שולחן ערוך, אורח חיים שי״ג: טלטול דלת וחלון והמנעול בשבת. ובו י סעיפים: – עם 21 מפרשים

טלטול דלת וחלון והמנעול בשבת. ובו י סעיפים:
פקק החלון כגון לוח או שאר כל דבר שסותמין בו החלון יכולים לסתמו אפי' אם אינו קשור ולא אמרינן דהוי כמוסיף על הבנין והוא שיחשוב עליו מערב שבת לסתמו בו וקנה שהתקינו להיות נועל בו אין צריך שיקשרנו בדלת ומ"מ דמי לבנין יותר מפקק החלון ולא סגי במחשבה שיחשוב עליו מאתמול וצריך שיתקננו לכך לרש"י היינו שיתקננו לשם כלי שיהא ראוי לשום תשמיש שיהא ראוי להפוך בו זתים או לפצוע בו אגוזים ולר"ת א"צ שיהא ראוי לדבר אחר אלא כיון שתקנו ועשה מעשה והכינו לכך סגי: הגה ומקרי ע"י כך כלי שמלאכתו להיתר ומותר לטלטלו כמו שנתבאר לעיל סי' ש"ח ס"ב (ב"י והרמב"ם) ונגר שהוא יתד שנועלים בו ותוחבין אותו באסקופה למטה ודומה טפי לבנין לא סגי בהכי ואין נועלים בו אא"כ יהא קשור וכיצד יהא קשור אם יש בראשו גלוסטרא דהיינו שהוא עב באחד מהראשים וראוי לכתוש בו שדומה לכלי סגי אפי' אם קשור בחבל דק שאינו ראוי להיות ניטל בו ואפי' אם אינו קשור בדלת עצמו אלא בבריח הדלת ואפי' אם החבל ארוך ואינו תלוי כלל באויר אלא כולו מונח בארץ ואם אין בראשו גלוסטרא אם הוא קשור בדלת עצמה סגי אפילו בחבל דק שאינו ראוי לינטל בו ואפי' כולו מונח בארץ ואם אינו קשור בדלת אלא בבריח צריך שיהא הקשר אמיץ שיהא ראוי לינטל בו ואפ"ה אין צריך שיהיה תלוי אלא אפי' כולו מונח בארץ מותר שאין אסור אלא כששמטו ומניחו בקרן זוית:

כל נגר שאמרנו מיירי שאסקופה גבוה וכשנועץ אותו במפתן אינו נוקב בארץ אבל אם נפחתה האסקופה בענין שכשמכניס הנגר בחור נוקב תחתיו בארץ הוי בנין ואסור לנעול בו:

רחבה שאחורי הבתים שאין נכנסים ויוצאים בה תדיר אם עשה דלת לפתחה או שתולה בה מחצלת של קנים וכן פרצה שגדרה בקוצים כעין דלת אם יש להם ציר (פי' ציר נוקבין הדלת וקובעים בו עץ חד כדי להכניסו באדן לכאן ולכאן) או אפי' אין להם עתה ציר אלא שהיה להם ציר נועלים בהם אפילו הם נגררים בארץ רק שקשרם ותלאם לנעול בהם ולא חשוב כבונה שניכר בהם שהוא דלת כיון שהיה להם ציר: הגה וכ"ש אם יש להם ציר עדיין ובלבד שלא יחזור הציר למקומו כדרך שיתבאר לקמן סי' תקי"ט (ב"י) אבל אם אין להם ציר ולא היה להם ציר אין נועלין בהם אא"כ היו גבוהים מן הארץ ופתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר נועלים בו אפי' לא היה לו ציר מעולם והוא נגרר:

דלת העשוי מלוח אחד או שאין לה אסקופה התחתונה וכשפותחין שומטין אותה ועוקרין אותה אין נועלים בה אפי' יש לה ציר : הגה אבל דלת העשויה מקרשים הרבה שרי אע"ג ששומטים אותה כשפותחה אם יש לה אסקופה וה"ה במקום שנועלים בקרשים הרבה ויש חקיקה למעלה ולמטה שמכניסים בהם הקרשים שדינם כדלת הואיל ואינן לוח אחד לכל הדלת (ב"י):

שידה תיבה ומגדל שפתחיהן מן הצד ויש להם שני צירים א' למעלה ואחד למטה אם יצא התחתון כולו ממקומו אסור להחזירה שמא יתקע אבל אם יצא מקצתו דוחקו עד שמחזירו למקומו כיון שהעליון נשאר במקומו בקל יכול להחזיר התחתון אבל כשיצא העליון אסור אפי' לדוחקו להחזירו למקומו:

מטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה ואם תקע חייב חטאת ואם היא (דרכה להיות) רפויה מותר לכתחלה (ובלבד שלא יהדק) וכוס של פרקים מותר לפרקו ולהחזירו בשבת ויש מי שאומר שדין הכוס כדין המטה: הגה ואם דרכו להיות מהודק אע"ג דעכשיו רפוי אסור (מיי' פרק כ"ה והגהות אשירי וכל בו וכן נראה דברי הטור):

קורה שנשברה מותר לסמכה בארוכות המטה שהם כלי לא כדי שתעלה דא"כ הוה ליה בונה אלא כדי שלא תרד יותר והוא שיהיו רפוים שיכול ליטלם כשירצה אבל אם מהדקם שם אסור:

ספסל שנשמט אחד מרגליו אסור להחזירו למקומו ולהניח אותו צד השמוט על ספסל אחר יש מי שמחמיר לאסור (וע"ל סי' ש"ח):

התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד ה"ז תולדת בונה:

חצר שנתקלקלה במימי גשמים יכול לזרות בה תבן ולא חשיב כמוסיף על הבנין ובלבד שישנה שלא יזרה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי הקופה שיהפכנה ויביא תבן על שוליה דהיינו על ידי שינוי אבל ביד אסור:

פקק. ואפי' על ארובה שבגג שרי דמוסיף על אוהל עראי שרי תוס'. הר"י הלוי פסק דקודם שימות המת מותר לסתום החלון שלא תכנס הטומאה לבית אבל אחר מיתתו אסור לסתמו דהוי כמתקן. ודעת המ"א להתיר אפי' אחר שמת עיין שם. ולומר לעכו"ם לסתמו הוי שבות דשבות עיין סי' ש"ז ס"ה ועיין בתשובת מהרי"ל סי' ס"ה:

וקנה. שתחבו אצל הדלת בכותל דמי לנגר קצת אבל קנה שמוסקין בו זתים אעפ"י שנועלין בו מ"מ מקרי מלאכתו לאיסור כ"מ ברמב"ם:

תחתיו. ואם מתחלה עשה חלל בקרקע עקום שהנגר יהיה ראשו שם שאינו מוסיף נקב בארץ אין איסור. עוד נ"ל דאם עושין טבעת של ברזל באמצע הבריח ובו אוחזין בשעת פתיחה ונעילה הוי כעושה לו בית יד ומותר אפי' אין קשור ותלוי. ט"ז ע"ש:

אין. וה"ה בפקק חלון אם אין עשוי לפתוח אלא לעתים רחוקות הוי כאוהל קבוע הרא"ש סוף עירובין:

ואינן. והב"ח מיקל אף בלוח א' אם עשוי לכניסה ויציאה תדיר והרמב"ם מיקל טפי. מ"א:

אפילו. מזה יש ללמוד דיש למחות מה שנוהגים בסעודות לסלק החלון על ידי עכו"ם בשבת וזה איסור גדול כיון שהישראל חייב חטאת אסור בעכו"ם משום שבות וכ"ש אותן שלוקחין הקווטירי"ן מן החלונות ואפי' ישראלים רגילים לעשות כן ואינם יודעים שיש בזה חיוב חטאת. ט"ז:

שדין. וה"ה השטענד"ר שבבה"כ שמניחין עליו ספרים אגודה. וכתב המ"א דכוסות שלנו העשוי בחריצים סביב ומהודקים בחוזק לכ"ע אסור וכתב ב"י דרפוי ואינו רפוי ג"כ אסור ומשמע מפוסקים דכל הכלים האלו שרי לטלטלן ולא גזרו אלא במנורה שדרכה להתפרק כמ"ש סוף סימן רע"ט וה"ה כל כיוצא בו אבל דבר שאין דרכו להתפרק שרי בטלטול וכתב ט"ז הנודות של בדיל שיש לנו שיש בה שרוי"ף מאחר שעיקר תשמישו ע"י פירוק תמיד לא מיקרי גמר מלאכה אפי' אם הוא תוקע בחוזק השרוי"ף ע"ש:

בארוכות. ועץ בעלמא אעפ"י שהוכן לטלטל אסור לסומכו תחת הקורה דדמי לבונה. מ"א:

התוקע. וכן התוקע העץ בתוך הקרדום וכן המפרק עץ תקוע חייב משום סותר אם מתכוין לתקן. רמב"ם מ"א:

ביד. וע"י עכו"ם שרי אם יש בו צורך הרבה בכל מידי שהוא שבות דשבות ט"ז וכתב ב"ח דוקא תבן אבל דבר דמבטל ליה התם אסור דאיכא משום אשוויי גומות. וכתב מ"א נ"ל דוקא הכא שבא לתקן החצר אסור דדמי לבנין אבל בע"א שרי דהא שרי לכסות רוק באפר כמ"ש סוף סי' ש"י כיון שאינו מכוין לבנין:

שבת קכ"ה במשנה וחכמים וכדמפרש לה ר' אבהו שם קכ"ז

תוס' שם וה"ה בספ"ב

שם ברייתא וכרשב"ג

שם וכר' יוחנן

שם בפרש"י:

שם בתוספות

עירובין ק"ב במשנה כר' יוסי וכדמפרש שם בגמרא ק"ב הרי"ף וכמ"ש הרא"ש שם

שם בתוס'

טור

שם במשנה וכר"י וכדמפרש לה רב' שם

שם בברייתא וכר"י וכפירש"י

שם ק"א במשנה וכפי' רש"י

שם וכרבא

שם כדמפרש ליה רבא

טור בגמ' ומדברי הרא"ש שם בשם הראב"ד

שם בגמרא דלת אלמנה ואיכא תרי לישני בפירושו ופסק הטור בשניהם להחמיר

תוספות שם והטור

אם מותר לסלק אריסי החניות לקמן סימן תקי"ט)

שם ק"ב בבריי':

הרא"ש נסתפק בזה והטור פסק לחומרא וכ' ה"ה בפכ"א שכן נראה מדברי רמב"ם

שם מ"ז

שם וכרשב"ג בברייתא

טור לדעתו ורבי ירוחם בשם רבי פרץ בפרק ד':

טור בשם הר"מ מרוטנבורג והכל בו בסוף הלכות שבת

שבת קנ"א במשנה

שם מ"ג כדמפרש לה רב הונא ורמב"ם בפכ"ה

ב"י מדברי תרומת הדשן סימן כ"א

שם בת"ה

רמב"ם בפ"י מה"ש מהא דגבי מלבנות המטה שבת מ"ז

עירובין ק"ד

כפי' התו' שם:

ס"א כגון לוח או כו'. טור לאפוקי מדעת הר"ן שכ' דהא דפקק סגיא במחשבה משום דע"כ צריך לכוין למדתו מע"ש וכמ"ש בסי' ש"ח ולפ"ז דווקא בלוח ולכן כ' או שאר כו' דס"ל כדעת הרא"ש כמש"ו:

ולא אמרי'. כשיטת רש"י דכל הסוגיא משום בנין דלא כתוס' וז"ש ולא אמרינן כו' והוא כו' ר"ל דבלא"ה אמרינן כו' וכן למטה כ' ומ"מ דמי לבנין יותר מפקק משמע דבפקק *התיקון סבר ג"כ משום בנין דלתי' הרא"ש שמחלק בין פקק וקנה ונגר צ"ל דכולם משום בנין ועברא"ש אע"ג שהתוס' ד"ה בין דחו פי' רש"י דא"כ מאי מקשה מנגר היינו לפי הסוגיא אבל למאי דדחינן הסוגיא ע"כ משום בנין:

והוא. שם בגמ' והוא שמתוקן וכפי' תוס' מדקאמר שם דס"ל כרשב"ג בקנה ורשב"ג ע"כ במחשבה סגי כמש"ש מחריות. ופ' כסתמא דפוקקין משום דמעשה רב כמ"ש שם:

ומ"מ דמי לבנין כו' ונגר כו' ודומה טפי לבנין. רצונו בזה לתרץ הקושיא על הרי"ף שפ' כאן בפקק דמתוקן ובנגרר כר"י ובגמ' מדמו להו אהדדי ועוד בקנה פ' בתיקון כלי ובחריות כרשב"ג ובגמ' מדמו אהדדי ותי' הרא"ש דלא קי"ל כהאי סוגיא אלא דלא דמו להדדי כמ"ש כאן וע"כ צ"ל כן דשמואל פ' בחריות כרשב"ג ובנגר כר"י וג' חלוקים הן א' פקק וחריות ב' קנה וכסוי הכלים שאין להם בית אחיזה ג' נגר הנגרר:

ולא סגי כו' וצריך. כר"י דס"ל כרשב"ג בחדא כו' כמ"ש בכסוי הכלים:

ולר"ת א"צ כו'. דאפי' שברי כלים דלא הוי אלא חספא בעלמא אמרי' דחזי לכסויי מנא שם סי' קנ"ה:

ומקרי. דמלאכת הנעילה הוא להיתר:

שהוא יתד כו'. רש"י.

דהיינו כו'. רש"י:

אפי' אם. כר' יוסי וכמ"ש בגמ':

ואפי' אם. תוס' ד"ה כי פליגי. א"נ כו' ומשמע מדבריהם דקשור לעולם בעינן וכ"מ בגמרא וכ"מ בטוש"ע:

ואפי' אם החבל. כר' יהודה ואמר כלל כו' כמ"ש הרא"ש שם דל"ת דר"י מתיר בנגרר דת"ק שראשו א' כו' אלא אפי' כולו מונח בארץ מתיר מדקאמר אלא איזהו כו' ששומטו כו' דדוקא בכה"ג אסור כמש"ו למטה שאין אסור כו':

צריך שיהא כו'. מ' דבלא"ה אסור בכ"ע אפילו תלוי:

ס"ב ואסור. עמ"א. אבל הטור השמיטו משום שמפ' כפרש"י דל"ק אנקמז אלא אאינו קשור וא"ל בוכנא כו' ר"ל הא תנינן נגר שיש כו'. כמ"ש רש"י שם שראשו עבה וראוי לבוכנא והיינו דגלוסטרא ומ' מרש"י דאפי' אינו קשור כלל וע"ש ד"ה עשה והא דקאמר כ"פ בשאינו כו' משום ר"א הוא וכ"מ מרש"י שם ד"ה כשאין ניטל ע"ש ובד"ה דין כו':

ס"ג שאין נכנסים. כמ"ש למטה:

אם יש. כאביי:

או. כרבא:

אפי' הם כו'. שם בברייתא:

ובלבד כו'. וכמ"ש בס"ה:

ופתח. הרא"ש אמתני' דנגר וחילק בין כאן לנגר משום דכאן אינו קבוע ועט"ז וז"ש אפי' והוא נגרר. כיון דמדמה לנגר וכ"מ שם ברא"ש שאמר אפי' אין גבוהים כו':

ס"ד או שאין. כפי' הרי"ף והרא"ש.

אפי' יש. תוס' ד"ה דלת דאל"כ בלא"ה אסור וכגי' הנגררת אבל לרי"ף שגורס שאינה נגררת ור"ל אפי' אינה קשורה כלל וכמ"ש ששומטין ועוקרין אותה כנ"ל בש"ע עדיין נשאר בקושיא דציר לא מהני בכה"ג. אבל הרי"ף אזיל לשטתיה שמפ' דווקא ברחבה שהוא מוקצה כנ"ל אבל בנכנסין ויוצאין מ' מדבריו דאפי' אינה קשורה כלל מותר וכ"כ הרמב"ם ולהכי דוקא דלת אלמנה והתוס' אזלו לטעמייהו דלאו דוקא מוקצה וכפרש"י וכמ"ש בד"ה כי פליגי ומתני' דלעיל דדלת כו' ולא נחתי לחלק כמו שחילק הראב"ד כנ"ל:

אבל דלת כו' וה"ה במקום. ר"ל לשיטת הרי"ף דבכה"ג אפילו אין קשורין כלל מותר דלא כמ"ש בס"ג והוא נגרר:

אפילו לדוחקו. מדתני בתחתון דוחקין וערא"ש:

ס"ו מטה. שם מאי דעתך בנין כו':

ואם תקע. שם:

ואם היא. שם אלא כרשב"ג ס"ל:

דרכה. דבלא"ה אסור כמ"ש בשבת קכ"ב גזירה שמא יתקע וע' בהג"א סוף פ"ג ד"ה לפי ופ"ד ד"ה והצלצלים כו':

ובלבד. גמ' שם כנ"ל אסור להדקה כו':

וכוס. עמ"א:

ואם. כנ"ל:

ס"ז שהם כו' דא"כ. רש"י:

ס"ט בין. ריש פ' הבונה:

בין. סוף פ' כירה:

ה"ז. בפ' הבונה כרב:

ס"י אבל. שם מטעם הנ"ל דצריך שישנה:

אפילו אם אינו קשור – ובקשור א"צ אפילו מחשבה. ב"ח וא"ר:

ולא אמרינן וכו' – עיין במ"ב ואם אינו עומד לפתוח אלא לעתים רחוקות אסור כמוסיף על אהל קבוע כ"כ המגן אברהם בסק"ז והפמ"ג וע"כ בעינן שיהא הפקק קשור ותלוי מבעוד יום:

והוא שיחשוב וכו' – עיין בב"י דכן הוא מסקנת הרא"ש ודלא כהר"ן דבעי שיהיה תורת כלי כמו בקנה לקמיה אמנם מצאתי דהרבה ראשונים ס"ל כוותיה הלא המה הרמב"ן במלחמות והרשב"א בחידושיו במסקנתו והרא"ם בספר יראים שלו וע"כ צ"ע למעשה:

מע"ש לסתמו בו – היינו דכיון דהכינו לכך לית ביה איסור טלטול ובלא"ה אסור משום טלטול אבל משום בנין לא שייך בפקק החלון כלל כ"כ הב"ח וכן הפמ"ג ולפ"ז מה שכתב השו"ע לסתמו בו הוא לאו דוקא דה"ה אם הכין במחשבה לאיזה דבר שיהיה סגי וכן ביאר הפמ"ג [וכתב עוד דאם הוא כלי אף אם הוא כלי שמלאכתו לאיסור כגון דף שעורכין עליו דהוא מותר לצורך גופו תו א"צ אפילו מחשבה] וכן משמע בהרא"ש דהטעם הוא משום איסור טלטול ובביאור הגר"א כתב דטעם השו"ע הוא כרש"י דאל"ה נראה כמוסיף על הבנין:

שיהא ראוי להפך וכו' – ואפילו אם יחד רק לזה מ"מ נ"ל דלא מקרי עדיין כלי שמלאכתו לאיסור כיון שלא היה עדיין רק הזמנה בעלמא לזה ומצאתי בא"א בסימן רע"ט אות ב' שמצדד ג"כ כמ"ש וע"ש עוד מה שמחלק בזה:

ואין נועלים בו אא"כ וכו' – מיהו בקשור א"צ אפילו מחשבה שיחשב עליו מבעוד יום. ב"ח וא"ר:

יהא קשור – אבל במחשבה בעלמא שחישב עליו מע"ש איכא איסור דאורייתא לדעת רש"י דס"ל דהלכה דנגר המונח אסור אף במקדש אבל לדעת הרא"ש שם (עירובין קב, א) דס"ל דהלכה כר"י דמונח מותר אף במקדש ומשום דכיון דמתוקן מאתמול להכי לאו בונה הוא [וכדפירש"י בשבת קכ"ו ע"א] א"כ איסור זה הוא רק מדרבנן ובפרט לדעת ר"ת עיין בשבת קכ"ו ע"א תוד"ה והמונח וכ"ז בנגר שאין בראשו גלוסטרא אבל ביש בראשו גלוסטרא אפשר דלכו"ע הוא רק מדרבנן כיון דתורת כלי עליו. שוב ראיתי בביאור הגר"א שכתב דלדעת רש"י מותר ע"י גלוסטרא אף בלי קשירה כלל ואעפ"כ ספיקתנו נשאר במקומו אליבא דטוש"ע דאוסרים בלי קשירה אפילו ע"י גלוסטרא אם בעלמא יסברו במונח כדעת רש"י דהוא מדאורייתא אפשר דאעפ"כ בכאן בגלוסטרא הוא מדרבנן:

אם יש בראשו גלוסטרא – היינו ממילא אבל אם עשה גלוסטרא לראשו משמע בב"י דזה לכו"ע מותר אפילו בלי קשירה כלל כיון דעשה בו מעשה שמוכיח עליו שהוא כלי לא מחזי כבונה כלל ויותר מזה שזה מותר אפילו בנקמז [היינו כשהנגר נכנס בחור האסקופה נוקב תחתיו בארץ המבואר בסעיף ב' לאיסור ובזה מותר] ומביאור הגר"א מוכח דס"ל דלדעת הטור אין לחלק בזה כלל דהא ס"ל דדין בית יד הוא דין אחד דגלוסטרא דמתניתין וכ"ש דאין להתיר בזה בנקמז לדידיה רק לדעת הרי"ף עי"ש ועיין מה שכתבנו בסמוך:

בחבל דק – ועיין במ"ב בשם הט"ז והגר"א ואף דהגר"א כתב בסמוך דלהטור מותר ע"י גלוסטרא אף באינו קשור היינו באינו קשור בדלת אלא בבריח אבל עכ"פ קשור מיהו בעינן דאל"ה סותרים דברי הגר"א אהדדי שכתב בהדיא דכן מוכח בטוש"ע דבעינן קשור ובזה ניחא מה שסיים אח"כ דלרש"י מותר אפילו באינו קשור כלל היינו דלדידיה מותר אפילו אינו קשור כלל לא בדלת ולא בבריח:

כל נגר – עיין במ"ב כן הוא לפי מה שמבואר בב"י ולפי מה שכתב הגר"א בביאורו אפשר דלדברי הרי"ף יש להקל ביש בראשו גלוסטרא אף בנקמז דהיינו נפחתה האסקופה:

הוי בנין – בגמרא איתא משום דמחזי כבונה:

שאין נכנסים ויוצאים בה תדיר – עיין במ"ב ועיין בתו"ש דמצדד דבפתח העשוי ליכנס בפחות מל' יום הוי כפתח העשוי ליכנס בה תדיר:

גבוהים מן הארץ – עיין במ"ב והנה בנשמת אדם כלל ל"ט הרחיב הדברים בענין זה וכתב דמה דאיתא במשנה דבעינן שיהיו גבוהים מן הארץ יש מחלוקת הראשונים בביאורו ע"ש היטב בכל דבריו ובאמת ביאורו שיצא לחדש בענין זה ועי"ז נשתנה ההלכה בהח"א הוא מלתא חדתי וכמעט כל הראשונים לא פירשו כן הלא המה הרז"ה והריטב"א שהביאם בעצמו שפירשו בהדיא כמו שכתבנו במ"ב וכן רש"י במשנה מוכח ג"כ בהדיא שמפרש כן וגם האור זרוע העתיקו וגם הרמב"ם בפי' המשנה משמע דמפרש ג"כ שיהיה קשור והוא ממש כעין פירוש התוספות בדף קכ"ו ע"ב [ולפלא שכתב הנ"א דמהרמב"ם בפירוש המשנה משמע כדבריו דבגבוה מן הארץ מהני אע"פ שאין קשור כלל דאדרבה מוכח שם להיפוך בסוף דבריו ע"ש] ומה שכתב הנ"א דמהרי"ף והרא"ש והרע"ב והשו"ע משמע הפשטיות כדבריו לענ"ד לא ראיתי בזה שום ראיה לדבריו דהלא העתיקו כולם רק לשון המשנה וכי היכי דמפרשי הרז"ה והריטב"א ושארי הראשונים לשון המשנה יפורשו ג"כ דבריהם ומהרמב"ם בחיבורו ג"כ אין הוכחה כ"כ להמעיין ובפרט שבפירוש המשנה שלו משמע בהדיא דמפרש שיהי' קשור ולא נשאר סעד לדבריו כ"א מדברי הרב המגיד והוא יחידאה נגד כל הראשונים הנ"ל לענין הלכה וע"כ העתקתי את ביאורם בפירושנו:

דרכה להיות רפויה – והיינו שאינו מקפיד אם יתנועע בתוך החור מותר דאין לגזור אלא בדבר שצריך להיות מעמידה בדוחק [כלבו בשם הראב"ד] אבל בסמ"ג איתא דדוקא דבר שצריך גבורה ואומנות אסור עכ"ל המגן אברהם:

[א] והוא שיחשוב וכו'. מיהו בקשור אין צריך מחשבה (ב"ח), וכן משמע מרבינו ירוחם נתיב י"ב חלק ט"ז, ודעתו דפוסקים דמתירין מיירי כשעשוי לפנות תדיר עיין סעיף ד':

[ב] לרש"י וכו'. בשלטי גיבורים פרק כל הכלים כתב דלא פליגי דרש"י מיירי בקנה העשוי למנעל דהוי משום בנין ור"ת מיירי בקנה כמו מפתח שאין בו אלא איסור טילטול, עד כאן, ומטור ורבינו ירוחם שם מבואר דפליגי ומכל מקום נלמד תירוץ על מה שקשה בסימן ש"ח סעיף י' סתמו שולחן ערוך ולבוש כר"ת, דיש לומר דהכא משום בנין חששו לדברי רש"י מיהו ר"י שם כתב על דין זה דעיקר כר"ת:

[ג] [לבוש] דמתקריא וכו'. אבל קנה שמוסקין בו זיתים אף שנועלים בו מיקרי מלאכתו לאיסור (מגן אברהם) וכן הדין בנגר שיש בראשו גלוסטרא (תוספות יום טוב):

[ד] אפילו אם קשור בחבל וכו'. משמע דאם אינו קשור כלל לא מהני גלוסטרא וכתב הב"ח שכן מסקנות בית יוסף, ותמיהני דאדרבה בבית יוסף משמע להיפוך וכן כתב הפרישה דהסכים בית יוסף דמהני, ולדינא נראה לי להקל בעת הצורך כי מצאתי בספר צידה לדרך ובשלטי גיבורים בשם ריא"ז סוף עירובין שהתירו וכן כתב תוספות יום טוב שם וכן נוטה דעת הנחלת צבי וכן משמע בסמ"ק ובכלבו ובסמ"ג ורש"ל בביאורו שם, ומה שהקשה הט"ז מדלא קאמר הש"ס כי פליגי באינו קשור לא קשה מידי דנקט לא אגדו איידי דברישא דבאגדו כולי עלמא לא פליגי וקל להבין:

[ה] נפחתה וכו'. נראה לי דוקא כשהיה תחילה אסקופה שלימה למטה והנקב לא הגיע עד סוף אסקופה ונתקלקל ועל ידי זה נוקב בארץ אבל אם מתחילה עושה חלל בקרקע מותר כמו שנוהגין שעושין נקבים בחומה מכאן ומכאן ותוחבו הבריח מקצה לכאן למקצה דמה לי שנכנס בחומה או למטה בארץ, עד כאן, ואינו מוכרח ומב"ח משמע דיש חילוק בין בריח בחומה לארץ ולפי זה אף כשמתחילה נעשה חלל בארץ אסור וכן משמע קצת באגודה סוף עירובין ונראה כשעשה כתיקונו ואינו יכול לנקב בארץ מותר:

[ו] ואסור וכו'. ואם עשה לו בית יד ודומה למקבת שרי אפילו אין קשור ותלוי וכן כשעשה לבריח טבעת של ברזל באמצע למשוך בו אילך ואילך:

[ז] הואיל והם וכו'. והב"ח ומגן אברהם מקילין אף העשוי מלוח אחד אם עשוי לכניסה ויציאה תדיר:

[ח] [לבוש] משום מכה וכו'. לא ידעתי למה לא נקיט משום בונה דאף דאין בנין וסתירה בכלי מכל מקום אם תקוע הוה בנין ממש וחייב (עולת שבת), ואשתמיטתיה שכן פירש רש"י ריש פרק כל הכלים הביאו בית יוסף סימן ש"ח וכן כתב הרשב"א בספר עבודת הקודש דף ל"ט והרא"ש וכן פירש הר"ן שם לחד פירושו, וגם תימא דעולת שבת סותר עצמו למה שכתב סימן ש"ח סעיף ט' ודו"ק. ולדינא צריך עיון דהר"ן שם לפירוש שני כתב דכל שתוקע צריך גבורות ואומנות הוי כעושה כלי חדש ויש בו משום בנין וכן כתב פרק הבונה ובתוס' שם וכן משמע בסמ"ג ובסמ"ק ואגודה ושלטי גיבורים בשם ריא"ז, ונראה דלטעם רש"י וסייעתו אסור אפילו באין צריך גבורות ואומנות אלא כל שמקפיד שלא יתקע בתוך החור ומהדק בדוחק אסור ואפשר שזה דעת הראב"ד שהביא בית יוסף וצריך עיון. כתב הרמב"ם פרק י' המחזיר דלת של בור ושל דות ושל יציע חייב משום בונה משמע אפילו אינו תוקע כיון שדלתות מחוברין לקרקע וכן משמע להדיא בעירובין דף נ"ב ולזה נראה לי דכיוון הרב המגיד פרק כ"ב והב"ח בסימן ש"ח ס"ק ו' ולא ירד לזה:

[ט] [לבוש] שזהו מלאכה וכו'. ברש"י ור"ן בפרק כירה משום מכה בפטיש אבל תוס' ריש פרק הבונה כתבו דחייב משום בונה ועיין ס"ק ח':

[י] וכוס וכו'. שנוטלין אותו מן הרגל ומחזירין אותו (תשב"ץ), וזה לשון אגודה פרק הבונה כוסות של כסף ושל עץ ושטענדר של בית הכנסת העשויה פרקים אם מהודקים אסורין לפרקן ולהחזירן. כתב מלבושי יום טוב כלים העשוים כיסוי שלהם געשרויפט מותר וכן כתבו ט"ז ומגן אברהם משום דעשוין לפתחן ולסגרן תמיד:

[יא] ויש מי שאומר וכו'. ונראה לי דכוסות שלנו העשוין כחריצין סביב ומהודקין בחוזק לכולי עלמא אסור ומשמע דכל הכלים האלו שרי לטלטלן ולא גזרו אלא במנורה שדרכה להתפרק כמו שכתב סוף סימן רע"ט (מגן אברהם):

[יב] [לבוש] יש אוסרים וכו'. קצת קשה מסימן ש"ח סעיף ט"ז:

[יג] [לבוש] עד שנתאחד וכו'. לכן אין לאסור מה שתוקעין עצים קטנים בשטענדר כדי להגביה (מלבושי יום טוב), ועיין סימן ק"י וצריך עיון. כתב הרמב"ם פרק י' דהמכניס קרדום בתוך עץ שלו חייב הסותר אהל קבוע או שפרק עץ תקוע אם מתכוין לתקן חייב משום סותר:

[יד] שהם כלי וכו'. נראה לי דאם אינו כלי רק עץ בעלמא אף על פי שהוכן לטלטל מכל מקום אסור לסמכו תחת הקורה דדמי לבונה (מגן אברהם), ולא משמע הכי מפירוש רש"י דף מ"ג שפירש דכלי הוא ומותר לטלטל משמע האי דנקט כלים משום דמסתמא מותרין בטילטול והוא הדין שאר דברים דאין תורת בנין בסמיכת הקורה, גם נראה לי ראיה ממה שכתבו התוס' ד"ה ושני וכו' שם דקורה שנשברה איצטריך לאשמעינן דלא חיישי שמא יעלה וכו', ואי לדבריו דבדבר שאינו כלי דמי לבונה ואסור טובא קא משמע לן דבכלי מותר:

[טו] [לבוש] שאין זה דומה וכו'. ליתא דבעירובין דף ק"ג מבואר שדומה לבנין אלא דתבן לא מבטל לה וזה לשון ריא"ז בשלטי גיבורים שם דוקא תבן שאין מבטלו אם צריך לסלקו או ללבן לבנים או להסקה אבל מלח וכיוצא בו שהוא מבטלו שם אסור, עד כאן, ועיין סימן שע"ב בסעיף ו', והא דמותר לכסות רוק באפר סוף סימן ש"י שם לא דמי לבנין כמו שכתב מגן אברהם:

[טז] בשולי הקופה וכו'. שנשתברו ונשארו בה שולים או שיהפכנה (תוס'), והט"ז מתיר לצורך גדול על ידי כותים אפילו ביד כיון דאין איסור אלא משום עובדין דחול. הר"י הלוי סי' ל"ד דקדק מלשון רש"י ותוס' ור"ן דדוקא קודם שימות המת מותר לסתום החלון שלא תיכנס הטומאה לבית אבל אחר מיתתו אסור לסתמו דהוי כמתקן, עד כאן, ומגן אברהם חולק דלא הוי מתקן דהכלים שהיו בתוכו כבר נטמאו ואינו מועיל אלא להבא ומה שכתב קודם שימות המת היינו לומר שהיום מתקנים שלא יטמא שום כלי בבית עד כאן דבריו בקצרה, ואינו מוכרח מכל מקום מועיל לכניסת הכהנים לבית, ומזה קצת קשה על רש"י ותוספות דילמא כבר מת ועשו תיקון לכהנים ומתוס' סוף פרק כל הכלים אין ראיה דיש לומר דמיירי נמי קודם שמת ומתשובת מהרי"ל אין ראיה נגד גדולים הנזכרים לעיל, גם הא כתב דדוחק הוא גם התם פקיקה של מצוה הוא לכהנים לצלויה בבית הכנסת מיהו אף לצורך מצוה מהני תיקון ועיין סימן רס"א וצריך עיון, ולומר לעובד כוכבים נראה לסמוך על מגן אברהם ולהתיר:

א) [סעיף א'] פקק החלון וכו' ואפי' על ארובה שבגג שרי דמוסיף על אוהל עראי שרי. תו' מ"א סק"א. תו"ש או' א א"א או' א' ר"ז או' א' ור"ל דלאו דוקא פקק החלון שהוא מן הצד דשרי אלא אפי' ארובה שבגג שרי משום דמוסיף על אהל עראי הוא. כ"ה שם בתו':

ב) שם. פקק החלון וכו' בית שהיה שם מת אסור לסתום החלון שפונה לבית אחר כדי שיכנסו הכהנים דהוי מתקן ולומר לנכרי לסתמו פלוגתא דרבוותא. הריי הלוי סי ל"ד, כנה"ג בהגה"ט, אמנם המ"א סק"א חלק עליו וכתב דמותר לסתום אף לאחר שמת המת ולא הוי מתקן יעו"ש. והא"ר בסס"י זה דחה דברי המ"א וכ"כ י"א בהגה"ט דהעיקר כדברי מהר"י הלוי יטו"ש. אבל התו"ש רסיי שט"ו כתב דהדין עם מ"א. וכן בשו"ת בית יהודה ח"ב פי' כ"ט השיג על מהר"י הלוי והתיר בפשיטות כהמ"א והביא מכמה אחרונים שס"ל הכי וגם כתב שם דצירים ומנעולים של ברזל שבפתח וחלון חשיבי כמחובר דלא כט"ז וכתב שכן הסכימו פנים מאירות ח"ב סי' צ"ב ודב"ש סי' רכ"ג והאריך הרבה והעלה דשרי לכהן לסתום הפתח אף לאחר שמת ואף בשבת וישקוד על דלתותיו שיהיו נעולות אין יוצא ואין בא עד שיצא המת יעוש"ב. והביאו הברכ"י ושע"ת:

ג) שם. כגון לוח וכו' אפי הוא דבר שאין עליו קורת כלי כלל וגם לא פקק בו מעולם בחול. ר"ז או' א':

ד) שם. אפי' אם אינו קשור. אבל אם הוא קשור אפי' לא חשב עליו כלל שרי. ב"ח. עו"ש או א' א"ר או' א' וכן אם פקק בו פעם א' מבע"י אף שלא חשב עליו לפקוק בו בשבת ירדה עליו תורת כלי ע"י פקיקה זו כיון שהוא דבר שדרכו ליחדו לכך. ר"ז שם:

ה) שם. ולא אמרינן דהוי כמוסיף וכו' כיון דדרכו בכך לפותחו ולסוגרו תדיר. תו"ש או' ב' וכ"כ א"ר שם אבל אם קבוע לעתים רחוקות אסור במוסיף על בנין קבוע כמ"ש המ"א סק"ז א"א. או' א' ר"ז או' א' וע"כ אם הוא קבוע לעתים רחוקות צ"ל קשור שם מבע"י:

ו) שם. והוא שיחשוב עליו וכו' לאפוקי מאיסור טלטול. ובמחשבה סגי אפי' חשב לסותמו בחול כמו בחריות סי' ש"ח סעי' ך' תו"ש או' ג' לב"ש:

ז) שם. והוא שיחשוב עליו וכו' והטעם משום מוקצה ולפ"ז אם היה כלי דף העורכין עליו שמלאכתו לאיסור אפ"ה לצורך גופו שרי וא"צ שום מחשבה. מש"ז רס"י זה:

ח) שם. והוא שיחשוב עליו וכו' והא דבעינן דעתו מע"ש היינו דוקא בדבר שדרך לבטל שם אבל דבר שאין דרך לבטלו לעולם אלא לפי שעה כגון בגד וכיוצא בו מותר לסתום בו אפי' לא היה דעתו עליו מע"ש. ח"א כלל ט"ל או' ח':

ט) שם. לסתמו בו. לאו דוקא אלא ה"ה אם הכינו לאיזה דבר שיהיה במחשבה סגי. מש"ז רס"י זה:

י) שם. וקנה שהתקינו להיות נועל בו נמי א"צ שיקשרנו בדלת כצ"ל, לב"ש:

יא) שם. וקנה שהתקנו וכו' שתוחבו אצל הדלת בכותל ודמי לנגר קצת כ"מ ברא"ש. מ"א סק"ב. מש"ז או' ב' ר"ז או ב':

יב) שם. א"צ שיקשרנו בדלת. מבע"י שאף שלא היה קשור ותלוי שם מבע"י ותוחבו שם בשבת אין בו משום בונה בשבת הואיל ואינו מבטלו שם אלא עשוי להוציאו ולהכניסו תדיר. ר"ז או' ב:

יג) שם. ולא סגי במחשבה וכו' ואף אם יחדו לכך לעולם ואף אם כבר נעל בו פעמים רבות בחול והוא מיוחד לכך אסור לנעול בו בשבת אלא א"כ תיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך בענין שתיקונו מוכיח עליו שהוא עומד לכך. ר"ז שם:

יד) שם. להפך בו זיתים וכו' וגם ליחדו לנעול בו דאם לא יחדו לנעול בו לא מהני מה שראוי להפך בו זיתים כמ"ש או' ח"י:

טו) שם. ולר"ת אין צריך וכו' וכ"פ בסי' ש"ח סעי' יו"ד. מ"א סק"ג. ורצונו להקשות דלמה בסי' ש"ח סעי' יו"ד פסק כר"ת והכא הביא פלוגתא. כ"כ האחרונים. מיהו בא"ר או' ב' תירץ דהכא משום בנין חששו לדברי רש"י אלא שכתב שרי"ו כתב על דין זה דעיקר כר"ת יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ב' כמ"ש באו' הקודם. וע"כ נראה דבעת הצורך יש להקל כר"ת:

טז) שם. אלא כיון שתיקנו וכו' ואז מותר לנעול בו אף אם עדיין לא נעל בו מעולם מבע"י אבל אם הוא בענין שאסור לנעול בו בשבת אף שהוא מיוחד לנעול בו בחול אסור לטלטלו כ"א לצורך גופו ומקומו כדין כלי המיוחד למלאכת איסור. ר"ז שם:

טוב) שם הגה. ומקרי ע"י כך וכו' היינו לכל אחד לפי סברתו לרש"י שיהא ראוי לשום תשמיש ולר"ת שעשה בו מעשה והתקינו לכך אבל אם לא עשה לא כמר ולא כמר כ"א יחדו לנעול בו בחול אסור לנעול בו בשבת כ"א לטלטלו לצורך גופו ומקומו כמ"ש באו' הקודם:

חי) שם הגה. ומקרי ע"י כך וכו' אבל קנה שמוסקים בו בו זיתים אעפ"י שנועלין בו מ"מ מקרי (כיון שעיקרו עשוי לכך הולכין אחר רוב תשמישו. לב"ש) מלאכתו לאיסור. וכ"מ ברמב"ם וב"י. מ"א סק"ד. תו"ש או' ה' ור"ל כיון דהוי מלאכתו לאיסור אסור לטלטלו כ"א לצורך גופו ומקומו כמ"ש לעיל סי' ש"ח סעי' ג' יעו"ש. וכן הדין בנגר שיש בראשו גלוסטרא. א"ר או' ג':

יט) שם הגה. ומותר לטלטלו וכו' היינו אפי' כדי שלא ישבר או יגנב כמ"ש לעיל סי' ש"ח סעי' ד' יעו"ש:

ך) שם. באסקופה למטה. נראה דוקא באסקופה למטה בארץ אבל במזוזה מן הצד לא דמי לענין זה כלל ופשיטא דשרי פרישה או' ב' ור"ל דאפי' אין בראשו גלוסטרא ואינו קשור שרו אלא רק שהתקינו והזמינו לכך:

כא) שם. אלא א"כ יהיה קשור. בב"י הביא שיש נוסחא בטור אפי' באינו קשור שרי כשיש בראשו גלוסטרא והרבה להביא סמוכות לזה הנוסחא יעו"ש אבל מדלא הביא זה בש"ע משמע דלא סמיך עלה לענין דינא. וכ"כ הב"ח. וכן הט"ז סק"א דקדק בלשון הש"ע דאם אינו קשור כלל לא מהני גסטרא יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' ו' מיהו בא"ר או' ד' כתב דיש הקל בעת הצורך משום דמצא עוד כמה פו' דמתירים יעו"ש:

כב) שם. חלא א"כ יהיה קשור. ואז מותר לנעול בו אף שלא נעל בו עדיין מעולם ואף אם לא יחדו לכך שהואיל והוא קשור ומחובר שם מבע"י אינו נראה כבונה בשבת. ר"ז או' ג':

כג) שם. אלא א"כ יהיה קשור. ואם הוא כלי גמור נועלין בו אעפ"י שאינו קשור כלל. ב"י ח"א כלל ט"ל או' ט' ועיין לעיל סי' ש"ח או' טוב:

כד) וכן אם הוא מחובר לדלת ומושכין אותו וחותכין בחור מותר לכ"ע. ח"א שם. וכ"ה בב"י בשם הריטב"א יעו"ש:

כה) שם. אם יש בראשו גלוסטרא וכו' היינו ממילא אבל אם עשה גלוסטרא לראשו בידים משמע בב"י דזה לכו"ע שרי אפי' בלי קשירה כלל יעו"ש:

כו) שם. להיות ניטל בו. שאם רוצה לטלטלו ע"י אותו החבל מיד נפסק. ב"י בשם רש"י ולבוש:

כז) שם. אלא בבריח הדלת. או במזוזה. ר"ז או' ד':

כח) שם. ואפי' אם החבל ארוך וכו' כמה אמות שרי דקשורי מוכיח עליו. ב"י בשם רש"י:

כט) שם. ואם אין בראשו גלוסטרא וכו' דכיון דאין על הנגר תורת כלי בעינן שיהיה יותר היכר שהוא עומד רק לנעילה דלא יהא נראה כבונה. מ"ב או' י"ז:

ל) שם. אלא בבריח. או במזוזה. ב"י בשם רש"י. ר"ז או' ה' וכן אם היה קשור בגמי אסור לנעול בו. שה"ג:

לא) שם. צריך שיהא הקשר אמיץ וכו' ובל"ה אסור אפי' אם הנגר תלוי באויר ואינו נגרר כלל בארץ. הגר"א:

לב) שם. ומניחו בקרן זוית. ואינו קשור כלל שזה נראה כבונה הואיל ואינו נראה שמוכן לזה. לבוש. לב"ש:

לג) [סעיף ב'] כל נגר שאמרנו וכו' אף אם יש בראשו גלוסטרא יקשור בדלת בחבל חזק. ר"ז או' ו':

לד) שם. שהאסקופה גבוה וכו' ואצ"ל כשנועץ במזוזה מן הצד דפשיטא דשרי. ב"ח:

לה) שם. אבל אם נפחתה וכו' נ"ל דדוקא כשהיה תחלה האם קופה שלימה למטה דהנקב לא הגיע עד סוף האסקופה ונתקלקל ונעשה הנקב עד סופה ועי"ז נוקב הנגר בארץ ועושה גומא בארץ וע"כ הוה כבנין וכ"מ לשון רש"י שכ' ונועץ בקרקע וכו' משמע שעושה נקב חדש אבל אם מתחלה עשה חלל בקרקע מקום שהנגר יהיה ראשו שם וכן יהיה תמיד שאינו מוסיף נקב בארץ אין איסור בזה משום דמחזי כבנין דהוה כפקק החלון דריש הסי' ובזה ניחא מה שברוב הבתים עושים נקבים בחומה אצל הדלת מכאן ומכאן ותוחבים הבריח לשם שהולך מקצה זה לזה ולא אמרינן דהוה כבונה דמה לי שנכנס בחומה או למטה בארץ אלא ודאי כדאמרן שנעשה מתחלה לכך נקבים בחומה וע"כ אין איסור. ועוד נראה דכיון שעושה טבעת של ברזל באמצע הבריח ובו אוחזין בשעת פתיחה ונעילה ומושכין את הבריח זה הוה כעשה לו בית יד דפשוט בגמ' דמותר אפי' באין קשור ותלוי ופי' הר"יף דקאי אנקמז דהיינו נפחתה האסקופה. ט"ז סק"ב. י"א בהגה"ט. תו"ש או' ח' ר"ז או' ו' ואו' ז' מהה"ש סק"ה. מיהו בא"ר או' ה' כתב על דברי הט"ז הנז' דאינו מוכרח וכן המש"ז או' ב' הניח בצ"ע ומ"מ דעת האחרונים הנז' להחל כהט"ז:

לו) שם. ואסור לנעול בו. ואם עשה לו בית יד ודומה למקבת מוכח דכלי הוא ושרי. ב"י בשם הרי"פ. מ"א סק"ה וכן כשעשה לבריח טבעת של ברזל באמצע למשוך בו אילך ואילך שרי. א"ר או' ו' והוא מדברי הט"ז הנז' והגם שכתב על הט"ז דאינו מוכרח כמ"ש באו' הקודם היינו בלא עשה לו טבעת אבל בעשה טבעת מודה דזה דומה למ"ש ב"י בשם הרי"פ. וכתב הר"ז או' ז' דנגר זה שעשה לו בית יד באמצעיתו מותר לנעול בו אף אם הוא נוקב בארץ ואף שאינו קשור כלל יעו"ש. מיהו התו"ש או' ח' כתב על עיקר דין זה שעשה לו בית יד דלפי מ"ש מ"א סי' תצ"ח בשם הר"ן דאסור לנעוץ דבר בתוך הקרקע א"כ לדידיה לא מהני כאן בית יד יעו"ש. וכ"כ הגר"א בביאורו דלדעת רש"י והטור לא מצינו היתר בנקמז דהיינו בשנפחתה האסקופה אפי' ע"י עשיית בית יד יעו"ש. אמנם דעת רוב הפו' להתיר כנז':

לז) [סעיף ג'] רחבה שאחורי הבתים וכו' והטעם בזה דכיון שאינו עשוי לפתוח ולנעול אלא לעתים רחוקות א"כ כשנועלים בהם נראה כמוסיף על הבנין קבע. ואפשר דעתים רחוקות היינו כמו של קיימא ברסי' שי"ז יעו"ש ויותר נראה דעתים רחוקות היינו אחר ל' יום כדאיתא באבל לאחר ל' יום הוי שמועה רחוקה וכן בברכת ראייה עיין סי' רי"ח. וכל זה הוא לדעת הראב"ד אבל לדעת רש"י עיקר הטעם בזה דכיון שאין הדלת תלויה וקבועה כראוי אלא זקופה ועומדת כנגד הפתח וכשהוא פותח מטילה לארץ ויש שתלויה אבל נגררת לארץ עכ"ל וכתב הב"י דלדעתו אפי' בבית שמשתמשין בו תדיר לכניסה ויציאה אם יש לה דלת כזה אסור בלא ציר דהוי כבונה עכ"ד והב"ח כתב דגם לרש"י נמי אינו אסור אלא דוקא אם משתמשין בו רק לעתים רחוקות. ומיהו אנן ק"ל כפי' הראב"ד וכמ"ש המחבר כאן. תו"ש או' ט' ועיין ט"ז סק"ג:

לח) שם. וכן פרצה וכו' שבגנה ושבחצר שגדרה בקוצים ועשאן כעין דלת ולפעמים פותח דלת זו ונכנס ויוצא בפרצה זו לעתים רחוקות וחוזר ונועלה. ר"ז או' ח':

טל) שם. אלא שהיה להם ציר וכו' וניכר (עכשיו. א"א) שהיה להם ציר. מ"א סק"ו:

מ) שם. אלא שהיה להם ציר וכו' וה"ה פקק החלון אם עשוי כעין ציר וחקיקה וכדומה אפי' לזמן מרובה שרי. מש"ז או' ר' ועיין לעיל או' ה':

מא) שם. אלא שהיה להם ציר וכו' ונ"ל דה"ה אם יש היכר נקב באסקופה שהציר סובב בו מותר לנעול בו אם הוא קשור בפתח אעפ"י שנגרר בארץ ובלבד שלא יחזיר הציר למקומו דזה בונה ממש וחייב רק שינעול בו כך אבל אם אינו קשור כלל אעפ"י שיש לו ציר אסור לנעול בו. ח"א כלל ט"ל או' ד':

מב) שם. רק שקשרם וכו' שם מבע"י לנעול בהם. ר"ז או' ט':

מג) שם. אבל אם אין להם ציר וכו' ואם יש אסקופה בארץ בענין שאינו עומד על הארץ אעפ"י שאינו ניכר שהוא דלת ואפי' אינו קשור מותר לנעול בו. וכן אם גבוהין מן הארץ אעפ"י שאין שם אסקופה מותר כיון דעכ"פ הדלת מחובר מקרשים הרבה ניכר קצת שהוא דלת וכיון שאינו קובעו בציר וגם אינו עומד על הארץ אינו דומה לבנין כלל ומותר לנעול אף שאינו קשור כלל. ח"א שם מיהו מ"ש להתיר אפי' באינו קשור עיין להרב מ"ב בב"ה מה שהשיג עליו והביא מכמה ראשונים דבאינו קשור אסור לנעול בו יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם דגם בגבוהין צריך להיות קשורים. ועיין לקמן או' מ"ה:

מד) שם. אלא א"כ היו גבוהין וכו' אפילו כמלא נימא. כן הוכיח בב"י. וכ"כ הר"ז שם:

מה) שם. אלא א"כ היו גבוהין וכו' ר"ל שהיו קשורות ותלויות שם מבע"י בענין שאף כשפותחן אינן נגררות בארץ ואפי' הן גבוהין מן הארץ רק כמלא נימא והטעם ששוב אינו נראה כבונה בנעילה זו אף אין להם היכר ציר הואיל שאף כשהן פתוחין הן מחוברין וקבועין שם היטב שאין נגררין בארץ מ"ב או' כ"ז:

מו) שם. ופתח העשוי לכניסה וכו' שכיוון שמשתמשין בה תדיר הכל יודעין שלדלת היא עשויה ולא מחזי כבונה. לבוש:

מז) שם. והוא נגרר. בארץ כשפותחה. והנה מלשון הש"ע משמע דקשור מיהא בעינן (וכ"כ הגר"א) אבל הר"ז או' יו"ד כתב דאפי' אינו קשור כלל מותר אם יש לה אסקופה מלמטה לפי שכיון שעשויה להפתח תדיר אינו עושה בנעילתה מחיצה קבועה אלא עראי ואין איסור כלל לעשות מחיצת עראי בשבת אלא ע"ד שיתבאר בסי' שט"ו יעו"ש. ועיין לקמן או' נ"ו:

מח) [סעיף ד'] דלת העשוי מלוח אחת וכו' וטעמא משום דמיחזי כבונה ונותן קרש בכותל שאין בה היכר דלת. ב"י בשם רש"י והרי"ף והרא"ש:

מט) שם. או אין לה אסקופה וכו' זהו דעת הטור דפסק כשני לישני דגמ' להחמיר אבל הרמב"ם (פכ"ו דין ט') פסק כשתי הלשונות להקל דלעולם נועלין בה עד שיהיו בה תרתי לרעותא מלוח א' ואין לה אסקופה התחתונה וטעמו כתב ב"י משום דכיון דלא מיתסר אלא מדרבנן משום דמיחזי כבונה נקטינן לקולא. ומיהו הא דשרי הרמב"ם לנעול בה היינו כשאינו מכניס ציר למקומו דאלו מכניס ציר למקומו אפי' בתריסי שידה תיבה ומגדל שהם מיטלטלים אסור עכ"ל ב"י. ומשמע דלדעת הש"ע אם הוא עשוי מלוח א' או אפי' מקרשים הרבה ואין לה אסקופה התחתונה אסור לנעול בה אעפ"י שעשוי לכניסה וליציאה תדיר אכן דעת האחרונים להקל כמ"ש לקמן או' נ"ו:

נ) שם. או שאין לה אסקופה וכו' וכשנועלין בה מורידין אותה על הארץ. ר"ז או' י"א:

נא) שם. אפי' יש לה ציר. והא דבסעי' ג' במחצלת של קנים מהני היכר ציר שאני התם דלא מיחזי כבונה כמו כאן דאין רגילות לבנות מחצלת של קנים בבנין משא"כ כאן דהוא מדף אחד ורגילין לבנות בכזה בכותל וע"כ לא מהני ציר ובגמ' קרי להא דלת אלמנה. ט"ז סק"ד:

בנ) שם. אפי' יש לה ציר. כל שאינה סובבת על צירה. ר"ז שם. ור"ל אבל אם יש לה ציר ומונחת שם מע"ש בצירה וסובבת עליו כשפותחין אותה ואין שומטין אותה ומורידין אותה על הארץ פשיטא דשרי:

גנ) שם בהגה. אעפ"י ששומטין אותה וכו' היינו שאינה קשורה כלל ואע"ג דבריש סעי' ג' בדלת של רחבה שגם היא מסתמא עשויה כשאר דלתות ואפ"ה מחמירין שיהא קשור ותלוי מבע"י הכא איירי בפתח שהוא עשוי לכניסה ויציאה תדיר וס"ל דבזה לא בעינן קשירה כלל. הגר"א:

דנ) שם בהגה. אם יש לה אסקופה. והיינו אם הדלת עשויה לכניסה ויציאה תדיר סגי בזה לחוד וא"צ להיכר ציר אבל אם עשוי לכניסה בעיתים רחוקות בעינן להיכר ציר כמ"ש סעי' ג' לדעת הראב"ד. תו"ש או' י"ג. וכ"כ הר"ז או' י"ג דדלת העשויה מקרשים הרבה ויש לה אסקופה מותר לנעול בה לד"ה אם הפתח עשוי לכניסה ויציאה תדיר ואפי' אם אין לה היכר ציר יעו"ש:

הנ) שם בהגה. וה"ה במקום שנועלין בקרשים הרבה ויש חקיקה וכו' כ"כ ב"י על היתר החניות שנוהגין להתיר בכך היינו משום שמה שמחזירין הקרשים לתוך החקיקה שבפתח זה לא מיקרי מחזיר ציר למקומה דאסור כמ"ש בסי' תקי"ט וא"כ לדעת הרמב"ם דס"ל דסגי בחד לטיבותא (כמ"ש לעיל או' ע"ט) פשיטא דשרי דהא החקיקה מקרי אסקופה אלא אפי' לדעת הטור דמחמיר כתרי לישני ואוסר בדלת העשויה מלוח א' הכא שרי דהא לא מקרי לוח א' ואף שנותנין כל לוח לבד הואיל ואינם לות א' ככל הדלת יעו"ש. והביאו הלב"ש:

ונ) שם בהגה. הואיל ואינם לוח א' וכו' משמע דלוח א' אסור אפי' עשוי לפתוח ולנעול כמ"ש בב"י דקאי אחריות אבל הב"ח כתב בשם התו' דאף העשוי מלוח א' אם עשוי לכניסה ויציאה תדיר שרי כמ"ש סעי' ג' ויש להקל דהא הרמב"ם מיקל טפי. מ"א סק"ח. ור"ל דמיירי ביש לו אסקופה ולהרמב"ם שרי בחדא טיבותא כמ"ש לעיל או' מ"ט ואפי' אינו עשוי לכניסה ויציאה תדיר והגם דלא ק"ל כוותיה מ"מ יש לצרף ג"כ דעת הב"ח בשם התו' דשרי בעשוי לכניסה ויציאה תדיר וע"כ כתב דיש להקל. כן פי' האחרונים דברי המ"א. וכ"נ דעת הא"ר או' ז' להקל כדברי המ"א. וכ"כ התו"ש או' י"ד. ר"ז או' י"ב ח"א כלל ט"ל או' ו':

זנ) [סעיף ה'] שידה תיבה וכו' כל דלתות שלהם היו להם ב' ראשים (ר"ל צירים) א' למעלה וא' למטה וחור א' היה במפתן וכנגדו חור למעלה במשקוף. והיכא שהחור באמצע פתח התיבה לא שייך למגזר שמא יתקע ואפ"ה גזרינן באמצע אטו מן הצד. ולכאורה נראה דצירים שלנו העשוים בברזל לא שייך למגזר שמא יתקע (דאינו נראה כ"כ כבונה. לב"ש) דהחור רחב וא"א לתקוע יותר אבל במרדכי פ"ג דעירובין משמע קצת דאסור. מ"א סק"ט. והיינו לסברת האוסרים בסי' שי"ד סעי' ז' אבל להיש מתירין דשם אין איסור כשימת הצירים אלא משום מתקן מנא כמ"ש המ"א וא"כ בזה לא שייך למגזר שמא ישים הצירים כיון דאינו אלא מדרבנן. תו"ש או' ט"ז:

חנ) שם. שמא יתקע. בחוזק בסכין וביתידות והוה מכה בפטיש. תו"ש שם. לב"ש. ר"ז או' י"ד. ועיין לעיל סי' ש"ת או' פ':

טנ) שם. אסור אפי' לדחקו וכו' וכתב ב"י וכבר נת' בסי' ש"ח (סעי' ט' ויוד) דדלתות הכלים מותר ליטלם מהם בשבת אבל לא דלתות מידי דמחובר בארעא משום דהוה בונה ומשמע דחייב חטאת בין על נטילתן בין על חזרתן עכ"ל והך משום בונה דנקט היינו אמחזיר וממילא הנוטלו הוי סותר והכי איתא פ' המוציא תפילין בכיסוי של בור ודות שלא יחזיר ואם החזיר חייב חטאת משום בונה וא"כ כל שנוטל הוי סתירה וחייב חטאת ומזה יש ללמוד דיש למחות מה שנוהגין בסעודות גדולות בימות החמה לסלק החלון ע"י עכו"ם בשבת וזהו איסור גדול דכיון דהישראל חייב חטאת בזה אסור בעכו"ם משום שבות וכ"ש אותם הלוקחים הקווטיר"ן מן החלונוש ואפי' ישראלים רגילים לעשות כן ואינם יודעים שיש בזה חיוב חטאת. ט"ז סק"ה. י"א בהגב"י. והגם דסותר אינו חייב אלא א"כ ע"מ לבנות כתב הר"ז או' י"ז דמה שעתיד להחזירן אח"כ הוי ע"מ לבנות. וכתב עו"ש הר"ז דלהאומרים שסותר ע"מ לבטת אינו חייב אלא א"כ דעתו שבנין האחרון יהיה יותר טוב מן הראשון אין בנטילת החלונות אלא איסור מד"ס ולומר לנכרי הוא שבות דשבות שהתירוהו במקום מצטער לפיכך א"צ למחות ביד המקילין כיון שיש להם על מי שיסמכו אבל כל אדם יחמיר לעצמו כס' הראשונה שהיא עיקר עכ"ל. ועיין עיד מזה לעיל בסי' ש"ח או' פ"ג:

ס) ואפי' כלים שאינם מחוברים לקרקע אם הם גדולים כ"כ שמחזיקים מ' סאה דהיינו אמה על אמה ברום ג' אמות עם הדפנות בלא עובי הרגלים והלבזבזין הרי הם כאהל ויש בהם בנין וסתירה ולפיכך אסור ליטול דלתותיהן מהן ר"ז או' ח"י. והוא מרס"י שי"ד יעו"ש:

סא) [סעיף ו'] מטה של פרקים אסור להחזירה וכו' והטעם דגזרינן שמא יתקע ביתדות והוי מכה בפשיט אבל ההידוק לחוד אינו אלא מדרבנן כמ"ש הר"ן להדיא ורש"י. תו"ש, או' י"ז ועי"ש מה שהשיג על הלבוש שמשמע מדבריו דגם ההידוק הוי מלאכה יעו"ש:

סב) שם. ולהדקה. כלומר או להדקה וקמ"ל דאסור להחזירה אפי' רפויה בלא הידוק וכן בהידוק נמי אינו אלא איסור אבל חיוב חטאת ליכא שלא אסרו אלא גזרה שמא יתקע ביתידות דאז חייב חטאת (ומ"ש הט"ז סק"ו הטעם דהוי גמר מלאכה וחייב וכו' לא קאי אמה שציין אסור להחזירה דהא בהא ליכא חיוב אלא קאי אסיפא דמילתא דאם תקע חייב חטאת) ולפי שיש לטעות בדברי המחבר דהא דקאמר להחזירה ולהדקה הכוונה ביתד אבל להחזיר ברפיון שרי וכ"מ ממ"ש ואם הוא רפוי מותר לכתחלה לכן סיים רמ"א בהגה ואם דרכו להיות מהודק אע"ג דעכשיו רפויה אסור וכמ"ש המחבר ואם היא רפויה הוסיף רמ"א דרכו להיות וק"ל. לב"ש:

סג) שם. אסור להחזירה וכו' וכן עריסה של תינוק העשויה מפרקים דהיינו שמביאין עמודים שיש לכל אחד שש רגלים ומעמידין אותם אחד מימין ואחד משמאל ומכניסין בתוכם עמוד אחר שטוח בתוכם מעבר לעבר ותולין העריסה בזה העמוד התיכון ודרכן של אלו להקפיד שיהיה ראשי עמוד התיכון מהודקים בתוך אותם השנים העומדים מימין ומשמאל וע"כ אם נתפרקו אסור להחזירן בשבת. וכן במנעול של עץ שקורין בערבי גל"ק שהמפתח שלו דרכו להיות ראש מנוקב ומכניסין בנקבים ההם שלשה או ארבעה עצים קטנים שעל ידם נפתח המנעול אם נפלו מאלו העצים מן הנקבים אסור להחזירם כי באלו מקפידים להיות מהודקים דאם לאו אינם יכולין לפתוח המנעול וכן צריך להזהר בכל כיוצא בזה. בן א"ח פ' ויקהל או' ד':

סד) שם. ואם תקע חייב חטאת. משום שעושה כלי. מ"א סק"י. והיינו אם עשוי להתקיים הרבה הרי זה בנין עראי ואסור מד"ס. ר"ז או' ך':

סה) שם. ואם היא דרכה להיות רפויה וכו' וכתב בכלבו בשם הראב"ד דברים שאין אדם מקפיד עליהם אם יתנועע בתוך החור מותר להכניסן בחורין שאין לגזור שמא יתקע אלא בדבר שצריך להיות מעמידו בדוחק ב"י. אבל בסמ"ג איתא דדקוא דבר שצריך גבורה ואומנות אסור. מ"א ס"ק י"א. אמנם דעת הש"ע והאחרונים נראה כדעת הראב"ד כמ"ש אח"ז וכל זה בתלוש אבל מחובר לקרקע אף רפויה אסור להחזירה דהוי בונה ואסור להחזיר דלת הבית וכדומה כמו החלונות. א"א או' י"א:

סו) שם. דרכה להיות רפויה וכו' ואם הוא רפוי ואינו רפוי נמי אסור. ב"י. מ"א ס"ק י"ב. תו"ש או' י"ט:

סז) שם. ובלבד שלא יהדק. ולא גזרינן שמא יהדק דכיון דדרכה להיות רפויה לא גזרינן שמא יהדק בשבת יותר מבימות החול אבל אם אין דרכה להיות רפויה אסור מדרבנן אפי' אינו מהדק משום דגזרינן שמא יהדק. עו"ש או' ג':

סח) שם. וכוס של פרקים וכו' שנוטלין אותו מן הרגל ומחזירין אותו. תשב"ץ. א"ר או' יו"ד:

סט) שם. מותר לפרקו וכו' שאין דרך להדק כ"כ. טור. מ"א ס"ק י"ב. ור"ל דהוי דרכו להיות רפוי. והיש מי שאומר ס"ל דההידוק של כוס נמי מיקרי הידוק לב"ש ונ"ל דכוסות שלנו העשוים בחריצין סביב (ר"ל שרופי"ן (ובלשון ערבי ברגי) ועי"ז הוא מהודק היטב. לב"ש) ומהודקין בחוזק לכ"ע אסור. מ"א שם. א"ר או' י"א. תו"ש או' י"ט. י"א בהגה"ט. ר"ז או' כ"א:

ע) וכתב המבי"ט כלים העשוים כיסוי שלהם גשרופי"ט מותר לפורקן ולהחזירן משום דעשוים לפותחן ולסגרן תמיד וכ"כ הט"ז סק"ז בכלי שעיקר תשמישו ע"י פירוק תמיד לא מיקרי גמר מלאכה אפי' אם הוא תקוע בתוזק יעו"ש. וכ"כ המ"א סקי"ב. א"ר או' יו"ד תו"ש או' ך' מש"ז או' ז' וא"א או' י"ב. ר"ז שם. ח"א כלל מ"ד או' ה' ומזה כתב הרב בן א"ח זלה"ה פ' ויקהל או' ה' דכלי שקורין בערבי קמק"ם (והוא כלי של מתכות שנותנין בו מי ורדים) וכיוצא בו שראש שלו עשוי חריצים כמו זה שקורין בערבי ברג"י והוא מתפרק ומתחבר ע"י החריצים מותר לפורקו ולהחזירו בשבת ואע"פ שמהדקו בדוחק אין בו איסור לא בנטילה משוס סתירה ולא בחזרה משום בנין לפי שאין עשויה לקיום אלא לפתוח ולסגור תמיד שאין המשקה נכנס לתוך הכלי או יוצא ממנו כ"א ע"י פתיחא או סגירה זאת וכל כהא דדרכו בכך מותר עכ"ד ועיין לקמן סי' שי"ד סעי' יו"ד:

עא) שם. ויש מי שאומר שדין הכוס וכו' ולענין הלכה ודאי צריך ליזהר שלא לפורקה כלל כיון דא"צ שבת בזה אבל אם הוא לצורך גדול יש לסמוך להקל ט"ז סק"ז. תו"ש או' כ"א. ר"ז או' כ"א:

עב) שם. שדין הכוס וכו' וה"ה כוסות של כסף ושל עץ ושטענד"ר של בהכ"נ (שמניחין עליו ספרים) העשוים פרקים אם מהודקים אסורים לפורקן ולהחזירן. אגודה פ' הבונה מ"א ס"ק י"ג א"ר או' יו"ד. תו"ש או' כ"ב. ומשמע מפשט הפו' דכל הכלים האלו שרי לטלטלן ולא גזרו אלא במנורה שדרכה להתפרק כמ"ש ססי' רע"ט וה"ה כל כיוצא בו אבל דבר שאין דרכו להתפרק שרי בטלטול. מ"א ס"ק י"ב א"ר או' י"א. א"א או' י"ב. ר"ז סי' רמ"ט או' ט':

עג) שם. שדין הכוס וכו' ועל אודות הדורבי"ן והוא שפופרת ארוך וחלול מחובר מג' חלקים שבחלק הראשון הקצר הסמוך לעין קבוע בו זכוכית קטנה זכה וברה. ובחלק הג' עוד זכוכית עבה וגדולה. וכלי זה עשוי להציץ בו בכל דברים הרחוקים כאלו הם קרובים אצלו ממש שרואה האנשים שבהרים ושבספינה והמלאכה שהם עושים כנודע. וכ"ז בהיותו פתוח עד השיעור הצריך לא פחות ולא יותר שהאומן שעשאו התוה תיו ונטה קו לסי' הפתיחה אבל אם אינו פתוח כל הצורך או שהוא פתוח יותר מן הצורך או שהוא סגור לגמרי אין הראיה בו מרחוק ראיה ברורה. ויש שני מיני דורבי"ן א' עשוי מקרטון או ממתכת שבאותו סי' משיעור הפתיחה אין בו כ"א קו חוט שחור לסי' ואין בו חריצין ובליטות להדקו רק שמצד עצמו דחוק קצת שאינו זז מאליו בנקל ממקוה שהניחן האדם עד שיזיזוהו בידים. אך יש מן אחר עשוי מעצם ודיבוק הג' חלקים אלו זב"ז הוא ע"י בורמא שיש בראש פנימיות החיצון ובראש צד החיצון שבפנימי חריצים של בורמא ומגלגל זה בזה עד שמתחברים יחד והיו לאחדים וכשמהדקו היטב לא יתפרק מחבירו בשום פנים. וצריך גבורה לגלגלו בכח להצד האחר עד שיתפרק כידוע. והנה בענין זה נסתפק הפתה"ד או' ג' אי שרי לטלטלו ביום שבת. ואת"ל דשרי לטלטלו אם נמצא סגור או פתוח קצת אי שרי לפותחו או לסגרו קצת כדי להעמידו על הקו ולראות בו היטב. ועוד נסתפק בזה ספיקות אחרות והאריך בענין זה ומסיק דכל שאין הדורבי"ן מתפרק מאליו לגמרי לא נאסר טלטולו. ואם נמצא סגור או פתוח קצת או יותר משיעורו כל שלא נתפרקו לגמרי זה מזה שרי להביאו בשבת עד מקום הרשימה ל"ש דורבי"ן של קארטון שאין בו בורמ"א ל"ש של מתכת שיש בו בורמ"א בשפתו ובלבד שזה שיש לו בורמ"א דרכו לסגרו ולפותחו תמיד כגון אלו הקטנים הנושאים אותם אל חיקם שאין ההידוק בו לקיום כלל. אבל אם ההידוק הבורמ"א הוי לקיום שאין סוגרין אותו כ"א לימים הרבה נאסר פתיחתו ע"י הידוק הבורמ"א אפי' היה פתוח קצת מאתמול. ואם נתפרקו החלקים לגמרי מלבד שאסור להחזירן בשבת ויו"ט בכל מין דורב"ין עוד זאת דחשיב מוקצה ואסור בטלטול יעוש"ב:

עג) וכתב עו"ש בעינן דורבי'ן קטן שיש בו שתי בתי עינים שאדם צופה בו בב' עיניו וגלגל א' בין שניהן שע"י סיבובו מגביה חלק העליון שבו ומאריכו וכשמחזירו לצד אחר מתקצר. וכתב וז"ל ונראה שאופן דורב'ין זה אין בו שום ספק דודאי מותר לפותחו ולסגרו כיון שא"א לשולפו ולהפרידו לגמרי כדי שיהא נחשב בונה וסותר ואין זה אלא כמו בתי עינים שפותחו ומניחו על צדעיו וחוזר וסותמו. ומה גם שדורב'ין זה אף כשהו סגור חזי למלאכתו להביט מתוכו ולראות איזה דבר מרחוק כאשר הנסיון יוכיח אלא כשיפתחנו עד שיעורו יביט יותר מרחוק וא"כ לא חשיב הפתיחה בנין לשוויי מנא ולא הסגירה כסותר כלל עכ"ל. ונראה דכ"ז אם יש בו איזו צורך שבת:

עד) [סעיף ז'] שהם כלי. ואם אינו כלי רק עץ בעלמא אעפ"י שהוכן לטלטל מ"מ אסור לסמכו תחת הקורה דדמי לבונה. מ"א ס"ק י"ד. אמנם הא"ר או' י"ד והתו"ש או' כ"ג השיגו עליו וכתבו דמפרש"י משמע דגם בזה מותר יעו"ש. וכתב הא"א או' י"ד דלפ"ז אף מהדקו שרי באין כלי דלא שייך בטול מהיכנו כל שאין. תורת כלי עליו אלא שכתב עוד דשני פירושים יש בביטול כלי מהיכנו א' כאלו קובע ומחברו בטיט ולפ"ז אפשר אסור אפי באינו כלי. וא' כשובר הכלי וכדומה וזה לא שייך באין כלי עכ"ד. אמנם האחרונים חלקו עליו בזה וכתבו דאין לחלק בביטול כלי מהיכנו בין שיש תורת כלי עליו ובין שהוא דבר המיטלטל דבכ"ג אסור לבטלו מהיכנו. ועיין לעיל סי' ש"י או' כ"ט:

עה) שם. אבל אם מהדקים שם אסור. והטעם בגמרא משום מבטל כלי מהיכנו. ב"י. ט"ז סק"ח. מ"א ס"ק ט"ו. ומשמע דאם אינו תחוב בחוזק כ"כ שרי. מ"א שם. תו"ש או' כ"ד. א"א או' ט"ו:

עו) [סעיף ח'] אסור להחזירו למקומו. גזירה שמא יתקע ואעפ"י שהוא רפוי דכיון דדרך רגלי הספסלים להיות תקועים גזרינן ביה שמא יתקע. ב"י. ואפי' להניחו רפוי אסור. לבוש. ועיין לעיל סי' ש"ח או' קכ"ד שכתבנו שם דאם דרכו לעולם רפוי שרי יעו"ש:

עז) שם. יש מי שמחמיר לאסור. וכן סתם מור"ם ז"ל בהגה לעיל סי' ש"ח סעי' ט"ז יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:

עח) [סעיף ט'] התוקע עץ בעץ וכו' וכן התוקע העץ בתוך הקרדום חייב. וכן המפרק עץ תקוע חייב משום סותר והוא שיתכוין לתקן. הרמב"ם פ"י דין י"ג ודין ט"ו. מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' י"ג. תו"ש או' כ"ה וכתב המחה"ש דגם בדין א' בתוקע עץ בתוך הקרדום בעינן שיתכוין לתקן ואם לאו פטור יעו"ש:

עט) שם. התוקע עץ בעץ וכו' וכן התוקע הסכין או המזלג לתוך בית יד שלו חייב. חס"ל או' ד' בן א"ח פ' ויקהל או' ו':

פ) שם. התוקע עץ בעץ וכו' ואם הדקה ולא תקע אסור כמו במטה ואם דרכה להיות רפוי שרי. תו"ש שם ועיין לעיל או' ס"א ואו' ס"ז:

פא) שם. עד שנתאחד וכו' לכן אין לאסור מה שתוקעין עצים קטנים בשטענדיר כדי להגביה מי"ט. א"ר או' י"ג. וגם לענין אהל אין איסור מכמה טעמים וא' מהם דא"צ לאהל שתחתיו. א"א או' י"ג. ועיין לעיל או' ע"ב:

פב) [סעיף יוד'] ולא חשיב כמוסיף וכו' ודוקא תבן דלא מבטל ליה דחזי לטיט החומות אבל מלח שמשנדרס ברגל לא חזי מסתמא מבטל ליה התם ואסור משום דמוסיף על הבנין א"נ משום אשוויי גומות. ב"ח מהגמ' שכנה"ג בהגב"י או' ג' עו"ש או' ז' מ"א ס"ק י"ז וכ"כ א"ר או" ט"ו בשם שה"ג שכתב בשם הריא"ז. וכ"כ האחרונים ודלא כהתו"ש. וכ"ש טיט וחול דאסור דהוי כמוסיף על הבנין ואשוי גומות. וכ"כ א"א אז' י"ז. ונ"ל דדוקא הכא שבא לתקן החצר אסור' דדמי לבנין אבל בע"א שרי דהא שרי לכסות רוק באפר כמ"ש סס"י שי' כיון שאינו מכוין לבנין. מ"א שם. א"ר שם. וכ"כ האחרונים ובתנאי שיזמין החול מע"ש דמכניס מלא קופתו וכו' א"א שם:

פג) שם. בשולי הקופה שיהפכנה. או שנשתברה ונשארו בה שולים. ב"י. א"ר או' ט"ז:

פד) שם. אבל ביד אסור. נראה דע"י עכו"ם מותר כיון דגם בישראל אין בו איסור רק משום עובדא דחול והיינו שיש בו צורך הרבה כדלעיל סי' ש"ז סעי' ח' ככל מידי שהוא שבות דשבות. ט"ז סק"י. א"ר שם. וכ"כ האחרונים והיינו דוקא דבר דלא מבטל ליה. מש"ז או' יו"ד. ור"ל משום דהוי שבות דשבות אבל בדבר דמבטל ליה דהו"ל מלאכה דאו' כמ"ש לעיל או' פ"ב אסור לעשות ע"י עכו"ם:

ש"ע ס"א שיחשוב עליו היינו משום איסור טלטול ודינו כחריות בסימן ש"ח סעיף כ':

שם להיות נועל בו נמי א"צ שיקשרנו בדלת כצ"ל:

מ"א רסק"א ארובה שבגג זה חמיר טפי מחלון שבכותל משום דהוי אוהל ואפ"ה שרי כיון דהאוהל כבר עשוי וכשפוקקו אינו אלא מוסיף על האוהל דהיינו שמכסה החלל שהיה באוהל וגם הוא עראי עיין במג"א ר"ס שט"ו:

שם מלשון רש"י והר"ן. בסוף מסכת שבת אהא דאמר במשנה מעש' שפקקו את המאור (החלון) בטפיח פירשו שפקקו לפני מות המת:

שם דהתוספות ס"פ כל הכלים כ' דס"ד דזהו הוי וכו' כצ"ל וביאור דבריו דבדין זה דפקק החלון ס"ל לר"א דבעינן קשור ותלוי משום דס"ל דאסור להוסיף על אוהל עראי ורבנן ס"ל דא"צ קשור ותלוי דמותר להוסיף על אוהל עראי וכוותייהו פסק בש"ע ואמרינן שם בש"ס דעובדא דפקקו את המאור לא אתי כר"א דהא שם לא הוי קשור כלל והקשו התוספות דילמא לעולם כר"א והתם שאני שהיה של מצוה וכדאמר שם בההיא מעשה שעשו גם מדידה לפי שהיה של מצוה. ותירצו דדוקא מדיד' שהוא איסור קל שרינן לשם מצו' משא"כ תוספות אוהל לר"א דדמי לבנין אין להתיר לשם מצוה אע"כ כרבנן מותר אף ברשות עכ"ד. וז"ש המג"א דס"ד ר"ל דס"ד דהתוספות היה כך בקושיתם אבל מסקנא דידהו דאתיא כרבנן ושרי פקק אף ברשות וכ"ש במצוה ומזה מוכח דמותר אפילו אחר מיתתו כיון דחזינן דאפי' תוספות אוהל לר"א ס"ד דהתו' להתיר במקום מצוה רק שתירצו דבנין הוא איסור חמור' ממילא לרבנן דאין בו איסור בנין שרי אע"פ שיש איסור מתקן דעכ"פ לא חמור זה ממדידה ומותר במקום מצוה כן פי' התוספות שבת:

שם מחיצה המתרת. כמבואר שם בש"ע סעיף א' והיא שיטת ר"ת אבל לרש"י כל מחיצה לאו שמיה אוהל ולא מיקרי אוהל אלא גג:

שם בש"ע שיתקננו לכך משמע לי והיינו נמי משום איסור טלטול והיינו כיון דדמו קצת לבנין אין המחשבה מביאה לחשיבת כלי כיון דהוא אינו תורת כלי אלא תורת בנין מש"ה בעי הכנה טפי בנגר שהוא יותר דמי לבנין צריך קשירה לאפוקי מאיסור בנין כמ"ש הרא"ש והיינו דע"י שיקשור שם הוכן לדבר זה לנעול הדלת ואינו כבונה:

שם להיות ניטל שאם רוצה לטלטלו ע"י אותו חבל מיד נפסק:

שם אלא כששומטו שאינו קשור כלל וכששומטו ממקום הנעלה מניחו בקרן זוית דאז אינו נראה כמוכן לנעול הוי כבונה:

ט"ז סק"א היה לו לומר בקשור ותלוי כצ"ל בניטל באגודו. ר"ל בחבל אמיץ שראוי לינטל בו:

מ"א סק"ג כ"פ בסי' ש"ח ס"י כוונתו להקשו' דברי הש"ע אהדדי דבש"ס מדמה דין זה לדין כיסוי כלים דבסי' ש"ח ובשניהם פליגי רש"י ור"ת ולמה לא הביא הש"ע גם שם פלוגתא זו:

סק"ד מלאכתו לאיסור. כיון שעיקרו עשוי לכך הולכין אחר רוב תשמישו:

סק"ה בית יד הוא כמו גלוסטרא דלעיל ודומה למקבת שכותשין בו בשמים וע' בב"י דאם יש בראשו גלוסטרא לא מהני בהא כבסעיף הקודם משום דלא עשה בה מעשה אלא שממילא יש בו גלוסטר' ולא שרי הכא אא"כ עשה הגלוסטרא בידים תו לא מיחזי כבונה דאין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם וכיון שעשה בו מעשה לעשותה כלי שרי ע"ש:

(ט"ז סק"ג) לקבוע אותה כראוי וכיון דאין לה צורת דלת ממש מיחזי כבונה:

הגה ס"ד בקרשי' הרבה כ"כ הב"י על היתר החניות שנוהגין כך לפי מה שמחזירין הקרשים לתוך החקוק לא מיקרי מחזיר הציר למקומה וא"כ החקיקה מיקרי אסקופה וגם לא מיקרי לוח אחד אף שנותנין כל לוח ולוח לבד מ"מ הואיל שבכל הדלת יש כמה לוחות הוי כדלת אחת העשוי מקרשים הרבה:

(מ"א ססק"ח) דהא הרמב"ם מקיל טפי. הרמב"ם ס"ל דלא כהמחבר שכ' דלת העשוי מלוח אחד או שאין לה אסקופה והרמב"ם ס"ל דלא אסור אלא בב' לריעותא שהיא מלוח אחד וגם אין לה אסקופה וא"כ לדידיה הכא שרי' אפי' בלוח אחד דהא החקיקה הוי אסקופה מש"ה אע"ג דלהמחבר אסור בחדא לטיבותא מ"מ בחנויות העשוין לפתוח ולנעול נוכל לצרף קולת הב"ח בשם התוספות:

מ"א סק"ט ב' ראשים ר"ל צירים:

שם שמא יתקע דאינו נראה כל כך כמבואר ברסי' תקי"ט:

שם ועיין סי' שי"ד ס"ז. דשם מבואר דיש ב' דיעות בה ע"ש בט"ז סק"ח:

ש"ע ס"ה שמא יתקע ר"ל שיתקע בחוזק ביתידות והוי מכה בפטיש:

ש"ע ס"ו ולהדקה כלו' או להדקה. וקמ"ל דאסור להחזירה אפי' רפויה בלא הידוק וכן בהידוק נמי אינו אלא אסור אבל חיוב חטאת ליכא ולא אסרו אלא משום גזירה שמא יתקע ביתידות דאז חייב חטאת (ומ"ש הט"ז סק"ו הטעם דהוי גמר מלאכה וחייב כו' לא קאי אמה שציין אסור להחזירה דהרי בהא ליכא חיוב אלא קאי אסיפא דמילתא דאם תקע חייב חטאת) ולפי שיש לטעות בדברי המחבר דהא דקאמר להחזירה ולהדקה הכוונה ביחד אבל להחזיר ברפיון שרי וכך משמע ממ"ש ואם היא רפויה מותר לכתחלה. לכן סיים רמ"א בהגה ואם דרכו להיות מהודק אע"ג דעכשיו רפויה אסיר ובמ"ש המחבר ואם הוא רפויה הוסיף רמ"א דרכו להיות וק"ל:

ט"ז סק"ז ולדיעה אחרונה. באמת ליכא בזה ב' דיעות דלכ"ע מה שדרך להדקה אסו' אפי' ברפויה אלא לפי שדברי המחבר משמע לכאורה דברפיון מותר כמו שכתבתי באות הקודם עד שהוצרך הרמ"א לפרש דברי המחבר דמודה דאסור מש"ה קרי ליה הט"ז דיעה אחרונה אע"ג דלא פליגי באמת כלל:

מ"א סקי"ב להדקו כ"כ והוי דרכו להיות רפוי' והיש מי שאומר ס"ל דההידוק של כוס מיקרי נמי הידוק: (שם) בחרוצים סביב ר"ל שרופי"ן ועי"ז הוא מהודק היטב:

שם שעשוים כך. שעשוים בשרויף ונוהגין לפרוק ולהחזירן היינו לפי שהכיסוי אין עשוי לקיום ולא מיקרי עושה כלי וגם לא גמר מלאכה כיון שעדיין יפתחוהו משא"כ הכוס עצמו חם יש בו שרוי"ף:

סקי"ג השטענדע"ר. שהוא עשוי לפעמים של פרקים:

סקט"ז שיתכוין לתקן. דסותר אינו חייב אלא ע"מ לבנות:

פקק החלון. ואפי' על ארובה שבגג שרי דמוסיף על אהל עראי שרי (תוס'): הר"י הלוי דקדק בתשובתו מל' רש"י והר"ן והתוס' דדוקא קודם שימות המת מותר לסתום החלון שלא תכנס הטומאה לבית אבל אחר מיתתו אסור לסתמו דהוי כמתקן עכ"ל סי' ל"ד ולומר לעכו"ם לסתמו הוי שבות דשבות עסי' ש"ז ס"ה, וע"ש סוף הסי' במפתחות סי' ל"ד (כ"ה) וצ"ע דא"כ למה לא כתבו הפוסקים חידוש דין זה, וגם בתשובת מהרי"ל סי' ס"ט שכתב ודוחק להעמיד בשבת הא דלקחו תיבה וסתמו בחלון כדאיתא פ' בני העיר משמע דעכ"פ אין איסור לסתמו בשבת ועוד דהתוס' ס"פ כל הכלים כתבו דס"ד דזה הוי פקוקה של מצוה ולפיכך שרי אבל לדבר הרשות אסור וכיון דבמסקנ' קי"ל אפי' לדבר הרשות שרי ק"ו לשל מצוה ולא הוי מתקן דהכלים שהיו בתוכו כבר נטמאו ואינו מועיל אלא להבא, ומ"ש קודם שימות המת היינו לומר שהיו מתקנים שלא יטמא שום כלי בבית דמיד שימות המת יטמא כל אשר בבית ופשיטא לרש"י מותר תוספת אהל מן הצד כמ"ש רסי' שט"ו ע"ש אלא אפי' למה דקי"ל לאיסור היינו לעשות מחיצה המתרת אבל למנוע הטומאה שרי וכ"ש כאן דאינו אלא תוספת אהל דשרי:

וקנה. שתוחבו אצל הדלת בכותל דמי לנגר קצת כ"מ ברא"ש:

ולר"ת וכו'. וכ"פ בסימן ש"ח ס"י:

ומקרי עי"כ כו'. אבל קנה שמוסקין בו זתים אף על פי שנועלין בו מ"מ מקרי מלאכתו לאיסור וכ"מ ברמב"ם וב"י:

ואסור לנעול. ואם עשה לו בית יד ודומה למקבת מוכח דכלי הוא ושרי (ב"י הרי"ף):

שהיה להם ציר. וניכר שהיה להם ציר כמש"ל:

אין נועלין בהם. וה"ה בפקק החלון אם אינו עשוי לפתוח אלא לעתים רחוקים הוי כאהל קבע (כמ"ש ברא"ש סוף עירובין ע"ש) עמ"ש סימן שט"ו ס"א:

הואיל ואינן לוח א'. משמע דבלוח א' אסור אפי' עשוי לפתוח ולנעול כמ"ש בב"י דקאי אחניות וצ"ע מ"ש בס"א פקק החלון כגון לוח משמע אפילו בלוח אחד שרי ואפשר דע"ש שהם מחוברין יחד קרוי לוח אבל הב"ח כ' בשם התו' דאף העשוי מלוח א' אם עשוי לכניסה ויציאה תדיר שרי כמ"ש ס"ג ויש להקל דהא הרמב"ם מיקל טפי ע"ש:

שידה וכו'. כל דלתות שלהם היו להם ב' ראשים א' למעל' וא' למטה וחור אחד היה במפתן וכנגדו חור למעלה במשקוף והיכא שהחור באמצע פתח התיבה ל"ש למיגזר שמא יתקע ואפ"ה גזרינן באמצע אטו מן הצד ועסי' תקי"ט ובפ"ק דביצה, ולכאור' נר' דצירים שלנו העשוים בברזל ל"ש למיגזר שמא יתקע דהחור רחב וא"א לתקוע יותר אבל במרדכי פ"ג דעירובין משמע קצת דאסור וז"ל אסור להחזיר דלת תיבה גזירה שמא יתקע פי' שמא ישים הצירים (פי' דיחברם במסמורות) דהוי בנין חשוב ועסי' שי"ד ס"ז:

חייב חטאת. משום שעושה כלי:

דרכה להיות רפויה. ז"ל הכלבו בשם הראב"ד דברים שאין אדם מקפיד עליהם אם יתנענע בתוך החור מותר דאין לגזור אלא בדבר שצריך להיות מעמידה בדוחק אבל בסמ"ג איתא דדוקא דבר שצריך גבורה ואומנות אסור:

וכוס כו' מותר. שאין דרך להדקו כ"כ (טור) ונ"ל דכוסו' שלנו העשוי' בחריצים סביב ומהודקים בחוזק לכ"ע אסור ול"ד לכיסוי הכלים שעשוים כך דהתם אין עשוים לקיום רק לפתחן ולסוגרן תמיד עסי' שי"ד ס"י וכתב ב"י דרפוי ואינו רפוי ג"כ אסור ומשמע מפשט הפוסקים דכל הכלים האלו שרי לטלטלן ולא גזרו אלא במנור' שדרכה להתפרק כמ"ש ססי' רע"ט וה"ה כל כיוצא בו אבל דבר שאין דרכו להתפרק שרי בטלטול:

שדין הכוס. וה"ה השטענד"ר שבב"הכ שמניחים עליו ספרים (אגודה):

שהם כלי. נ"ל דאם אינו כלי רק עץ בעלמא אף על פי שהוכן לטלטל מ"מ אסור לסמכו תחת הקורה דדמי לבונה:

אם מהדקם וכו' אסור. בגמ' הטעם דמבטל כלי מהיכנו שאינו יכול שוב ליטלו משם [רש"י] והע"ש לא ע"ש משמע דאם אינו תחוב בחוזק כ"כ שרי:

התוקע וכו'. וכן התוקע העץ בתוך הקורדם חייב וכן המפרק עץ תקוע חייב משום סותר והוא שיכוין לתקן (רמב"ם פ"י):

ולא חשיב כמוסיף. משום דלא מבטל ליה התם דחזי למאכל בהמה או לטיט אבל דבר דמבטל ליה התם אסור דאיכא משום אשוי גומות (גמ' ב"ח) ועסי' שע"ב סי"ו ונ"ל דדוקא הכא שבא לתקן החצר אסור דדמי לבנין אבל בע"א שרי דהא שרי לכסות רוק באפר כמ"ש ססי' ש"י כיון שאינו מכוין לבנין:

(א) פקק החלון – ואפילו על ארובה שבגג שרי ואינו נחשב לאהל דהאהל כבר עשוי וכשפוקקו אינו אלא מוסיף על האהל דהיינו שמכסה החלל שהיה באהל וגם הוא עראי. הר"י הלוי כתב דהא דאיתא בש"ס שפקקו את החלון בשבת מפני המת שלא יכנס הטומאה לבית ויטמאו הכלים היינו דוקא קודם שימות המת דלא הוי אלא תוספת אהל עראי וגם לא מיקרי מתקן עדיין אבל לאחר מיתתו מיקרי תיקון גמור והמג"א חולק עליו וסובר דזה לא מיקרי מתקן דהכלים שהיו בתוכו כבר נטמאו ואינו מועיל אלא להבא שלא יטמאו כל אשר יהיה אח"כ בהבית ובשע"ת מצדד כהמג"א ועיין בפמ"ג:

(ב) ולא אמרינן וכו' – כיון שדרכו בכך לפתוח ולסגור תמיד ועיין בבה"ל:

(ג) והוא שיחשוב וכו' – וזה מהני אפילו אם לא נשתמש בו עדיין מעולם לזה וכ"ש אם נשתמש בו מכבר אפילו רק פ"א דכבר ירדה עליהם תורת כלי ולא צריך תו אפילו מחשבה ודע דהא דבעינן דעתו מע"ש היינו דוקא בדבר שדרך לבטלו שם אבל דבר שאין דרך לבטלו לעולם אלא לפי שעה כגון בגד וכי"ב מותר לסתום בו אפילו לא היה דעתו עליו מע"ש [ח"א]:

(ד) שהתקינו וכו' – היינו שתוחבו אצל הדלת בכותל [ולא שסוגר בו את המסגרת או ב' חצאי דלת] וע"כ דמי קצת לנגר המבואר לקמיה דלא מהני ליה מחשבה:

(ה) א"צ שיקשרנו וכו' – צ"ל נמי א"צ וכו':

(ו) שיתקננו לכך – היינו דכיון שתקנו יש עליו תורת כלי ויוצא מתורת בנין רק דלרש"י בעינן דוקא שיהא ראוי לשום תשמיש אחר ולר"ת א"צ שיתקננו אלא לנעול בו דבזה נמי יש תורת כלי עליו ויוצא מתורת בנין:

(ז) ולר"ת וכו' – ולעת הצורך יש להקל כר"ת דכן סתם השו"ע לעיל בסימן ש"ח ס"י:

(ח) ומיקרי וכו' – דמלאכת הנעילה הוא להיתר:

(ט) על ידי כך וכו' – אבל קנה שמוסקין בו זיתים אע"פ שנועלין בו מקרי מלאכתו לאיסור כיון שעיקרו עשוי לכך הולכין אחר רוב תשמישו:

(י) ומותר לטלטלו – היינו אפילו שלא לצורך גופו ומקומו רק צורך קצת וזהו שציין רמ"א כמו שנתבאר לעיל בסימן ש"ח אבל בעניננו דאיירינן לענין לנעול בו דהוא לצורך גופו מותר כיון שיש עליו תורת כלי אפילו עומד למסוק בו זיתים:

(יא) לבנין – ר"ל שנראה כשאר נגרים ויתדות שנועץ בכותל דיש בזה משום בנין ולכך בעינן שיהא קשור:

(יב) שדומה לכלי – היינו דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין דנראה לכל דלפי שעה משימו שם:

(יג) בחבל דק – משמע דעכ"פ קשור מיהו בעינן וכן פסק הט"ז דהקשירה הוא לעיכובא ובספר אליה רבא כתב דלעת הצורך יש לסמוך על המקילין ע"י גלוסטרא כיון שהוא כלי אף בלי קשירה כלל אבל בביאור הגר"א משמע דמצדד לדינא כהט"ז ואם הנגר מחובר לדלת ומושכין אותו ותוחבין בחור מותר לכו"ע אף בלי קשירה [ח"א]:

(יד) בו – שאם רוצה לטלטלו ע"י אותו חבל מיד נפסק:

(טו) ואפילו אם אינו וכו' – והו"א דאינו מינכר כ"כ דהוא רק לנעילה:

(טז) בבריח הדלת – או במזוזה שאחורי הדלת:

(יז) ואם אין בראשו וכו' – משום דכיון דאין על הנגר תורת כלי בעינן שיהיה יותר היכר שהוא עומד רק לנעילה דלא יהיה נראה כבונה:

(יח) הקשר אמיץ – ובלא"ה אסור אפילו אם הנגר תלוי באויר ואינו נגרר כלל בארץ:

(יט) שאין אסור וכו' – קאי אלעיל שכתב דמותר אפילו בחבל דק וע"ז סיים וכתב שאין אסור אלא כששומטו היינו שאינו קשור כלל וכששומטו ממקום החור שנועל שם הדלת מניחו בקרן זוית דאז אינו נראה כמוכן לנעול והוי כבונה:

(כ) כל נגר – היינו אפילו יש בראשו גלוסטרא והוא קשור ועיין בביאור הלכה:

(כא) אבל אם וכו' – ואם עשה לו בית יד [הוא כמו גלוסטרא דלעיל ודומה למקבת שכותשין בו בשמים אך לעיל איירי דהגלוסטרא היה בו ממילא וכאן איירינן דעשה אותו בידים] מוכח דכלי הוא ותו לא מחזי כבונה דאין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם וכיון שעשה בו מעשה לעשותו כלי שרי ואפילו אינו קשור כ"כ ב"י והביא ראיה מן הרי"ף והגר"א כתב בביאורו דלדעת רש"י והטור לא מצינו היתר בנקמז דהיינו נפחתה האסקופה אפילו ע"י עשיית בית יד:

(כב) נפחתה האסקופה וכו' – ואם מתחלה עשה חלל בקרקע מקום שהנגר יהיה ראשו שם ואינו מוסיף נקב בארץ אין איסור ובזה ניחא מה שברוב הבתים עושין נקבים בחומה אצל הדלת מכאן ומכאן ותוחבין הבריח לשם שהולך מקצה זה לזה ולא אמרינן דהוי כבונה דמה לי שנכנס בחומה או למטה בארץ אלא משום שנעשה מתחלה לכך נקבים בחומה ע"כ אין איסור ועוד נראה דכיון שעושין טבעת של ברזל באמצע הבריח ובו אוחזין בשעת פתיחה ונעילה ומושכין את הבריח זה הוי כעשה לו בית יד דמותר אפילו באינו קשור אפילו בנפחתה האסקופה [ט"ז וש"א] ונראה דאפילו לדעת הגר"א שמחמיר לעיל בעשה לו בית יד לדעת רש"י והטור יש להקל בזה מפני צירוף טעם הראשון של הט"ז:

(כג) תדיר – ר"ל וע"כ אין עשוי להפתח אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו עליהם ומחזי כמוסיף על הבנין ע"י נעילתו אם לא באופנים המבוארים פה דאז מנכר שהם דלת:

(כד) שגדרה בקוצים – היינו שסתמה בחבילות של קוצים העשויה כעין דלת ופעמים שהוא פותחה ורוצה עתה לנועלה:

(כה) שהיה להם ציר – היינו שניכר שהיה להם ציר:

(כו) אפי' וכו' רק שקשרם ותלאם – ר"ל שקשרם ותלאם שם מבע"י כדי לנעול בהן וע"כ מותר לנעול בהן בשבת שאף שכשהן פתוחין הן נגררות בארץ ורק כשהוא נועלן מגביהן וזוקפן על האסקופה מ"מ כיון שהן קשורות ומחוברות שם מבע"י ויש להן היכר ציר לא מחזי כבונה בשבת:

(כז) גבוהים מן הארץ – ר"ל שהיו קשורות ותלויות מבע"י בענין שאף כשפותחן אינן נגררות בארץ ואפילו הן גבוהין מן הארץ רק כמלא נימא [גמרא] והטעם ששוב אינו נראה כבונה בנעילה זו אף אם אין להם היכר ציר הואיל שאף כשהן פתוחין הן מחוברין וקבועין שם היטב שאין נגררות בארץ:

(כח) ופתח העשוי וכו' – שכיון שמשתמשין בה תדיר הכל יודעין שלדלת היא עשויה ולא מחזי כבונה:

(כט) והוא נגרר – בארץ כשפותחה והנה מלשון המחבר משמע דעכ"פ קשור מיהו בעינן אבל מלשון הג"ה בס"ד משמע דס"ל דאפילו אינו קשור כלל שרי אם יש לה אסקופה מלמטה ויש להקל בזה [עיין בהגר"א שכתב שכן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם ובפרט שכן סתם הרמ"א]:

(ל) דלת העשוי וכו' – היינו לפי שאין לה תקוני הדלת כשאר דלתות הוי כסתימה בעלמא ונראה כבונה ומיירי כאן אפילו בפתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר:

(לא) מלוח אחד או שאין וכו' – ודעת הרמב"ם דלא אסור אלא בתרתי לריעותא דהיינו שהוא מלוח אחד וגם אין לה אסקופה. ובפתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר מצדדים האחרונים דיש לסמוך על שיטתו להקל:

(לב) וכשפותחין וכו' – משמע מזה דהוא מיירי בשאינה קשורה אבל אם היא קשורה ותלויה אף שנגררת בארץ כשפותחה שרי אף שאין לה תקוני דלתות כראוי והיינו משום דכאן מיירי בפתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר:

(לג) אע"פ ששומטין וכו' – היינו שאינה קשורה כלל ואע"ג דבריש ס"ג בדלת של רחבה שגם היא מסתמא עשויה כשאר דלתות ואפ"ה מחמרינן שיהא קשור ותלוי מבע"י הכא איירי בפתח שהוא עשוי לכניסה ויציאה תדיר וכנ"ל וס"ל דבזה לא בעינן קשר כלל וכמ"ש בסקכ"ט [הגר"א]:

(לד) ויש חקיקה – ר"ל דהחקיקה נחשבת כאסקופה:

(לה) שדינם כדלת – ר"ל דאע"ג דהקרשים אינם מחוברים והוא מכניס כל קרש בפני עצמו אפ"ה לא נחשב כדלת של לוח אחד:

(לו) הואיל ואינן וכו' – כבר כתבנו לעיל דהאחרונים מצדדים להקל אף בלוח אחד כיון שיש לו אסקופה והוא עשוי לכניסה ויציאה תדיר:

(לז) ואחד למטה – ויש חור במפתן שהציר נכנס לתוכו וכנגדו יש למעלה חור אחד שהציר העליון הוא בתוך החור:

(לח) שמא יתקע – בחוזק בסכין וביתדות שלא יוכל עוד לצאת משם והוי מכה בפטיש ואפילו היכי שהחור הוא באמצע פתח התיבה דלא שייך למגזר כ"כ שמא יתקע אפ"ה אסור דגזרינן באמצע אטו מן הצד ואפילו בצירים שלנו שהם מברזל אסור להחזיר דלתי הכלים דגזרינן שמא יראה שהציר אינו תקוע יפה ויחבר אותו במסמרים:

(לט) אבל כשיצא העליון – דעי"ז הוא נופל לגמרי גם הדחיקה אסור כמו חזרה:

(מ) של פרקים – היינו שעשויה פרקים פרקים בשביל בעלי אומנות שיוכלו לשאת אתם בדרך וכשבאין על מקומם מחזירין פרקיה יחד ומושיבין אותה:

(מא) אסור וכו' – גזרה שמא יתקע ביתדות ומסמרים דהוי גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש וי"א דכיון שעושה בזה כלי גמור חייב משום בונה ועיין בסימן שי"ד ס"א ובהגר"א שם:

(מב) ואם היא דרכה וכו' – דשוב אין לחוש כלל שמא יבוא לתקוע:

(מג) שלא יהדק – ורפוי ואינו רפוי אסור:

(מד) וכוס של פרקים – שיש כוס שמפרקין אותו מעל רגלו:

(מה) לפרקו ולהחזירו – כשהוא רפוי והטעם דאין דרך להדק כ"כ בחוזק שיהיה חשוב כמו תקיעה וע"כ אין לחוש שמא יתקע והיש מי שאומר ס"ל כיון דעכ"פ דרך להדק גם ברפוי אסור כמו במטה של פרקים. כתב המ"א דכוסות שלנו העשויים בחריצים סביב [כמו אלו שיש שרוי"ף סמוך לרגלם] ומהודקים בחוזק לכו"ע אסור וכיסוי הכלים אפילו אם עשויים כך שרי דהתם אין עשויים לקיום רק לפותחן ולסוגרן תמיד וכ"כ הט"ז ואפילו הכלים שאסור לפורקן ולהחזירן מ"מ לטלטלן שרי ולא גזרו אלא במנורה שדרכה להתפרק כמש"כ ס"ס רע"ט וכל כיוצא בו אבל דבר שאין דרכו להתפרק שרי בטלטול:

(מו) ויש מי שאומר וכו' – ולכתחלה יש להחמיר כדעה זו אך אם הוא לצורך שבת יש לסמוך אדעה ראשונה [אחרונים]:

(מז) שדין הכוס – וה"ה השטענד"ר שבבהכ"נ שמונחים עליו ספרים אם הוא של פרקים:

(מח) להיות מהודק – ר"ל להיות מהודק ותקוע בחוזק שבזה אף הטור דהוא דעה ראשונה מודה דאסור:

(מט) שהם כלי – ואם אינו כלי רק עץ בעלמא כמו מקל אע"פ שמוכן הוא לטלטל מ"מ אסור לסמכו תחת הקורה דדמי לבונה כ"כ מ"א אבל הא"ר ותו"ש חולקים עליו ומתירים בכל דבר ששם כלי עליו לענין טלטול כיון שהוא עושה רק כדי שלא תרד יותר ועיין בפמ"ג:

(נ) אם מהדקם וכו' – הטעם דמבטל כלי מהיכנו שאינו יכול שוב ליטלו משם בשבת ואם אינו תחוב בחוזק כ"כ שרי [מ"א וש"א]:

(נא) להחזירו למקומו – ואפילו לעשותו רפוי גזירה שמא יתקע ביתד כדי לחזקו:

(נב) יש מי שמחמיר – ואפילו בטלטול אסור לדידהו והכל מטעם גזירה דלמא אתי להניח הרגל בתוכו ולתקוע וכן סתם הרמ"א לעיל בסימן ש"ח סט"ז בהג"ה כהיש מי שמחמיר ועי"ש במ"ב ובה"ל כל פרטי דין זה:

(נג) וע"ל סי' ש"ח – היינו דשם מבואר דאם ישב עליה כבר כך פ"א מבע"י כשהיה סמוך על ספסל אחר מותר גם בשבת לסמכו על ספסל אחר ולא חיישינן שמא יתקע:

(נד) בעץ עצמו – בין בבנין ובין בכלי. וכן התוקע העץ בתוך הקרדום [או שתקע יתד בתוך הבית יד של הקרדום כדי להדקו] וכן המפרק עץ תקוע חייב משום סותר והוא שיתכוין לתקן [רמב"ם]:

(נה) ולא חשיב כמוסיף – משום דלא מבטל ליה התם דחזי למאכל בהמה או לטיט אבל דבר דמבטל ליה התם כמו טיט וחול וצרורות אסור דאיכא משום אשויי גומות ודוקא הכא שבא לתקן החצר אסור דדמי לבנין אבל בענין אחר כמו שנוהגין לפזר חול בבוקר בבית כדי לכסות הרוק שרי דהא שרי לכסות הרוק באפר כמש"כ סוף סימן ש"י כיון שאינו מכוין לבנין:

(נו) אבל ביד אסור – משום דהוא עובדא דחול. וע"י אינו יהודי שרי אם יש בו צורך הרבה ככל מידי שהוא שבות דשבות [ט"ז]:

מג"א ס"ק י"ז גמ' ב"ח. לשון הב"ח משום דמוסיף על הבנין א"כ משום אשוויי גומות:

פקק עבה"ט וכתב בר"י שבשו"ת בית יהודה ח"ב סי' כ"ט הסכים להמג"א גם כתב דצירים ומנעולים של ברזל שבפקק החלון חשיבי כמחובר דלא כט"ז ושכן הסכימו בפמ"א ח"ב סי' צ"ג ודבר שמואל סי' רכ"ג כו' ע"ש:

אפי' אם קשור בחבל דק. משמע דאם אינו קשור כלל ל"מ גלוסטרא וכ"מ לע"ד בגמ' דאמרינן בניטל באגודו כ"ע ל"פ כו' היה לו גלוסטרא בקשור ותלוי כ"ע לא פליגי כי פליגי באינה קשורה וב"י כתב דקמ"ל כחו דר"א דאפי' בקשור אוסר כל שאינו ניטל באגודו וקשה דטפי היה לו להשמיענו כח דהתירא דהיינו דלר' יוסי שרי אף שלא קשור כלל כל שיש לו גלוסטרא דהכי אמרינן כח דהיתר' עדיף ותו דהא הלכה כר"י אלא פשוט דאף לר"י בעינן עכ"פ קשור אלא דא"צ שיהיה ניטל באגודו:

אבל אם נפחתה האסקופ' כו'. נ"ל דדוקא כשהיה תחלה האסקופה שלימה למטה דהנקב לא הגיע עד סוף האסקופה ונתקלקל ונעשה הנקב עד סופה ועי"ז נוקב הנגר בארץ ועושה גומא בארץ ע"כ הוה כבנין וכ"מ ל' רש"י שכתב ונועץ בקרקע כו' משמע שעושה נקב חדש חבל אם מתחלה עשה חלל בקרקע מקום שהנגר יהיה ראשו שם וכן יהיה תמיד שאינו מוסיף נקב בארץ אין איסור בזה משום דמחזי כבנין דהוה כפקק החלון דריש הסי' ובזה ניחא מה שברוב הבתים עושים נקבים בחומה אצל הדלת מכאן ומכאן ותוחבין הבריח לשם שהולך מקצה זה לזה ולא אמרינן דהוי כבונה דמה לי שנכנס בחומה או למטה בארץ אלא ודאי כדאמרן שנעשה מתחלה לכך נקבים בחומה ע"כ אין איסור ועוד נראה דכיון שעושין טבעת של ברזל באמצע הבריח ובו אוחזין בשעת פתיחה ונעילה ומושכין את הבריח זה הוה כעשה לו בית יד דפשוט בגמ' דמותר אפי' באין קשור ותלוי ופי' הרי"ף דקאי אנקמז דהיינו נפחתה האסקופה:

אא"כ היו גבוהים כו'. הטעם בשם הראב"ד דכיון דלא משתמש שם תדיר ממילא כשהוא סותם בפתח זה דעתו שיהיה כן לימים מרובים וה"ל אהל קבע דמחזי כבונה לא כפתח שהיא לפתיחה בכל זמן וא"כ אם הוא במקום שעומד לפתיחה תמיד מותר אפי' אין גבוה אע"פ שהדלת היא של עראי כמו אלו אבל רש"י תלה הטעם באשר הדלת היא עראי ואין חושש לקבוע אותה כראוי אלא זוקפה כנגד הפתח וע"כ מחזי כבונה ואם כן אפי' בבית שמשתמשין בו תדיר אם עושה דלת כזה אסור בלא ציר וע"כ יפה כתב ב"י שיש מחלוקת בין פרש"י להראב"ד:

אפי' יש לה ציר. הטעם דכיון דאין לה צורת הפתח כמו שאר פתחים נראה כבונה וסותם במקום הפתוח בזה והא דאוסר כאן אפי' ביש לו היכר ציר נ"ל דשאני בסעיף ג' במחצלת של קנים דמהני היכר ציר דשם לא מיחזו כבונה כמו כאן דאין רגילות לבנות מחצלת של קנים בבנין משא"כ כאן דהוא מדף א' ורגילין לבנות בכזה בכותל ע"כ לא מהני ציר ובגמ' קרי להא דלת אלמנה.

אסור אפי' לדחקו כו'. וכ' ב"י וכבר נתבאר בסי' ש"ח דדלתות הכלים מותר ליטלם מהם בשבת אבל לא דלתות מידי דמחובר בארעא משום דהוה בונה ומשמע דחייב חטאת בין על נטילתן בין על חזרתן עכ"ל והך משום בונה דנקט היינו אמחזיר וממילא הנוטלו הוי סותר והכא אית' פ' המוצא תפילין בכיסוי של בור ודות שלא יחזיר ואם החזיר חייב חטאת משום בונה וא"כ כל שנוטל הוי סתיר' וחייב חטאת ומזה יש ללמוד דיש למחות מה שנוהגין בסעודות גדולות בימות החמה לסלק החלון ע"י עכו"ם בשבת וזה איסור גדול כיון דהישראל חייב חטאת בזה בודאי אסור בעכו"ם משום שבות וכל שכן אות' שלוקחין הקווטירין מן החלונות ואפילו ישראלים רגילין לעשות כן ואינם יודעים שיש בזה חיוב חטאת:

אסור להחזיר כו'. הטעם דהוי גמר מלאכה וחייב משו' מכה בפטיש:

שדין הכוס וכו'. ולכאור' גם הנודות של בדיל שיש לנו שיש בה שרוי"ף אסור עכ"פ להדקה בחוזק כמו במטה של פרקים ולדיעה אחרונה היה לנו לאסור אפי' להדקה ברפיון כיון שדרך להדקה אלא דנרא' דדוק' בכוס יש מי שמחמיר שא"צ לפורקו כי עיקר תשמישו שלא ע"י פירוק מה שא"כ בנוד שעיקר תשמישו ע"י פירוק תמיד לא מקרי גמר מלאכ' אפי' אם הוא תוקע בחוזק השרוי"ף ולענין הלכ' לענין כוס ודאי צריך ליזהר שלא לפורק' כלל כמהר"מ כיון דאין צורך שבת בזה אבל אם הוא לצורך גדול יש לסמוך להקל:

אבל אם מהדקה שם אסור. לפי שמבטל כלי מהיכנו:

ספסל שנשמט כו'. עסי' ש"ח מ"ש שם בס"ד:

אבל ביד אסור. נראה דע"י עכו"ם מותר כיון דגם בישראל אין בו איסור רק משום עובדא דחול והיינו שיש בו צורך הרבה כדלעיל סימן ש"ז ס"ח בכל מידי שהוא שבות דשבות: