שולחן ערוך, אורח חיים תי״ח: דין תענית בראש חודש ובו ה' סעיפים – עם 21 מפרשים

דין תענית בראש חודש ובו ה' סעיפים
ראש חודש אסור בתענית:

אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים חנוכה ופורים ואם התחילו שגזרו להתענות כך וכך ימי' והתחילו בהם קודם ר"ח אפי' יום א' אין מפסיקין ומתענין ומשלימין:

יחיד שקבל עליו תענית כך וכך ימים ופגע בו ר"ח או שקיבל עליו להתענו' בר"ח אם קבלו בלשון קבל' תעני' בעלמא אינו צריך התרה ואם קבלו עליו בלשון הרי עלי שהוא לשון נדר צריך התרת חכם (ועיין בי"ד סי' רט"ו ס"ג):

אם נשבע להתענו' כך וכך ימים ואירע בהם ר"ח השבועה חלה עליו מטעם איסור כולל ואם נשבע בפירוש להתענו' בר"ח נ"ל שחלה עליו שבועה כיון שאינו אלא מדרבנן אלא שמדברי הרמב"ם נראה לכאורה שהוא מדאורייתא [וע"ל סי' תק"ע]:

המתענה בר"ח או בחנוכה ופורים תעני' חלום צריך למיתב תעניתא לתעניתיה:

אסור. כתב ב"י סי' תקע"ט אנשי ק"ק ווירמשא מתענין הגזירה בר"ח סיון וכתב מ"ע בתשובה דלא ילפינן מינייהו בעלמא ועסי' קפ"ח ס"ז דאיתא שאינו חייב לאכול פת בר"ח שאפי' אכל פירות יצא:

יחיד. עסי' ק"ע מ"ש שם ס"א:

בי"ד. כ' הט"ז שם כתבתי המסקנא דאין לנו שום חילוק רק בין לשון נדר ללשון קבלת תענית דבלשון נדר חל בכל גווני וצריך התרה ובלשון תענית אין חל כלל וא"צ התרה עכ"ל:

חלום. נ"ל דהמתענה תענית חלום בר"ח ניסן או בר"ח אב א"צ למיתב תענית לתעניתו כיון די"א דמצוה להתענות כמ"ש סי' תק"פ ועסי' תקצ"ז. מ"א:

משנה תענית ט"ו

שם

שם בגמרא וכר' יוסי

מסקנת הגמ' שם

ברייתא תענית י"ב והביאה הרא"ש בפ"ט דנדרים

שם בשם י"מ ובשם הרמב"ן

ב"י מדברי הרמב"ם בפ"ה מהלכות שבועות.

בפ"ה מה' נדרים

הגה"מ בפ"א מהלכות תענית:

ס"א ר"ח אסור. תענית ט"ו ב'. י"ז ב'. ר"ה י"ט א' וירושלמי פ"ב דתענית:

ס"ג אם קבלו כו' ואם. מהא דאמרינן בפ"ט דנדרים פותחין לאדם בשבתות וי"ט אלמא אפי' שבת וי"ט צריך התרה וכדקי"ל שם דנדרים חל על דבר מצוה ותי' הרמב"ן דהכא מיירי שקבל בלשון קבלה דאינו נדר כמ"ש שם י"ב ב' וכי נדר הוא כו' ואפילו ללישנא בתרא אמר לא יהא כו' מ' דאינו נדר ועמ"ש בר"ס תק"ע:

ס"ד אם נשבע. דאיסור כולל חל אפי' אאיסור דאורייתא כמ"ש הרי"ף ורא"ש בסוף פסחים בשם הירוש' שבועה שלא כו' ועתוס' בפ"ג דשבועות כ"ד א' ד"ה אלא כו':

נ"ל שחלה. נזיר ד' א' וכגי' תוס' שם וכן מושבע כו' ותוס' בריש פ"ג דשבועות ובפ"י דפסחים ק"ו א' וגמ' יומא ע"ד א':

כיון שאינו. שהוא מימים הכתובים במגילת תענית ועתוס' בתענית י"ב א' ד"ה. ואם כו' ותו' בברכות מ"ט ב' ד"ה אי:

אלא שמדברי. כמש"ש י"ז ב' ר"ה י"ט א' ר"ח דאורייתא כו' דתניא כו' ומ"ש ר"ח דאורייתא ר"ל שיש להן סמך מדאורייתא:

ס"ה המתענה בר"ח או כו'. ר"ה י"ח ב' צאו והתענו:

ר"ח אסור וכו' – עיין במגן אברהם שמסתפק לענין אי מותר בו תענית שעות ומשמע מניה דזה תלוי אי ר"ח אסור מדאורייתא בתענית או דרבנן ולכאורה מוכח דאסור לכו"ע שהרי מפורש אמרו בש"ס תענית ט"ו אמר ר"מ אע"פ שאמר ר"ג אין מפסיקין מודה היה שאין משלימין הרי גם בתענית שהתחילו מכמה ימים מקודם ג"כ אסור להתענות רק לשעות ומוכח מזה דבלי זה אסור להתענות אף לשעות וראיה דהא אין גוזרין תענית וכו' לכו"ע היא ואף דר' יוסי פליג על ר"ג וס"ל דמשלימין עכ"פ בזה לא פליג דלכתחלה אף שלא להשלים אסור [ואפשר דשאני הכא שרוב היום הוא בתענית משא"כ איזה שעות ודוחק] ומה שאמר בעירובין שם שאני יו"ט דדבריהם מתוך שמתענין בו לשעות שאני התם דחל ת"ב בו ומשו"ה מתענין בו שעות ולא דמותר לקבל עליו תענית שעות בר"ח וגם בפמ"ג מפקפק על דברי המגן אברהם וצ"ע למעשה אח"כ מצאתי בגאון יעקב בעירובין דמסיק ג"כ להלכה דכל דאסור לאתענויי בהו שעות נמי אסירא וכמו שכתבנו:

והתחילו בהם קודם ר"ח – אבל כשאירע בהם יו"ט בודאי מפסיקין ואין מתענין באותו יום ולכאורה אפילו יום אחר א"צ להשלים דאין כח אפילו בגזירת צבור לדחות יו"ט שהוא דאורייתא וצריך להיות דינם כמו ביחיד שקבל עליו להתענות בה"ב ואירע ר"ח באלו הימים שהסכים בב"י להפוסקים דא"צ להשלים יום אחר:

אפילו יום אחד – ומסתברא דה"ה אם לא גמרוהו עדיין בתענית רק שהתענו כבר רוב היום ושוב נזכרו דבתענית השני יחול ר"ח דג"כ מה שעשו עשו וצריכין לגמור התענית ולהתענות אח"כ כפי גזירתה דרוב היום ככולו ומיהו אם לא התענו עדיין רק איזה שעות ונזכרו אפשר דבטל גזירתם וצריכין להפסיק תיכף מלהתענות וכן משמע בריטב"א בשילהי פ"ב ע"ש:

[א] אסור בתענית וכו'. בסוף סימן קפ"ח שאפילו אכל שאר דברים יצא ואין צריך לאכול פת, ולענין חלום עיין סימן תקכ"ט. כתב מגן אברהם המתענה בראש חודש ניסן או ראש חודש אב אין צריך לישב תענית לתעניתו כיון דיש אומרים דמצוה להתענות כמו שכתוב סימן תק"פ, עד כאן. אנשי מעשה מתענין ערב ראש חודש והוא במקום שעיר ראש חודש על מיעוט ירח, ומשמע בשיירי כנסת הגדולה דיש לנהוג להשלים ומטעם הנזכר לעיל ללמוד זכות על הנוהגים לומר למנצח בערב ראש חודש אחר יום כיפור קטן דכיון שעדיין מתענין מקרי יום צרה כמו שכתב בסימן תקפ"א סעיף ג' בערב ראש השנה, וכשחל ראש חודש בשבת מתענין ביום חמישי במקום שאומרים סליחות, מיהו אותן שאין הולכים לסליחות אפשר דרשות להתענות ביום ששי, ואם חל ערב ראש חודש ביום ששי בכל מקום מקדימין ליום חמישי ועיין סימן תקס"ו. ולענין יארצייט כתב מלבושי יום טוב דאין מתענין אף בראש חודש ניסן ולא דמי לנשואין סימן תקע"ג, דהתם משום קידושי טעות גם קיל תענית יארצייט דהעלוזי"ם אין מתענין, ואי משום דסכנתא חמירא ליתא דהך סכנה משמים הוא והוא לכבוד שמים אינה מתענה ועיין סימן תכ"ט:

[ב] ואם נשבע וכו'. עיין סימן תק"ע מזה:

א) [סעיף א'] ר"ח אסור בתענית. ואפי' אכל פירות יצא וא"צ לאכול פת. מ"א סק"א א"ר או' א' ועיין לעיל סי קפ"ח או' ל"ב ולקמן בסי' תי"ט:

ב) שם. ר"ח אסור בתענית. אנשי ק"ק ווירמ"ש מתענין על גזירה שהיה בר"ח סיון (שנת תתנ"ו לאלף ה') ונהגו לקרות בשחרית בר"ח ולערב ויחל ודרשו. רוקח סי' רי"ב. ב"י סי' תקע"ט. וכתב הרמ"ע בתשו' דלא ילפינן מנייהו בעלמא מ"א סי' זה סק"א. ועיין לקמן או' ז'

ג) שם. ר"ח אסור בתענית. בספ"ג דעירובין משמע דמותר להתענות בו תענית שעות אבל להרמב"ם אסור שהוא דאו' מ"א שם. ור"ל דלהרמב"ם שאיסור תענית ר"ח מדאו' כמ"ש בסעי' ד' אסור להתענות בו אפי' תענית שעות ומיהו עיין בא"א או' א' שכתב על דברי מ"א הנ"ז דלא מצא חלוק זה מבואר יעו"ש. וכן מסיק בס' גאון יעקב על עירובין שם להלכה דכל שאסור לאתענויי בהו שעות נמי אסירא יעו"ש. והביאוהו אחרונים. וה"ד אם קבלם לשם תענית אסור אבל אם נתעכב מלאכול לית לן בה.

ד) [סעיף ב'] אין גוזרין תענית וכו' ואם גזרי אין גזירתם גזירה ואין רשאין להתחיל. ב"י עו"ש או' ב' פר"ח. וכ"כ האחרונים.

ה) ואם התחילו וכו' כגון שגזרו ב"ד ג' תעניות ולא אסקו דעתייהו שבאחד מהם יש יום אסור בתענית והתענו יום א' אין מפסיקין. פר"ח. ולזה הסכימו האחרונים אעפ"י שיש עוד פירושים.

ו) שם. אפי' יום א' וכו' ונראה דרובו ככולו אבל אם התענו איזו שעות ואח"כ זכרו שביום ב' או' ג' יחול ר"ח וכו' מפסיקין.

ז) שם. אין מפסיקין וכו' וכשמתענין צבור בר"ח בשחר קורא פרשת ר"ח ובמנחה ויחל. והיחידים ענינו בסוף תפלת מוסף וש"ץ אומרו בברכה בפ"ע אחר מטבע של ר"ח. הרשב"ש בתשו' סי' תר"ה. ופשוט דלנוהגין שהיחידים אף בת"צ אין אומרים ענינו אלא במנחה אין להיחידים לאומרו בתפלת מוסף. ברכ"י או' א'

ח) שם. אין מפסיקין וכו' וחוה"מ הוי כר"ח חנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין כמ"ש לקמן סי' תקע"ב סעי' ב' יעו"ש.

ט) שם. ומתענין ומשלימין הכי אסיקננא בגמ' ומיהו התו' כתבו שם דלא קאי אפורים דבפורים אינו יכול להתענות דיום משתה ושמחה כתיב ואין נראה כן דעת הפו' וכן עיקר. פר"ח.

י) שם. ומתענין ומשלימין. והיינו דוקא לצבור אבל יחיד אפי' התחיל מפסיק כמ"ש בסעי' שאח"ז וכ"כ ב"י בסי' תקע"ב וכתב שם בב"י דבפסקי תו' פ"ק דתענית מ"כ צבור שגזרו תעניות ואירעו בהן ר"ח או פורים ולא העלו על דעתן מפסיקין אותו יום ואין מתענין ועכשיו צבור הוי כיחיד לענין תענית וצריכין לפרוע אותו יום שמפסיקין עכ"ל התו' אלא שכתב על דבריהם ב"י שא"נ כן מדברי הפו' אבל הב"ח שם כתב להוכיח כתו' דאם התחילו מפסיקין ודלא כב"י וסיים וכמדומה דכך נהגו מעולם והכי נקטינן יעו"ש. והב"ד מ"א שם סק"ד. וכ"כ בשו"ת הנדפסים בסוף ס' גבורת נשים דאם לא עלו על דעתם אף שהתחילו מפסיקין מצד הדין יעו"ש. והביאו א"ר שם או' ב' ושע"ת

יא) [סעיף ג'] אם קבלו בלשון קבלת תענית וכו' כגון שאמר הריני בתענית ולא בלשון הרי עלי שהוא בלשון נדר. לבוש. ועיין לקמן סי' תק"ע סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.

יב) שם. א"צ התרה. וא"צ להתענות שאין כח בדברי היחיד לבטל האסמכתא שסמכו עליה רבנן וגזרו שלא להתענות. לבוש. וכתבו התו' (תענית י"ב ע"א) אומר רש"י ידחה נדרו מכל וכל ולא ישלים אותו תענית והר"י מסופק בדבר ויש להחמיר דדוקא אותו יום לא יתענה אבל ישלים אותו ליום מחר עכ"ל ומדברי הפו' בדין זה משמע כדברי רש"י ב"י וכ"כ הפר"ח.

יג) שם. א"צ התרה. ואפי' לדברי הרמב"ם דס"ל דר"ח מדאו' וכל שהוא מדאו' א"צ חיזוק ובעי התרה אפילו הכי כשאומר בלשון קבלה לבד אין צריך התרה וכ"כ הרמב"ן והסכימו לדבריו הרא"ש והר"ן ז"ל: וכ"מ לקמן סי' תק"ע עו"ש או' ג'

יד) שם. שהוא לשון נדר וכו' ונדר חל על דבר מצוה כמו על דבר הרשות. לבוש. עו"ש שם. וכ"ה בש"ע יו"ד סי' רט"ו סעי' א'

טו) שם. צריך התרת חכם. ויפתח לו בחרטה שיאמר אילו נתתה אל לבך ר"ח לא היית נודר. טור. וכ"ה בש"ע לקמן סי' תק"ע סעי' א' וביו"ד סי' רט"ו סעי' ב' וכתב שם הש"כ שמותר בכל הימים דנדר שהותר מקצתו הותר כולו וכ"כ הלבוש בסעי' זה.

טז) [סעיף ד'] מטעם איסור כולל. דמגו דחייל על שאר הימים חייל נמי אר"ח ואפי' אשבת ויו"ט נמי חייל כה"ג וצריך התרה ופתח חרטה. לבוש. ועיין לקמן סי' תק"ע סעי' ג'

טוב) שם. כיון שאינו אלא מדרבנן. ושבועה חלה על דבר מצוה דרבנן כמ"ש ביו"ד סי' רל"ט סעי' ו' יעו"ש. ויש להתיר שבועתו ואין מתענה כמ"ש בהגה לסי' תק"ע סעי' ג' יעו"ש.

חי) שם. אלא שמדברי הרמב"ם נראה וכו' אפשר דילפינן לה מדאקשיה רחמנא למועדים דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם אלא דאכתי אין זה כדאי לומר שהוא דאו' ב"י יעו"ש.

יט) שם. שהוא מדאו' וע"כ אין השבועה חל כ"א ע"י איסור כולל אבל אם נשבע על ר"ח לבד אין השבועה חל לבטל המצוה שהיא מדאו' עו"ש או' ד' ומיהו הש"כ ביו"ד סי' רט"ו ס"ק י"א כתב דאפי' תימא דאסור להתענות בר"ח מדאו' מ"מ כיון דאינו מפורש בהדיא בקרא אלא דאתא מדרשא תלה שבועה עליה הילכך יש להתיר השבועה ואינו מתענה יעו"ש. וכ"כ הפר"ח בסי' זה. ובלא"ה כיון דאיכא פלוגתא בזה צריך האדם לצאת מספק ולעשות אליבא דכ"ע כיון דאפשר דהיינו לעשות התרה ואין להתענות.

ך) וחוה"מ מסתברא דדינו כר"ח דומיא דבה"מ וכמ"ש לעיל סי' קפ"ח סעי' א' ולדעת הרמב"ם הוי מה"ת ולדעת שאר פו' הוי מדרבנן. פר"ח. וע"כ יש להתיר השבועה ואין להתענות כנז' ועיין לעיל או' ח'

כא) [סעיף ה'] המתענה בר"ח וכו' וה"ה המתענה תענית חלום ביו"ט או בחו"ה צריך למיתב תעניתא לתעניתיה כמ"ש לקמן סי' תקס"ח סעי' ה' יעו"ש. ועיי' לעיל סי' רפ"ח או' כ"א.

כב) שם. תענית חלום. וה"ה אם התענה משום נדר ט"ז סק"ד.

כג) שם. צריך למיתב וכו' והמתענה ת"ח בר"ח ניסן או בר"ח אב א"צ ליתיב תענית לתעניתו כיון די"א דמצוה להתענות בהם כמ"ש לקמן סי' תק"פ. מ"א סק"ב א"ר או' א' מש"ז או' ד' ח"א כלל קי"ח או' ב' ועיין לקמן ססי' תקצ"ז.

כד) שם. צריך למיתב וכו' ואם חל ר"ח בשבת והתענה אם די בתענית אחד או צריך להתענות ב' ימים עיין לעיל סי' רפ"ח או' כ"ח.

כה) שם. צריך למיתב וכו' וכבר הארכנו בזה לעיל סי' רפ"ח סעי' ד' ועוד ית' לקמן בסי' תקס"ח סעי' ה' בס"ד:

אסור בתענית. כתב ב"י סי' תקע"ט אנשי ק"ק ווירמשא מתענין הגזירה בר"ח סיון וכ' מ"ע בתשובה דלא ילפינן מינייהו בעלמא ומיהו ספ"ג דעירובין כתב דמותר להתענות בו תענית שעות אבל להרמב"ם אסור שהוא דאורייתא ובססי' קפ"ח איתא שאפי' אכל פירות יצא וא"צ לאכול פת:

יחיד שקבל וכו'. נ"ל דהמתענה תענית חלום בר"ח ניסן או בר"ח אב א"צ ליתיב תענית לתעניתו כיון די"א דמצוה להתענות כמ"ש סי' תק"פ וסי' תקצ"ז:

(א) אסור וכו' – ואנשי ק"ק ווירמייש"א מתענין בר"ח סיון על הגזירות שהיה באותו הזמן בשנת תתנ"ו לאלף החמישי ואומרים סליחות ותחנונים וכתב רמ"ע בתשובה סימן ע"ט דלא ילפינן מינייהו בעלמא אף לענין תחנונים. ולענין תענית שעות אי מותר עיין בבה"ל:

(ב) בתענית – ומבואר לעיל בסימן קפ"ח שאפילו אכל פירות יצא וא"צ דוקא פת:

(ג) אין גוזרין וכו' – ואם עברו וגזרו אין גזירתם גזירה וא"צ להתענות [ב"י וכן הסכימו האחרונים]:

(ד) ואם התחילו – כגון שגזרו על מיעוט גשמים וכדומה להתענות שני וחמישי ושני ולא אסקו אדעתיהו שבאחד מהם יחול ר"ח והתחילו להתענות חל גזירתם בדיעבד מאחר שלא רצו בכיון לעקור ולבטל דינא דר"ח:

(ה) ומשלימין – כבשאר תענית. וה"ה דבחנוכה ופורים מתענין ומשלימין כיון שהתחילו כבר להתענות וחוה"מ נמי הוי כחנוכה ופורים ור"ח וכמו דמבואר לקמן סי' תקע"ב. ודע דבסימן תקע"ב מבואר באחרונים דכל זה היה מדינא בא"י אבל האידנא צבור דינם כיחיד ומפסיקין בר"ח ומשלימין יום אחר:

(ו) או וכו' בר"ח – זו ואצ"ל זו קתני דבקבלה בפירוש בר"ח אפילו גזירת הצבור לא מהני וכמו שכתבנו או אפשר דנקט משום סיפא דאפילו בזה אם הוציא בלשון נדר חל:

(ז) א"צ התרה – דדוקא בצבור דאלימא גזירתם החמירו בגזרו על כך וכך ימים ופגע בהם ר"ח וכנ"ל. כתבו הפוסקים דא"צ לפרוע אותו תענית שלא חלה עליו כלל ונ"ל דדוקא כשקבל עליו תענית ב' וה' של כל השנה או של כמה חדשים ואירע בהם ר"ח התם שייך לומר דאין כח קבלתו חל כלל על יום זה שהוא אסור בתענית וממילא א"צ לפרוע עבורו יום אחר אבל כשקיבל עליו סתם כך וכך ימים להתענות ואירע בהם שבתות ויו"ט ור"ח צריך לדלגן ולהשלימן אח"כ דהא לא היה מיוחד במאמרו לר"ח כלל:

(ח) צריך התרת חכם – דנדרים חלים אף על דבר מצוה ומיהו מוכח ביו"ד סימן רט"ו ס"א דמחוייב לשאול על נדרו כדי שלא יתענה ומבואר שם עוד דפותחין לו בהם ואומרים לו אלו שמת על לבך שיפגעו בתוך הזמן הזה אלו הימים לא היית נודר ומתירין לו:

(ט) מטעם איסור כולל – דמיגו דחל שבועתו אימים המותרים חל שבועתו נמי גם אימים האסורים בתענית דהא כלל אותם בלשון אחד:

(י) נ"ל שחלה עליו שבועה – כלומר שגם בזה חלה עליו שבועה כיון שאינו וכו':

(יא) אלא מדרבנן – וע"כ שבועה חלה עליו עד שיתיר וכמבואר ביו"ד סימן רל"ט ס"ו וע"כ בעניננו נמי מחוייב להתיר וכנ"ל:

(יב) שהוא מדאורייתא – היינו מדכתיב ובמועדיכם ובראשי חדשיכם איתקש ר"ח למועד וע"כ אין שבועה חלה עליו לדידיה רק בכולל וכנ"ל אבל הש"ך ביו"ד סימן רט"ו סקי"א כתב דאפילו תימא דבר"ח מדאורייתא אסור להתענות מ"מ שבועה חלה עליו כיון שאינו מפורש בתורה בהדיא כשבת ויו"ט וכן הסכים הפר"ח:

(יג) תענית חלום – שמותר להתענות אפילו בשבת ויו"ט וכדלעיל בסימן רפ"ח וה"ה אם התענה משום נדר:

(יד) תענית לתעניתו – כדי לכפר עליו על שביטל עונג ר"ח וכמו לעיל סימן רפ"ח לענין שבת וכתב המ"א שאם מתענה תענית חלום בר"ח ניסן או בר"ח אב א"צ למיתב תענית לתעניתו דהא י"א דמצוה להתענות בהם וכמבואר לקמן בסימן תק"פ:

אין גוזרין וכו'. ב"י יליף מזה דכשגוזרין בפי' על ר"ח אין הגזיר' חלה ובי"ד סי' רט"ו כתבתי דאין כאן הוכח' כלל דלא אמר כאן אלא לענין איסור שעושין בגזירתם על ר"ח ואם כבר קבלו בפי' על ר"ח ודאי הסברא נותנת דטפי חל מאם גזרו דרך כלל כן היא סברת ס' המצות שם:

ועבי"ד סי' רט"ו. בביאורי כתבתי שם המסקנא דאין לנו שום חילוק רק בין לשון נדר ללשון קבלת תענית דבלשון נדר חל בכל גווני וצריך התרה ובל' קבלת תעני' אין חל כלל וא"צ התר' וזו הוא דעת הרמב"ן:

אלא שמדברי הרמב"ם נרא' וכו'. היינו מדכתי' ובמועדיכם ובראשי חדשיכם איתקש ר"ח למועד והב"י כ' שזהו דרך אסמכתא וכ' הטור וז"ל גרסינן בירוש' בכל מתענין חוץ משבתות וי"ט ור"ח וחוש"מ עכ"ל ובירושלמי כ' אחר חש"מ וחנוכה ופורים ותמה ב"י למה דילג רבינו חנוכה ופורים. ותו למה הביאו לירוש' אחר שכ' תחלה מהמשנה דאסור להתענות בר"ח. ונלע"ד לתרץ על נכון דרבינו הטור מביא הירוש' להכריע דתענית ר"ח יש בו איסור כמו בשבת שהוא מן התורה וכדעת הרמב"ם מ"ה למד כן מירושל' שסידר ר"ח בין שבת וי"ט ובין ח"ה שהם מן התורה ואלו לא היה ר"ח אלא מדרבנן ה"ל לחשבו בסוף דרך לא זו אף זו אלא ודאי שתנא דירושלמי קמ"ל שהם שוים לדאורייתא וע"כ לא הוצרך להביא הטור חנוכה ופורים שאין בהם צורך לגוף הדין שהם כתובים במקומן וכאן לא נתכוין אלא להקיש לח"ה ודי בזה כנ"ל נכון מאוד. שוב ראיתי כן ברוקח וז"ל ר"ח נק' מועד כדאמרי' בירוש' בכל מתענין חוץ משבת וי"ט ור"ח וח"ה עכ"ל הרי כמ"ש:

המתענה בר"ח וכו'. פי' מפני נדר או ת"ח כ"ה בהג"מ בב"י: