שולחן ערוך, אורח חיים שנ״ו: דין אמת המים העוברת בחצר. ובו ב' סעיפים: – עם 21 מפרשים

דין אמת המים העוברת בחצר. ובו ב' סעיפים:
אמת המים העוברת בחצר עמוקה עשרה ורחבה ארבעה אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה עשרה בכניסתה וביציאתה ויהיה טפח ממנה משוקע במים ואם היתה המחיצה כולה יורדת בתוך המים צריך שיהי' טפח ממנה יוצא למעל מן המים ואם התחילה לעשות המחיצ' אצל השפה מכל צד ולא חיבר אותם באמצע כדי שיהו המים נכנסים ויוצאים דרך שם אם אין ביניהם ג' טפחים שרי דאמרינן לבוד יש ביניהם ג' טפחים אסור: הגה ואם הנקבים שהאמה נכנס ויוצא בהם אינם רחבים ג' אפי' מחיצה אינו צריך (ב"י בשם ריטב"א):

חצר שנפרצה ולשון ים עובר על הפרצה אם אינו במלואו ואין בפרצה יותד מי' מותר למלאות ממנו ולהכניס לבית נפרצה במילואה או שיש בפרצה יותר מי' אם נשאר במקום שנפרץ גידודין גבוהים י' והמים מכסים אותו מותר למלאות ממנו בחצר אבל אסור להכניסן לבית אלא אם כן עשו מחיצה גבוה עשרה על המים לא נשאר גידודים אסור אפילו למלאות בחצר:

עמוקה יו"ד כו'. דבשיעור זה נעשה רשות לעצמה והוי כרמלית אפי' בחצר אבל אם אינה עמוקה עשרה או שאינה רחבה ד' אינה כרמלית והוי כרשות שעומדת שם אי בר"ה הוי ר"ה ואי ברה"י הוי רה"י:

מחיצה. אבל מחיצות החצר שהיא תלויה ועוברת אינה מועלת לה כיון שלא נעשית לשם מים. רש"י ועיין מ"א:

משוקע. לחלוק בין מים שבחוץ שהם כרמלית למים שבפנים:

באמצע. פירוש שבצד הכניסה ובצד היציאה עשה מחיצה לרחב האמה אלא שלא עשה מחיצה בצד הכניסה כולה בחתיכה א' אלא בב' חתיכות דבאמצע המחיצה הניח מקום פנוי וכן במחיצה של צד היציאה ועשה כן כדי שבאותו מקום הפנוי ילכו המים אם אותו המקום הפנוי אינו ג' על ג' הוי כלבוד עיין ט"ז:

למלאות. אע"פ שהיא עמוקה יו"ד ורחבה ד' דכיון שנכנס לחצר ואינו יוצא ממנו הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות אותו משא"כ באמת המים שנכנסה ויוצאה וחולקת רשות לעצמה והוי כרמלית. ראב"ד וריטב"א עיין ב"י ובט"ז:

בחצר. דפעמים שהמים שוקעים והמחיצה ניכרת אבל בבית אין המחיצות ניכרות:

בחצר. כלומר דאסור לטלטל בחצר. ואם הלשון ים עמוק יו"ד הוא נחשב למחיצה ומותר לטלטל בחצר אבל אסור למלאות ממנו כיון שאין מחיצה ע"ג בינו לבין המים שבחוץ שהרי נפרץ במילואו והים הוי כרמלית. ראב"ד ורא"ש. כתב הט"ז באותן מקומות שיש נהר סמוך לחצירות פשוט שאסור לשאוב מים כי הוא ממלא מים מכרמלית לחצר שהוא רה"י ובזה לא מהני עירוב ורבים נכשלים בזה עכ"ל:

בעירובין פ"ו

רמב"ם פ"ו וכן כתב הרי"ף והרא"ש וכר' יהודה וכדמפרש לה בגמרא שם

רמב"ם ממשמעו' הגמרא שם

טור

ברייתא שם י"ב

בפי' רש"י שם

שם ברייתא

שם בגמרא

בפירוש רש"י שם

פירשו התוספות ורא"ש משום דפעמים המים שוקעים והמחיצ' נראית בחצר ואינה ניכרת בבית)

ס"א עמוקה כו'. שם בגמ' וערש"י שם במתני' ד"ה שלא כו':

ויהיה טפח כו' ואם היתה. שם פ"ו א' לענין בור וה"ה כאן. רי"ף ורא"ש:

ואם התחיל. שם פ"ז ב' רבינא אמר כגון כו' וכת"ק דקי"ל כוותיה:

ואם הנקבים. נלמד מהנ"ל:

ס"ב אם אינו. רש"י שם וכמ"ש בגמ' שם ט' ב' קטנה בעשר כו':

ולהכניס לבית כו' בחצר אבל אסור להכניסם לבית. תוספות שם דברי המתחיל הב"ע. וקשה כו' וי"ל דהכי פי' כו':

אמת המים – וה"ה נהר [מ"א]:

העוברת בחצר – דע דלפי המבו' בפוסקים לאו דוקא שעוברת פה מעולם דה"ה בשנפרץ מאיזה נהר שטף מים ועוברת דרך החצר משני הצדדים כמו אמת המים ג"כ דינא הכי ומ"מ אפשר דאם הוא משער שיתעכב המים רק משך יום או יומים לא גזרו ע"ז שיהיה כרמלית וצ"ע:

אין ממלאין ממנה וכו' – אבל בחצר מותר לטלטל אף אם לא עשו שום תיקון ולא אמרינן שיהיה אסור משום שפרוץ במלואו לכרמלית משום דאמרינן דדופני האמת המים שהם עמוקים עשרה נעשו מחיצה להפסיק בינה ולחצר. ולענין לטלטל בחצר אפילו אם היה נפרץ כותלי החצר כנגד האמת מים משני הצדדין ביתר מעשרה גם כן שרי לטלטל בחצר שהרי החצר מוקף מארבעה רוחותיו [דהיינו ג' כותלי החצר ודופן הרביעי הוא מאמת המים גופא כנ"ל] מגן אברהם בשם הראב"ד ולפלא על הח"א בסימן נ"ג שהעתיק דין זה רק בנפרץ מצד אחד מכותלי החצר דפשוט דלפי טעם הראב"ד אפילו בנפרץ משני הצדדין. עוד כתב המגן אברהם דהא דאמרינן שדופני האמת המים נחשב לדופן להתיר הטלטול בחצר הוא אפילו במשופע אכן דוקא אם מתלקט עשרה טפחים מתוך ד' אמות אבל אם משופע ביותר שמתלקט עשרה מתוך חמש אמות לא הוי כמחצה וממילא אסור לטלטל בחצר:

מותר למלאות ממנה בחצר – פרט זה אינו מוסכם מכל הפוסקים עיין בב"י דהוא רק לשיטת התוס' והרא"ש ובריטב"א כתב על פירושם דהוא דוחק גדול ואפשר משום דהוא מילתא דרבנן סמך השו"ע עליהם:

במחבר ריש סעי' א' אמת המי' נ"ב עיין תשובו' ח"ס או"ח סי' פ"ז:

[א] משוקעת במים וכו'. אף שיש אגנים עמוקים לאמת המים:

[ב] אצל השפה וכו'. פירוש שבצד הכניסה ובצד היציאה עשה מחיצה לרחבה אמה אלא שלא עשאן בחתיכה אחת אלא בשתי חתיכות דבאמצע מחיצות הכניסה ויציאה הניח פנוי:

[ג] ומותר למלאות וכו'. אף שעמוקה עשרה ורחבה ארבעה שאין יוצא ממנה מה שאין כן באמת המים שיוצאת (בית יוסף):

[ד] [לבוש] והוה ליה מטלטל וכו'. ובאיזה מקומות שיש נהר סמך לחצירו פשוט שאסור לשאוב מים שם כי ממלא מים מכרמלית לחצר שהוא רשות היחיד ולזה לא מהני עירוב ורבים נכשלים בזה (ט"ז):

א) [סעיף א'] אמת המים העוברת בחצר וכו' אפי' ברה"י כרמלית היא. רש"י וכן פי' ר"ח והטעם כתב התוי"ט בשם הר"ר יונתן משום שבאה מכח כרמלית דזהו הנהר שנמשכת ממנו עכ"ל משמע הא אם אינה באה מכח כרמלית אלא יש לו בריכה בחצרו אעפ"י שעמוקה יו"ד ורחבה ד' או יותר הרי היא כחצר:

ב) שם. אמת המים העוברת בחצר וכו' וה"ה נהר. ח"א כלל נ"ג או' ט"ז:

ג) שם. העוברת בחצר וכו' כגון שנכנסת מצד האחד ויוצאת מצד השני. תו"ש או' א'

ד) שם. עמוקה יו"ד ורחבה ד' וכו' דאם אינה עמוקה יו"ד או אינה רחבה ד' אינה נעשית רשות לעצמה וא"צ תיקון דאם ברה"ר הם הוי רה"ר וכי הוי בחצר הוי רה"י אבל בעמוקה יו"ד ברוחב ד' נעשית רשות כרמלית לעצמה אפי' בחצר וצריך תיקון שתהא מחיצה נעשית בשביל המים בתוך אוגניה אבל מחיצת החצר התלויה ועוברת על גבה אינא מועלת לה. ב"ח בשם רש"י ט"ז סק"א. מ"א סק"א ועיין בא"א או' א' שנסתפק אם חוץ לחצר עמוקה י"ט ורחב ד' ובתוך החצר אין עמוקה י"ט ורחבה ד' או להיפך מהו הדין. ובס' מנחת פתים דף נ"א ע"ב כתב דבכה"ג שרי בלא תיקון דאין חורין לכרמלית יעו"ש. א"ח או' ב':

ה) שם. עמוקה יו"ד ורחבה ד' וכו' עיין סי' שס"ג סעי' כ"ו דבטפחים אזלינן לחומרא והיינו היכא דמצומצם הוי חומרא אז משערינן במצומצם והיכא דמרווחות הוי חומרא משערינן במרווחות וא"כ הכא הוי שיעורא במצומצם ומיהו היכא דהוי יו"ד מצומצם סגי במחיצה י"ט מצומצם אבל כשהוא עמוקה י"ט מרווחות אז צריך לעשות מחיצה של י"ט מרווחות לחומרא. תו"ש או' ב':

ו) שם. אין ממלאין ממנה בשבת וכו' ודוקא למלאות הוא דאסור אבל בחצר עצמה מותר לטלטל ולא אמרינן שהחצר נפרץ במלואו לכרמלית לפי דהיא עצמה נעשית מחיצה בינה ובין החצר שהרי עמוקה יו"ד ואין החצר נאסר מפני האמה. ואם אין עמוקה יו"ד בשפתה רק בשיפוע אם מתלקט יו"ד מתוך ד"א הוי מחיצה אבל אם משופע ביותר שמתלקט יו"ד מתוך ה' אמות (ל"ד אלא ר"ל יותר מד"א) לא הוי כמחיצה. ומשמע בראב"ד (פט"ו) כשהיא עמוקה יו"ד אפי' נפרץ כותל החצר ביתר מיו"ד שרי לטלטל בחצר שהרי החצר מוקף מד' רוחותיו יעו"ש. ע"א סק"ב תו"ש או' ג' ר"ז או' ב' ח"א כלל נ"ג או' ט"ז:

ז) שם. בכניסתה וביציאתה, בכניסה כדי להבדיל בין מים שחוץ לחצר שהן כרמלית למים שבתוך החצר. וביציאה להבדיל בין מים שבתוך החצר למים שחוץ לחצר שהן כרמלית. ב"י. ואם עשו בכניסה ולא ביציאה או ביציאה ולא בכניסה לא מהני מידי והוי כאלו לא עשו כלל. א"א א' ג':

ח) שם. ויהיה טפח ממנה משוקע במים. כדי שתחלוק בין המים שברה"ר למים שברה"י. ב"י מ"א סק"ג. הן במחיצה של צד הכניסה הן שלצד היציאה. ט"ז סק"ב. ומיהו מ"ש ב"י דלדברי הפו' בבור שבין ב' חצרות כרב הונא שה"ה באמת המים לא בעינן שיקוע הב"ח כתב דגם להפו' כרב הונא הכא בעינן שיקוע יעו"ש. והב"ד האחרונים. ומשמע אעפ"י דלפעמים המים מועטים ואין טפח מחיצה בתוך המים כל שעפ"י הרוב טפח במים שפיר הוי היכר ותמיד מותר למלאות. מש"ז או' ב':

ט) שם ויהיה טפח ממנה משוקע במים. וכ"ה לקמן רסי' שע"ו גבי בור והא דלעיל סי' שנ"ה גבי גזווטרא שעל פני המים שרי אע"ג דאין טפח ממנה משוקע במים ואפי' אינה נוגעת כלל במים משום דנקב שיש בו ד' ועושה מחיצה סביבו הוי היכר אפי' למעלה. כ"כ התו' עירובין פ"ז ע"ב ד"ה בין מלמעלה ורמזו מרן ז"ל בב"י רס"י שנ"ה. מאמ"ר או' א':

י) שם. למעלה מן המים. משום היכר להבדיל בין מים למים. תו"ש או' ה':

יא) שם. אצל השפה מכל צד וכו' פי' שבצד הכניסה ובצד היציאה עשה מחיצה לרחב האמה אלא שלא עשה המחיצה בצד הכניסה כולה בחתיכה א' אלא בב' חתיכות דבאמצע המחיצה הניח מקום פנוי וכן במחיצה של צד היציאה ועשה כן כדי שבאותו מקוה הפנוי ילכו המים אם אותו מקום הפנוי אינו ג' על ג' הוי כלבוד. כ"כ הב"ח והט"ז סק"ג דלא כפי' ב"י יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ב' תו"ש או' ו' מאמ"ר או' ב' ר"ז או' ג':

יב) שם. דאמרינן לבוד. ומטעם זה משמע דאם עשה המחיצה קנים שיש חלל ביניהם פחות פחות מג"ט נמי שרי. ועיין לקמן סי' שס"ב סעי' ה':

יג) שם בהגה. אפי' מחיצה א"צ. שהרי הם בסתומים לגמרי משום לבוד. ר"ז או' ג':

יד) נהרות המושכין בתוך העיר עמוקים יו"ד ורחבים ד' אעפ"י שעשו עירוב ודאי דיש לאסור ליקח מים מהם ולהשליך לתוכן שום דבר. והכתלים הסובבים העיר אינן מועילות כלום כיון דלא נעשו לשם המים וגם אינם משוקעים במים. שו"ת חסד לאברהם אלקלעי חא"ח סי' כ"ב או' ע' ובד"ה ועל הנהרות יעו"ש. ועיין בשו"ת חס"ל חא"ח סי' ל"ב שיש בעירו אמת המים עוברת בתוך העיר ונפרץ מב' צדדין והמים שוטפים והולכים הרחק מהעיר הלאה מצד מזרח ומערב ועל אמת המים הנז' איכא מחצות מב' צדדין ע"י הבנינים העומדים בעיר וע"י תל המתלקט יו"ד מתוך ד"א וצוה לתקן במקום פרצת המים ע"י צוה"פ והיינו שיעמיד קנה אחד מעבר זה אצל המים וקנה מעבר הב' וקנה ע"ג המים משני צדדי העיר ואחרי כי נעשה גשר ע"ג המים משני צדדי העיר והגשר גבוה מהמים הרבה זה מועיל במקום צוה"פ וחכם א' פקפק ע"ד והשיב לו דרק לענין להתיר למלאות מים מהאמה לחצר בעינן מחיצה יו"ד אבל לענין להתיר הטלטול בחצר מהני צוה"פ ע"ג המים יעו"ש. וכ"כ בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' רנ"ג ורצ"ח דמהני צוה"פ ע"ג הנהר וכתב דהגם דהמש"ז סי' שס"ג או' א' הניח דבר זה בצ"ע אפ"ה נראה דמותר לעשות צוה"פ על המים ובפרט שספק עירוב להקל יעו"ש. וכ"כ בשו"ת בית שלמה ח"א סי' נ"ו יעו"ש. והב"ד א"ח או' א' יעו"ש:

טו) ועיין בשו"מ שם סי' רצ"ה ורצ"ו בענין עיר שהנהר מחלק את העיר לשתי עיירות ושני צדדי הנהר גבוהים ג"ט מהמים וגשר א' עובר על הנהר המחבר לשתי העיירות יחד והגשר גבוה מהמים י"ט ורוחב הגשר יותר מי"א ולפי דברי השואל א"צ תיקון כי הוא דומה לדין המבואר בסי' שע"ג בנסר הנתון בין ב' גזוזטראות דמערבין שנים ומותרין לטלטל על הנסר לבתים אף שתחתיו רה"ר ול"ד לדין המבואר בנוב"י סי' מ"ב דצריך צוה"פ להגשר דשם קצה השני מהגשר עומד אצל רה"ר משא"כ כאן דהגשר עובר מעיר זו לעיר השניה דשניהם מוזקפות תל גבוה לצד הנהר שהם כרה"י והוי הגשר כמו חורי רה"י אבל דעתו נוטה שם לאסור מחמת שהוא פרצה יותר מי"א והגשר הוי כמו חורי רה"ר ול"ד לנסר הנז' כיון שיש צוה"פ לבתים במקום שפתוחים להנסר משא"כ כאן דהעיירות פרוצות להגשר יותר מי"א ואדרבא הגשר אוסר להעיירות וא"כ עכ"פ צריך צוה"פ בצדי הגשר שיהיה מותר לטלטל על הגשר ומהעיירות דרך הגשר יעו"ש. ועיין לקמן סי' שס"ג או' ר"ב:

טוב) [סעיף ב'] חצר שנפרצה ולשון ים עובר וכו' והחילוק בין פרצה לאמת המים דלעיל דאמת המים הוא שנכנסת לחצר מצד זה ויוצאת מצד השני אבל הפרצה היא דוקא מצד אחד ונכנס המים לחצר ואינו יוצא מצד השני כמ"ש לקמן או' י"ט:

חי) שם. אם אינו במילואו וכו' אלא שנשאר פס טפח מכאן ופס טפח מכאן כמ"ש לקמן סי' שס"ג, סעי' ב' יעו"ש. תו"ש או' ח':

יט) שם. מותר למלאות ממנו וכו' אעפ"י שהיא עמוקה יו"ד ורחבה ד' דכיון שנכנס לחצר ואינו יוצא ממנו הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות אותה משא"כ באמת המים שנכנסה ויוצאת וחולקת רשות לעצמה והוי כרמלית. ב"י בשם הראב"ד. ב"ח. מ"א סק"ד:

ך) שם. נפרצה במילואה. היינו כל כוחל החצר שלצד המים:

כא) שם. אם נשאר במקום שנפרץ גידודין וכו' ר"ל שלא נפרץ כל גבוה הכותל החצר מלמעלה למטה אלא נפרץ מלמעלה ונשאר מן הכותל שלם בגובה יו"ד מן הקרקע. ועיין בב"י כמה פירושים וכאן בש"ע נמשך אחר פירש"י והטור יעו"ש מאמ"ר או' ד':

כב) שם. מותר למלאות ממנו בחצר וכו' הטעם בזה בפני שהגידודין הם חשובים מחיצות לגבי החצר שאעפ"י שהמים כיסה אותן מ"מ לפעמים המים נשקעים והמחיצה נראית לכך מותר למלאות לחצר אבל להכניסן לבית אסור דלגבי בית לא הוי מחיצות כיון שהמים מכסים אותם ואעפ"י שהמחיצה נראית בשעה שהמים שוקעים מ"מ לגבי בית לא מקרי נראית בשביל כך כיון שרחוקה מן הבית הרבה והו"ל מטלטל מכרמלית לרה"י מיהו בחצר עצמה ודאי דשרי לטלטל ממנו לבית דהחריץ נעשה מחיצה לגבי חצר והרי הוא מוקף מד' מחיצות כמ"ש לעיל בסעי' א' ואין לחוש שמא יעלה היה שרטון ויתבטל המחיצה כמ"ש הי' שס"ג סעי' כ"ט דהכא מיירי שהגידודין גבוהין טובא א"נ דמיירי שהיא רחוקה מן שפת הים הרבה. כ"כ התו' וכל זה לפ"י רש"י ובתו' כתבו פירושים אחרים עי"ש בדף י"ב ע"ב והב"ד ב"י יעו"ש. תו"ש או' ט' וכבר כתבנו באו' הקודם דהש"ע נמשך אחר פירש"י והטור:

כג) ובאותן מקומות שיש נהר סמוך לחצירות פשוט שאסור לשאוב מים שם כי הוא ממלא מים מכרמלית לחצר שהוא רה"י ולזה לא מהני עירוב ורבים נכשלים בזה. ט"ז סוף הסי' א"ר או' ד':

כד) שם. אלא א"כ עשו מחיצה גבוה יו"ד וכו' פי' שעשו מחיצה שעולה יו"ד מעל המים וא"צ לעשות כן בכל רוחב הפרצה אלא עד שיתמעט הפרוץ מיותר מעשרה ויעמוד עד עשרה. מאמ"ר או' ה'

כה) שם אלא א"כ עשו מחיצה גבוה יו"ד וכו' והא דלא בעינן כאן טפח נכנס במים כיון שאין המים עוברים מצד אל צד דרך החצר. פרישה או' ב':

כו) שם. לא נשאר גידודים וכו' ר"ל שלא נשאר גידודים גבוה יו"ד אפי' שהמים מכסים אותם:

כז) שם. אסור אפי' למלאות בחצר. כלומר דאסור לטלטל בחצר (משום דנפרץ יותר מיו"ד למקום האסור) ואם הלשון עמוק יו"ד הוא נחשב למחיצה ומותר לטלטל בחצר אבל אסור למלאות ממנו כיון שאין מחיצה ע"ג בינו לבין המים שבחוץ שהרי נפרץ במלואו והים הוי כרמלית. מ"א סק"ו. ר"ז או' ד':

עמוקה עשרה. אבל אינה עמוקה עשרה או שאינה רחבה ד' אינה כרמלית והוי כרשו' שעומדת שם וכי עומד' ברה"י הוי רשות היחיד (רש"י):

אין ממלאין. ומ"מ לא מהני מחיצות החצר למלאות כיון שלא נעשו לשם מים כמ"ש סי' שע"ו (רש"י) ואם תאמר הרי האמה אוסרת החצר שהוא פרוץ במילואו לכרמלית י"ל דהיא עצמה נעשית מחיצה בינה ובין החצר שהרי עמוקה עשרה ואין החצר נאסר מפני האמה (ראב"ד), ועמ"ש סי' שמ"ה סי"ח דאם אין עמוקה עשרה בשפתה רק בשיפוע אם תתלקט עשרה מתוך ארבע אמות הוי מחיצה, אבל אם משופע ביותר שמתלקט עשרה מתוך חמשה אמות לא הוי כמחיצה ועמ"ש סי' שס"ג סכ"ט, ומשמע בראב"ד שכשהיא עמוקה עשרה אפי' נפרץ כותל החצר ביתר מעשרה שרי לטלטל בחצר שהרי החצר מוקף מארבע רוחותיו עיין שם:

משוקע במים. לחלוק בין המים שבחוץ שהם כרמלית למים שבפנים:

מותר למלאות ממנו. אף על פי שהיא עמוקה י' ורחבה ד' דכיון שנכנס לחצר ואינו יוצא ממנו הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות אות' משא"כ באמת המים שנכנס' ויוצאת וחולקת רשות לעצמה והוי כרמלית (ראב"ד וריטב"א ומ"מ וב"ח):

ממנו בחצר. דפעמים שהמים שוקעים והמחיצו' ניכרת אבל בבית אין המחיצות ניכרת:

אסור אפי' למלאות. כלומר דאסור לטלטל בחצר ואם הלשון עמוק י' הוא נחשב למחיצה ומותר לטלטל בחצר אבל אסור למלאות ממנו כיון שאין מחיצה ע"ג בינו לבין המים שבחוץ שהרי נפרץ במילואו והים הוי כרמלית (ראב"ד ורא"ש) ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון כמ"ש סי' שס"ג סכ"ט דמיירי שהגדודין גבוהים ביותר או שהוא רחוק הרבה משפת הים (תו'):

(א) העוברת בחצר – ודוקא כשהיא עוברת דהיינו שנכנסת לחצר מן צד האחד ויוצאת משם מן צד האחר בנקבים שיש תחת הכתלים אבל אם יש לו בריכת מים בחצירו ואינה נמשכת מבחוץ א"צ שום תיקון אפילו רחבה ועמוקה הרבה דכל מה שבתוך המחיצות בכלל רה"י הוא:

(ב) עמוקה עשרה ורחבה ד' – דבשיעור זה נעשו המים רשות לעצמן ושם כרמלית עליהם כשאר ימים ונהרות ולפיכך כשעוברין דרך חצירו אסור למלאות מהן בשבת אבל אם אין עמוקין עשרה או שאינם רחבים ד' מותר למלאות מהן בלי שום תיקון דבטל הוא לגבי רה"י:

(ג) אא"כ עשו וכו' – דכיון שמבדילין משאר המים שחוץ לחצר המים שבתוך החצר בטלין לגביה דבעלמא הלא קיי"ל דכל מה שבתוך המחיצות רה"י הוא ורק בזה כשמחוברין עם המים שמבחוץ אמרינן דאינם בטילים ונעשו רשות לעצמן משא"כ כשמבדילן שם רה"י עליהם ומחיצת החצר גופא אף אם שקוע הרבה במים אינו מועיל בזה דבעינן שיהא נראה שנעשה בשביל המים:

(ד) בכניסתה וביציאתה – ר"ל במקום כניסת המים לחצר ובמקום יציאת המים מן החצר והכל בפנים על פני רוחב אמת המים:

(ה) משוקע במים – לחלוק בין המים שבחוץ שהם כרמלית למים שבפנים:

(ו) למעלה מן המים – כדי שיהיה ניכרת קצת המחיצה המפסיקתן:

(ז) אצל השפה מכל צד וכו' – פירוש שבצד הכניסה ובצד היציאה עשה מחיצה לרחב האמה אלא שלא עשה מחיצה בצד הכניסה כולה בחתיכה אחת אלא בשתי חתיכות דבאמצע המחיצה הניח מקום פנוי וכן במחיצה של צד היציאה:

(ח) דאמרינן לבוד – ומטעם זה אפילו הניח הרבה חללים ביניהם כגון שעשה המחיצה מקנים ובין כל אחד ואחד היה פחות מג' שרי [ח"א]:

(ט) אפילו וכו' – דכל מה שפחות משלשה אמרינן לבוד ונראה דבזה אפילו אם מצד השני הוא רחב שלשה אעפ"כ א"צ תיקון כיון דמצד אחד הוא כסתום לגמרי וכעין לשון ים העוברת בתוך החצר המבואר לקמיה:

(י) מותר למלאות ממנה – אע"פ שהיא עמוקה י' ורחבה ד' ואינו דומה לאמת המים המבואר בס"א דבכאן כיון שנכנס לשון הים בחצר ואינו יוצא ממנה לצד אחר הוא כבור שבחצר ומחיצות החצר מתירות אותה [דכיון שלא נפרץ יותר מעשר הוא בכלל פתח דהוי כאלו המחיצות קיימין] משא"כ באמת המים שנכנסת ויוצאת תחת כותלי החצר משני הצדדים חולקת רשות לעצמה והוי כרמלית:

(יא) במילואה – היינו כל כותל החצר שלצד המים:

(יב) גידודין גבוהים י' – דבזה נחשב כאלו המחיצות עדיין קיימות:

(יג) ממנו בחצר – דפעמים שהמים שוקעים והמחיצה ניכרת ולכן אף כשאין המים שוקעים התירו חכמים משא"כ בבית שהוא רחוק מן המחיצה לעולם אין המחיצה נראית אפילו כשהמים שוקעים:

(יד) גבוה עשרה – ורחבה של המחיצה א"צ על פני כל הפרצה ורק שיסתום השטח עד שלא ישאר אלא עשר אמות פרוץ דהוא שיעור פתח:

(טו) לא נשאר גדודים וכו' – ר"ל שלא נשאר גדודים גבוהים עשרה:

(טז) אסור אפילו למלאות – וה"ה לטלטל בחצר כיון שהוא פרוץ יותר מעשר למקום האסור בד"א כשאין לשון הים עמוק י' אבל אם הלשון עמוק י' שהמים שטפו קרקעית החצר ונעשה גומא עמוקה י' טפחים דופני הגומא גופא נחשב למחיצה בין המים ובין החצר ומותר לטלטל בחצר אבל אסור למלאות ממנה כיון שאין מחיצה על גבה בינו לבין המים שבחוץ:

עמוקה י' ורחבה ד'. דאם אינו כן אין נעשה רשות לעצמה וא"צ תיקון דאם היא ברה"ר הוה האמת מים ג"כ רה"ר ואם היא ברה"י הוה ג"כ רה"י אבל אם היא בשיעור זה נעשה רשות לעצמ' והוה כרמלית אפי' בחצר וצריך תיקון להבדיל בין המים שבתוך המקום הזה למים שחוצה לה בכניסת המים וביציאתן שתהא מחיצה נעשית בשביל המים בתוך אוגנים אבל מחיצות החצר שהיא תלויה ועובר' על גבה אינה מועלת לה כ"כ רש"י במשנה דף פ"ז ועמ"ש בסי' זה בסמוך:

ויהיה טפח ממנה משוקע כו'. פי' המחיצה שעשה לאמת המים כדי להבדיל כמ"ש יהיה ראשה שלמטה משוקע במים טפח הן במחיצה של צד הכניס' הן של צד היציאה דבלא"ה לא מקרי הבדלה דעירובי מיא שחוץ לחצר עמהם:

אצל השפ' מכל צד כו'. פירוש שבצד הכניסה ובצד היציאה עשה מחיצה לרחב האמה אלא שלא עשה מחיצה בצד הכניס' כולה בחתיכה א' אלא בב' חתיכות דבאמצע המחיצה הניח מקום פנוי וכן במחיצה של צד היציאה ועשה כן כדי שבאותו מקום הפנוי ילכו המים אם אותו מקום הפנוי אינו ג' על ג' הוה כלבוד. והב"י פירש הדבר הזה דברישא היא מונחת לרוחב האמה והשתא אמר שלא עשה המחיצה לרוחב האמה אלא לארכה מצד א' וכן מצד השני אם אין בין ב' המחיצות ג"ט כו' וכתב מו"ח ז"ל כד ניים כתב להאי פירושא וכ"ה באמת שאין הדעת סובלת פירוש הב"י בזה ואין כאן חילוק בין רישא לסיפא אלא דברישא עשה כל המחיצה של רוח א' בחתיכה א' וכן בשני ובסיפא עשה כל מחיצ' בב' חתיכות:

ואם הנקבים כו'. משמע דבנקבי' רחבים ד' צריך מחיצה וקשה מ"ש מל' ים שבסעיף שאח"ז דמותר אפי' בפירצה עד י' תי' ע"ז ב"י בשם הריטב"א דאמה שאני שהיא עוברת מצד לצד ע"כ אינה בטל' לגבי חצר ונחשב' רשות בפ"ע משא"כ בל' ים שנכנס ומתערב בחצר ע"כ בטל לגביה כל שאין בפירצ' עשר ושיט' זו אי' בהשגת הראב"ד מביאה ב"י שיש חילוק בזה בין אמת המים דכאן ובין ל' הים דאח"ז ותמיה לי טובא דאם אמת המים שגבוה י' ורחבה ד' נחשבת לרשות בפ"ע ואינה בטילה גבי חצר מה מועיל עשיית מחיצ' בצד כניסה ויציאה לענין מילוי המים מן האמה דהא האמה היא כרמלית והמחיצות לא מועילות רק להפסיק בין המים שחוץ לחצר דמתערבים עם אותן שבחצר אבל מ"מ אותן שבחצר עצמו הם כרמלית אע"ג דהם בחצר כיון שיש שם גבוה י' ורוחב ד' הוי כרמלית כדמוכח ברש"י דף פ"ז דלא הוי כרה"י אלא אם אין כשיעור שכ' שם וז"ל שלא היתה כשיעור כרמלית בעומק או ברוחב שאין מים נעשים רשות לעצמן בפחו' מעומק י' ברוחב ד' ואם עובר' ברה"ר הוי רה"ר כדתנן בהזורק כו' אלמא מים שאינן עמוק י' אינן רשות לעצמן וכי הוי נמי בחצר ה"ל רה"י ש"מ דאם יש גוב' י' הוי כרמלי' אפי' בחצר שהוא רה"י דומיא דרה"ר דהוה כרמלית אפי' ברה"ר ונ"ל דלענין זה לא הוי ר"ה ורה"י שוה דברה"ר הוה גוב' י' כרמלי' וברה"י הוי רה"י וטעמ' נ"ל דברה"י הוי רה"י משום שיש שם מחיצו' ומים שבתוך הרקק לא מבטלי המחיצות כדאיתא בהזורק ד' ק' דמיא לא מבטלי מחיצו' אבל ברה"ר לא תליא במחיצות ע"כ הוי כרמלית אפי' ברה"ר אלא דאם יש כרמלית מחוץ לרה"י ומשם נכנס לחצר אז הוי כרמלית אפילו מה שהוא בחצר מ"ה מהני המחיצ' כדי לבטל החבור שיש לו עם מה שהוא בחוץ ממילא לא הוי כרמלית ובאותן מקומות שיש נהר סמוך לחצירות פשוט שאסור לשאוב מים שם כי הוא ממלא מים מכרמלי' לחצר שהוא רה"י ולזה לא מהני עירוב ורבים נכשלים בזה