שולחן ערוך, אורח חיים ת״א: מי שישן בדרך וחשכה לו קונה אלפים אמה לכל רוח. ובו סעיף אחד: – עם 21 מפרשים

מי שישן בדרך וחשכה לו קונה אלפים אמה לכל רוח. ובו סעיף אחד:
מי שישן בדדך וחשכה לו קנה שביתה במקומו ויש לו אלפים אמה לכל רוח ודוקא באדם משום דהואיל ואם היה נעור היה קונה ישן נמי קונה אבל חפצי הפקר אינם קונים שביתה והם כרגלי הזוכה בהם תחלה שיכול להוליכן למקום שילך הוא אבל חפצי העכו"ם קונין שביתה במקומן אף על פי שבעליהן לאו בני שביתה נינהו גזירה חפצי עכו"ם אטו חפצי ישראל ואם הוציאן עכו"ם חוץ לתחומן והביאן לעיר יכולים לטלטל בכולה שכולה כארבע אמות ובלבד שתהא מוקפת לדירה וסתם עיירות מוקפות לדירה שבונים בתים תחלה ואח"כ מקיפים אותם אבל סתם מבצרים אינם מוקפים לדירה: הגה ולכן יש ליזהר ישראל שהשאיל כליו לעכו"ם והחזירן בשבת שלא לטלטלן חוץ מארבע אמות אם אין העיר מוקף מחיצה שהרי הכלים קנו שביתה אצל העכו"ם: (א"ז)

כרגלי. ואם ב' זכו בו בפעם א' וא' עירב למזרח ואחד למערב אין אחד מהם יכול להוליכו אלא למקום שמותר לשניהם. ט"ז ע"ש:

מוקפת. ויושבי פרזים שתקנו המבואות כדינן בצ"ה חשיבי מוקף לדירה שהרי בונין בתים תחלה ואח"כ עושין צ"ה כמ"ש סימן שנ"ח ס"ב וע"ש ס"א בהג"ה דאי לא הוי מוקף לדירה לא מהני עירוב דהרי אפי' של אדם א' אסור. מ"א:

מוקף. נ"ל באם הביאו למבוי של יהודים שעושין שם עירוב שלנו דהיינו צ"ה דהוה כולו כד"א דהא עי"ז מותר לטלטל מרשות לרשות ובמבוי עצמו דאנו חושבין כל המבוי כרשות א' ה"נ לענין בא מחוץ לתחום דהוה כולו כד"א ומותר לטלטל בכל המבוי וכ"מ לרש"ל בפ' א"צ סי' ט' ט"ז ע"ש ועיין מ"ש בס"ק ב' בשם המ"א:

משנה עירובין מ"ה וכרבי יוחנן בן נורי לקולא גמרא שם מ"ו

שם בגמרא וכחכמים ולקולא דהלכה כדברי המיקל בעירוב

שם מ"ו וכר' יוחנן גמרא

שם בעובדא דהני דכרי

נתבאר בסימן שצ"ח ושם ציינתיו

ס"א משום דהואיל. רש"י שם וכ"הא בגמ' שם ור"ל דל"ת כקולי דמר וכקולי דמר. הרא"ש:

כרגלי מי. ע' תוס' מ"ה ב' ד"ה בי"ט:

ובלבד. תוס' שם ד"ה דכולא וראיה מר"ה כ"ג ב':

ולכן. עירובין שם מזב' וכן המשאיל כליו לעו"ג כו':

כרגלי הזוכה בהם תחלה – ואם זכו בו שנים אחד עירב למזרח ואחד עירב למערב הרי הוא כרגלי שניהם ואסור לזוז אותו ממקומו [תו"ש ומאמר מרדכי ושארי אחרונים דלא כט"ז]:

קונין שביתה במקומן – עיין במ"ב ואף דשביתת העכו"ם עצמו היה במקום אחר רחוק משמע דלא אזלינן בתריה לאסור לזוז הכלים כיון דבאמת אין לעכו"ם שביתה ורק בתר הנחת הכלים אזלינן כן משמע לכאורה מלשון הרמב"ם והמחבר וכ"כ התו"ש בדעתם אלא שכתב דמהגהת אשר"י בשם או"ז משמע דהרי הם כרגלי עכו"ם לגמרי וא"כ אם העכו"ם במקום רחוק אסור לזוז הכלים ממקומן וכמו בפירות ישראל אם הם מופקדין במקום אחר (בסימן שצ"ז סי"ז) והעתיקו הפמ"ג אכן באמת אין שום משמעות בהגהת אשר"י דמש"כ שם אינו יכול להוציאו מאלפים שלו קאי על הכלים וביותר המעיין באו"ז יראה שלא כתב כלל האי לישנא דהרי הן כרגלי עכו"ם אלא כתב דקונין שביתה ומה דנקט הגהת אשר"י הרי הן כרגלי עכו"ם ל"ג ואורחא דמלתא נקט שהבעלים מסתמא במקום הכלים ומ"מ בעיקר הדין אין לדחות ספיקו דתו"ש דאף דבפוסקים כתבו דקונין שביתה במקומן אפשר משום דאיירי שהעכו"ם הבעלים ג"כ במקום הכלים אבל במקום שאין העכו"ם במקום הכלים אפשר דמודו ג"כ שהולכים אחר העכו"ם וכמו בישראל וכ"כ בגאון יעקב למסקנא דש"ס דגזרינן עכו"ם אטו ישראל אח"כ מצאתי בבית מאיר שגם הוא תפס על התו"ש במה שכתב להוכיח מהגהת אשר"י בשם האו"ז והחליט דלא אזלינן בתר העכו"ם עצמו כלל ע"ש ודלא כהגאון יעקב:

ובלבד שתהא מוקפת לדירה – עיין לקמן בסימן ת"ה ס"ו בבה"ל מה שכתבנו שם איזה דעות מהראשונים דלא בעינן היקף מחיצה וה"ה הכא:

[א] אבל חפצי הפקר וכו'. כתב הט"ז דבגמרא דף מ"ו קאמרינן דהיינו לקולא וכו', ונראה לי דאם שנים זכו בו בפעם אחת ואחד עירב למזרח והשני למערב אלו לא קנה שביתה רק כרגלי הזוכה לא יזיזם ממקומם כדלעיל סימן שצ"ז סעיף ט' אמרינן נמי לקולא דקני שביתה ויכול להוליכה בכל רוח אלפיים, עד כאן. ותמיהני דהא בתוס' שם ד"ה קא משמע לן וכו' כתב ולא הוי תרי קולא דסתרי אהדדי דקיימא לן כרבנן דאין חפצי הפקר קונה שביתה וישן היינו טעמא הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה עד כאן לשונו וכן כתב הרא"ש, הרי מבואר דקיימא לן בכל ענין דאין קונה שביתה בכלי ובאדם שאני הואיל דניעור וכו' ועוד לדידיה הוי תרי קולא דסתרי אהדדי:

[ב] קונין שביתה וכו' גזרו וכו'. קשה הא יש לפעמים קולא אם קנה שביתה כששאלו שנים ועירב אחד למזרח ואחד למערב כדלעיל וכיון שבאמת אין להם שביתה נעשה קולא שלא כדין וצריך עיון (ט"ז), ואפשר דבאמת הדין כן ואין לומר דהוי תרי קולא דבגזירה לא שייך זה אלא דסתימת הפוסקים משמע דבכל ענין קנה שביתה, לכן נראה לי דכיון שכלי כותים מדינא הוי כהפקר כדאיתא עירובין דף מ"ז וכיון דבהפקר דלא קנה שביתה הוא מטעם דהלכה כדברי המקיל והכא הוי קולא אם אמרינן דקנה שביתה אמרינן נמי הלכה כדברי המקיל דקנה שביתה ולא שייך בזה תרי קולא דסתרי כיון דקיימא לן דקנה שביתה נמי כשיש חומרא ומשום גזירה ולא רצו לחלק בגזירה:

[ג] לעיר וכו'. והוא הדין יושבי פרזים שתיקנו המבואות כדרכן בצורת הפתח וחשיבי מוקף לדירה וכן חצר הוי כארבע אמות (אחרונים). פירות הבאות בספינה אפילו על ידי ישראל מותרים באכילה חוץ לתחומין שהרי בהיתר באו והרי הן כאילו יצאו בשוגג (ריא"ז בשלטי גיבורים):

[ד] שהשאיל וכו'. עיין סימן שצ"ד סעיף י"א ומיירי הכא שכותים הוציאו חוץ לתחום דאם לא כן יש לו אלפיים ממקום ששבת הכלי בכל רוח והוא הדין השואל כלי מכותים ביום טוב:

א) [סעיף א'] קנה שביתה במקומו. אם הוא חוץ לתחום העיר. ר"ז או' א' ור"ל אבל אם ישן בתוך תחום העיר ודעתו ליכנס לעיר הרי הוא כאנשי העיר ומהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כמבואר בהרמב"ם פכ"ז דין יו"ד.

ב) שם. וישן נמי קונה. ובכל מקום שהוא קונה שביתה חפציו וכליו נמי קונין שביתה במקומן להוליכן אלפים אמה ממקום שביתתן. לבוש. ועיין לעיל סי' שצ"ז או' י"ב

ג) שם. אבל חפצי הפקר. שאין להם בעלים שיוכלו להקנות להם שביתה. ר"ז שם.

ד) שם. אבל חפצי הפקר וכו' ואם זכו בו שנים בפעם א' ואחד עירב למזרח וכלה תחום שלו סמוך למקום החפץ והשני עירב למערב וג"כ כלה תחום שלו סמוך למקום החפץ כתב הט"ז סק"א אע"ג דלפי מה דאמרינן לעיל סי' שצ"ז סעי' ט' גבי חלוק דהוי כרגלי שניהם דאין יכולין להוליכו כ"א קצת הכא אזלינן לקולא ואמרינן שקנה שביתה במקומו וכל א' יכול להוליכו אלפים אמה לכל רוח במקום שמצאו החפץ יעו"ש. אמנם האחרונים השיגו עליו וכתבו דגם הכא הוי כרגלי שניהם ואם עירבו א' למזרח וא' למערב אינם יכולין להזיזו ממקומו. א"ר או' א' תו"ש או' ב' מאמ"ר או' א' נה"ש או' א' וכן הר"ז לא הביא דברי הט"ז הנז' משמע דלא ס"ל הכי. ומיהו המש"ז כתב דגם הט"ז לא ס"ל הכי אלא רק בדרך הצעה קאמר יעו"ש. ונראה שכן הבין הבאה"ט סק"א יעו"ש.

ה) שם. והם כרגלי הזוכה וכו' ואפי' אם נתנם לחבירו מ"מ הם כרגלי הראשון. תו' והג"א ממהרי"ח פת"ע או' ב'

ו) שם. למקום שילך הוא. ואפי' יותר מאלפים ממקום שהיה שם מונח החפץ.

ז) שם. קונין שביתה במקומן. משמע דקנו שביתה במקום שהם מונחים שם ואף שהעכו"ם הם במקום אחר וכ"כ התו"ש או' ג' אלא שבשם הג"א בשם א"ז כתב דהם כרגלי העכו"ם ואם שאל כלי מן העכו"ם לא יוליכם אלא אלא עד סוף התחום ממקום העכו"ם יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' א' וכ"כ בס' גאון יעקב למסקנא דש"ס דגזרינן עכו"ם אטו ישראל יעו"ש, אמנם בס' בית מאיר השיג על התו"ש במ"ש להוכיח מהג"א בשם א"ז והחליט דלא אזלינן בתר העכו"ם כלל יעו"ש,

ח) שם. גזירה חפצי עכו"ם וכו' דכיון שיש להם בעלים אי לא אמרינן דקנו שביתה אתי למימר דגם חפצי ישראל לא קנו שביתה ויוציאו חוץ לתחומם. מ"ב או' ה'

ט) שם. ואם הוציאם העכו"ם חוץ לתחומן. אין להם אלא ד"א אלא שאם הביאם לעיר דינם כמו שהוציאו גוים חוץ לתחום ונתנוהו בעיר שכל העיר נחשבת כד"א הואיל ויצא באונס כמ"ש בסי' ת"ה ר"ז או' א' ועיין לעיל סי' שפ"ה או' פ"ו ואו' פ"ז.

י) שם. ובלבד שתהא מוקפת לדירה. ואם לא הוקפה לדירה אין לטלטל שם אלא בד"א והיינו אם היה ההיקף יותר מבית סאתים אבל עד סאתים מותר לטלטל בכולו כמ"ש לעיל רסי' שנ"ח יעו"ש.

יא) שם. ובלבד שתהא מוקפת לדירה. ויושבי פרזים שתקנו המבואות כדינן בצוה"ף חשיבי מוקף לדירה שהרי בונים בתים בתחלה ואח"כ עושין צוה"ף וכמ"ש סי' שנ"ח סעי' ב' מ"א סק"א א"ר או' ג' תו"ש או' ה' ר"ז או' ב' וה"ה אם מתוקנים בלחי או קורה שהם כד"א לענין יוצא חוץ לתחום כמו כן כד"א לענין טלטול שמותר לטלטל בכולם. ר"ז שם. וכן חצר הוי כד"א. א"ר שם. ר"ז שם

יב) וה"ה אם עושין צוה"ף בקצת ובונים בתים אח"כ כל שהיה פרוץ יותר מעשר אמות שפיר הוקף לדירה, א"א. ועיין סי' שנ"ח סעי' ב'

יג) שם. ובלבד שתהא מוקפת לדירה. דאי לא הוי מוקף לדירה לא מהני עירוב דהרי אפי' של אדם א' אסור. מ"א שם. תו"ש שם. והיינו ביותר מסאתים דהוי כרמלית משו"ה לא הוי כד"א משא"כ סאתים או פחות אע"ג דכלים ששבתו בבית אסור להוציאן לקרפף זה כבסי' שע"ב במ"א סק"א מ"מ כד"א חשוב. א"א. ועיין לעיל סי' שנ"ח או' ח' ולקמן או' ט"ו.

יד) שם. שבונים בתים תחלה וכו' הכונה שבונים בתים תחלה אדעתא להקיפה אח"כ ואין זה סותר למ"ש מור"ם ז"ל בהג"ה לקמן סי' ? דמסתמא הוקף ולבסוף ישב הפר"ח שם. תרפ"ח והביאו הברכ"י בסי' הז' והרב בי"ד סי קכ"ט תירץ דהכא דק"ל הלכה כמקל בעירוב אמרינן מסתמא ישבה ולסוף הוקפה אבל התם לא ועוד כתב דבמרדכי נראה שהוא מחלוקת יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לשם בסי' תרפ"ח בס"ד.

טו) שם. אבל סתם מבצרים אינם מוקפים לדירה, ואז דינם כקרפף המבואר בסי' שנ"ח. וכ"כ הרא"ש והמרדכי וסמ"ג. עו"ש או' א'

טז) שם הגה. ולכן יש ליזהר ישראל שהשאיל וכו' פי' שהשאיל מע"ש. עו"ש שם. ועיין לעיל סי' שצ"ז סעי' י"א.

טוב) שם בהגה. ולכן יש ליזהר וכו' ומיירי הכא שהכותים הוציאו חוץ לתחום דאל"כ יש לו אלפים ממקום ששבת הכלי בכל רוח וה"ה השואל כלי מכותים ביו"ט. א"ר או' ד'.

חי) שם בהגה. והחזירן בשבת שלא לטלטלן חוץ מד"א ואם הביאן למבוי של יהודים שעושין שם עירוב שלנו דהיינו צוה"פ מותר לטלטלן בכל המבוי. ט"ז סק"ב וכתב שכ"מ ברש"ל פ' א"צ סי' ט' יעו"ש. י"א בהגה"ט רו"ח

טי) שם בהגה. והחזירן בשבת וכו' צ"ל דמיירי במלבוש וכיוצא אבל בשאר כלים לא מתוקמא דממ"נ אם הביאם העכו"ם לתוך מבוי המתוקן כדינו בלחי וקורה או בצוה"ף שמותר לטלטל בתוכו כלים הללו נמי שרו דכולו כד"א כמ"ש הט"ז והמ"א ז"ל ואי מיירי שהביאם למבוי שאינו מתוקן מאי איריא כלים אלו שיצאו חוץ לתחומן אפי' שאר כלים נמי אסורים בטלטול אלא ע"כ במלבוש א"נ מיירי ביו"ט ושבת דנקיט לאו דוקא. ודבר ברור הוא דהכא מיירי בידוע שהעכו"ם הוציא כלים אלו חוץ לתחומן אבל מן הסתם לא חיישינן להכי בעכו"ם השרוי עמו בחצר או בעיר דספיקא דרבנן הוא, מאמ"ר או' ב' ועיין לעיל סי' שצ"ז או' י"ב.

ך) שם בהגה. חוץ מד"א. ממקום שהניחם שם ואם מטלטלם אחד שני אמות לא יטלטלם השני יותר מב' אמות. ר"ז או' ב' ועיין לעיל סי' שכ"ה או' פ"ו.

כא) שם בהגה. אם אין העיר מוקף מחיצה וכו' אבל מבצר אפי' מוקפת חומה אסור לטלטל דסתם מבצרים אינן מוקפות לדירה. עו"ש או' א'

כב) שם בהגה. אם אין העיר מוקף מחיצה וכו' ומשמע דאם מוקף מחיצה שרי לטלטל בכולה וה"ד אם העיר מעורבת או במלבוש או ביו"ט דאל"כ בלא"ה אסור לטלטל בה כ"א בד"א כמ"ש לעיל או' ח"י

מוקפת לדירה. ויושבי פרזים שתקנו המבואות כדינן בצ"ה חשיבי מוקף לדירה שהרי בונין בתים בתחל' ואח"כ עושין צ"ה כמ"ש סי' שנ"ח ס"ב וע"ש ס"א בהג"ה דאי לא הוי מוקף לדירה לא מהני עירוב דהרי אפילו של אדם א' אסור:

(א) דהואיל ואם היה ניעור וכו' – ר"ל דאף שבין השמשות שהוא זמן קניית שביתה היה ישן ולא היה מתכוין לקנות שם שביתה אפ"ה קנה לו שם שביתה להיות לו משם אלפים אמה לכל רוח והטעם דהואיל ואם היה ניעור וכו':

(ב) חפצי הפקר וכו' – דחפצי ישראל שיש להם בעלים הם כרגלי הבעלים אבל חפצי הפקר שאין להם בעלים ומעצמן לא קנו שביתה במקומן משום דלאו בני דעת הן לעולם ולא דמו לאדם ישן:

(ג) למקום שילך הוא – ואף שהוא חוץ לאלפים למקום הנחת כלים מתחלה:

(ד) במקומן – היינו במקום הנחתן בין השמשות דמשם יש להן אלפים אמה לכל רוח ולא יותר:

(ה) גזירה – כיון דעכ"פ יש להם בעלים אם נאמר דלא קנו שביתה אתו למימר גם בכלים שבעליהם ישראל שלא קנו ג"כ שביתה ויתירו להוציאן חוץ לאלפים:

(ו) שכולה כד"א – פי' דמן הדין חפצים שהוציאן חוץ לתחומן אסורין לטלטלן רק בד"א מ"מ בעיר זו שהיא מוקפת מחיצות מותר לטלטל בכולה דנחשבת כולה כד"א:

(ז) מוקפת לדירה – שבנו תחלה בתים לדירה ואח"כ הקיפו בחומה סביב משא"כ אם היה ההיקף מקודם אין לטלטל שם אלא בד"א אם היה ההיקף יותר מבית סאתים וערים הפרזים שלנו כיון שתקנו המבואות כדינן בצוה"פ נחשבת כולה מוקפת לדירה דהבתים הרי הם כמחיצות ומקומות הפרוצים הלא נתקנו בצוה"פ דנעשים לדירה דהלא בונין הבתים תחלה ואח"כ עושים הצוה"פ וחצר לעולם חשוב כד"א:

(ח) סתם מבצרים – דדרך הוא לעשות תחלה המבצר ואח"כ מתישבין בתוכו אנשים לדור:

(ט) שהשאיל כליו לנכרי – מערב שבת והוליכן לביתו שהוא חוץ לתחום דאף דהכלים של ישראל הם מ"מ כיון שהשאילן לו קנו שביתה אצלו וכ"ש בשואל כלים מן העכו"ם בשבת:

(י) שלא לטלטלן וכו' – היינו במלבושים דבשאר כלים בלא"ה אסור לטלטל בשבת חוץ לד"א כיון שאין עירוב וביו"ט משכחת אף בשאר כלים דאין בו איסור הוצאה:

אבל חפצי הפקר אינם קונים שביתה. בגמ' אמרי' בדף מ"ו דהיינו לקולא דאלו היה קונה שביתה לא היה יכול להוליכו רק לתחום שלו ונ"ל דאם נפקא לן קולא מזה דקנה שביתה כגון ששנים זכו בו בפעם א' וא' עירב למזרח וכלה תחום שלו סמוך למקום החפץ והשני עירב למערב וג"כ כלה תחום שלו סמוך למקום החפץ דבזה אמרינן שאין א' מהם יכול להוליכו רק למקום שמותר לשניהם דהיינו באותו מקו' החפץ וסמוך לו קצת ותו לא כמו דאי' לעיל סי' שצ"ו בדין שנים ששאלו חלוק כו' ואלו אומרים שהחפץ קנה שביתה יכול להוליך כל א' עד אלפים ממקום שכלה תחום של החפץ דודאי ששביתה של החפץ על ידי אלו המוצאים אותו בשבת בזה אמרי' ג"כ לקולא דקנה שביתה ולפ"ז קשה במ"ש אח"ז בחפץ של עכו"ם דקנה שביתה משום גזירה משום חפץ ישראל ולפמ"ש דיש לפעמים קולא אם קנה שביתה במצאוהו שנים ה"נ יש קולא אם יש שבית' באם שנים שאלו אותו מהעכו"ם וכיון שבאמת אין להם שבית' נעש' קולא שלא כדין וצ"ע:

שלא לטלטלן חוץ לד"א. אם אין העיר מוקף מחיצה נ"ל דאם הביאו למבוי של יהודים שעושין שם עירוב שלנו דהיינו צ"ה דהוה כולו כד"א דהא עי"ז מותר לטלטל מרשות לרשות ובמבוי עצמו דאנו חושבין כל המבוי כרשות א' ה"נ לענין בא מחוץ לתחום דהוה כולה כד"א ומותר לטלטלו בכל המבוי וכ"מ לרש"ל בפ' א"צ סי' ט' ז"ל דוקא בתוך ד"א אם הוא בשד' או שהובא בתוך חומת העיר דחשבינן כולה כד"א וכ"ש בחצר עכ"ל הנה לא מצא איסור רק בשדה ולא בחצר וזה המבוי שהותר' בצ"ה כחצר א' דמי כנלע"ד ברור: