שולחן ערוך, אורח חיים שנ״ד: דיני בור ואשפה ברשות הרבים ובו ב' סעיפים: – עם 21 מפרשים

דיני בור ואשפה ברשות הרבים ובו ב' סעיפים:
בור ברשות הרבים וחוליא סביבו אם עומד בתוך ד' טפחים לרשות היחיד מותר למלאות ממנו לרשות היחיד אפילו אין החוליא גבוה עשרה ואם הוא רחוק ד' מרה"י אין ממלאים ממנו אלא אם כן תהא החוליא גבוה עשרה:

אשפה ברשות הרבים שגבוה עשרה ורחבה ארבעה אם היא של רבים מותר לזרוק לה מרשות היחיד הקרוב לה: הגה ולא חיישינן שמא יתגלגל מן האשפה לר"ה ואתי לאתויי דאין דרך לזרוק לאשפה אלא דברים מאוסים (המגיד פ' ט' בשם הרשב"א) ואם היא של יחיד אסור משום דיחיד עשוי לפנות אשפה שלו ויבואו לשפוך שם כדרכן ונמצאו שופכים בר"ה:

עומד. פי' הבור עצמה והוה המקום הפנוי שבין הבאר לכותל מקום פטור דפחות מארבע לא דרסי ליה רבים כלל. ט"ז:

רחוק. פי' הבור עצמה דהשתא לא הוה מקום פטור אלא או רשות הרבים או כרמלית בקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים ע"כ צריך שתהיה החוליא של הבור גבוה יו"ד ממילא הדלי ששואב בו הוא למעלה מיו"ד ושם לא הוה רשות הרבים והוא ממלא מרה"י לרשות היחיד דרך מקום פטור שכל שלמעלה מי' ברה"ר הוה מקום פטור מה שאין כן אם החוליא פחות מי' הולך הדלי דרך ר"ה ומטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום ר"ה ועיין ט"ז:

משנה בעירובין צ"ט וכאוקימתא דרב הונא

משנה וגמרא שם

ס"א ואם הוא רחוק. עסי' שמ"ה ס"ח ומכאן שעד ד"ט הוי ר"ה:

ס"ב ולא חיישינן. דלכך נקט במתני' אשפה ולא סלע או תל:

אא"כ תהא החוליא גבוה יו"ד – ואם הבור והחלון עומדים בדיוטא אחת [בשורה אחת] אסור להוריד הדלי מחלון לבור דהוי הושטה דאסור מרה"י לרה"י דרך ר"ה אפילו למעלה מעשרה [מ"א] וצ"ע דהא בירושלמי פרק הזורק איתא דמושיט לא הוי כ"א ע"י שנים כעין שהיה במשכן אצל הלוים שהיו מושיטין הקרשים מזו לזו אבל לא באחד שהושיט מרה"י לרה"י דרך ר"ה והובא ד"ז בשבת דף ג' תוד"ה בעשותה עי"ש ואולי דכונת הירושלמי הוא רק לענין חיובא אבל איסורא איכא גם באחד שהושיט וכעין זה כתב ג"כ הפמ"ג וע"כ המשנה דקאמרה היתר לכתחלה הוא מיירי דוקא בשתי דיוטות:

ורחבה ד' – באמת אפילו לא היתה רחבה ד' ג"כ מותר דמקום פטור הוא [פמ"ג] ונ"ל דנקט משום דמשנה קאמרה אשפה שגבוה יו"ד טפחים ואם לא מיירי ברחבה ד' אפילו לא היתה היתה גבוה יו"ד טפחים ג"כ מותר דמקום פטור הוא:

סעיף א' בור ברה"ר וחוליא סביבו אם עומד בתוך ד' טפחים לרה"י וכו' נ"ב המעיין בש"ס דף נט דקאמר שם הש"ס ר' יוחנן אמר אפילו תימא בסמיכה הא קמ"ל דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה ופירש"י דמתניתין לא כדס"ד דתיהוי חוליא עשרה לבר מבור אלא ה"ק בור וחולייתו וסך הכל עשרה מקרקעית הבור רה"י הוי וכו'. וקשה לי על הטוש"ע שהעתיקו משנה זו וכתבו אפילו אין החוליא גבוה עשרה ולא כתבו רבותא יתירא דאפילו גם בבור אין עשרה מצטרפין בין שניהם לעשרה גם בסי' שמ"ז כשהעתיק הש"ע הדין של גומא יו"ד דהוי רה"י לא כתב נמי רבותא זו דבור וחולייתו מצטרפין והוא תמוה ולא ראיתי מי שנתעורר בזה. ומדי דברי בזה אזכור מה שנשאלתי אם יש גומא קטנה פחות מעשרה והר קטן סמוך לו פחות מעשרה אם מצטרף לעשרה להיות כמחיצה לענין דלא נבעי עירוב והשבתי דאינו נידון כמחיצה. חדא דאף דמשמע בש"ס דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה כבר פירש"י שם בעירובין בלשונו וחוליא שסביביו משמע דוקא אם הוקף מכל סביביו הוי תוכו רה"י אבל אם לא הוקף כל סביביו רק מצד אחד אף תוכו אינו נידון כרה"י ואין לו' דבשלמא לענין תוכו שפיר כיון דאין לו מחיצות משאר צדדים לכך אין תוכו רה"י אבל לענין להיות נדון במקום התל כמחיצה שפיר הוי כמו גידוד חמשה ומחיצה חמשה דמצטרפין אך זה אינו דגידוד חמשה ומחיצה חמשה הוי גבוה מן הקרקע עשרה א"כ לא הוי נח תשמישתו לכך לא אתו רבים ומבטלי המחיצה והוי רה"י אבל בזה דבשאר צדדיו הוי נמוך מעשרה א"כ הוי נח תשמישתו לכך לא הוי ע"ג רה"י. ושוב ראיתי בתוס' בשבת דף צ"ט ע"ב ובספר תוספת שבת סי' שמ"ה הביאם כתבו כן דאף שבור וחולייתו מצטרפין הוי רק להיות תוכו רה"י לא ע"ג ע"ש ובספר תוספת שבת הוסיף בדבריהם כיון ששוה בשאר צדדיו לקרקע רה"ר ות"ל כוונתי לדעתם בזה ועוד היה נראה לי סיוע לדין זה דהנה י"ל הטעם שהשמיט הטוש"ע הדין דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה והוא בהקדם ליישב נמי מה שתמה התוספת שבת בסימן שמ"ה למה השמיטו הדין המפורש בתוס' במס' שבת דף צ"ט דאף דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה מכל מקום למעלה ע"ג אינו רה"י ולא אמרינן ביה לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש ע"ש. וליישב כל זה נראה דהנה עיקר הוכחת התוס' שם הוי ממה שהקשה דל"ל לאשמעינן ב' פעמים דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה ולזה כתבו דאשמעינן דע"ג הוי רה"י ולפ"ז נאמר דהא"ר ס"ל דודאי לפי מה דמסיק הש"ס בשבת שם דקאמר עולא אם לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש ודאי אף אם אין החוליא גבוה עשרה אמרינן כן דאם לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש ואף ע"ג הוי רה"י ומה שהקשו התוס' דתרי זימני ל"ל מפרש כך דיש לו' כיון דהמעיין שם בש"ס במס' שבת דתחלה מבעיא שם ר' יוחנן בכותל ברה"ר גבוה עשרה ועלה מסיק שם עולא דאם לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש והדר מסיק שם הש"ס דר' יוחנן גופא אמר כן וא"כ בע"כ ר' יוחנן חזר בו דתחלה לא הוי ס"ל הך סברא דאם לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש ואח"כ מסיק סברא זו א"כ י"ל דמה דמתרץ ר' יוחנן בעירובין דמיירי בסמוך וקמ"ל דבור וחולייתה מצטרפין לעשרה ול"ק לדידיה דתרתי למ"ל דלמה אשמעינן בשבת כן שנית די"ל כמ"ש התוס' דקמ"ל דע"ג הוי רה"י אבל לפי מה דמסיק עולא וכן חזר בו ר"י וס"ל הך ק"ו אם לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש א"כ אף ע"ג הוי רה"י לכך באמת הדר ביה ר' יוחנן גם מאוקומתא שלו בעירובין רק מפרש נמי כרב הונא דמיירי במופלגת מן הכותל ארבעה והחוליא עצמה גבוה עשרה לכך לא נשמע משם דבור וחולייתה מצטרפין לעשרה לכך הוצרך לאשמעינן כן במס' שבת אך א"כ קשה למה לא אשמעינן התנא במס' שבת לענין דיעבד אם הוציא חייב ולמה לא אשמעינן היתירא דאפי' לכתחלה מותר להכניס ממנו לרה"י כגון בנידון דעירובין בבור סמוך לכותל וכדומה וממילא נדע מכ"ש דחייבין עליו לכך מוכח דבע"כ להיתר לכתחלה לא מצטרפין בור וחולייתו לעשרה לשוויא רה"י כיון דבעינן שיהיה כל סביביו מוקף בחולייא חיישינן שיבוא לטעות אף שאינו מוקף נמי יאמר אם מצד אחד או ב' מוקף בתל יאמר שהיא רה"י לכך גזרו אף במוקף ממש כל סביביו נמי אסור לכתחלה להוציא ממנו לרה"י רק לענין חיוב מן התורה הוי רה"י לכך השמיטו הטור והשו"ע דין זה דבור וחולייתו מצטרפין להתיר לכתחלה ובהכי היה מקום ליישב מה שהקשו התוס' ברפ"ב דגיטין על גידוד חמשה ומחיצה חמשה לפירש"י שם די"ל דהתם אזיל רק לדידן ולכך ס"ל לחד מ"ד דלהתיר לכתחלה אין מצטרפין גידוד חמשה ומחיצה חמשה לענין דיעבד לחייבו מן התורה מצטרפין בור וחולייתו ואידך ס"ל דאף להתיר לכתחלה מצטרפין והך דעירובין כרב הונא שם ומשבת אין ראיה רק מן התורה הוי רה"י ולא מדרבנן להתיר לכתחלה ולכך פליגי שם בזה מיהו הטור והש"ע מפרשים בגיטין בפירוש התוס' שם ובבור וחולייתו ס"ל מדרבנן לא הוי רה"י ולכך השמיטו זה וא"כ מכ"ש דלענין מחיצה לעירוב לא מצטרפין בור והר קטן הסמוך לו כנ"ל לפענ"ד בזה ואין פנאי להאריך בזה אולי יזכני ה' בזמן אחר לבאר יותר בזה ודוק היטב:

[א] [לבוש] מחלון של רשות היחיד וכו'. בזה מותר אפילו חלון אינו גבוה עשרה מה שאין כן בסיפא שרחוקה ארבעה טפחים רק שחוליא גבוה עשרה צריך שיהא גם החלון גבוה עשרה:

[ב] ארבעה טפחים וכו'. ורבינו ירוחם דף צ"ה ע"ג כתב שלושה טפחים, ותמיהני שהוא הש"ס בעירובין דף צ"ט וכל הפוסקים ועיין בלחם משנה פרק ט"ו:

[ג] [לבוש] דהוה ליה מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים וכו'. זה לשון הרשב"א בעבודת הקודש דף ט"ו ואפילו בריחוק ארבעה נראה לי שמותר לפי שמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים ואגודו בידו ולא נח אפילו משום שבות אין בו אבל כל המחברים אסרו להם שומעין עד כאן לשונו, וצריך עיון הא בש"ס שם מפורשת לאיסור והריטב"א שהביא בית יוסף לא עלה על דעתו להתיר לדינא אלא מקשה קושיית עולת שבת, ואפשר דסבירא ליה דר' יוחנן פליג אתירוץ ראשון ודו"ק, ואין להקשות דברי רשב"א אלו על מה שכתב בית יוסף בסימן שנ"ב דאסר הרשב"א מדרבנן אף באגדו בידו והבין מגן אברהם שם אף דלא נח, דיש לומר דהיינו אחר שהסכים למחברים והריטב"א וכו' בהגהות אשירי שהביא בית יוסף שם דמתיר באגדו בידו עיין שם ודו"ק, והט"ז האריך לחינם דבזה נדחו דבריו:

[ד] [לבוש] ואף על גב וכו' אבל להושיט וכו'. הנחלת צבי תמה על הלבוש דמבואר בהזורק ורמב"ם דגם בזריקה אסור לכתחילה ובשם שיירי כנסת הגדולה טעמא כיון שגבוה מעשרה טפחים והוא מקום פטור עד כאן דבריו בקצרה, ולמה שפירשתי ס"ק ב' שם דברי לבוש נכונים אך תימא על הלבוש דקא חשיב לה השטה אם כן אף שחוליא גבוה עשרה יהא אסור דהא משנה פרק הזורק המושיט אפילו למעלה מעשרה חייב דומיא דעגלות המשכן, ואפילו זה כנגד זה דאסורא הוא איכא כדמשמע בעבודת הקודש דף ט"ו ע"ב, והנראה לעניות דעתי דזה קיל מהשטה כיון שאגדו בידו ודו"ק. העומד ברשות הרבים וממלא מבור שעמוקה עשרה ורחבה ארבעה חייב ולא חשיב אגודו בידו דהא עקר המים מרשות היחיד לרשות הרבים מה שאין כן הא דלא עקר המים וכשבאין באויר רשות הרבים הוי אגודו בידו:

[ה] [לבוש] החוליא שסביבות הבור וכו'. משמע שבזמן שאין חוליא גבוה עשרה אף שאין עומק הבור הואיל ומצטרף לבור שיהא רשות היחיד מכל מקום לא הוי על החוליא דין גבוה עשרה שיהא מקום פטור, אבל מצאתי בפירוש שכתב בפשיטות שגם החוליא זה יש לו דין מקום פטור ועיינתי בפירוש המשנה להרמב"ם ומצאתי ראיה לדעת הלבוש וכן בעבודת הקודש שם מוכח הכי:

[ו] [לבוש] דרך מקום פטור וכו'. פירוש הפסק ארבעה טפחים שבין החוליא לחלון וכן משמע בלחם משנה פרק המוציא:

[ז] [לבוש] וילך ויטלנו לאשפה. כן כתב המגיד בשם הרשב"א וכן בעבודת הקודש שם ולבוש נמשך אחר בית יוסף דהשמיט תיבת לאשפה ואולי השמיט בכוונה דקיימא לן דאילו לאשפה שאף שאין חפץ בו ניחוש:

א) [סעיף א'] בור ברה"ר וחוליא סביבו. היינו עפר וצרורות שמניחין סביבות פי הבור כמין חומה:

ב) שם. אה עומד בתוך ד"ט וכו' פי' שהבור עצמה עומדת בתוך ד"ט לרה"י. ט"ז סק"א. דאם הבור רחוק ד' על ד' מרה"י ורק החוליא ממעטו אז אם אין גובה החוליא ג"ט הוי המקום ההוא רה"ר. מש"ז או' א' ואם החוליא גבוה ג' ורחב ד' הוי כרמלית והו"ל מוציא מרה"י לרה"י דרך כרמלית. מש"ז או' ב' ואם אסור להעביר דרך כרמלית עיין לקמן או' ו':

ג) שם. מותר למלאת ממנו לרה"י. פי' דכיון שאין ד"ט מן הבור לכותל רה"י הו"ל אותו מקום הפנוי שבין הבור לכותל רה"י מקום פטור וכשממלא מן הבור לרה"י הו"ל מוציא מרה"י לרה"י דרך מקום פטור ושרי כמ"ש לעיל רס"י שמ"ו. ואע"ג דמקום פטור בר"ה צריך שיהיה ג"כ גבוה ג' כמ"ש לעיל סי' שמ"ה סעי' יו"ד וי"ט שאני הכא כיון דההפסק פחות מד' שבין הבור לכותל הוא דחוק ולא דרסי ביה רבים אעפ"י שאינו גבוה ג' הוי מקום פטור. ב"י בשם הריטב"א והביאו הט"ז סק"א והאחרונים:

ד) שם. מותר למלאת ממנו לרה"י. פי' מאותו צד הסמוך לרה"י שהוא דרך מקום פטור כנ"ז ובין שעומד בין כותל לבור וממלאת ומניח ברה"י שאצלו ובין שעומד בבית ומשלשל הדלי לבור דרך חלון וממלא ומכניס לבית. כ"כ האחרונים.

ה) שני בורות עמוקים י"ט כל אחד ואין ביניהם ד' על ד' אותו מקום הוי מקום פטור. א"א או' א':

ו) שם. אפי' אין החוליא גבוה יו"ד. אלא שהבור עמוק יו"ד עם החוליא שהוא רה"י בפ"ע. וה"ה אפי' אם אין החוליא גבוה ג' או אפי' אין שם חוליא כלל והבור בפני עצמה עמוקה יו"ד מותר. לבוש. וכגון שרחב ד' ג"כ שאז הוי רה"י כמ"ש לעיל סי' שמ"ה סעי' ב' וי"א:

ז) שם. ואם הוא רחוק ד' מרה"י וכו' פי' דהשתא לא הויא מקום פטור אלא או רה"ר או כרמלית כקרן זוית הסמוכה לרה"ר ב"י בשם הריטב"א וכ"כ הט"ז סק"ב. עו"ש או' א' ומשמע דאף דאגודו בידו שהוא ראש החבל השני דמה"ת שרי אפי' ברה"ר וגם מוליך מרה"י לרה"י דרך כרמלית אסור אם אין החוליא גבוה יו"ד אמנם עיין לעיל סי' שנ"ב או' י"ג שכתבנו בשם המ"א והאחרונים דבאגודו בידו ודרך אויר כרמלית שרי יעו"ש וכ"ב הר"ז בזה הסי' או' א' וכ"כ המש"ז סוף או' ב' ע"ש המ"א יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים דדוקא דרך רה"ר כשאגודו בידו אסור דחיישינן שמא יפול ברה"ר אבל מרה"י לרה"י דרך כרמלית שרי:

ח) שם. אין ממלאין ממנו וכו' אפי' דרך חלון דקאמטלטל מרה"י לרה"י דרך אויר רה"ר ואע"ג שאגודו בידו אסור כמ"ש סי' שנ"ב. מ"א סק"ב. תו"ש או' ב' ר"ז או' א':

ט) שם. אלא א"כ תהא החוליא גבוה יו"ד. וממילא הדלי ששואב בו הוא למעלה מיו"ד ושם לא הוי רה"ר וה"ל ממלא מרה"י לרה"י דרך מקום פטור שכל שלמעלה מיו"ד ברה"ר הוי מקום פטור משא"כ אם החוליא פחות מיו"ד שהולך הדלי דרך רה"ר ומטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום רה"ר. ט"ז סק"ב:

י) שם. אלא א"כ תהא החוליא וכו' ודוקא כשהחלון ג"כ גבוה יו"ד, ומיהו אם הם בדיוטא א' (ר"ל הבור ורה"י בצד א' של אורך רה"ר) אסור (ר"ל אף למעלה מיו"ד) כמ"ש סס"י שמ"ז (ובדברינו לשם או' י"ב) מ"א סק"ג. תו"ש או' ג' ר"ז או' א':

יא) והעומד. ברה"ר וממלא מבור שהוא עמוק יו"ד ורחב ד' חייב ולא חשיב אגודו בידו דהא עק המים מרה"י לרה"ר משא"כ הכא (ר"ל כשאגודו בידו ואין החוליא גבוה יו"ד דפטור) דלא עקר המים מרה"ר וכשבאין באויר רה"ר הוי אגודו בידו, מ"א שם, א"ר או' ד' תו"ש שם:

יב) והעומד ברה"ר ומוציא מרה"י אף דלא הניח הדלי ברה"ר רק אחזו בידו חייב כבסי' שמ"ז במ"א סק"ג (ובדברינו לשם או' ז') משא"כ כאן למעלה מי"ט מקום פטור ולמטה מי"ט איסור איכא ולא חיוב דלא נח המים ברה"ר. א"א או' ג':

יג) דלי התלוי בעץ ארוך כמו שעושין לבארות ושואבין בו אם תלוי הדלי בתוך הבאר ונח ע"פ המים או תלוי באויר הבור שהוא רה"י צ"ע אם מותר לנטות הדלי אליו לחוץ עם המים לרה"ר ולשתות ממגו ואפי' תלוי באויר נגד חלל הבאר דרה"י עולה עד לרקיע והוי כתלוי באויר רה"י ואיסורא אפשר איכא לנטות כלי מאויר רה"י לאויר רה"ר וצריך עיון כעת בזה. א"א שם והביאו הכר"ש, וכתב הרו"ח דמשמע מדבריהם דאין להורות היתרא בזה:

יד) [סעיף ב'] אשפה ברה"ר וכו' וא"צ עירוב כיון שאין בה דיורין. מ"א סק"ד. תו"ש או' ד':

טו) שם. שגבוה יו"ד וכו' דאם אינה גבוה יו"ד הויא כרמלית כמ"ש סי' שמ"ה סעי' יו"ד ואסור לזרוק עליה מרה"י כמ"ש רס"י שמ"ו:

טז) שם. ורחבה ד' וה"ה פחות מד' דשרי כיון דהוי מקום פטור כמ"ש סי' שמ"ה סעי' יו"ד. ואפשר דנקט ד' בדוקא משום דאם הוא פחות הוי המקום צר מאד וחיישינן שמא לא יכוין יפה ויזרוק לרה"ר. ועיין א"א או' ד' שכתב באופן אחר ונ"ל מה שכתבתי:

טוב) שם. אם היא של רבים. ר"ל דרבים הם השופכים שם זבליהם:

חי) שם. מותר לזרוק וכו' משום דאשפה של רבים אין דרכם לפנותו ולפיכך ליכא למיחש שיזרוק לשם אחר שפנוהו. עו"ש או' ב'

יט) שם. מרה"י הקרוב לה. היינו בתוך ד"ט כמ"ש סעי' א" תו"ש או' ד' וכ"כ הר"ז או' ב' וכ"ה בהגהת הלבוש. והיינו אם החלון תוך עשרה בעינן פחות מד"ט אבל אם החלון למעלה מיו"ד ואשפה גובה יו"ד מותר אפי' ברחוק ד' דהוי מרה"י לרה"י דרך מקום פטור כיון שהוא למעלה מיו"ד. א"א או' ד' וכ"כ הר"ז שם:

ך) שם בהגה. אלא דברים מאוסים. כלומר שא"צ להם מ"א סק"א. תו"ש או" ה' ר"ז או' ב':

כא) שם. משום דיחיד עשוי לפנות וכו' ואפי' אין דעתו לפנותו חיישינן שמא ימלך אח"כ ויפנה אותו. תו"ש או' ו':

כב) שם. ויבואו לשפוך שם כדרכם. ר"ל גם אחר שתינטל האשפה. ר"ז או' ג':

כג) שם. ונמצאו שופכים ברה"ר. ואפי' בכרמלית אסור. ר"ז שם:

בתוך ד'. דמקום פטור הוא כיון דלא דרסי ביה רבים:

אין ממלאין. אפי' דרך חלון דקא מטלטל מרה"י לרה"י דרך חלון אויר ר"ה ואף על גב שאגודו בידו אסור כמ"ש סי' שנ"ב וא"צ למה שנדחק הריטב"א:

החוליא גבוה י'. דאז הולך הדלי דרך מקום פטור ודוקא כשהחלון ג"כ גבוה י' ואם הם בדיוטא א' אסור כמ"ש ססי' שמ"ז והעומד בר"ה וממלא מבור שהיא עמוקה י' ורחבה ד' חייב ולא חשיב אגודו בידו דהא עקר המים מרה"י לר"ה משא"כ הכא דלא עקר המים מר"ה וכשבאין באויר ר"ה הוי אגודו בידו:

אשפה בר"ה. וא"צ עירוב כיון שאין בה דיורין:

מאוסים. כלו' שא"צ להם:

(א) וחוליא – היינו קרקע סביבות הבור נותן סביבותיו להקיף כמין חומה:

(ב) אם עומד – היינו הבור עצמה:

(ג) בתוך וכו' – דכיון שהוא הפסק פחות מד"ט בין הבור להכותל לא דרסי בה רבים כלל וע"כ הוי מקום פטור:

(ד) למלאות ממנו לרה"י – פי' מאותו צד שהוא סמוך לרה"י בין שהוא עומד בין הכותל לבור ומוציא המים מהבור ומניחו ברה"י שאצלו ובין שהוא עומד בבית ומשלשל הדלי לבור דרך חלון הבית וחוזר ומכניסו לבית והטעם בכל זה דמוציא מרה"י לרה"י דרך מקום פטור:

(ה) אפילו אין החוליא גבוה עשרה – ר"ל כ"א בצירוף הבור אפ"ה הוי רה"י דבור וחוליתו מצטרפין לעשרה וה"ה אם לא היה חוליא כלל והיה הבור בעצמו עמוק עשרה טפחים:

(ו) ואם הוא רחוק וכו' – דהשתא אותו מקום לאו מקום פטור הוא אלא ר"ה:

(ז) אין ממלאים ממנו – אפילו דרך חלון דקמטלטל מרה"י לרה"י דרך אויר ר"ה ואע"ג שאגידו בידו אסור:

(ח) אא"כ תהא וכו' – דאז ממילא הדלי ששואב בו הולך למעלה מעשרה ששם מקום פטור וא"כ ממלא מרה"י לרה"י דרך מקום פטור. ודוקא כשהחלון ג"כ גבוה יו"ד טפחים מן הקרקע דלא ראה הדלי כלל אויר ר"ה והעומד בר"ה ומשלשל דלי בחבל לתוך הבור עמוק עשרה ורחב ד' וממלא מים ומוציא לר"ה חייב ואף דעל הדלי אין לחייבו משום שלא הוציא החבל מת"י כשהורידו לבור עכ"פ משום המים יש לחייבו דהא עקר המים מרה"י לר"ה ואפילו אם סביב הבור לא היה ר"ה רק כרמלית ג"כ יש ליזהר מזה דעכ"פ איסורא איכא. ודלי התלוי בעץ ארוך כמו שעושין לבארות שלנו לשאוב בו והוא תלוי בתוך הבאר או אפילו למעלה מן הבאר נגד אוירו אף שהמים היה בדלי מבעוד יום שלא עקר אותם בשבת מן הבאר אפ"ה יש ליזהר שלא להוציאו משם להורידו על הארץ שסביב הבאר דהא עכ"פ עשה הנחה בשבת ואפילו לאוחזו באויר סביב הבאר ג"כ מסתפק הפמ"ג אם מותר:

(ט) אשפה בר"ה וכו' – ואם עומדת בכרמלית עיין בפמ"ג:

(י) שגבוה עשרה – דאם לא היתה גבוה עשרה שם כרמלית עליה ואסור לזרוק עליה מרה"י:

(יא) של רבים – דרבים משליכין שם שופכיהן וזבליהן:

(יב) מותר לזרוק לה – ואפילו אם האשפה מופלגת מן הכותל ד' טפחים ויש על ההפסק שביניהם שם ר"ה אפ"ה מותר לזרוק על האשפה מחלון שבבית ורק שיהיה החלון גבוה עשרה מן הארץ כדי שתהיה הזריקה מרה"י לרה"י דרך מקום פטור ומה שכתב המחבר הקרוב לה בא לאפוקי אם האשפה רחוק מרה"י שלא יזרוק על האשפה שעלול ליפול בר"ה:

(יג) הקרוב לה – ואין צריך עירוב כיון שאין בה דיורין:

(יד) מאוסים – כלומר שאין צריך להם ולא אתי לאתויי אח"כ אפילו אם יפול:

(טו) כדרכן – שהיו רגילין שם מקודם משא"כ באשפה של רבים לא ממלכי מעשותה אשפה ולעולם תהיה גבוה עשרה טפחים שהרי כל היום משליכין כולם שופכיהן וזבליהן שם ולא תחסר גבהה:

אם עומד בתוך ד' טפחים. פי' הבור עצמה והוה המקום הפנוי שבין הבור להכותל מקו' פטור ואע"ג דקי"ל תל ברה"ר שאין בו ד' לא הוה מקום פטור אלא כשהוא גבוה ג' שאני הכא דכל הפסק פחות מד' בין בור וכותל לא דרסי ליה רבים כלל ע"כ הוה מקום פטור באין בו ד' אע"ג שאין גבוה ג' כ"כ ב"י בשם ריטב"א וט"ס יש שם וצ"ל כמ"ש:

ואם הוא רחוק וכו'. פי' הבור עצמה דהשתא לא הוה מקום פטור אלא או רשות הרבים או כרמלית בקרן זוית הסמוכה לרה"ר על כן צריך שתהיה החוליא של הבור גבוה י' ממילא הדלי ששואב בו הוא למעלה מי' ושם לא הוה רה"ר והוא ממלא מרשות היחיד לרה"י דרך מקום פטור שכל שלמעל' מי' ברה"ר הוה מקום פטור משא"כ אם החוליא פחות מי' הולך הדלי דרך רשות הרבים ומטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום ר"ה. וכתב ב"י שהריטב"א הקשה אפילו ברחוקה יהיה מותר אפי' בלא גבוה י' כיון שאגדו בידו דהיינו ראש הדלי כי מיית לה מרשות היחיד לרשו' הרבים נמי אפי' שבות ליכא כדאיתא בסוף פירקין דהיינו מ"ש בסימן שנ"ב ותי' בדרך דחוק כמ"ש ב"י ומו"ח ז"ל חילק דבסי' שנ"ב דיעבד הוא ולא נח ברה"ר אבל הכא לכתחלה קא ממלא הלכך אע"ג דאגודו בידו ה"ל כמטלטל מרה"י לרה"י דרך ר"ה להדיא ואסור עכ"ל ול"נ תמוה מאוד דאין כאן קושיא כלל דגם בסימן שנ"ב יש חשש דלמא נפל כלו ואתי לאתויי ד"א בר"ה לפיכך צ"ל שם באסקופה נדרסת ולא גזרי' כן משום בזיון כתבי קודש וכן לשאר תי' שם יש טעם למה לא גזרי' כן וא"כ כאן באגודו בידו נמי יש ודאי לגזור דלמא נפיל כל הדלי מידו וילך למטה ויביאנו מרשות הרבים לביתו ושבות זה ודאי אסור זה נ"ל פשוט ונעלם ממנו כוונת הריטב"א בקושיתו: