שולחן ערוך, אורח חיים רפ״ד: דיני הפטורה וברכותיה. ובו ז סעיפים: – עם 21 מפרשים

דיני הפטורה וברכותיה. ובו ז סעיפים:
מפטירין בנביא מעניינה של פרשה ואין פוחתין מכ"א פסוקים אלא א"כ סליק עניניה בבציר מהכי כגון עולותיכם ספו על זבחיכם: הגה ודוקא בשבת בעינן כ"א פסוקים ג' ג' פסוקים לכל א' מן הקרואים אבל ביו"ט שקורין ה' סגי בט"ו פסוקים (מהר"ם פאדואה) ולא נתקנה ההפטורה רק בצבור אחר שקראו בתורה (תשובת הרמב"ן סי' קצ"ט) אבל בלאו הכי אסור לקרות עם הברכה שלפניה ולאחריה אבל בלא ברכה שרי (ב"י):

אם חל ראש חדש בשבת אין המפטיר מזכיר של ר"ח כלל וי"א שאע"פ שאינו מזכיר בחתימה של ראש חדש מזכירין אותו בתוך הברכה שאומר את יום המנוח הזה ואת יום ראש החודש הזה והמנהג כסברא ראשונה:

צריך לכוין לברכות הקוראים בתורה ולברכות המפטיר ויענה אחריהם אמן ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחיסר מניינם בשבת:

קטן יכול להפטיר: הגה ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה יכול אחר לאומרה אבל לכתחלה אסור לעשות כן:

אם נשתתק המפטיר באמצע ההפטרה הבא לסיימה לא יתחיל ממקום שפסק הראשון אלא צריך לחזור ולהתחיל ממקום שהתחיל הראשון כמו בס"ת: הגה ושנים לא יאמרו ההפטרה בפעם אחת דתרי קלי לא משתמעי (ריב"ש סי' ל"ו ומגילה דף כ"א):

אין המפטיר מפטיר עד שיגמור הגולל לגלול הספר תורה:

בשבת שהפרשיות מחוברות מפטירין בהפטרת פ' שניה: הגה וע"ל סי' תכ"ח ונהגו להזכיר אחר קריאת התורה נשמות המתים ולברך העוסקים בצרכי צבור כל מקום לפי מנהגו (שבולי הלקט והגהות מרדכי פ"ק דשבת) ונוהגים לומר יקום פורקן ואין בזה משום איסור תחינה בשבת גם נוהגים לומר אב הרחמים ובכל יום ) שאין אומרים בו צדקתך צדק אין אומרים אותו וכן כשיש חתונה או מילה ויש מקומות שאין אומרים אותו כשמברכין החדש מלבד בימי הספירה והולכין בכל זה אחר המנהג:

אבל בלאו הכי כו'. וי"א אע"פ שאין להם ס"ת כשר וקראו בפסול אפילו הכי מפטירין אחריה ומברכין הברכות לפניה ולאחריה (כל בו):

ושנים לא כו'. כ"כ הריב"ש דהיינו שלא יאמרו שנים ההפטרה בדילוג דהיינו שאחד מהם קורא פסוק אחר והב' שותק עד שמסיים הפסוק ואח"כ קורא השני הפסוק אחר כי המפטיר שקרא בתורה מפני כבוד התורה צריך שיקרא הוא לבד כל ההפטרה ולכן אף אם נשתתק האחד צריך להתחיל השני מראש ולברך אחריה:

אין המפטיר כו'. כשמברך אחר ההפטרה אינן רשאין לסלק ספר הנביאים כדי שירא' ויברך על מה שמפטיר (ב"י בשם שבולי לקט) כן נראה בכל דבר שמברכין עליו שצריך שיהיה לפניו וקרוב אליו הדבר מאוד כמו בתפילין של יד וכן בכוס של הבדלה והדס שאמרו חז"ל נוטל זה בימין וזה בשמאל ובפלוגתת ב"ש וב"ה משמע שלפחות יהיה הדבר שאין כל כך צורך בשמאלו מוכן לפניו (אא"ז בשם רבו מההר"ש במהרר"ל ז"ל):

בנביא. הטעם שפעם א' גזרו גזירה שלא לקרות בתורה ותקנו לקרות בנביאים מעניינה של פרשה כ"א פסוקים כמו אלו היו קוראים בתורה כ"א פסוקים ג"פ לכ"א מהז' שקראו בתורה. ולכך יברך המפטיר ז' ברכות נגד ז' שקראו בתורה ומה שקורין בנביאים ולא בכתובים מפני שלא תמצא שם מעין הענין פרשת התורה. כ' הלבוש תמהתי על שלא ראיתי נוהגין לכתוב הפטרות כדין ספר כי היה נ"ל שאין יוצאין כלל בקריאת הפטרה בחומשים הנדפסים ע"ש והט"ז ומ"א חולקים עליו ומתירין לקרות ההפטרה בחומשים הנדפסים ע"ש. אם אין עירוב שיכולין להביא חומש בבה"כ הולכין יו"ד ומפטירין בבית ששם החומש ואין קורין בע"פ. מ"א:

אמן. ואין לענות אמן אחר שכל דבריו אמת וצדק שאינו סיום ברכה:

בפעם א'. היינו בקול רם. אבל מחויב לקרות בלחש:

הגולל. כתב בש"ל בשם הגאונים שאין לסלק ספר הפטרה עד אחר הברכה כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר וכ"כ במט"מ:

צבור. ברגלים שנוהגין לומר מי שבירך לקברנים יאמרו קודם אשרי שלא להפסיק בין קדיש לאשרי מ"א וע"ל סי' רצ"ב:

החדש. ואין מזכירין נשמות רק למי שנקבר באותו שבוע. מהרי"ל:

בימי הספירה. ואפי' חל מילה בשבתות ההם אבל כשחל ר"ח בשבת א"א אותו עיין מ"א:

מגילה כ"ג:

שבת כ"ד וכרב גידל תוספות

הרא"ש והר"ן בשם ר"י

הרא"ש בסוף ברכות

מגילה כ"ג

תשובת הריב"ש

סוטה ל"ט

רמב"ם בסוף סדר התפילה והמרדכי פרק בני העיר והגהות מיימוני פרק י"ג מה"ת ושבלי הלקט

ואפי' בר"ח אב שאינו דומה לר"ח סיון שאז אומר אה"ר על הגזירות שהזכיר ביוצר בשם מהרש"ל

ס"א מפטירין בנביא. כ"א א':

מעניינה. כ"ג א' תוס' ד"ה כיון:

ואין כו' אא"כ כו' כגון כו'. שם בגמ':

ודוקא. שם כנגד כו':

ולא נתקנה כו'. שם אין קורין בתורה ואין מפטירין כו':

אחר. שם א' המפטיר כו':

ס"ב וי"א שאע"פ. דלא עדיף מתפלת החובות ליום בשחרית מו"ע שאין מזכיר בחתימה כיון דליכא בדידהו וכמ"ש פ"ב די"ט י"ז א' וראיה ממ"ש תוס' שם דחדא מכלל כו' וע"כ דרב גידל מכלל אידך איתמר וכיון דנדחית אידך נדחית נמי דרב גידל:

מזכירין. דלא כרב גידל וכפירש"י שם ורי"ף וכפשטא דגמ' ככל הני שמעתתא ועוד דתרווייהו דרב הוא וחדא מכלל חברתה איתמר וס' הראשונה ס"ל כיון דנדחו משום דריב"ל אין לדחות דרב גידל:

והמנהג. תוס' שם:

ס"ג צריך כו'. ע"ל סי' ר"צ ס"א וכמ"ש בספ"ח דברכות אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע:

ס"ד קטן. כנ"ל סי' רפ"ב ס"ד:

אבל לכתחלה. שם המפטיר בנביא צריך לו' כנ"ל אבל בדיעבד ש"ד כיון שאמר קדיש קודם מוכחא מילתא שבשביל ההפטרה:

ס"ה אם נשתתק. כמ"ש בר"ס ק"מ מירושלמי:

ושנים. כ"א ב':

דתרי. ר"ה כ"ז א':

ס"ז בשבת שהפרשיות. תוס' ד"ה כיון ובשבת כ"ג ב':

ונהגו להזכיר בספרי כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים מכאן שהמתים צריכין כפרה וקבעו בשבת שהכל בבה"כ והחי יתן אל לבו:

ולברך. עיין בפ"ק דכתובות ז' ב':

ונוהגין לו'. בפ"ק דר"ה כמאן מצלינן כו' ומכאן נהגו לומר יקום פורקן. מרדכי וכ"ז בשבת כנ"ל:

רק בצבור – ואם התחילו ההפטרה בעשרה ויצאו מקצתן אפ"ה מותר לגמרה עם ברכותיה אבל אם יצאו מקצתן קודם שהתחילו ההפטרה אף שבעת קה"ת היו עשרה אין מפטירין דהפטרה בנביא ענין אחר הוא [כ"מ ממשנה מגלה כ"ד ע"א והובא בפמ"ג]:

אבל בלא"ה וכו' – ואע"פ שתחלת התקנה היתה על קריאת הפטרה אפילו בלא קריאת ס"ת וכמ"ש במ"ב עכשיו שנתבטלה הגזרה לא תקנו לברך על הפטרה כ"א אחר קריאת ס"ת [פמ"ג]:

אסור לקרות עם הברכות וכו' – עיין במ"ב דאם קראו כבר ונתודע להם שהיא פסולה וכו'. ואם מתחלה ידעו שהיא פסולה ולא היה להם אחרת וקראו בה בלא ברכה ורק כדי שלא תשתכח ענין קריאה בספר וכמ"ש המג"א בסימן קמ"ג ס"ב משמע בפמ"ג דאפ"ה צריך אח"כ להפטיר ולברך על ההפטרה אבל בחדושי רע"א משמע דבאופן זה הוי כלא קרא כלל ואין להפטיר אח"כ בברכה וכן מסתברא:

דתרי קלי וכו' – עיין במ"ב סקי"א ועיין בשער אפרים שער ט' סל"ג שכתב וז"ל עיקר הדין הוא שזה שעלה למפטיר הוא בלבד יאמר ההפטרה והצבור יאמרו ג"כ אחריו בלחש ובמדינותינו נהגו שהכל אומרים ההפטרה עם המפטיר ביחד בקול רם והוא מחסרון ידיעה ונכון לבטל המנהג ולכתחלה יש לנהוג שהמפטיר יאמר ההפטרה בקול רם כהקורא בס"ת והצבור יאמרו אחריו בלחש ועכ"פ טוב שיהיו עשרה עומדים סמוך להמפטיר שישמעו לקול האומר ההפטרה וגם יש שמוסיפין על המנהג ועושין שהות באמירת ההפטרה שאף שאחר שסיים המפטיר והתחיל הברכות אין רוצים להפסיק מאמירת ההפטרה ולא יפה הם עושים שאם אומרים בקו"ר אינם שומעים קול דברים מברכות המפטיר ולפעמים גורמים שגם אחרים הסמוכים להם אין שומעים ואף אם מנמיכים קולם מ"מ הם בעצמם אינם שומעים לכן יש לנהוג שמיד שישמע שהמפטיר סיים ההפטרה ומתחיל הברכות אע"פ שהוא עדיין לא סיים ישתוק עד שיסיים המפטיר הברכות ואח"כ יסיים הוא אמירת ההפטרה גם המפטיר יהיה זהיר שלא להתחיל הברכות עד שיפסוק קול ההמון לגמרי עכ"ל:

ונהגו להזכיר וכו' – בספרי כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדיתה אלו המתים מכאן שהמתים צריכין כפרה וקבעו בשבת שהכל נמצאים בבהכ"נ והחי יתן אל לבו [ב"י והובא בהגר"א]:

ברמ"א סעיף ה' ושנים לא יאמרו. עיין ח"ס או"ח סי' ס"ח:

[א] [לבוש] נקרא הפטרה וכו'. ויש אומרים שהוא מלשון אין מפטירין אחר הפסח מן הדבר כלומר אחר הפטרה נסתלקו מתפילת יוצר, ומתחילין מוסף (אבודרהם):

[ב] [לבוש] במקום שאין ספר תורה וכו'. פירוש שלא קראו בה אבל אם קראו בה ואחר כך נטלוה אומרים הפטרה אחריה, וגדולה מזו כתב מרדכי פרק ו' דעירובין אם אין עירוב שיכולין להביא חומש בבית הכנסת הולכין עשרה ומפטירין בבית שיש שם חומש וגם יכול לקרות הפטרה בעל פה אם אי אפשר בענין אחר:

[ג] [לבוש] תמהתי כל ימי וכו'. אישתמיטתיה גיטין דף ס' דפריך והא לא ניתן לכתוב אלא כיון דלא אפשר שאין לכל ציבור וציבור יכולת לכתוב נביאים שלם (מלבושי יום טוב), וכן כתב ט"ז. ולעניות דעתי ידע וראה זה הלבוש תמיהתן כדסיים שקורין בחומשין הנדפסים כיון שאין נכתבין הפטרות לבד וטועים שלא הועילו כיון שאין ספר שלם, וגם עושין שתי עמודים ואנוכי תיקנתי עמודים בקהילה קדישא פראג שלא יהא רק אחד דבבבא בתרא דף י"ג הקפידו שלא לעשות רק אחד לנביאים ועיין לקמן במנהגים ס"ג עד כאן לשונו. ולמה שפירשתי ודאי הועילו שנכתב על קלף וכהלכות ספר תורה ומה שאין ספר שלם כבר כתב דכשר כיון דלא אפשר וכו'. ומגן אברהם כתב זה לשונו השתא שנתגלה מלאכת הדפוס והספרים תודה לאל בזול אסור לכתוב הפטרות דהא קיימא לן דפוס כתיבה מעלייתא הוא, ואף שהם על הנייר כשר בספרי נביאים אף שאינם בגלילה כמו שמברכין על שיר השירים ומגילת איכה עד כאן לשונו. ולאו ראיה כלל משיר השירים ואיכה כמו שכתב הלבוש סימן תקנ"ט סעיף א' עיין שם, ועוד דקצת פוסקים ודאי סבירא להו דוקא קלף בעינן וכמו שכתב בתשובת רמ"א סימן קל"ד עיין שם, ועוד דודאי עדיף כתיבה מדפוס, ועוד שלא נדפסו השמות לקדושה כמו כתיבה ועיין סימן מ' ס"ק ב'. ומכל מקום נראה לי דאותן שאין להם הפטרה כתובה בקלף לא יקראו מחומשין הנדפסים בהפטרה לחוד דכיון שחשיב להו כמו נכתבין אם כן עדיף שיקראו מספר נביאים שלם הנדפסין כיון שאפשר לכל ציבור וציבור, והא דעושין עמוד אחד בתוס' והרא"ש שם דעושין בסופו ובתחילה מניחין קלף חלק כדי לגול על כל היקף:

[ד] [לבוש] הכל הוא סיים וכו'. וברישא פתח בשבח דברי נביאים בחלק הספוריי לומר שאפילו באותו חלק יש לנו לשבח לאשר בחר בהם וכשבא להזכיר חלק הנבואיי הקדים התורה ומשה שמשם נקבע החלק הזה ודקדק לומר נביאי האמת והצדק האמת לאפוקי נביאי השקר, והצדק לומר שדברי הנבואי הם מצודקים, אי נמי לנביאים קאי שהם בעלי צדק ואינם מתגאין בנבואתן לעוות אדם בריבו (כסף משנה פרק י"ב מהלכות תפילה), ובתשובת ר' צהלון סימן ע"ג פירש בנביאי אמת וצדק שכולם באו להזהיר את ישראל שישמרו התורה וזה פירוש נאמרה באמת שכל דברי נביאים נאמרים ביסוד ודת אמת שהיא התורה שנקראת אמת:

[ה] ואינו יודע וכו'. אשתמיטתיה דברי אבודרהם הבאתי בסימן קל"ט ס"ק י"ג, ועוד קשיא לי הא למה שכתב הלבוש ריש סימן זה דקראו בנביאים שבעה אם כן שייך נמי טעמא דלעיל שאמצעיים נמי לא היו מברכין כמו בספר תורה, גם מהרא"ש בפסחים דף ק"ד לא ירד לכל זה עיין שם:

[ו] [לבוש] מנהג אבותינו וכו'. וטוב יותר שלא הפסיק שם משום הטועים (ט"ז), וצריך עיון ועיין ספר המנהיג סימן ל"ז:

[ז] [לבוש] סדר הפטרה יחד וכו'. וכל שכן שלא לברך שנים דאיכא משום ברכה לבטלה וכל שכן שלא לתרגם הברכה ואם יתרגם אותה שלא יזכיר בה שם (ריב"ש סימן ל"ז):

[ח] כמו בספר תורה וכו'. וצריך לברך תחילה (ריב"ש סימן מ'), ולכאורה מה שכתב הלבוש בהג"ה והוא מריב"ש שם סותר למה שכתב הלבוש ריש סימן ק"מ דברכות התורה לעצמו ניתקנה וכו' ובדוחק יש לכוונו באחד ודו"ק, ועיין סימן תרצ"ב ס"ק ג':

[ט] דתרי קלי וכו'. אבל בנחת יקראו עמו מתוך הספר ואין די בשמיעת הפטרה (מגן אברהם):

[י] אין המפטיר וכו'. כשמברך אחר הפטרה אינו רשאי לסלק ספר נביאים או ספר הפטורות מלפניו כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר (תניא והגהות מיימוני), ומשמע במגן אברהם דסוגר או גולל הספר רק שלא יסלקו כמו בספר תורה, ועיין סימן תר"צ ס"ק י"ג:

[יא] יקום פורקן וכו'. נתקן בבבל ולכך הוא לשון ארמי ותקנוהו משום דאמרינן בשבת יש רשות לשוט בעולם (הגהות מיימוני), ומצאתי בספר חסידים סימן תתש"ע ולפי שאין הרוחות בגיהנום ורוחות של רשעים הם מזיקין כמו תולדות קין שמתו נעשו נשמותיהן מזיקין וניתן להם רשות להזיק למחללי שבתות ולעצבין בשבת או אינן מתעדנין בו וכו' עד כאן, כתב אבודרהם אחד מברך את המלך ואת הקהל:

[יב] [לבוש] ואמרו טעמא וכו'. עוד טעם אחר שצריכין להתפלל עליהם בכל שבת ויום טוב מפני שמהפכין אש של גיהנום לפניהם ולאחריהם אותן שלא שמרו שבת ויום טוב שנאמר והיה מידי חדש בחדשו וגו' ואשם לא תכבה (הגהות מיימוני):

[יג] [לבוש] אפילו בימים הללו וכו'. משמע דאומרים אב הרחמים בספירה אף שיש חתונה ומילה והכי נוהגין וכן בדין דלא עדיף מימי ניסן וסיון שאין אומרים תחנון אפילו הכי אומרים אב הרחמים. עוד ראיתי נוהגין פה פראג שאומרים אב הרחמים כשמברכין חודש אב ונראה דמדמי להו לימי ספירה אבל בגליון ר"מ רבק"ש כתב בשם רש"ל שאין אומרים דלא דמי לראש חודש סיון שאז אומר אב הרחמים על הגזירות שהזכיר ביוצר, עד כאן, ופעם אחת היה מילה פה פראג בשבת שמברכין ראש חודש [אב] והוריתי שלא לומר אב הרחמים דלא להוסיף על מנהג כזה. (כתב הגהות מיימוני) ראש חודש אב שחל בשבת אין אומרים אב הרחמים, ולכאורה היה נראה שגם כשיש מילה בימי ספירה בימים שאין אומרים תחנון אין אומרים אב הרחמים כיון דאיכא תרתי לטיבותא אלא מדקיימא לן בסימן תצ"ג שאומרים אב הרחמים כשמברכין חודש אייר אף דשם נמי איכא תרתי לטיבותא שאין אומרים בו תחנון וגם מברכין ראש חודש אלא דאין חילוק בזה. כתב שיירי כנסת הגדולה אומרים מי שעשה ניסים קודם ראש חודש אבל בניגון נשבר ונדכה, עד כאן, ועיין סימן תכ"א. במקום שאומרים אל מלא רחמים על אדם חשוב שמת אין אומרים ביום שמברכין החודש אם לא שנקבר באותו שבוע (עולת שבת):

[יד] [לבוש] אשרי וכו'. ברגלים שנוהגין לומר מי שברך וכו' יאמר קודם אשרי שלא להפסיק בין קדיש לאשרי (מגן אברהם), ועיין מה שכתבתי ר"ס קל"ב. כתב הכלבו מקום שנהגו לעשות שני חזנים אחד יוצר ואחד מוסף הראשון יקרא ויאמר אשרי ויהללו ומחזיר הספר תורה למקומו ואחר כך יעמוד השני ויאמר קדיש ויתפלל מוסף:

[טו] [לבוש] לומר מזמור וכו'. כבר נתבאר בסוף סימן קל"ד, וכתב מטה משה יש נוהגין לאומרו ארבע פעמים לפי שיש בו י"ח אזכרות וארבע פעמים י"ח ע"ב ועל ידי שם של ע"ב מסר את התורה לישראל שנאמר הנה אנכי בא אליך בע"ב הענן:

א) [סעיף א'] מפטירין בנביא מענינה של פרשה וכו' והטעם מפו' דפ"א גזרו שמד שלא לקרות בתורה ותיקנו לקרות בנביאים נועניינה של פרשה והיו קורין בנביאים כ"א פסוקים כמו אילו היו קורין בתורה כ"א פסוקים ג' לכל אחד מהשבעה שקורין בתורה וגם היו מברכין אנביאים שבעה ברכות כמו אילו היו קורין בתורה דהיו מברכין ז' וע"כ גם לאח"כ שנתבטל השמד וקורין בתורה מ"מ תיקנו שהמפטיר יהא קורא בנביאים כ"א פסוקים ויהא קורא בתורה תחלה מפני כבוד תורה שאם לא היה קורא בתורה אלא בנביא ומברך על קריאתו יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוה ע"כ צריך שיהא זה שמפטיר בנביא קורא בתורה תחלה ואח"כ בנביא דכמה שמקדים לקרוא בתורה אנו רואים דגדולה היא התורה מהנביא ולכן יברך המפטיר ג"כ ז' ברכות כנגד ז' שקראו בתורה. ב"ח. ט"ז סק"א:

ב) ותיקנו למפטיר ז' ברכות כנגד ז' שקראו בתורה. ג' לפני ההפטרה וד' לאחריה ג' שלפניה שנים מהם על קריאת התורה ואחת שלפני ההפטרה אשר בחר בנביאים טובים וכו' ופותחת וחותמת בברוך. וד' לאחריה הראשונה פותחת בברוך וחותמת בברוך ומה שמפסיקין כשמגיעין לכל דבריו אמת וצדק לא מפני שהוא סיום ברכה שהרי לא תיקנו אלא ז' ואם הוא סוף ברכה א"כ הוה להו ח' אלא כדאיתא במ"ס שהיו נוהגין לומר שם דברי שבח וריצוי. שנייה רחם והיא חותמת בברוך ואינה פותחת בברוך כדין ברכה הסמוכה לחברתה. וכן השלישית שהיא שמחנו וחותם בא"י מגן דוד כדאיתא בפ' ערבי פסחים (פסחים קי"ז ע"ב) דבצלותא מצמיח קרן ישועה דאפטרתא מגן דוד. הרביעית על התורה וחותם בא"י מקדש השבת. טור. והביאו הט"ז סק"א וכתב וע"כ אין לענות אמן אחר אמת וצדק כיון שאינו סוף ברכה יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ב. וכן בברכה שקודם ההפטרה אין לענות אמן אחר הנאמרים באמת כיון שאינה סוף ברכה אלא רק אחר ובנביאי האמת והצדק. וכ"כ הלבוש ומהריט"צ סי' ע"ג והב"ד המט"י או' ג' וכ"כ החס"ל או' א':

ג) כתב הלבוש תמהתי כל ימי שלא ראיתי נוהגין באחד מן המקומות לכתיב ההפטרות כדין ספר כמו שכותבין המגילה כי היה נ"ל שאין יוצאין בצבור כלל בקריאת ההפטרות שקורין בחומשין שנדפסין כיון שאין נכתבין בכל הלכות ס"ת או מגילה עכ"ל. וכ"כ בהגהת י"נ. ואני אומר שמנהג קדמונים הוא עיקר שכתוב בב"י סי' קמ"ד בשם ת"ה מה שמדלגון עתה מנביא לנביא היינו לפי שהפטרות שלנו כתובים בקונטריסים ואפשר לסמן למצוא מהר וכו' יעו"ש. ואיתא בגיטין (דף ס') שאסור לכתוב ההפטרה משום מ"ש ביו"ד סי' רפ"ג סעי' ב' אלא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כלומר שאין יכולת ביד הצבור לקנות להם נביאים שלימים וא"כ השתא שתגלנה מלאכת הדפוס והספרים ת"ל בזול אסור לכתוב ההפטרות דהא ק"ל דפוס כתיבה מעליתא היא כמ"ש מ"ע סי' צ"ו ומ"ב ול"ח. ואי משום שכתובין בנייר הא כתב בש"ג רפ"יו דשאר ספרים נכתבים בכל מיני צבעונים ולא בעי דיו וא"כ ה"ה דנכתבים על הנייר כמ"ש התו' שם וה"ה שא"צ גלילה. וכ"מ בתשו' הרשב"א סי' תפ"ז דדוקא בס"ת אסור לברך כשכתובה בקונטרסים אבל על הפטרות לא קפדינן יעו"ש. מ"א ריש הסי' וכ"כ הט"ז סק"ב עו"ת או' א'. ר"ז או' ד' ומיהו הא"ר או' ג' כתב דקצת פו' ודאי ס"ל דוקא קלף בעינן וכמ"ש בתשו' רמ"א סי' קל"ד ועוד דודאי עדיף כתיבה מדפוס ועוד שלא נדפסו השמות לקדושה כמו כתיבה. וסיים ומ"מ אותם שאין להם הפטרה כתובה בקלף לא יקראו מחומשין הנדפסין בהפטרות לחוד דכיון דחשיב להו כמו נכתבין א"כ עדיף שיקראו מספר נביאים שלם הנדפסים כיון דאפשר לכל ציבור וציבור יעו"ש. אמנם המנהג להקל לקרות ההפטרות בחומשין הנדפסים וכמ"ש המט"י סוף או' ב' אמנם יש מקומות שנוהגין לכתוב ההפטרות על הקלף או על הגויל בגלילה כמו ס"ת ונהרא נהרא ופשטיה:

ד) ואם בהפטרה זו הנדפסת או הכתובה יש בה חסרון הרבה תיבות קורא החסרון בעל פה אם הוא בענין שאין בו איסור משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה. ר"ז או' ד' ועיין לעיל סי' מ"ט ובדברינו לשם בס"ד:

ה) ואפי' שאינן נדפסין כדינא בקרי וכתיב שכתוב הקרי בפנים והכתיב הציג למטה בגליון שרי ואף שאין לעשות כן לכתחלה. כתב סופר סי' נ"א. פ"ת:

ו) שם. מפטירין בנביא וכו' אז"ל באגדה שמת אחד אומר דאינו ניצול מעונשו הקשה עד שבנו יאמר קדיש או יפטיר בנביא. וכתב הריב"ש בתשו' סי' קט"ו דמזה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל י"ב חודש וגם להפטיר בנביא עכ"ד הריב"ש. ועתה נתפשט עוד באיזה מקומות דבהגיע תור זמן פטירת אב ואם בכל שנה הבן מפטיר בשבת הקודם. ברכ"י או' א' ועיין ביו"ד סי' שע"ו סעי' ד' בהגה ואם יש יאר צייט לשני אנשים בתוך השבוע מי שקודם זכה ר"ל אם אחד ביום א' ואחד ביום ב' מי שיש לו ביום א' הוא זוכה לעלות מפטיר ביום שבת הקודם. ואם שניהם ביום א' אב קודם לאם. ואם לשניהם אב או לשניהם אם ת"ח קודם. ואם שניהם ת"ח המופלג בחכמה קודם. ואם שניהם שוים יעשו פשרה אבל לא להתקוטט ח"ו בעבור זה כי מלה בסלע משתיקה בתרין דעי"ז השתיקה יהיה יותר נ"ר לאביו מאשר ידבר ויעלה למפטיר:

ז) שם. ואין פוחתין מכ"א פסוקים וכו' ואי איכא תורגמן אפי' לא קרא אלא עשרה פסוקים שפיר דמי שכל אחד חשוב כשנים הוא ותרגומו והאחרון חשוב כשלושה לפי שאחר שתרגמו המתרגם חוזר וקורא אותו פעם שנית. טור. ועיין לקמן או' כ"ט:

ח) שם בהגה. אבל ביו"ט שקורין ה' וכו' ולפ"ז בחול שקורין ג' ומפטירין כגון בט"ב וצום גדליה במנחה וכן ביוה"כ במנחה די בתשעה פסוקים כנגד ג' עולים. שכנה"ג בהגה"ט או' א' עו"ת או' א':

ט) שם בהגה. ולא נתקנה ההפטרה רק בצבור אחר שקראו בתורה וכו' ר"ל דבעינן תרתי צבור לאפוקי בפחות מעשרה. ואחר שקראו בתורה ר"ל לאפוקי אם לא היה להם ס"ת אלא שאירע להם אונס ולא קראו ה"נ אין קורין ההפטרה בברכה. וזה מוכח מתשו' הרמב"ן ז"ל שהעתיק מרן בב"י. מט"י או' ב':

י) ואם קראו בס"ת פסול כתב ב"י דקורין ההפטרה בברכה יעו"ש. וכתב בהגב"י בסי' רפ"ב ובסי' זה לענין הלכה דברי מרן ב"י עיקר יעו"ש. וכן הסכים המט"י או' ב' מש"ז או' א' מיהו בתשו' חנוך בית יהודה חא"ח סי' ו' כתב דאם נמצא הס"ת פסול באמצע הקריאה ולא יש ס"ת אחר וקראו עד גמר הפ' בס"ת פסול לא יקראו ההפטרה בברכותיה יעו"ש והביאו מחב"ר או' ה' ועיין אמת ליעקב דף קכ"א ע"א שכתב ולענין הלכה סב"ל וכל שקרא המפטיר או המשלים בס"ת פסול אחר שכבר קרא חובתו ג' פסוקים והוא המפטיר כמו שפשטה הוראת הכנה"ג בקצת מקומות נכון הדבר שלא יברך המפטיר ברכות ההפטרה ויקראנה בלא ברכה עכ"ל. אבל החיד"א בסי' לד"א סי' י"ט או' ד' כתב דאם נמצא ס"ת פסול בד' וכיוצא ואין ס"ת אחר והשלימו הפ' יקראו ההפטרה בלי ברכות כמ"ש הרב לקט הקמח ודלא כהמט"י אך אם קראו ז' עולים בחזקת כשרות ונמצא הטעות בז' ונוהגים שהוא המפטיר כמ"ש הכנה"ג יברך ברכות הפטרה וכן אם נמצא טעות בקריאת המפטיר יברך ברכות הפטרה עכ"ד. ועיין בדברינו לעיל סי' קמ"ג או' כ"ב ואו' כ"ג ודוק:

יא) שם בהגה. אחר שקראו בתורה. ואם קראו בתורה ואח"כ נטלוה אומרים הפטרה אחריה. א"ר או' ב' ועיין לקמן או' י"ד:

יב) ואם התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר בברכות והיינו התחילו קריאת התורה בעשרה ויצאו מקצתן גומר קריאת ס"ת והפטרה אומר בלא ברכות ואם התחילו ההפטרה ויצאו מקצתן גומר ההפטרה בברכות. מש"ז או' א' ועיין לעיל סי' קמ"ג סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד:

יג) שם בהגה. אבל בלא ברכה שרי. ונכון לקרותה. מ"א סק"ב. ור"ל אעפ"י שאין להם ס"ת נכון לקרות ההפטרה בלא ברכות כדי שלא יתבטלו מקריאה. ועיין בדברינו לעיל סי' קמ"ג או' י"א ואו' י"ד:

יד) אם אין עירוב שיכולין להביא חומש בביה"כ הולכין עשרה ומפטירין בבית ששם החומש. (ר"ל אחר שקראו בתורה הולכין לשם ויפטיר המפטיר מי שקרא בתורה תחלה בביהכ"נ) וגם יכולין לקרות ההפטרה בע"פ אם א"א בענין אחר כדאשכחן בכ"ג ביוה"כ. מרדכי פ"ו דעירובין. ראנ"ח ח"ב סי' ע"ג. מיהו במ"ס פי"א כתב דאין קורין ע"פ אלא כ"ג ביוה"כ. מ"א סק"ו. ועיין לעיל סי' מ"ט ובדברינו לשם בס"ד:

טו) המנהג כשיש חתן בקהל להפטיר הפטרת השבוע ולומר אח"כ שוש אשיש בה' עד ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך ואח"כ מברכין ברכות האחרונות של הפטרה. כנה"ג בהגה"ט. יד אהרן מ"ב בהגה"ט או' ד' ועיין לקמן סס"י רפ"ה בהגה:

טז) [סעיף ב'] אם חל ר"ח בשבת אין המפטיר מזכיר של ר"ח כלל. והטעם מבואר בגמ' שאלמלא שבת אין נביא בר"ח ואע"ג דהרמב"ם ז"ל בפי"ב מה"ת סובר כסברא ב' נהגו העולם כס' התו' שהיא סברא א' כמ"ש הש"ע. מט"י או' ג' וכ"כ הר"ז או' ו':

טוב) [סעיף ג'] צריך לכוין לברכת הקוראים בתורה וכו' וע"כ מצוה על העולים שיברכו בקול רם כדי שכל הקהל ישמעו ויוכלו לענות אמן. והאומרים הברכות בלחש עליהם נאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. חס"ל או' א':

חי) [סעיף ד'] קטן יכול להפטיר. מנהגינו שקטן מפטיר בנביא ובסדה"י קורא תגר על מנהג זה וכתב שהוא היה נוהג להפטיר בכל שבת. כנה"ג בהגה"ט ועיין בדברינו לעיל סי' רפ"ב מאו' מ' עד או' מ"ד:

יט) שם הגה. ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע וכו' וכוונת מור"ם ז"ל בהגה זו נראה דר"ל דבשעה שקראו למפטיר זה היו סבורין שהוא יודע ואחר שקרא בתורה ובירך כשבא לקרות ההפטרה לא ידע לקרות יכול אחר לעלות ולקרות ההפטרה במקומו בין קודם שבירך ברכה א' שלפני ההפטרה בין אחר שבירך וסומך השני על ברכתו של ראשון שבירך בתורה ומפטיר כדין תוקע דסי' תקפ"ה סעי' ג' יעו"ש. מט"י או' ה':

ך) שם בהגה. מי שאינו יודע וכו' ואם טעה ואמר לפניה ברכה שלאחריה הראשונה אין חשש ויאמר לאחריה ברכה שלפניה כמו בברכות שלפני קה"ת. וכן אם אמר רק כמה תיבות ממנה וחזר והתחיל אחר כדי דיבור ברכה שלפניה אשר בחר בנביאים וכו' אין חשש ואין בזה צד מזכיר מאורע אחר. כ"כ א"ח או' ג' בשם א"א מהגה"ק. אבל לע"ד נראה דאין זה דומה לברכות התורה דשם הם דוגמה אחת ולפיכך אם החליף זה בזה יצא אבל הכא אינו דומה ברכה שלפני ההפטרה לברכה שאחר ההפטרה וי"ל ברכה שלפני הפטרה צ"ל דוקא לפני הפטרה משום דמזכיר בה מענין התורה שכבר קרא ומענין הנביאים שרוצה לקרות וע"כ אם טעה ואמר ברכה שלאחר הפטרה לפניה אם לא סיים בא"י האל הנאמן וכו' יאמר אשר בחר בנביאים וכו' ואחר הפטרה חוזר לומר בא"י אמ"ה צור כל העולמים וכו' ואם לא נזכר עד שאמר בא"י האל הנאמן וכו' יאמר ג"כ לפני הפטרה ברכת אשר בחר בנביאים וכו' אלא שאין חוזר אח"כ לומר ברכת צור כל העולמים משום שכבר אמר אותה קודם הפטרה:

כא) שם בהגה. יכול אחר לאומרה וכו' ולא דמי לסי' רפ"ב סעי' ה' דצריך לקרות בתורה שנית אעפ"י שקרא כבר שאני הכא כיון שהפסיקו בקדיש מוכחא מילתא שקרא בעד המפטיר. אבל אין לעשות כן לכתתלה. וכתב ב"י סי' רפ"ב דיש מקומות נוהגין לכתחלה כשקטן מפטיר אז גדול קורא בתורה תחלה דזהו כבודה שנאמר שאין קטן ראוי לקרות בתורה יעו"ש. אבל הריב"ש חולק ע"ז לכן כתב רמ"א דאין לעשות כן לכתחלה. מ"א סק"ג. תו"ש או' ג':

כב) שם בהגה. יכול אחר לאומרה וכו' משמע דאחד מברך הברכות והפטרה כי איך יברך אחד והב' יאמר הפטרה והגם דבס"ת מברך העולה וקורא החזן מ"מ צריך שיקרא בלחש ואם שיש לישב זה מ"מ נראה כן. ומיהו טוב יותר אם יכול לומר מלה במלה שמקרין אותו ויאמר הפטרה מי שקרא בתורה דכבוד תורה עדיף. ואם השביעי א"י להפטיר בהכרח אומרים קדיש ועולה א' מהקודמים. א"א או' ג':

כג) שם בהגה. אבל לכתחלה לא. והט' דלכתחלה לא יעשה מאחר שהריב"ש פליג וכמ"ש המ"א. וכן הסכים הרב אמת ליעקב במשפט קריאת המפטיר או' ח' דף קכ"ב. והמקומות שנהגו כן אין למונעם אבל בשאר מקומות לכתחלה ראוי לחוש לדעת הריב"ש וכדברי מור"ם ז"ל. ברכ"י או' ו':

כד) לקרות למפטיר כהן ולוי היכא שעולה למנין דלא מפסיק בקדיש אינו נכון משום פגם. מהר"ש ן' הרשב"ץ בתשו' סוף סי' תכ"ט ועיין מ"ש מרן ב"י בסי' זה משם תשו' אשכנזית ומה דכתב עלה. ברכ"י או' ז' ור"ל דמרן בב"י כתב להתיר כי סומכין על מה שש"ץ אומר בעת שקורהו לעלות אעפ"י שהוא כהן או על פי שהוא לוי יעו"ש. וכתב מור"ם ז"ל בד"מ או' ב' דאין לחוש לפגם אלא דוקא כשקוראים אותו בשמו אבל כשקוראים אותו מפטיר סתם אין לחוש וכן המנהג יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' קל"ה סעי' יו"ד בהגה יעו"ש.

כה) [סעיף ה'] לא יתחיל ממקום שפסק הראשון. אלא צריך לחזור ולברך ולהתחיל ממקום שהתחיל הראשון כמו בס"ת (ריש סי' ק"מ) ולא דמי לש"ץ שנשתתק באמצע התפלה שמתחיל מתחלת ברכה שטעה זה דהתם כבר יצאו הציבור י"ח מאותם ברכות שקרא הראשון משא"כ בהפטרה שצריך לברך לפניה ולאחריה. כ"כ בי בשם הריב"ש. ומה שהשמיט בש"ע הברכה משום דסמך על מ"ש בריש סי' ק"מ גבי קה"ת שהביא שם ב' סברות דלהרמב"ם א"צ לברך ולסתם הש"ע צריך לחזור ולברך וא"כ ה"ה בהפטרה דצריך לחזור ולברך ולהתחיל ממקום שהתחיל הראשון. וכן פסק החיד"א בס' לד"א סי' ך' או' י"ז. מיהו נראה שזהו דוקא למנהגם שהיה המפטיר קורא לבדו והציבור שומעים מפיו כמו קה"ת וא"כ הברכה נמי הויא כמו ברה"ת שמכוין להוציא עצמו ולא לאחרים כמש בב"י סי' ק"ס אבל לדידן שנוהגין כדברי האר"י ז"ל שכתב בשה"מ פ' ואתחנן שכל אדם צריך לקרות ההפטרה בפיו ולא לסמוך על המפטיר זולתי אל הברכות שצריך לכוין לשומעם ולענות אחריהם אמן והב"ד לעיל סי' קל"ב או' ו' יעו"ש א"כ לפ"ז הויא ברכות ההפטרה להוציא עצמו ולהוציא אחרים ג"כ והויא כמו ברכת השופר בסי' תקפ"ה דאם התחיל ולא יכול להשלים ישלים האחר על סמך ברכת הראשון אם היה שם בשעת ברכה ונתכוון לה יעו"ש. ובל"ה עיין א"א או' ד' שכתב דספק ברכות לקולא ולא יברך האחרון לפניו יעו"ש:

כו) ואם נשתתק אחר שקרא ההפטרה מיד יעמוד ש"ץ או אחר ויברך ברכות שלאחר הפטרה. מהר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סי' רע"א. ברכ"י או' ח' וכ"פ בספרו לד"א סי' ך' או' י"ז:

כז) מפטיר שבירך ברכת הפטרה לקרוא הפטרת פ' השבוע והזכירו שצ"ל הפטרה אחרת א"צ לברך פעם אחרת. דבר משה א"ח סי' כ"ה. ברכ"י או' ט':

כח) אם אין המפטיר יודע לקרות הכ"א פסוקים מתוך הכתב הברכות לבטלה והצבור לא יצאו ידי קריאה. מהר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סי' תכ"ח. ברכ"י או' יו"ד. לד"א שם:

כט) יש מקומות שנהגו לתרגם ההפטרה באיזה לשון והמפטיר עצמו יכול לתרגם. הרשב"ץ ח"ג סי' קכ"א. וכ"כ הרב בנו בתשו' סי' זר"ע. ברכ"י או' י"א. מיהו בס' לד"א שם או' ך' כתב דאין נכון שהמפטיר יתרגם אלא המפטיר מברך וקורא הפסוק בלה"ק ואחר מתרגם וכן בכל פסוק ובסוף חוזר המפטיר לקרות פסוק אחרון בלה"ק ומברך יעו"ש:

ל) מנהג שנוהגין בקצת מקומות בהפטרת יונה במנחת יוה"כ לקרוא ג' פסוקים בלבד ולתרגם אח"כ כל הנביא בלע"ז ולדלג אח"כ לקרוא במיכה ג' פסוקים ולתרגם אותם יש סמך למנהג הזה. הר"ם מפדווה ז"ל סי' ע"ח. ועיין בהראנ"ח ז"ל ח"ב סי' ע"ג. כנה"ג בהגה"ט:

לא) שם הגה. ושנים לא יאמרו ההפטרה וכו' וכ"ש שלא יברכו שנים וכן שלא יתרגם הברכה ואם יתרגם אותה לא יזכיר בה שם. הריב"ש סי' ל"ו. כנהג בהגה"ט. מ"א סק"ה. א"ר או' ז':

לב) שם בהגה. ושנים לא יאמרו ההפטרה וכו' ובכתבי האר"י ז"ל כתב דאין די בשמיעת ההפטרות אלא צריך לקרות מתוך הספר והברכות ישמע מהקורא ע"כ. וצ"ל דבגמ' מיירי שלא יקראו שנים בקול רם מפני שמי שאינו בקי לא יוכל לשמוע וגם הבקי צ"ל בנחת. מ"א שם:

לב) וכתב מהריק"ש שלא יפטירו ב' כל אחד פסוק אחד אלא אחד יקרא כל ההפטרה. והביאו אמל"י במשפט ברכות ההפטרה או' י"ד. וכתב וראיתי את רבותי גוערין באותם המסייעים למפטיר בקריאת ההפטרה מטעם דתרי קלי לא משתמעי יעו"ש. והביאו הלד"א סי' ך' או' י"ד. ומה שנוהגין המון עם שאומרים ההפטרה עם זה שקורין אותו למפטיר בקול רם עיין בחת"ס סי' ס"ח שכתב להניח מנהגם כי יש מעלה בזה שלא לבייש למי שאינו יכול לומר ההפטרה אף שהוא מנוקד וע"כ מוטב שיהיו שוגגין וכו' יעו"ש. א"ח או' ד':

לג) [סעיף ו'] אין המפטיר מפטיר וכו' כדי שגם הגולל יבין אל המפטיר. ב"י. עו"ת או' ג' ועיין לעיל סי' קמ"ז סעי' ז' ובדברינו לשם בס"ד:

לד) שם. עד שיגמור הגולל וכו' וכשמברך אחר ההפטרה אינו רשאי לסלק ספר הנביאים כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר. כ"כ בשה"ל בשם הגאונים והביאו ב"י וכתב שאין מוצא לו טעם. אבל גם בס' תניא כ"כ. וכ"כ מט"מ והגמ"ר דהא בס"ת ג"כ אסור ליטול הס"ת עד אחר הברכה. מ"א סק"ו. ומשמע במ"א דסוגר או גולל הספר רק שלא יסלקנו כמו בס"ת. א"ר או יו"ד:

לה) [סעיף ז'] מפטירין בהפטרת פ' שניה. שהרי בה אנו מפסיקין ובה קורא המפטיר. ב"י בשם שה"ל.

לו) שם בהגה. ונהגו להזכיר וכו' וגם הבן בעצמו יכול להזכיר נשמת אביו בשבת ואי משום צער מאי נפ"מ אם צוה לש"ץ להזכיר או שמזכיר בעצמו ואדרבא יותר טוב דברא מזכא אבא. שו"ת בנין עולם חי"ד סי' ס"ב. פ"ת. א"ח או' ה':

לז) שם הגה. ונהגו להזכיר אחר קה"ת נשמות וכו' נוהגין לומר השכבה לאנשים בלה"ק ושל נשים בלשון תרגום. והטעם כתב הר"י הלוי ז"ל בסי' פ"ב מפני שהשכבת הנשים מסתמא אינה נעשית אלא בין הנשים ואינן מבינות אלא בלשון תרגום. כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ז. ומה שמזכירין בהשכבה שם האם שאומרים פלוני בן פלונית ואין אומרים בן פלוני עיין הטעם בזוה"ק פ' לך לך דף פ"ד ע"א יעו"ש. וה"ה בברכה כשמברך את חבירו צריך להזכירו בשם אמו כ"מ בזוה"ק שם:

לח) שם בהגה. נשמות המתים וכו' והטעם שמזכירין אותם בשבת כבר כתבנו לעיל סס"י רפ"ב קחנו משם. ומשמע מדברי מור"ם ז"ל שלא היה מנהגם להזכיר באמצע הקריאה בין גברא לגברא כדי שלא להפסיק בקריאה. וכ"כ בסידור חסד לאברהם יעו"ש. ועתה נוהגין לכל עולה אחר קריאתו מפסיק עליו הש"ץ לומר השכבה ומי שבירך. יפ"ל או' ג':

טל) שם בהגה. ואין בזה משום איסור תחנה בשבת. מי שבירך שאומר הש"ץ לעולים או לאחרים אין בזה משום תחנה הואיל ואינו מסדר תפלה חדשה וע"ד שאמרו בירושלמי מהו מימר אבינו רועינו וכו' והביאו הטור סי' קפ"ח. הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' ק"ט. ברכ"י או' י"ד:

מ) יש נוהגין לומר ההשכבות וההכרזות וכיוצא אחר אשרי וכתב השכנה"ג דאינו נכון דהקדיש שאומרים קודם מוסף הוא על אשרי ואין להפסיק בינתיים והב"ד המ"א והא"ר והאמל"י ולי נראה עיקר כמ"ש הי"א דאין לחוש לאומרם אחר אשרי מאחר שאח"כ בהחזרת ס"ת אומרים מזמור לדוד וכמה פסוקים אחרים ועליהם אומרים קדיש וכתב כן משם מהר"ש ן' עזרא ג"כ והדברים ברורים. ברכ"י או' ט"ו:

מא) אין אדם רשאי ללמוד ולשנות בין תפלת יוצר לתפלת מוסף. כ"כ הגאון ר"י ן' גיאת בהלכותיו. וכתב מהר"א ן' טוואה בתשו' שבסוף התשב"ץ דיש לחוש לדבריו שלא נמצא חולק ונ"ט לדבר וכתב שם דמותר לדרוש קודם מוסף עי"ש סי' כ"ג. ברכ"י או' ט"ז:

מב) כתב הרד"א ז"ל שבת שקודם ר"ח אחר קה"ת קודם אשרי מכריז הש"ץ לקהל באיזה יום יחול ר"ח. וכ"כ בעל תיקון יששכר. וכן הוא המנהג זולת ר"ח תשרי שאין מכריזין משום דכתיב בכסא ליום חגנו ופירשו בו בא' מן הפירושים שאין מכריזין אותו. ושבת שלפני ר"ח אב כתב בתיקון יששכר דף נ"ז יש מקומית שאין מכריזין אותו ויש מקומות שמכריזין אותו ואומרים יהפכהו הקב"ה עלינו ועל כל עמו ישראל לטובה במקום יחדשהו וכו' כנה"ג בהגה"ט:

מג) ר"ה שחל בשבת אומר המכריז בשבת שלפניו שסימן טוב יהא לנו ר"ח פלוני יום שבת ובשנה מעוברת אומר אדר ראשון אדר שני. מהרי"ל ז"ל הלכות ר"ה. שכנה"ג בהגב"י או' ד':

מד) כתב הכלבו מקום שנהגו לעשות שני חזנים א' יוצר וא' מוסף הראשון יקרא ויאמר אשרי ויהללו ומחזיר הס"ת למקומו ואח"כ יעמוד השני ויאמר קדיש ויתפלל מוסף. א"ר או' י"ד:

מה) שם בהגה. והולכים בכל זה אחר המנהג. וכל זה הוא מנהג אשכנז שבספרד אין אומרים כלום. שכנה"ג בהגב"י או' ב' ולפי שזה תלוי במנהג לא הארכנו בו כי כל אחד יעשה כמנהגו:

מו) ונוהגין לומר בספרד מזמור הבו לה' בני אלים כשמחזירין הספר מפני שנאמר על מתן תורה וגם ז' ברכות של שבת נתקנו כנגד שבעה קולות שנאמרו בו. טור. ומשמע דדוקא בשבת דאיכא תרתי טעמי ולכן מה שנהגו העולם לומר אותו בכל פעם בשני ובחמישי ובר"ח ובתעניות וביו"ט וחש"מ הוא מנהג בורות כי לא נתקן אלא דוקא בשבת קודם מוסף. ב"ח ועי"ש. ועוד עיין לעיל סי' קל"ד או' כ"ח:

מג"א סק"א משום מ"ש בי"ד שאסור לכתוב פחות מספר שלם הובא בט"ז סק"ב: (ש"ע ס"ד) קטן יכול להפטיר ע' תשו' הב"ח סי' קנ"ח:

מ"א סק"ד דלכ"ע א"צ לברך וכמ"ש סי' תרצ"ב סס"א כצ"ל:

סק"ו תמיד ימלוך עלינו כו' שאינו ג"כ מענין החתימה ונדחק הטור שלא לשנות הנוסחאות: (הגה ס"ז) שאין אומרים בו צ"צ אם חל ט"ב בשבת אע"פ שאין אומרים צ"צ אומרים א"ה כ"כ הא"ר סי' תקנ"ד ופרי מגדים סי' תקנ"ט כתב שגם כן מזכירין בו נשמות אותן שמזכירין בכל שבת ע"ש:

מ"א סק"ו דבכל העולם ר"ל דבמלכות האחד יש ג"כ יהודים ואיך יתפללו אלו כך ואלו בהיפך:

שם כשמברכין החודש ר"ל אעפ"י שאומרים א"ה כגון בספירה מ"מ אין מזכירין נשמות:

מ"א סק"ה ואפי' חל מילה. דאיכא תרתי לטיבותא אפ"ה אומרים בניסן כשמברכין חודש אייר דאית ביה נמי ב' לטיבותא וכתבו האחרונים דה"ה אם יש מילה בניסן דאיכא ג' לטיבותא אומרים ג"כ משום דאין חילוק בין ב' לטיבותא ובין ג' לטיבותא:

שם ואין מזכירין בו כבר כתב דין זה בסוף סק"ז וכמו שכתבתי אות ח':

כתב הלבוש תמהתי כל ימי שלא ראיתי נוהגין באחד מן המקומות לכתוב ההפטרות כדין ספר כמו שכותבין המגילה כי היה נ"ל שאין יוצאין בצבור כלל בקריאת ההפטרות שקורין בחומשין הנדפסים כיון שאין נכתבין ככל הלכות ס"ת או מגילה עכ"ל וכ"כ בהגהת י"נ ואני אומר שמנהג קדמונים הוא עיקר שכתוב בב"י סי' קמ"ד בשם ת"ה מה שמדלגין עתה מנביא לנביא היינו לפי שהפטרות שלנו כתובים בקונטריסים ואפשר לסמן למצוא מהר וכו' ע"ש, ואיתא בגיטין דף ס' שאסור לכתוב ההפטרה משום מ"ש בי"ד סי' רפ"ג ס"ב אלא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כלו' שאין יכולת ביד הצבור לקנות להם נביאים שלימים וא"כ השת' שנתגל' מלאכת הדפוס והספרי' ת"ל בזול אסור לכתוב הפטרות דהא קי"ל דפוס כתיב' מעלית' היא כמ"ש מ"ע סי' צ"ג ומ"ב ול"ח, ואי משום שכתובין בנייר הא כ' בש"ג רפי"ו דשאר דברים נכתבים בכל מיני צבעונים ולא בעי דיו ואם כן ה"ה דנכתבים על הנייר כמ"ש התוס' שם וה"ה שא"צ גליל' דוק ברי"ו ובתו' ועוד דמברכין על שיר השירים ואיכה אף על פי שכתובים בדפוס בנייר ועמ"ש ססי' ת"צ וכ"מ תשו' הרשב"א סי' תפ"ז דדוקא בס"ת אסור לברך כשכתובה בקונטריסים אבל על הפטרות לא קפדי' ע"ש וכ"כ הכל בו בשם הרשב"א וז"ל ובהפטרה ששאלת א"א [ר"ת אני אומר ב"ח דלא כב"י] שאין מקפידין בה ומברכין על הקריאה אפי' בלא ספר עכ"ל פי' אפי' אינה כתוב' על הספר מברכין עליה וכל זה ברור דלא כמה שנדחק הרב"י ע"ש ובקצת מקומות שקורין במנח' י"כ רק ג"פ בהפטר' יונה והשאר אומרים בלע"ז ואחר כך אומרים מי אל כמוך [מהרמ"פ ע"א וראב"ח ח"ב]: בלא ברכ' שרי. ונכון לקרות' עמ"ש סי' קמ"ג ס"ב:

אחריהם אמן. אין לענות אמן אחר וצדק שאינו סיום ברכה [טור]:

יכול אחר לאומרה. ול"ד למ"ש סי' רפ"ב ס"ה, דצריך לקרות בתור' שנית אף על פי שקרא כבר שאני הכא כיון שהפסיקו בקדיש מוכח' מילתא שקרא בעד המפטיר וכתב ב"י בסי' רפ"ב דיש מקומות נוהגים לכתחלה כשקטן מפטיר אז גדול קורא בתור' תחלה דזה כבודה שנא' שאין הקטן ראוי לקרות בתורה ע"ש אבל הריב"ש חולק ע"ז לכן כ' רמ"א דאין לעשות כן לכתחלה:

כמו בס"ת. וצריך לברך תחלה [הריב"ש] ועססי' ק"מ דלהרמב"ם לא יברך והא דכתב סי' תקפ"ה ס"ג דלכ"ע אין צריך לברך וכ"ה סי' תרצ"ב ס"א שאני התם דכל ישראל מחויבים לברך על השמיעה ולכן כשבירך האחד בירך בעד כלם משא"כ כאן:

ושנים לא יאמרו. ובכתבי האר"י כתב אין די בשמיעת ההפטרות אלא צריך לקרות מתוך הספר והברכות ישמע מהקורא עד כאן וצ"ל דבגמ' מיירי שלא יקראו שנים בקול רם מפני שמי שאינו בקי לא יוכל לשמוע וגם הבקי צ"ל בנחת ויש למנוע שלא יתרגם הברכה ואם יתרגם שלא יאמר השם [ריב"ש שם]:

אין המפטיר. כתב ש"ל בשם הגאונים שאין לסלק ספר הנביאים עד אחר הברכה כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר ואיני מוצא לו טעם עכ"ל ב"י אבל גם בס' תניא כ"כ וכ"כ מט"מ והגמ"נ דהא בס"ת ג"כ אסור ליטול הס"ת עד אחר הברכה, כתב מ"ב סי' צ"ו צריך שיאמר סמוך לחתימה מעין חתימה לכן יאמר ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו בא"י מקדש וכו' וה"ה בכל י"ט עכ"ל, וקשה לשנות ולשבש כל הנוסחאות בא וראה כמה נדחק הטור סי' רל"ו במ"ש תמיד ימלוך עלינו ל"ו בא"י המעריב ערבים, וגם ברמב"ם כתוב כנוסח שלנו גם בב"ה אומרים יתברך שמך בפי כל חי תמיד לעולם ועד בא"י על הארץ וכו' דכיון דאומרים יתברך הוי מעין חתימה שפיר: אם אין עירוב שיכולין להביא חומש בבה"כ הולכין י' ומפטירין בבית ששם החומש, וגם יכולים לקרות ההפטרה בע"פ אם א"א בע"א כדאשכחן בכ"ג ביה"כ [מרדכי פ"ו דעירובין ראב"ח ח"ב ע"ג] עסי' קמ"ד, ובמ"ס פי"א דאין קורין ע"פ אלא כ"ג בי"ה:

העוסקים בצרכי צבור. הא שמתפללים ויפיל שונאיו היינו שונאים שבמלכותו דבכל העולם יש יהודים (מאור עינים), הגון לומר השכב' לאנשים בל' הקודש ולנשים בל' תרגום [ר"י לוי סי' ע"ב] הטעם דשל נשים מסתמא נעשים בין הנשים והם אין מבינים בל' הקדש אלא תרגום [כ"ה] ברגלים שנוהגין לומר מי שבירך לקברנים יאמרו קודם אשרי שלא להפסיק בין קדיש לאשרי עמ"ש סי' רצ"ב, כשמברכין החדש אין מזכירין נשמות רק למי שנקבר באותו שבוע [מהרי"ל]:

בימי הספירה. משום שהיו הגזירות באותו זמן ואפי' חל מילה בשבתות ההם אומרים אותו דהא אומרים אותו בחדש ניסן אבל כשחל ר"ח אייר בשבת א"א אותו אבל בשבת שלפני ר"ח אנו אומרים אותו ואין מזכירין בו נשמות אפי' בספירה [הגמ"נ]:

(א) מפטירין – כתב הלבוש תמהתי על שלא ראיתי נוהגין לכתוב ההפטרות כדין ספר כי היה נ"ל שאין יוצאין כלל בקריאת ההפטרה בחומשים הנדפסין כיון שאין נכתבין בכל הלכות הס"ת או מגילה והט"ז ומ"א יישבו המנהג וס"ל דאף שהוא ע"י דפוס וגם על הנייר ושלא בגלילה מותר לענין זה ומ"מ דעת המ"א דצריך לקרות ההפטרה מתוך נביא שלם הנדפס ולא מתוך הפטרה לבד הנדפסת בחומש וכן ג"כ דעת הא"ר ע"ש ומ"מ אם אין להם רק הפטרה הנדפסת בחומש יש לסמוך להקל שלא לבטל קריאת הפטרה אך לכתחלה בודאי ראוי ונכון שיהיה לכל צבור נביאים שנכתבין בקלף כדין שאז גם השמות נכתבים בקדושה משא"כ כשהוא על הנייר הנדפס [עיין בא"ר] וכן הנהיג הגר"א בקהלתו וכעת נתפשט זה בהרבה קהלות ישראל ואשרי חלקם:

(ב) בנביא וכו' – והטעם מפני שפ"א גזרו גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה וקראו בנביאים שבעה וברכו עליהם כנגד השבעה שהיו צריכים לעלות ולקרות בתורה ולא היו קורין עם כל אחד פחות מג' פסוקים והרי בין כולם כ"א פסוקים לכך אע"פ שהגזירה בטלה מנהגא לא בטל ומשו"ה תקנו שהמפטיר יקרא בנביא לא פחות מכ"א פסוקים ויהא קורא בתורה תחלה מפני כבוד התורה וכמ"ש בסימן רפ"ב במ"ב סקכ"ח ויברך המפטיר ז' ברכות [דהיינו שתי ברכות שמברך המפטיר על התורה לפניה ולאחריה ואחת על הנביא לפניה וארבע לאחריה] כנגד ז' שקראו בתורה:

(ג) אבל בלא"ה – כגון שלא היה להם ס"ת לקרות בה ואם קראו בס"ת ונמצאת אחר הקריאה שהיא פסולה אפ"ה מפטירין אחריה ומברכין הברכות לפניה ולאחריה ועיין בבה"ל. אם אין עירוב שיכולין להביא הנביא או החומש בבהכ"נ להפטיר הולכין עשרה ומפטירין בבית שמונח שם ובברכת ההפטרה ג"כ דהרי מ"מ קראו בתורה תחלה אע"פ שלא היה באותו מקום:

(ד) אין המפטיר וכו' – דאלמלא שבת אין נביא בר"ח וקריאת הנביא הוא רק משום שבת:

(ה) צריך לכוין – וע"כ מצוה על העולים שיברכו בקול רם כדי שכל הקהל ישמעו ויוכלו לענות אמן:

(ו) אחריהם אמן – דע"י עניית אמן חשוב כאלו היה מברך לעצמו. אין לענות אמן אחר אמת וצדק שאומרים בברכות שאחר הפטרה שאין זה סיום ברכה וכן אין לענות אמן אחר הנאמרים באמת שנאמר בברכה שלפני ההפטרה דזהו ג"כ ברכה אחת עם מה שאמר אח"כ בא"י הבוחר בתורה דזו היא חתימתה:

(ז) מי שאינו יודע וכו' – היינו שקרא מתחלה הקטן בתורה לשם מפטיר ואח"כ נמצא שאין יודע לומר ההפטרה וכן בגדול כה"ג יכול אחר לומר ההפטרה וברכותיה דאף שתקנו שהמפטיר יקרא בתורה תחלה מפני כבוד התורה מ"מ בדיעבד אמרינן שגם בזה איכא כבוד לתורה שניכר הדבר שקראו בתורה בתחלה לשם מפטיר שהרי הפסיק בקדיש מקודם והפמ"ג כתב דאם יכול עכ"פ לומר מלה במלה כשמקרין אותו טוב יותר שהוא בעצמו שקרא בתורה לשם מפטיר יאמר אח"כ ההפטרה וברכותיה ג"כ:

(ח) אבל לכתחלה וכו' – היינו שאין קורין למפטיר מי שלא ידע אח"כ לקרות ההפטרה ג"כ. ובזמנינו שהמנהג בכמה מקומות לכתוב נביאים על קלף ובגלילה כס"ת וא"כ הקורא בנביא הוא מוציא כל הצבור כקריאת ס"ת ולכן אפילו לכתחלה מותר לקרות למפטיר אפילו מי שאינו יודע לקרות בנביא בעצמו דהוא יאמר כל הברכות והש"ץ יקרא ההפטרה כמו שקורא בס"ת [ח"א]:

(ט) כמו בס"ת – ולענין ברכה לפניה יש דעות בריש סימן ק"מ ע"ש הטעם וה"ה הכא ועיין בפמ"ג שכתב דספק ברכות להקל ועיין במה שכתבנו בסימן ק"מ בבה"ל. ועיין שם בס"א בהג"ה דאפילו במקום שהש"ץ קורא בס"ת ג"כ הדין דצריך להתחיל ממקום שהתחיל הראשון וה"ה כאן:

(י) ושנים וכו' – גם לא יהיה נקרא ההפטרה ע"י שנים דהיינו שאחד יקרא פסוק אחד והב' שותק עד שמסיים הפסוק ואח"כ קורא השני פסוק אחר כי המפטיר שקרא בתורה צריך שיקרא הוא לבד כל ההפטרה [עט"ז]:

(יא) לא יאמרו – עיין במ"א דדוקא בקול רם אבל בלחש מותר לומר שבזה לא יטריד לחבירו שלא יוכל לשמוע וגם נכון לכתחלה לעשות כן לקרות בלחש מתוך הספר עם הקורא ועיין בפמ"ג דמשמע דיראה לקרות מלה במלה עם הש"ץ כדי שיציית להקורא ועיין בבה"ל מה שכתבנו בשם שער אפרים ועיין בספר מעשה רב שכתב דהא דכתב המ"א שיראה לקרות בלחש מתוך הספר עם הקורא היינו דוקא כשהקורא קורא מתוך החומש אבל כשקורא מתוך הנביא יקרא הוא לבד וכולם יהיו שומעין וע"ש עוד שכתב דאם יקראו הכל בקול רם עם הקורא תהיה ברכת הקורא ברכה לבטלה:

(יב) אין המפטיר וכו' – היינו שאין רשאי להתחיל לומר ההפטרה עד שיגמור וכו' והטעם כדי שגם הגולל יתן לבו למה שיאמר המפטיר שחובה היא על כל אדם לשמוע פרשת ההפטרה כמו פרשה שבס"ת וברש"י שם משמע שצריך להמתין עד שיוגלל הס"ת במטפחותיה אין לסלק מעל השלחן ספר הנביאים או החומש שקורין בו המפטיר עד אחר הברכה כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר:

(יג) שניה – שבה מסיימין את הקריאה:

(יד) וע"ל סי' תכ"ח – לענין הפטרת אחרי וקדושים כשהן מחוברות ויתר דיני הפטרה:

(טו) אחר קריאת התורה – לאפוקי אחר אשרי לא יאמר שום דבר דהקדיש שאומרים לפני העמוד קודם תפלת י"ח הוא קאי על אשרי שאמר בתחלה וע"כ אין להפסיק ביניהם ויהללו שאומרים אין הפסק. ומה שנשתרבב המנהג שכשיש חולה אוחז החזן הס"ת בידו לאחר אשרי ואומר מי שבירך ומפסיק הרבה בין אשרי לקדיש שלפני העמוד שלא כדין הוא [פמ"ג]:

(טז) ובכל יום שאין אומרים וכו' – ואם חל ט"ב בשבת אע"פ שאין אומרים צ"צ אומרים א"ה כ"כ א"ר בסי' תקנ"ז והפמ"ג בסי' תקנ"ט כתב שג"כ מזכירין בו נשמות אותן שמזכירין בכל שבת אבל בשבת שמברכין בו אב או בשבת שחל בו ר"ח אב גופא א"א אב הרחמים ואין מזכירין בו נשמות:

(יז) כשמברכין החודש – ואין מזכירין בו נשמות ואפילו במקום שאומרים אב הרחמים כגון בימי הספירה אפ"ה אין מזכירין בו נשמות רק למי שנפטר באותו שבוע [מ"א] והפמ"ג כתב שכדומה שאין מזכירין אז נשמות כלל:

(יח) בימי הספירה – משום שהיו הגזרות באותו זמן ואפילו חל מילה בשבתות ההם דאיכא תרתי לטיבותא אפ"ה אומרים דהא אומרים אותו בימי חדש ניסן כשמברכין חדש אייר דאית ביה נמי תרתי לטיבותא [וה"ה אם יש מילה בניסן דאיכא ג' לטיבותא ג"כ אומרים אותו דאין חילוק בין תרתי לטיבותא ובין ג' לטיבותא] אבל כשחל ר"ח אייר בשבת אין אומרים אותו וכ"ש שאין מזכירים בו נשמות וכן בכל חודש ניסן אף בימים שלאחר הפסח דהוא תוך הספירה ג"כ אין מזכירין בו נשמות אבל אה"ר אומרים בו כיון שהוא בימי הספירה:

סעיף א' בהג"ה אחר שקראו בתורה אם קראו בס"ת ובאמצע מצאו טעות ולא היה ס"ת אחרת לגמור הקריאה י"ל דמ"מ אמרינן ההפטרה כיון דקראו בס"ת דאף דנמצא פסול מכל מקום מה שקראו מקרי קריאה דהא אם יש ספר תורה אין חוזרים וקוראים מה שקראו כבר וצ"ע לדינא:

סעיף ג'. הקוראים בתורה ולברכות המפטיר הא דהברכה שלאחריה מתחיל בברוך ולא מקרי סמוכה שלפניה ע' בלבוש בהג"ה:

שם בהג"ה ויענה אחריהם אמן משמע דבעי' תרתי שישמע ויענו אמן אף דבסי' ר"ג ס"ב מבואר דיוצא בברכה ע"י שומע כעונה אף בלא ענה אמן הכא גרע דל"ש לומר שומע כעונה דהא הוא לא קרא בתורה. ול"ש לומר דהוי כמברך רק ע"י עניית אמן דגדול העונה אמן עולה לחשבון ק' ברכות כ"כ במשבצות זהב לעיל סי' קכד ע"ש:

מג"א ס"ס ג' כיון שהפסיקו בקדיש ואם אירע כן בת"צ דא"א קדיש עיין שו"ת נ"ב ח"ב ססי' ק"י דמ"מ הכי הוא דאחר יאמר ההפטרה ולא יקרא בתורה ואם הכהן או לוי שקראו בתורה יכולים לומר הפטרה טוב יותר ע"ש:

מג"א ס"ק ז דבכל העולם יש יהודים עיין שבועות ל"ה ב':

מג"א ס"ק ח אבל בשבת שלפני ר"ח א"א אותו. בתוס"ש הגיה אנו אומרים אותו ועיין בפמ"ג בא"א [נה"ב]:

מפטירין בנביא כו'. הטעם משום דפ"א גזרו גזרה שלא לקרות בתורה ותקנו לקרות בנביאים מענינה של פ' כ"א פסוקים כמו אלו היו קוראים בתורה כ"א פסוקים ג"פ לכל א' מהז' שקראו בתור' וגם היו מברכין אנביאים ז' ברכות כמו אלו היו קורין בתורה דהא מברכין ז' ואח"כ נתבטל הגזיר' וקורין בתורה ואפ"ה תקנו שהמפטיר יקרא בנביא כ"א פסוקים ויהא קורא בתור' תחלה מפני כבוד התור' שאם לא היה קורא אלא בנביא ומברך על קריאתו יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוה על כן צריך המפטיר לקרות בתורה תחלה דידעו שגדול' התורה מהנביא מצד הקדימ' ולכך יברך המפטיר ז' ברכות כנגד ז' שקראו בתורה וכתב הטור מה שמפסיקין כשמגיע לכל דבריו אמת וצדק לא מפני שהוא סיום ברכה שהרי לא תקנו אלא ז' ואם הוא סוף ברכה ה"ל ח' אלא כדאיתא במ"ס שהיו נוהגים שם לומר דברי שבח ורצוי עכ"ל. וא"כ א"ל אמן במקום ההוא כיון שאינו סוף ברכה והרבה טועים ואומרים שם אמן ע"כ טוב יותר לנו שלא להפסיק שם למען ידעו שאין שם סוף ברכה. ולשון ומה שמפסיקין אין פי' שמפסיקין שם אלא שבמחזורי' כתוב שם הפסק וכ"ה הל' בתו' פ' ע"פ דף ק"ד ויש הפסק במחזורים כו' אבל אין להמפטיר לומ' שם דרך הפסק לדידן שא"א שם דברי שבח ורצוי כנלע"ד:

אלא צריך לחזור ולהתחיל כו'. ול"ד לש"ץ שנשתתק באמצע התפל' שמתחיל מתחלת הברכה שטעה זה דהתם כבר יצאו הצבור י"ח מאותן הברכות שקרא הא' משא"כ בהפטרה שצריך לברך לפניה ולאחריה כ"כ ריב"ש. כתוב בלבוש וז"ל וכיון שאין קריאת הפטרה אלא בצבור תמהתי על שלא ראיתי נוהגין לכתוב ההפטרות כדין ספר כמו שכותבי' המגיל' כי היה נ"ל שאין יוצאין כלל בקריא' הפטרה בחומשים הנדפסים וצ"ע. ואשתמיטתי' סוגיא דהנזקין דף ס' האי ספרא דאפטרת' אסור למקרי בשבת דלא ניתן להכתב [ופירש"י פחות מספר אחד שלם לעצמו] ולא הוא דעת לעשות לה' הפרו תורתך פירש"י שאין לכל ציבור יכולת לכתוב נביאים שלם עכ"ל. א"כ אפי' אם יהיו נכתבים אין להם דין ספר אלא משום עת לעשות כו' ה"נ בחומשים הנדפסים דהדפוס יש לו ממש דין כתיבה כמו שכתוב בי"ד סי' ער"ב ועיין עוד סי' תקנ"ט לקמן ובמגילה א"צ לו' משום עת לעשות כיון שהוא ספר בפ"ע ע"כ כותבים אותו:

בט"ז ס"ק א' בתורה דהיו מברכין כו' כצ"ל:

(במג"א תחילת הסימן) בקצת מקומות נוהגין שקורין כו' כצ"ל ומש"ל והשאר אומרים ר"ל ששאר מקומות נוהגין לומר אח"כ כו':