת בכורות לנקבה.

יט) [סעיף ב'] אם חל ע"פ בשבת. אבל אם חל בע"ש מתענין באותו היום. שכנה"ג בהגה"ט סי' תי"ז. פר"ח בסעי' זה. ח"י או' ד' א"ר או' ה' א"א או' ג' מחה"ש סק"א. ר"ז או' ז' מ"ב או' ה'.

ך) שם. י"א שמתענים הבכורות ביום ה' כמו תענית אסתר לקמן סי' תרפ"ו סעי' ב' והטעם דכיון דנדחה מיום השבת שהוא זמנו אין קובעין אותו בע"ש מפני כבוד השבת שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה כמ"ש לעיל סי' תי"ז או' י"ז יעו"ש, ומהר"ם פרובינצא"ל בתשו כ"י סי' ע"א כתב דמתענין ביום הששי והביא ראיות וכתב שם שכ"כ רבינו מנחם לבית מאיר. והביאו הברכ"י או' ד' אמנם עיין לעיל סי' תי"ז או' כ"א שכתבנו עוד כמה טעמים דאינו טוב להתענות בע"ש יעו"ש וע"כ אין לזוז מדברי הש"ע וכ"ה המנהג דאפי' אם לא התענו הבכורים ביום ה' כגון שאכלו בסעודת חתן או ברית מילה אין מתענין עוד ביום הששי. והטעם ל"ל דכיון שי"א שאינם מתענין כלל לכן נהגו להקל.

כא) שם. ביום ה' ואין רשאי לסעוד הלילה קודם בדיקת חמץ וא"כ מתי שחל כן ויש בכורים שצריך לבדוק הרבה חדרים ומצטערים מפני התענית ממציא אחר לבדוק בשבילו או יטעום טעימא בעלמא דלא שייך בה אימשוכי. דרשות מהרי"ל ה' ע"פ. מט"מ סי' תק"ס. מ"א סק"א. ח"י או' ד' א"ר או' ו' ר"ז או' ז' מ"ב או' ו' ושיעור טעימא עיין לעיל סי' רל"ב סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.

כב) שם. וי"א שאינם מתענים כלל. דהואיל ונדחה ידחה מאחר שאינו אלא מנהג. ב"י. לבוש.

כג) שם הגה. אבל יש לנהוג כסברא הראשונה. וכ"כ הלבוש וכ"כ כנה"ג בספרו פסח מעובין או' מ"ו וכ"כ השו"ג או' ד' דכ"ה מנהג שאלוניקי. וכ"פ הר"ז או' ז' ח"א כלל קכ"ט או' י"ב. ומיהו המתענה בשביל בנו הבכור המיקל כסברא האחרונה לא הפסיד. תשו' דברי מנחם סי' ח' פ"ת.

כד) שם בהגה. ונוהגין כשהאב בכור האם מתענה וכו' ובדרשות מהרי"ל שם כתב דא"צ האם להתענות בעד הקטן דתענית האב עולה גם לבנו הקטן. וכ"כ מט"מ סי' תקס"א. והב"ד מ"א סק"ב. וכתב דבמקום צער יש להקל וכ"ש במעוברות ומניקות. וכ"כ ח"י או' ה' דאין להחמיר בתענית זה שהוא רק מנהג זכר לנס וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. והא"ר או' ז' כתב דחיה כל ל' יום ומעוברת ומניקה שמצטערין אין מתענין אף שאין אב. וכ"כ הר"ז או' ה' מ"ב או' ט' ועיין לעיל או' ט"ו.

כה) וכתב עו"ש המ"א בשם הגהות סמ"ק סי' קמ"ד דאם התענה פעם אחת הוי כמו נדר כדאיתא פ"ק דשקלים כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק, וכ"כ ח"י שם. א"ר שם. וכ"כ הר"ז שם דאם התענית כבר פעם א' בעד בנה והיה אז בדעתה לנהוג כך לעולם עד שיגדל בנה הרי תענית זה עליה כנדר וצריך להתירה ע"י שאלה וחרטה. וכ"כ מ"ב שם.

כו) שם בהגה. ואם אין האב בכור הוא מתענה וכו' ואם אביו מתענה בשביל בכור מאשה אחרת שמתה ויש לו עוד בן בכור לאמו מאשתו שנייה א"צ אמו להתענות ועולה תעניתו בשביל שניהם כי הבו דלא לוסיף עלה. ח"י או' ו' א"א או' ב' ר"ז או' ד' וכן אם יש לאביו צער ואמו מתענה בשביל עצמה לאותן הנוהגות להתענות אם היא נקבה עולה ג"כ בשביל בנה. ח"י שם.

כז) שם. הוא מתענה בעד בנו וכו' אעפ"י שהאם אינה בכורה ג"כ. פר"ח.

כח) שם. הוא מתענה בעד בנו וכו' או האם. א"א או' ב'.

כט) ואם נולד ולד של קיימא כלומר בן ט' בכור בע"פ אף שנולד אחר שנכנס נגהו ארביסר יש לאביו להתענות למחר בשביל הילד שנולד. שבו"י ח"א סי' י"ז. והרב ק"נ פ' ע"פ כתב כל זמן שהבן אינו בן ל' שיצא מחזקת נפל אין חיוב על האב להתענות דלא עדיף מפדיון יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' ו' וכתב דיש להליץ בעד הרב שבו"י דשאני פדיון דהכי אמר רחמנא כמפורש בש"ס בבכורות דמ"ט והכא מסתמא בכור מצרים שנולד ע"פ אף שהוא נפל ועתיד למות אח"כ עכ"ז הוכה ומת ליל התקדש חג וכוון שבכור כזה בכלל הגזירה כל דתקון רבנן שהבכורות יתענו שבכורי ישראל חיו בארץ מצרים ונהגו שאביהם יתענה בקוטנן דין הוא דאבי הבן הלזה יתענה שבנו נמי אלו הים שם דכוותיה במצרי עבר עליו כוס התרעלה ומת ואין לחוש משום ניסן ועיו"ט דהכי נהוג לפרסומי ניסא עכ"ל. וכ"כ השע"ת דודאי אין ראייה מפדיון בכור כמ"ש הברכ"י משא"כ בזה דרוב ולדות אין נפלים ולכן יש לו להתענות שהתענית יגין בעדו והוא זכר להצלת בכורו ישראל עכ"ד. מיהו בחי' רע"א כתב כדברי ק"נ. וכ"כ פת"ע או' א' בשם מעשה רוקח. וכ"כ מ"ב או' יו"ד. וע"כ במקום דאיכא צערא יש להקל.

ל) אם נולד בן בכור אחר חצות לילה ליל י"ד לא יתענה אביו למחר דכל שנולד במצרים אחר חצות ליל הפסח לא מת. שבו"י בתשו' הנז' ויש לפקפק בזה לפי שיטתו כיון דמכת בכורות היה בליל פסח וגם על כיוצא בזה שנולד בי"ד נגזרה גזירה אלא דמקדימין התענית בי"ד משום דא"א ביו"ט א"כ לפי סברתו דעל בכור בן יומו אביו מתענה בע"פ ה"ה דיתענה על בן בכור הנולד לו ליל י"ד. ברכ"י או' ז' וכבר כתבנו באו' הקודם דבמקום דאיכא צערא יש להקל כל שלא מלאו לו ל' יום.

לא) אבל בע"פ ביום א' ויש לו בן בכור או עצמו בכור אם מתענה תמיד יתענה ג"כ. מש"ז.

לב) כתב הכלבו דיש נוהגין לפדות הבכורות בע"פ כמו שפדאן השי"ת במצרים. ד"מ או' ב' עט"ז. והמתענה א"צ לפדיון. הרב"פ ממשמעות או"ח, פת"ע או' ה' ועיין לקמן או' ל"ו.

לג) [סעיף ג'] האסטניס מתענה וכו' דהכי איתא בגמ' (פסחים ק"ח ע"א) רב ששת הוה יתיב בתעניתא כל מעלי יומא דפסחא משום דאסטניס הוה ואי הוה אכיל ביממא לא הוה מצי אכיל בליליא. טור. וכתבו שם התו' רב ששת הוה יתיב בתעניתא לאו דוקא אלא שומר עצמו מלאכול. א"נ היה מקבל עליו ממש תענית כדי שיהא נזכר ונזהר מלאכול והב"ד ב"י. שו"ג או' ו' וכתב שם השו"ג דתפסו עיקר לישנא בתרא.

לד) שם. האיסטניס מתענה וכו' ואם חל ע"פ בשבת אסור לו להתענות ואם הוא בכור יתענה ביום ה' כשאר הבכורות. שדה הארץ ח"ג סי' כ"ד. עיקרי הד"ט סי' י"ז או' כ"א. ועיין לעיל סי' רפ"ח או' ז'.

לה) איסטניס. שצם בע"ש (כדי לאכול ליל שבת לתיאבון) וע"פ בשבת והבכורים מתענים בה' ויהיה קשה התענית ב' ימים רצופים א"כ לא יתענה ביום ה' רק ביום ו' וצ"ע דאפשר איסטניס בימי ניסן אין מתענה בע"ש ויתענה רק ביום ה' אבל אם קיבל בפי' שיתענה בע"ש אף בניסן פשיטא דא"צ להתענות ביום ה' א"א או' ג' פת"ע או' ז' ועיין לעיל סי' רמ"ט או' כ"ב.

לו) שם. האסטניס מתענה וכו' והרב אורחות יושר בפי"א כתב דמה שנהגו להתענות בע"פ גדול הבית והאיסטניס וכו' ראוי לבטל המנהג שבזה"ז ירדה חולשה לעולם אף שלשעה נראה לו שיכול להתענות מ"מ אינו יכול לעשות הסדר בלילה ככל חוקת הפסח וכמשפטו ולספר ביציאת מצרים שהיא מ"ע מה"ת ומה גם שהוא יו"ט ולא התירו אלא לבכור בלבד ומנהגינו שמתענין הבכור והבכורה לבדן עכ"ל ואפי' אך בכור ובכורה אם הם חלושי כח ולא יוכלו לעשות הסדר בלילה כמשפט יעשו פדיון במקום התענית וכמ"ש בס' חיים לראש די"ג ע"א או' א' יפ"ל ח"ב או' ג'. ועיין לעיל או' ל"ב

נ"ל דהבא אחר הנפלים צריך להתענות דה"ל בכור לנחלה, כ' בכ"ג מה"ב אם יש י' בכורים מתענים או' הש"ץ ענינו בש"ת ול"נ דאין נכון לעשות כן דהוי כת"צ עולת שבת סי' ר"ך: כתב ע"ש בשם מהר"ש הלוי דיכולין הבכורים לאכול על סעודת מילה והמחמיר תע"ב עכ"ל ובמדינתנו נהגו להחמיר: ביום ה'. דבע"ש אין מתענין וכמ"ש סי' תי"ז ואם קשה להם התענית יכולין לטעום קודם שיבדקו או יצוו לאחר לבדוק (מט"מ מהרי"ל) עמ"ש סי' תל"א:

האם מתענה. ומט"מ כתב דא"צ להתענות וכ"כ במהרי"ל בשם מהר"ש, ובמקום צער יש להקל וכ"ש במעוברו' ומניקות ועסי' תק"ן מיהו אם התענה פ"א הוי כמו נדר כדאי' פ"ק דשקלים כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק כ"כ בהגהות סמ"ק סי' קמ"ד:

האיסטניס. פי' שאם אוכל ביום אינו תאב לאכול בלילה:

(א) הבכורות מתענין – זכר לנס שניצולו ממכת בכורות:

(ב) בין בכור וכו' – שמכת בכורות היתה בכולם כדאיתא במדרש ומ"מ לגדול הבית לא הצריכו להתענות אע"פ שגם בהם היתה המכה. והבא אחר נפלים צריך להתענות דהוי בכור לנחלה וכ"ז דוקא בנפל ודאי אבל במי שנולד אחר בן ט' אע"פ שמת תוך ל' אין צריך להתענות ובכורים כהנים ולוים צריכים ג"כ להתענות ואפילו אם היו רק בכורים מאם ונמצא דאינם בכורים לנחלה ולא לפדיון אפ"ה בכור מיקרי. כתב מהרי"ל דתענית בכורים צריך להשלים (היינו עד צה"כ וכדלעיל סימן רמ"ט) דהוי ת"צ ונראה דאם חש בראשו או בעיניו אין צריך להתענות וכן נראה עוד דבאדם שהתענית קשה לו ואחר התענית אין יכול לאכול רק דברים קלים ובשיעור מועט מאד וקרוב הדבר שעי"ז לא יוכל לקיים אכילת מצה ומרור ושתיית ד' כוסות כתיקונם מוטב שלא להתענות כדי שיקיים מצות הלילה כתיקונם ומ"מ בזה ובזה טוב יותר שיאכל רק מיני תרגימא. הבכורים אומרים עננו בשומע תפלה במנחה כשמתענים ואם עשרה בכורים מתפללים ביחד ואחד מהם ש"ץ כשמחזיר התפלה יאמר עננו בשומע תפלה כדין תענית יחיד ומ"מ לכתחלה טוב שלא יהיה הבכור ש"ץ כשעשרה בכורים מתפללים יחד כי י"א שאין נכון להזכיר התענית בצבור בחזרת התפלה כיון שהוא חודש ניסן:

(ג) שאפילו נקבה בכורה – שמכת בכורות היתה גם עליהן כדאיתא במדרש:

(ד) ואין המנהג כן – שהתורה לא נתנה קדושת בכורות לנקבה לשום דבר:

(ה) ערב פסח בשבת – ואם חל בע"ש יתענו באותו יום:

(ו) ביום ה' – ולא ביום וי"ו כיון שאינו זמנו טוב יותר לדחות על יום ה'. ואם קשה להם התענית ביום ה' משום דצריך לבדוק החמץ בלילה ולפעמים יש לו הרבה חדרים לבדוק ואינו רשאי לסעוד קודם הבדיקה יטעום מעט קודם הבדיקה או יצוה לאחר לבדוק והם יאכלו:

(ז) שאינם מתענים כלל – דבתענית זה שאינו אלא מנהגא כיון דנדחה ידחה:

(ח) כשהאב בכור – ותעניתו עולה לעצמו:

(ט) האם מתענה – ויש מהפוסקים שכתבו דא"צ להתענות דתענית האב עולה גם בשביל בנו. ובמקום שמצטערת יש להקל וכ"ש אם היא מעוברת או מניקה ומצטערת מן התענית יש להקל אף אם אין לה בעל שיתענה בשביל בנה וכן יולדת כל ל' יום אין לה להתענות עבורו בכל גווני [אחרונים] אכן אם התחילה פ"א להתענות עבורו הוי נדר וצריך התרה:

(י) עד שיגדל – ובעוד שלא נתמלאו לבנו ל' יום אין צריך להתענות בשבילו. ולענין אם מותרים הבכורים לאכול בסעודת מצוה תלוי במנהג המקומות יש מקומות שנהגו להחמיר ולפ"ז אם רוצה לאכול על סעודת פדיון הבן או ברית מילה צריך התרה (דהמנהג חשיב כמו נדר) לבד המוהל והסנדק ואבי הבן יכולים לאכול אף בלי התרה דיו"ט שלהם הוא ואע"פ כן צריכים לפרוע תענית אחר הפסח ויש מקומות שנהגו הבכורים להקל ולאכול בסעודת מצוה וכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתנו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מסכת ואף שהבכורים בעצמן לא למדו את המסכת מ"מ כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו והמנהג שמתקבצים להמסיים קודם שסיים ומסיים לפניהם המסכת ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואח"כ עושין סעודה:

(יא) האיסטניס – פי' איש מפונק שאם יאכל ביום אינו תאב לאכול בלילה. ונראה דאם חל ערב פסח בשבת אין כדאי לדחות לגמרי סעודת שבת בשביל זה רק שיזהר לאכול מעט לצאת ידי סעודת מצוה לבד:

סעיף ב בהג"ה הוא מתענה בעד בנו וכ"ז שאין הבן בן שלשים א"צ האב להתענות קרבן נתנאל פ' ע"פ סי' יט:

מאם. עבה"ט וכתב בש"י ח"א סי' י"ז מי שנולד לו בן בכור בליל י"ד אם נולד קודם חצות לילה חייב האב להתענות עבורו אבל אחר חצות לילה אינו מתענה כיון שהתענות הוא זכר להצלת בכורי ישראל ועל אלו שנולדו אחר חצות לא היתה הגזרה אף בבכורי מצרים והביא ראיה מריש אבל רבתי ויהי בחצי הלילה כו' וכתיב ביום הכותי כו' אמר ר"י אע"פ שהוכו בחצי הלילה נפשם היה מפרפרת בהם עד הבוקר ואם איתא לישני דביום הכותו היינו אותם שנולדו מחצי הלילה ואילך אע"כ דעל אלו לא היה הגזרה כלל ושנה ראשונה יהיה נקי כי בלא"ה אין להחמיר במנהג זה כמ"ש בח"י ע"ש: ובבר"י פקפק בזה לפי סברתו דעל בכור בן יומו אביו יתענה בע"פ א"כ מה בכך שנולד אחר חצות של ליל ע"פ כיון דמכת בכורים היה בליל פסח אם כן גם על שכיוצא בזה שנולד אחר חצות ליל י"ד היה הגזרה אלא שמקדימין התענית דא"א ביו"ט כו' אך בקרבן נתנאל בלא"ה חולק על השבו"י בזה וס"ל דכל שהבכור אינו עדיין בן ל' אין להתענות בשבילו כיון שלא יצא מכלל ספק נפל, וכי ס"ד שיהיה יותר חיוב על האב מלפדות בנו הבכור כו' וחומרא דאתי לידי קולא הוא שמתענה בניסן בעיו"ט ללא צורך עכ"ל. ובברכי יוסף כתב להליץ בעד השבו"י דשאני פדיון בכור דהכי אמר רחמנא כו' ואין לחוש משום ניסן ועיו"ט דהכי נהוג משום פרסומא ניסא ע"ש ונראה דודאי אין ראיה מבכור כמ"ש הברכי יוסף משא"כ בזה דרוב וולדות אין נפלים ולכן יש לו להתענות שהתענית יגן בעדו והוא זכר להצלת ככורי ישראל כמש"ל:
ומ"ש בשבו"י ח"ב כ"כ ג"כ בדגול מרבבה וע' בשב יעקב בהפיל' תוך ג' חדשים וניכר צורת הוולד הבא אחריו בכור לנחלה וחייב להתענות בע"פ כמ"ש המג"א ע"ש:

מתענין בע"פ ואם יש עשרה בכורים ומתפללין יחד כשמחזיר הש"ץ התפלה מתפלל הש"ץ ענינו בש"ת וכ"פ בשכ"ג וגיסי הרב בסא"ז ומהגהות מנהגים בשם ב"י אין הכרע כלל ע"ש:

בין בכור מאב בין בכור מאם. כיון דהוי עכ"פ בכור בין לנחלה או לפטר רחם לפדיון ומה"ט כ' המ"א דהבא אחר נפלים צריך להתענות דה"ל בכור לנחלה עכ"ל ולפ"ז יוצא דופן והבא אחריו דלא הוי בכור הן לנחלה והן לפדיון וכמבואר בי"ד סי' ש"ה ובח"מ סי' רט"ז אין צריך להתענות ומ"מ ביוצא דופן צ"ע לדינא דדלמא דוקא התם אתמעט מהקרא דלענין נחלה כתיב וילדו לו ולענין פדיון כתיב פטר רחם מה שאין כן כאן שהוא זכר לנס שניצולו ממכות בכורים ובכור סתם הוי וצריך עיון. ועיין בי"ד סי' ש"ה ובח"מ סי' רע"ז איזה בכור לנחלה ואיזה בכור לכהונה: וכתב בתשובת מהרי"ל סי' י"ד דבכורות כהנים ולוים צריכין להתענות בערב פסח ופשוט הוא דאף שהוא רק בכור מאם דנמצא דאינו בכור לנחלה ולא לפדיון אפי' הכי צריך להתענות וכן משמע שם בתשובה ועיין בכל בו ריש הלכות יום טוב שכ' טעם חדש והגון לתענית בכורים. מיהו גדול הבית אין צריך להתענות אע"פ שגם בהם היתה המכה לא מחמרינן כולי האי טור ומהרי"ל:

ואין המנהג כן. מהרי"ל עיין בפסח מעובין סי' מ"א שמהפך הגירס' בדברי הרב כאן וכך צ"ל מהרי"ל ואין המנהג כן כי היש מי שאומר אפילו נקבה הוא מהרי"ל כמ"ש בתשובתו סי' י"ד ובדרושותיו ולא הוזכר בדבריו שאין המנהג כן וסיים שם בפסח מעובין דבמדינתו המנהג פשוט להתענות בכורה נקבה עכ"ל והב"ח כת' ג"כ דנכון לנהוג כן ובמדינות אלו נתפשט המנהג כרמ"א שלא להתענות נקבה כלל:

יש לנהוג כסברא ראשונה. ואם חל ע"פ בע"ש מתענין בע"ש: וכתב מהרי"ל בתשובה סי' קע"ג דתענית בכורים צריך להשלים דהוי ת"צ ע"ל סי' רמ"ט. ואם קשה להם התענית ביום ה' כיון שאין רשאי לסעוד טרם בדיקת חמץ ויש בכורים שצריכים לבדוק הרבה חדרים יטעום טעימ' בעלמא או יצוה לאחד לבדוק עכ"ל מהרי"ל (וע"ש שכת' גם כן בשם הר"ר יחיאל הא דמיני תרגימא שהובא בב"י סי' זה ודלא כהר"ש הלוי חלק א"ח שהשיג על הב"י בזה ועבכ"ג בהגהות ב"י) וכת' מהר"ש הלוי חלק א"ח סי' ג' בכורים יכולים לאכול על סעודת ברית מילה והמחמיר תבא ע"ב ובתשובת חוט השני סי' כ"ה כת' דבעל ברית מילה ומוהלים וסנדקים ואבי הבן מותרין לאכול על המילה ויפרעו תענית אחר כמו בי' ימי תשובה או המתענים בה"ב (וע"ל סי' תקס"א סעיף ב' בהג"ה ובמ"א שם) או יתיר נדר וגיסי הרב בסא"ז כת' כשמתענין בשביל בנו מותר לאכול על המילה אף אותן שאינן בעלי ברית עכ"ל ונלע"ד דכשהתענית נדחה כגון שחל ע"פ בשבת שמתענים ביום ה' אפשר להתענות ולא ישלים מק"ו מתשעה באב שנדחה כמבואר לקמן סי' תקנ"ט ס"ט גם אפשר להתענות תענית בע"ש ובתשו' ר"ש הלוי שם פסק בפשיטות דכה"ג לא יתענה. ובמדינות אלו שהמנהג לאכול הסעודה דברית מילה בלילה אין להקל כלל בתענית וכמ"ש המ"א לקמן סי' תקצ"ט סוף ס"ק י"א ועיין ברוקח סי' קי"ג:

האם מתענה. ומ"א כת' שאינה צריכה להתענות ובמקום צער יש להקל יכ"ש מעוברות ומיניקות עכ"ל וכן נ"ל דאין להחמיר בתענית זו שהוא רק מנהג זכר לנס וזכרון א' עולה לכאן ולכאן: וכ' עוד המ"א אם התענה פעם א' הוי כמו נדר כדאיתא בפרק קמא דשקלים קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק כך כתב בהגהות סמ"ק סי' קמ"ד עכ"ל הנה דבריו נכונים מילתא בטעמו. אך בהגהות סמ"ק לא מצאתי וצ"ע:

ואם אין האב בכור. ונראה לי פשוט דאם אביו מתענה בשביל בכור מאשה אחרת שמתה ויש לו עוד בן בכור לאמו מאשתו שנייה שא"צ אמו להתענות ועולה תעניתו בשביל שניהם כי הבו דלא לוסיף עלה ע"ל ס"ק ה' וכן אם יש לאביו צער ואמו מתענה בשביל עצמה לאותן הנוהגין להתענות אם היא נקבה עולה ג"כ בשביל בנה: