שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ה: דין מי שנשבע שלא לאכול מצה. ובו סעיף א': – עם 21 מפרשים

דין מי שנשבע שלא לאכול מצה. ובו סעיף א':
אמר שבועה שלא אוכל מצה סתם אסור לאכול מצה בליל פסח אמר שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח לוקה ואוכל מצה בליל פסח:

אסור. כיון שחל על מצה דרשות חל נמי על מצה של מצוה. וכופין אותו לשאול על שבועתו. ב"ח ועיין יו"ד סי' רל"ו:

לוקה. דהוי שבועת שוא דאין שבועה חל על דבר מצוה. ואם נשבע על מרור וד' כוסות שבועתו חל כיון שהם דרבנן. וכן אם אמר קונם אכילת מצה עלי בליל פסח אסור דנדר חל על דבר מצוה עיין בי"ד סי' רל"ט. וכופין אותו לשאול על שבועתו או על נדרו כמ"ש ס"ק א' ועח"י. הרב בעל ראש יוסף נסתפק אם כשאמר שבועה שלא אוכל מצה סתם ואח"כ פי' כוונתו דמה שנשבע היינו בליל פסח מה יהא דינו וע' יד אהרן באורך מזה:

הירושלמי בפרק ג דשבועות וכתבוהו הרי"ף ורא"ש בסוף פסחים וכמו שפי' הר"ן שם

ס"א אמר כו'. עט"ז ועתוס' שבועות כ"ד א' ד"ה אלא. ור"י מפרש וכ"כ הרמב"ן ור"ן וריב"ש בסי' נ"ט וסי' שצ"ח וע' בר"ן ובמלחמות סוף פרק ג' דשבועות:

שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח – ועיין במור וקציעה שכתב דאם אמר שלא אוכל מצה זו אסור אפילו לית ליה אחריתא ויתירו ליה שבועתו. ודע דאם אמר שלא אוכל כל שבוע של פסח חל השבועה בכולל לפי דעת רוב פוסקים אף שהזכיר פסח בהדיא ולפ"ז יש לעיין להני פוסקים דזמן אכילת מצה הוא מן התורה רק עד חצות אם כן כשאומר שלא אוכל מצה בליל פסח הרי כולל זמן הפטור עם זמן החיוב וחלה השבועה בכולל ואיננו שבועת שוא אם לא שנדחוק לומר דכיון שהזכיר מצה של ליל פסח כונתו רק על השעה שבני אדם מקיימין המ"ע של מצה ולא אלאחר זמן והוא דוחק דלפ"ז יהיה מותר לאכול אחר חצות וצ"ע:

[א] בליל פסח וכו'. אבל אמר קונם עלי בליל פסח אסור דנדר חל על דבר מצוה ועיין יו"ד סימן רל"ט. כתב הב"ח נשבע שלא יאכל מרור או לא ישתה ארבע כוסות בליל פסח כיון דמדרבנן הוא חל שבועתו וכופין אותו לשאול על שבועתו, ואם נשבע אין כופין אותו אבל ראוי שישאל על שבועתו:

א) [סעיף א'] אמר שבועה שלא אוכל מצה וכו' והטעם משום דשבועה חלה לבטל את המצוה בשב ואל תעשה בכולל הלכך הך שבועה מגו דחיילא אמצה דכל השנה חיילא נמי אמצה דלילי פסח ב"י בשם הרן. ט"ז סק"א. מ"א סק"א. ח"י או' א'.

ב) שם. אמר שבועה שלא אוכל מצה וכו' ומשמע אף שנשבע בליל פסח עצמו כל שכלל מצה רשות שלא לאכול כל ימי הפסח חייל השבועה. מש"ז או' א' ער"ה או' א' מ"ב או' א' ועיין ח"י שם.

ג) שם. אסור לאכול מצה וכו' ומ"מ ראוי שישאל על שבועתו כדי לקיים המצוה. ומ"ש הבאה"ט וכופין אותו לשאול על שבועתו אינו מדוקדק דלא אמרו כן אלא בנשבע לעבור על מצות דרבנן כמ"ש לקמן או' ח' יעו"ש.

ד) שם. אמר שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח לוקה ואוכל וכו' דכיון דליכא כולל אין שבועה חלה לבעל את המצוה. ב"י בשם הר"ן. ולוכא למימר כיון שהזכיר סתם ליל פסח הוי איסור כולל וחיילה שבועה דהא י"א שזמנה כל הלילה כמ"ש לעיל סי' תע"ז או' ט' ואף לדעת הסוברים שזמנה עד חצות י"ל כיון שהזכיר ליל פסח דעתו על זמן חיובא ועל מצת מצוה וע"כ לא חלה שבועה לבטל המצוה.

ה) ואם אמר שבועה שלא אוכל מצה זו אסור אפי' לית ליה אחריתא ויתירו לו שבועתו. מו"ק.

ו) שם. שלא אוכל מצה בליל פסח וכו' ודע דאף שהזכיר ליל פסח בפי' אם כלל גם שאר הימים חיילא שבועה בכולל ודלא כתירוץ ריצב"א שכתבו התו' בשבועות דף כ"ד. וכן דעת הריב"ש סי' צ"ח וסי' שצ"ה וכן מסיק מהר"א ששון סי' קצ"ז יעו"ש. ער"ה או' ג'.

ז) ואם אמר שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח ושלא אעלה לגג כיון שהם פעולות חלוקות לא אמרינן מגו דחיילא על עליית הגג חיילא נמי על אכילת מצה משום דהו"ל כאלו מזכיר שבועה ע"כ פעולה ופעולה. הריב"ש סי' קנ"ט יעו"ש. וכן אם אמר שלא אוכל מצה בליל פסח ולא אעלה על ערש יצועי שהוא מטה המוצעת הראוי לו לליל פסח להיסב עליה אעפ"י שהוא צורך לאותה הלילה שצריך הסיבה כיון שהם פעולות חלוקות לא אמרינן מגו דחייל על הסיבה שהיא מדרבנן חל נמי על דבר מצוה דאורייתא. יפ"ל ח"ג או' א'.

ח) ואם נשבע שלא לאכול מרור בליל פסח כיון דאכילת מרור בזה"ז דרבנן שבועה חלה עליו דשבועה חלה על מצות דרבנן בשב וא"ת כדאיתא ביו"ד סי' רל"ט סעי' ו' יעו"ש. וכתב הב"ח דהנשבע על מצוה דרבנן אעפ"י שהשבועה חלה ויכול לעבור עליה בשב וא"ת מ"מ כופין אותו שישאל על שבועתו ולפיכך הנשבע שלא לאכול מרור בליל פסח דהשבועה חלה כיון דאכילת מרור בזה"ז דרבנך היא כופין אותו שישאל על שבועתו אבל בנשבע סתם שלא לאכול מרור ומצה כיון דהשבועה היא בכולל לאו נשבע לבטל את המצוה הוא ואין עליו דין כפייה אבל ודאי ראוי שישאל על שבועתו עכ"ל. והב"ד שכנה"ג בהגה"ט וכתב ודאי שדין ד' כוסות כדין המרור שאם נשבע שלא לשתות ד' כוסות שבועה חלה עליו וכופין אותו שישאל על שבועתו ועי"ש מ"ש לדחות דברי מהר"ש הלוי בתשו' חי"ד סי' י"ד שכתב דאין שבועה חלה עליו יעו"ש. וכן הסכים ח"י או' ג' כדברי השכנה"ג. וכ"כ הפר"ח. חק יוסף או' ד' א"א או' א' ר"ז או' ג' מ"ב או' ג'.

ט) ואם נשבע שלא לומר הגדה ק"ל נדר אין חל על דיבור הא שבועה חלה וא"כ בכולל חייל או ליל ב' ממצה והגדה חייל ובליל א' לא חייל. א"א שם. ולפי מ"ש לעיל סי' תע"ג או' ק"ל דמה"ת יוצא מצות סיפור יצ"מ מה שאומר בקידוש זכר ליציאת מצרים יעו"ש א"כ אף בליל א' חלה שבועה אם נשבע שלא לומר הגדה וצריך לשאול על שבועתו. ומ"ש דאם נשבע שלא לאכול מצה בליל ב' חייל כ"כ ג"כ הר"ז שם ומ"ב שם. וכתב שם הר"ז ומ"מ ראוי לכופו להתיר שבועתו ע"י שאלה וחרטה ולקיים המצות. וכ"כ מ"ב שם.

י) ואם נשבע שלא להסב במצה למ"ד לא יצא אפ"ה י"ל דהשבועה חלה אף דעבר אדרבנן ולא יצא מה"ת מ"מ אין מושבע ע"ז מהר סיני וכחצי שיעור. א"א שם. ומ"מ יש לכופו להתיר שבועתו ולקיים המצוה כמ"ש באו' הקודם.

יא) שם. לוקה ואוכל וכו' דהוי שבועת שוא דאין שבועה חל על דבר מצוה אבל אם אמר קונם אכילת מצה עלי בליל פסח אסור דנדר חל על דבר מצוה כמ"ש ביו"ד סי' רט"ו. מ"א סק"ב. חק יוסף או' ג' ר"ז או' א' ואו' ב' ח"א כלל ק"ל או' א' ומ"מ כופין אותו להתיר נדרו ע"י שאלה וחרטה כדי לקיים המצוה כמ"ש ביו"ד שם. ר"ז שם. א"א שם. ומ"ש שם המ"א במי שלא אמר הגדה בליל פסח שאין לו תשלומין כבר כתבנו אותו לעיל סי' תע"ג או' ט"ז קחנו משם.

מצה סתם. א"כ כיון שחל על מצה דרשו' חל נמי על מצה של מצוה ונ"ל דמי שלא אמר הגדה בליל פסח אין לו תשלומין דהא כתיב בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך וכתיב בערב תאכלו מצות מכאן ואילך רשות כנ"ל דלא כע"ש:

לוקה ואוכל וכו'. דהוי שבועת שוא דאין שבועה חל על דבר מצוה אבל אם אומר קונם אכילת מצה עלי בליל פסח אסור דנדר חל על דבר מצוה עבי"ד סי' רל"ט:

(א) שלא אוכל מצה סתם – בין אם אמר זה קודם הפסח בין אמר בליל פסח גופא כיון דלא אמר בשבועתו דמשתבע רק אמצת מצוה אלא כולל בשבועתו כל מצה ולאו דוקא מצה של לילה זו חיילא שבועתו דשבועה חל בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים בשב ואל תעשה ומ"מ כתבו הפוסקים דמצוה להתיר שבועתו כדי שיוכל לקיים מ"ע דאכילת מצה:

(ב) בליל פסח – דכיון דאמר ליל פסח מסתמא כוונתו אמצת מצוה בלחוד:

(ג) לוקה וכו' – משום שבועת שוא דאין שבועה חלה ע"ד מצוה ומ"מ אם אמר קונם אכילת מצת מצוה עלי אסור באכילת מצה דנדר חל אדבר מצוה. אם אמר שבועה שלא אוכל מרור של מצוה אסור באכילת מרור דמרור בזמן הזה דרבנן ושבועה חיילא אמצוה דרבנן וה"ה באמר שלא ישתה ד' כוסות. ומ"מ כופין אותו שישאל על שבועתו וה"ה אם אמר שבועה שלא אוכל מצה בליל שני שהוא ג"כ מדרבנן לדידן דבקיאין אנו בקביעא דירחא דנמי חיילא ואסור אלא שגם בזה יש לכופו שישאל על שבועתו:

סעיף א' מצה סתם אסור לאכלו. ובאומר שבועה שלא אוכל בסוכה דמצו' אף דכל ז' ימים חוץ מלילה הראשון הוי רשות לא אמרי' מגו דחייל על שאר הימים דגם על שאר הימים לא חייל דאף דיכול לאכול עראי חוץ לסוכה מ"מ כיון דאכיל קבע בסוכה מצוה היא מקרי נשבע לבטל המצוה. תשב"ץ ח"א סי' ק' ובח"ל דגם בשמיני יתבי א"כ הלשון סוכת מצוה גם ח' בכלל וי"ל דהוי כולל מגו דחל אשמיני וצ"ע:

אסור. עבה"ט וע' בש"ך ח"מ סי' ע"ג ס"ק י"א שכתב הטעם דמהני בזה כולל לבטל המצוה שבאמצע השנה עדיין לא חל עליו חיוב מצה וסוכה כלל וע"ש בט"ז בהגהת הח"צ י"ל שהשיג על הש"ך בזה וכתב דאם אמר מצה סתם אף שעומד בלילי פסח אסור לאכול כו' ע"ש ועיין באחרונים שם שכתבו ליישב דברי הש"ך ועיין בק"א לספר כתובה באה"ע סי' קי"ח:
(ואני כתבתי שם דמעיקרא לק"מ מ"ש הח"צ מתוס' דשבועות דהש"ך לא מיירי לענין גוף חלות השבועה דלענין זה אין מקום לחילוק הש"ך דהשתא ליכא מצוה מ"מ כשאנו שדינן חלות השבועה על לילי פסח ואז כבר היא מצוה ולכך הוצרך התוספות לחלק בענין אחר לו' שחל השבועה אך לענין אם צריך לקיים השבועה או צריך לקיים המצוה שהוא מושבע ועומד עליה ובאמת יהיה עליו עונש השבועה שזה תלוי איזה קדם בזה כתב הש"ך דמצה כיון שאין החיוב עכשיו קדמה השבועה הוא שעתה אין חיוב ובהגיע החיוב כבר היה חלות השבועה ולכן לא הזכיר הש"ך מדברי התוספות דשבועות כלל דאינהו מיירי לענין גוף חלות השבועה והדברים ברורים כאשר בארתי במקומו וכאן קצרתי ומ"ש בקצה"ח דברי הראב"ד בת"ד הביאו הה"י כאן ואין זה כוונת הש"ך גם מ"ש שהרב ר' חסדאי שבשו"ת הריב"ש הוא כדברי הראב"ד ליתא כמבואר בתשו' הריב"ש דמבואר שם טעמו משום דאף שכולל על מה שאינו מצוה מכל מקום עיקר שבועה היא על דבר המצוה ומייתי משבועה שלא אוכל מצה בליל פסח אף שכולל חלוט כו' מכל מקום עיקר השבועה על מצת מצוה וזה דחה הריב"ש שם ע"ש וגם הראיה משבועה שלא אישן כו' הוא תמוה דשם כיון שהשבועה שהוציא מפיו א"א לקיימה היא בטלה לגמרי משא"כ שם שנשבע שלא ישן כו' וכן במצה דס"ל דעל דבר שאינו מצוה שפיר חייל שפיר יש לו' דע"י כולל חיילא גם אמצוה ובזה מיירי הר"ח וריב"ש ובארתי יפה במקומו בס"ד):

בש"ע סעיף א' שיעור כזית כו' ועיין ביד אליהו סי' ך"ו וך"ז ובנ"ב ח"א סי' ל"ח ובצל"ח על פסחים בפרק ע"פ והארכתי בזה בספרי בית אפרים על טרפות בקונטרס התשובות ע"ש סי' ט"ז וי"ז ושם בארתי שיש לחלק בענין בין שיעורין לדבר שהחיוב מה"ת לדבר שחיובו מדרבנן כגון מרור בזה"ז ואפיקומן וכוסות ע"ש:

סתם אסור לאכול כו'. דהשבוע' לבטל את המצו' בשב ואל תעשה חיילא בכולל דהיינו כיון שחל על כל השנה חל נמי בליל פסח:

אסור לאכול מצה. הטעם דאז שבועתו חל בכולל שאר ימים שהם דברים המותרים עם דברים האסורים שהם בשב ואל תעשה אף באיסור דאורייתא ועיין בשבועית בתו' דף כ"ד ד"ה אלא שמחלקין תוס' בשם ריב"א בענין אחר בין אם מזכיר פסח בשבועה ואז אינו חל שבועתו אפילו בכולל משא"כ שאינו מזכיר שמו דפסח והראב"ד בס' תמים דעים בהשגותיו על בעל המאור למסכת פסחים בסימן רמ"ה מחלק עוד בענין אחר בין אם חל שבועתו קודם חיוב מצה שכבר נכלל האיסור עם ההיתר חל שבועתו אבל אם כבר חל האיסור כגון שנשבע בפסח עצמו אין זה כולל אלא מתחיל באיסור עכ"ל ועיין בי"ד סימן רל"ו:

בליל פסח. דאז יש כאן כולל דבר ההיתר וזו הוא כדעת ר"י שבתוספות שם מה שא"כ לדעת ריב"א שכתבתי אף בכולל אינו חל שבועתו כה"ג ואין להקשות דאף אם אמר בליל פסח גם כן איכא כולל דברים מותרים דהיינו מצה עשירה וי"ל כיון שהזכיר בליל פסח כוינתו דוקא מה שיוצאין בפסח י"ח מצה כמ"ש הריב"ש סימן שצ"ח הובא בב"י בי"ד סימן רנ"ו בהג"ה ש"ע שם ס"ס רט"ז (ועיין בתשובות מהרי"ט חלק י"ד סימן מ"ז שמפקפק על הריב"ש בזה) אבל אם לא הזכיר ליל פסח אפשר דאף מצה עשירה בכלל שבועתו ומבואר בי"ד דסתם נדרים להחמיר ופרושיהן להקל ועיין במ"א מה שהשיג כאן על הע"ש וכבר כתבתי לעיל ר"ס תע"ג שאין זו השגה כלל על הע"ש:

לוקה ואוכל. ואם נשבע שלא לאכול מרור או ארבע כוסות הסכמת האחרונים דשבועתו חל כיון שהם רק מדרבנן אבל כופין אותו להתיר שבועתו וכמו שנתבאר לעיל סימן תי"ח וסימן תק"ע אך שהלבוש כ' שם די"א דאין השבועה חל בלא כולל אף אמצוה דרבנן שיש לה סמך מדאורייתא אין לדבריו עיקר ויסוד כלל וכמו שהאריך ולהשיג עליו הש"ך בי"ד סימן רט"ו ס"ק י"א ועמ"ש לעיל סימן ער"ב. ס"ק י"ט ועוד דאפשר דאין כאן סמך דאורייתא וכמ"ש בשכה"ג באורך ודלא כמהר"ש הלוי בתשובה חלק י"ד סימן י"ב שנמשך בזה אחר הלבוש ע"ש: