שולחן ערוך, אורח חיים ק״נ: בנין ב"ה ושיהיה גבוה ובו ה סעיפים: – עם 21 מפרשים

בנין ב"ה ושיהיה גבוה ובו ה סעיפים:
כופין בני העיר זה את זה לבנות ב"ה ולקנות להם תורה נביאים וכתובים (וע"ל סי' נ"ה סכ"ב אם כופין זה את זה לשכור להם מנין):

אין בונין ב"ה אלא בגבהה של עיר ומגביהין אותו עד שיהיה גבוה מכל בתי העיר שמשתמשים בהם לאפוקי בירניות [פי' בנינים העשוים לנוי תרגום שכיות החמדה בירניות שפירן ומגדלים שאין משתמשין בהם וגג שהוא משופע ואינו ראוי לתשמיש משערין עד המקום שהוא ראוי לתשמיש דהיינו שאם יש עלייה תחת הגג לא תהא גבוה יות' מב"ה: הגה ובשעת הדחק או שיש אימת מלכות שאינן רשאים לבנות ב"ה כדינו מותר להתפלל בבית אע"פ שדרין בעליה על גביו ובלבד שינהגו בעליה שעליו בנקיות כמו שיתבאר סוף סימן קנ"א [ב"י סי' קנ"ד בשם מהר"י בן חביב]:

מי שהגביה ביתו יותר מבית הכנסת יש אומרים שכופין אותו להשפילו (ואם עשה בנין גבוה יותר בקרן אחד מב"ה סגי בכך) . (הגהות מיימון פי"א מה"ת שכן היה מעשה):

הבונה כנגד חלון ב"ה אין מספיק לו בהרחקת ד' אמות לפי שהוא צריך אור גדול:

אין פותחין פתח ב"ה אלא כנגד הצד שמתפללין בו באותה העיר שאם מתפללים למערב יפתחוהו למזרח כדי שישתחוו מן הפתח נגד הארון שהוא ברוח שמתפללין נגדו: הגה ועושין בימה באמצע ב"ה שיעמוד עליה הקורא בתורה וישמעו כלם וכשמתפלל הש"ץ פניו כלפי הקודש וסדר הישיבה כך הוא הזקנים יושבים פניהם כלפי העם ושאר העם כלם יושבים שורות שורות פניהם כלפי הקודש ופני הזקנים (טור):

כופין בני העיר כו'. וכ"ש שכופין זה את זה בקהלות קטנות שילכו לב"ה להתפלל בעשרה אם אין לו אונס (מורי בב"ח) עמ"ש בזה בהריב"ש בתשו' אחרונה ועיין בח"מ סימן קס"ג:

אין בונין כו'. ונראה דוקא בעיר שכולם ישראל אבל עכשיו בגלותינו שאנו דרים בין הגוים מתי מעט וגם מתקנאים בנו אם נבנה בגובה מוטב לקיים בעצמנו למה תתראי ונשפיל בתינו ביותר לצאת לכל הדיעות ידי שמים וידי הבריות (ב"ח) . ויש לעשות הפתח לדידן במערב וכן לצפון ודרום (בהג"מ פי"א מה"ת):

בה"כ. הבאר היטב אשר לפני הביא בשם מהר"ם פדאווה דלבנין בה"כ גובין לפי נפשות ע"ש ולא ראה במהר"ם עצמו דשם פסק להיפך דלבנין בה"כ גובין לפי ממון ע"ש סי' מ"ב. במקום שיש תועלת להקהל יכולין למחות שלא יתפללו בעשרה בביתם כ"א בבית הכנסת עיין בשכנה"ג:

וכתובים. ובזמן הזה מחוייבים לקנות גם גמרות ללמוד כל מי שירצה עיין בי"ד סי' ע"ר:

העיר. ועכשיו אין נזהרין בזה כיון דבתי שררות גבוהות ליכא הכירא לבית הכנסת. כנה"ג מ"א:

מבה"כ. דוקא בנין כגון גג או עליה אבל לא כמו שעושין קצת שתוחבין עמוד ברזל בקרן א' ולא הועילו כלום בתקנתן. מ"א:

מספיק לו. היינו כשהחזיקו הקהל בחלונות עיין מ"א סי' קנ"ד. כתב רמ"א בתשובה ס"ס ל"ב חצר בה"כ שאין בו תשמיש צנוע אין יכולין למחות ליחיד שפותח שם חלונות אבל אם הקהל פותחין חלונות בה"כ לחצרו יכול הוא למחות בידם עיין מ"א (ובס' אליהו רבה השיג על מ"א בזה):

שמתפללין. נ"ל דאם היה הפתח בצד אחד וחרבה הבה"כ ורצו קצת מנהיגים לעשות הפתח כדינה אין האחרים יכולין למחות אפילו הם הרוב ואע"פ שמשנים סדר הישיבה יקוב הדין ביניהם. מ"א:

בימה. ואין עושין יותר מו' מדרגות לבימה זוהר ויקהל. אסור לישב בין הבימה להיכל שיהא אחוריו כנגד ההיכל דגנאי הוא ואיסורא נמי איכא דהעומד על הבימה כשמשתחוה לברך נראה כשמשתחוה לו. לבוש ט"ז מ"א: (כתב אמונת שמואל סימן ל"ה גבאי צרקה שסייד וכייד במעות צדקה אין לכתוב זאת נעשה בפקודת ג"צ פלוני בב"ה ואפי' כבר נכתב יכולין למוחקו אם לא שנעשה בממונו):

תוספתא כתבוהו הרי"ף ורא"ש ברפ"ק דב"ב

תוספות פ"ג דמגילה

שבת י"א

טור לדעת הרא"ש

הרא"ש שם והטור

אגודה בפ"ק דב"ב

תוספתא לפי' התו' וכתבו הרי"ף ורא"ש בפ"ק דמגיל'

ס"א כיפין כו'. תוספתא בסוף ב"מ:

ס"ב בירניות כו'. רש"י:

וגג כו'. רא"ש וטור והג"מ:

ובשעת כו'. דאין לו דין בה"כ כמו רחבה וכמ"ש בר"ס קנ"ד וכמ"ש בגמ' רפ"ד משום דהוי אקראי:

ובלבד כו'. ע"ל סי' נ"ה ס"ך וי"א כו' כ"ש למעלה:

ס"ג מי כו'. כן כתב הרא"ש בשם י"מ מש"ש אנא עבדי כו':

ואם עשה כו'. כן פי' שם בשם ר"ח שצוה להגביה בה"כ:

ס"ד הבונה כו'. עתוס' דב"ב ז' א' ד"ה א"ל כו' ונראה לר"י כו' והא דאמר כו' ר"ל דהא דתנן מכנגדן ד"א אפי' באחים דאין סברא שיאפיל עליו לגמרי אלא כאן ברחוק ד"א ההרחקה שצריך לאיספלידה ועיין מהר"ם שם וה"ה לבה"כ דצריך אור גדול. אגודה:

ס"ה אין כו'. תוספתא פ"ג דמגילה הביאה הרא"ש בפ"ג ורש"י בפ"א דברכות ותוס' רפ"ב דעירובין:

נגד הארון. תוספתא שם והביאה הרא"ש שם חזן הכנסת וכל העם פניהם כלפי הקודש וכתב הרמב"ם כשמתפלל כמ"ש בהג"ה אלמא קביעות ארון הקודש ברוח שמתפללין שם וע' רמב"ם וב"י:

ועושין כו'. סוכה נ"א ב' וע' תוס' שם ד"ה וכיון כו' והא דעונין כו' וז"ש בתוספתא שם וכשמניחין התיבה פניהם נגד העם ואחוריהם כלפי הקדש ר"ל שישיבת אחורי התיבה לצד הפתח שהבימה באמצע בה"כ ופני התיבה הוא הצד שבו קורין בתורה ואחורי היינו הצד שכנגדו שהכתב מהופך וע' כ"מ הטעם שאנו נוהגין להעמיד בסוף בה"כ ע"ש:

וכשמתפלל כו' תוספתא שם:

לבנות וכו' – עיין בברכי יוסף שכתב דיש מי שכתב דאין לבנות ביהכ"נ ע"י עו"ג ובפרט לעשות כמין כיפה לפני ההיכל לנוי בודאי ראוי ליזהר שיהיה ע"י ישראל ומ"מ לתקן הגג של ביהכ"נ ע"י עו"ג אין לחוש:

ולקנות להם תנ"ך – עיין במ"ב ופשוט דה"ה אם אין מקום לצבור ללמוד כגון שביהכ"נ הוא דחוק לזה או מסיבה אחרת שכופין זה את זה לבנות ביהמ"ד דמה תועלת יש בקנית ספרים אם אין להם מקום ללמוד דומיא מה שכתב הרא"ש בת' כלל י"ג כעין זה עי"ש ועוד שהרי כופין לבנות ביהכ"נ לתפלה כ"ש ביהמ"ד המיוחד לתורה שחיובו יותר גדול וע' בשבת דף י' רבא חזייה לרב המנונא וכו' אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה עיי"ש בפרש"י ועיין בסימן קנ"ג סעיף א' וסעיף ו':

בירניות ומגדלים – בר"ן איתא בירניות ומגדלים שעשויים לחוזק וכן בערוך פירש על קשקושי ואברורי שהם מבצרים ולפ"ז אין מקור להקל בגג שהוא משופע ואין ראוי לתשמיש מלמעלה דהגמרא לא הקיל אלא במבצר שאין שם דירה עליה כלל והוא עשוי רק לחיזוק העיר [וקצת משמע כן גם ברמב"ם בפי"א מהלכות תפלה עי"ש] ועיין במאירי שכתב ג"כ כעין מה שכתבנו:

לא תהא גבוה יותר מביהכ"נ – אין ר"ל לאסור דוקא היכא שעצם הבית לבד הגג גבוה מביהכ"נ אלא אפילו היכא שעצם הבית אינו גבוה ורק בצירוף תחתית הגג מקום שמשתמשין שם כשעומדים על העליה גבוה יותר מביהכ"נ נמי אסור דשיפועו אינו מגרע בזה כיון שעכ"פ יכול להשתמש שם דאותו מקום שבגג נחשב ככותלי עליה כן מוכח ברא"ש שם:

אין פותחין וכו' – ובמקום הדחק פשוט הוא דאינו מעכב כלל:

באותה העיר – עיין במ"ב מש"כ בשם המ"א ולא העתקתי דברי הפרישה ופמ"ג שמפקפקין בעיקר הדין אחרי דלא מצינו מי שחולק בהדיא על דברי הגהת מיימוני בשם התוספות ואדרבה מהב"י וד"מ הארוך מוכח בהדיא דס"ל לדינא כוותיה וגם במאירי במגילה פרק הקורא עומד מבואר ג"כ בהדיא כהגהת מיימוני וכן בתר"י בפ"ק דברכות כתב בהדיא בשיטת רש"י ור"י דבבבל היו פתחי בתי כנסיותיהן במערב והיו משתחוין למזרח כמו במדינותינו ע"ש וכן הח"א העתיק דבר המ"א לדינא. ודע דאעיקר דינא דתוספתא כתב במאירי דאין קפידא אלא בפתח שרוב הצבור נכנסין בו אבל שאר פתחים מותר לעשות בכל הצדדים. ודע עוד דדין השו"ע הוא רק על פתח ביהכ"נ עצמו משא"כ פתח הפרוזדור אין קפידא כלל בזה כ"כ בת' חתם סופר ופשוט:

שהוא ברוח וכו' – עיין במ"ב ולדין זה יש מקור מהתוספתא כמבואר בביאור הגר"א ע"ש וצ"ע במקומות שמפני הדוחק א"א להם בשום פנים להעמידו בכותל המזרח ומוכרחים להעמידו בצפון או בדרום לאיזה צד יתפללו הקהל אם למזרח מפני שהוא נגד ירושלים או מוטב שיתפללו כלפי הקודש דהוא הארון:

באמצע בהכ"נ – כן מבואר ברמב"ם וטור ומנהג קדום הוא ומקורו במסכת סוכה נ"א ע"ב כמו שכתב הגר"א ובעו"ה באיזה מקומות פרצו מנהג קדומים זה והתחילו לעשות הבימות סמוך לארון הקודש מפני שרצו לילך בדרכי העו"ג כמו שעושין בהיכלות שלהן [שקורין טעמפיל] ויש לקרוא עליהן וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות וכבר האריכו הפוסקים האחרונים בגנות האנשים האלה עיין בתשובת ח"ס סימן כ"ח ותשובת מחולת המחנים ותשובת אמרי אש:

@11שם סעיף ג' בהג"ה הגהות מיימוני. נ"ב צ"ע דמבואר שם דהיה גג משופע ומעיקר הדין לא היה צריך תיקון כלל דלחומרא בעלמא אמר ר"ת להגביה קרן א' מבהכנ"ס אבל היכא שהעלייה גבוה מבהכנ"ס אינו מועיל הגבהות קרן א' ע"ש. ודע דלפענ"ד יש כאן שלש שיטות. לר"ח כופין להשפיל ביתו הואיל ונבנה באיסור ולא יועיל מה שמגביה הבהכנ"ס אח"כ. ולהרא"ש בעי דוקא שיגביה הבהכנ"ס כדכתי' לרומם בית אלקינו ולא מועיל מה שמשפיל הבית שאינו עושה מעשה בגוף הבהכנ"ס. ולרש"י זה וזה לא יתכן והוי מעוות שאינו יכול לתקן דאיסור' דעבד בשעת בנין עבד וקם ליה בעונש שסופו להחרב אלא צריך שלא יבנה בתחלה גבוה מבהכנ"ס ואי עבר אינו מועיל בתיקונו להנצל מעונש הנ"ל דו"ק ותשכח:

שם במג"א ס"ק ד' בחלונות. נ"ב ושיטת ר"י בתוס' ב"ב דף ז' ע"א ד"ה אמר ליה ע"ש שמשם הוציא האגודה את דינו. וכתב בכנה"ג בהגהות לטור חו"מ סי' קנ"ד ס"ק ע"ח דאם בלא"ה אורה של בהכנ"ס רב אזי סגי בהרחקה כשארי בתים ע"ש ועיין בנוב"י מהדורא תנינא חלק או"ח סי' י"ז [מהגאון כ"ס ז"ל]:

@11שם במחבר ססעי' ד' נ"ב ומיהו בח' אמות סגי ועמ"ש בדגול מרבבה:

שם סעיף ה' בהג"ה באמצע בהכנ"ס. עיין תשובות ח"ס או"ח סי' כ"ח [שם כתב ע"ד העמדת הבימ' אחר שמביא לשון הרמב"ם ודברי הכ"מ. דמסברא נ"ל כיון שאנו מחזיקים הבימה שבת קורין פרשת הקרבנות כמו מזבח שמפני כן מסבבים הבימה בחג הסוכות במו שסבבו את המזבח ואותו המזבח שעמד בהיכל לפני ארון הקודש שהוא מזבח מקטר קטורת היה עומד באמצע הבית מכוון בין מנורה לשלחן כפירש"י בפ' תרומה וכמבואר בש"ס וברמב"ם. ויען שהבימה שלנו עומדת בפנים כמזבח הפנימי ע"כ ראוי להעמידו באמצע הבהכנ"ס לדמותו לבהמ"ק בכל האפשרי. ומסיק דאף להכ"מ אנו אין לנו לשנות ומכ"ש בבהכנ"ס ישינה אין לשנות משום קרש שזכה להנתן בצפון וכו' וסיים הכלל החדש אסור מן התורה בכל מקום ע"ש:

שם במחבר הצד שמתפללין בו. עיין ח"ס או"ח סי' כ"ג:

שם במג"א ס"ק ה' יקוב הדין. נ"ב ועיין תשובתי וכמ"ש המג"א לקמן ס"ס קנ"ד וכמ"ש רמ"א בחו"מ סי' קע"א סעיף א' וע"ש סי' קס"ב סעיף ז' בהג"ה ועיין משאת בנימין סי' ד' ומדכת' המג"א וחרבה בהכנ"ס וכו' משמע דבלא"ה היה אסור לנתוץ דבר מבהכנ"ס אפילו כדי לתקן הפתח במק"א. וכל דברי המג"א מבוארים היטב בתשובות ח"ס או"ח סי' כ"ט [ע"ד בהכנ"ס ישינה ובונים חדשה והרחיבו מקומה ומאז היו ששה מקומות על צד מזרח סמוך לארון הקודש מימין וששה משמאל ועכשיו יהיה תשעה מקומות בכל צד אה"ק ובעלי המקומות אומרים שיעמדו במקומם כמאז והנוספים יהיו הסמוכים לקרן זוית בכל פנה והמערערים טוענים דאזלינן בתר שמא דלעולם היו למקומותם שם מקומות הזויות גם יהיה מקומם סמוך לפינה אחרונה והנוספים יהיו האמצעים בין ג' הסמוכים לאה"ק ובין ג' הסמוכים לזויות שהם ב' יותר מהסמוכים לפינה אחרונה. ומסיק בסוף התשובה לדינא שאם הבהכנ"ס החדשה נבנית באותו מקום שעמדה הישינה אלא שהרחיקו מקום אהלם א"כ הקרקע מעמד הספסלים קנוי להבעלים מימים קדמונים מאן ספין מאן רקיע להוציא' ממקומם וכו', ואם היה מקום כנסיות הראשון בטל לגמרי וקנו מקום אחר ובנו עליה בהכנ"ס ומחלקי' לכל אחד מקום בהחדשה כפי אשר היה בהישינה אז היה מקום להטענה לתת להם מקום בתר שמא וכו' וגם אז היה מקום לדון אם אין שינוי בריחוק מקום הש"ץ וכדומה אבל השתא שמקומם מוזכר להם נראה לי פשוט שאין להוציאם ממקומם אך באשר שע"י שהקהל מוסיפין מקומות בכל זויות עי"ז מתעלה מקום שלהם מחוייבים הם לתת לקופה כפי השומא שמתעלה מקומם:

סעיף ד'. נ"ב עיין במג"א ס"ק ד' מ"ש דהיינו דוקא שהי' של שותפות וכו' אך עיין בחיבורי לחו"מ סי' קצ"ד בש"ע חו"מ סי' קנ"ד מ"ש לתמוה עליו בזה ומנ"ל כן ע"ש ודו"ק:

(מחבר) והרחקת ח' אמות ודאי סגי כנה"ג ח"ה סימן קנ"ד בהגהת לטור אות ע"ח:

[א] כופין וכו'. וגובין לפי ממון ולא לפי נפשות, אבל שכירות בית הכנסת גובין לפי נפשות, כן כתבו כנסת הגדולה ועולת תמיד בשם הר"מ פאדווה סימן מ"ב, ולי נראה מגוף התשובה שם דבשכירות גובין חצי לפי ממון וחצי לפי נפשות. עיר שיש בה בית הכנסת אחד ורוצין לחלוק ולבנות עוד בית הכנסת עיין בכנסת הגדולה מביא הפוסקים דאם יש חשש מחמת מיסים שיחרבו או עין המושל אין יכולין לחלק. ועיין במגן אברהם סוף סימן קנ"ד, ובתשובת הרשב"א סימן ת"ק מי שרוצה להרחיב בית הכנסת שאז ירדו מקומות הישיבה ממעלתם, ובחושן משפט סימן קס"ב סעיף ז:

[ב] ולקנות להם תורה וכו'. ועכשיו מחויבים לקנות גם ש"ס ללמוד בהם לקטנים ולגדולים (מגן אברהם), אבל בשולחן ערוך ריש סימן קס"ג כתב דלדידן הספרים מצויים בינינו לא נוהגין לכפות בקניות ספרים רק בספר תורה, ומכל מקום משום ביטול תורה יכולין בית דין לכוף לבני העיר להשאיל ספרים ללמוד בהן, עד כאן. ובסימן רצ"ב כתב רמ"א ובלבד שישלמו לו מה שיקלקלו הספרים. ראובן שיש לו ספרים למכור וחפץ שמעון אחיו לקנותן ושמעון אינו משאיל ספריו, ויש אחר משאיל מוטב שימכור לנכרי, (ספר חסידים סימן תתקכ"ז):

[ג] מי שהגביה וכו'. ובזמנינו אין דין זה אמור, שיירי כנסת הגדולה. כתב ספר חסידים סימן תתי"ט לא ישפכו מי רגלים מן החלון למקום שהולכין לבית הכנסת, כי ההולכין לבית הכנסת יטנפו במי רגלים, ועיין עוד מזה מן סימן תתט"ו שם. כתב תשובת רא"ם סימן ע"ט דאף שנעבדו עבירות גדולות בבית הכנסת כזנות וכיוצא בו מותר להתפלל ולשים בו ספר תורה, ועיין לעיל סימן כ"א. כתב שארית יוסף סימן כ"ז שכיני בית הכנסת שמביתם בא ריח רע לבית הכנסת צריכין להרחיק אף שקדם קודם שנבנית הבית הכנסת, ועיין מגן אברהם סוף סימן קנ"ד:

[ד] כנגד חלון וכו'. ובספר החסידים סימן תתי"ו הביא מעשה שמתו ילדיו בשביל זה, וגם באחד שהיה שימש מטתו סמוך לבית הכנסת. כתב בכנסת הגדולה בר"מ סימן תקנ"ד, בשמונה אמות הרחקה סגי בבית הכנסת. כתב תשובת רמ"א סימן ל"ב אין הקהל יכולין למחות למי שעושה חלונות מביתו לחצר בית הכנסת מאחר דשכיחי רבים בחצר בית הכנסת ואין בו תשמיש צנוע, אבל אם הוא מקום תשמיש צנוע אפילו לרבים לפעמים שעושין בהם דברים צנועין יכולין למחות ואם רוצים לפתוח חלונות מבית הכנסת לחצירו יכול למחות בהן, ואם אין ההיזק הרבה לראובן יש לו להכניס לפנים משורת הדין וכופין על כניסה לפנים משורת הדין, והכל לפי ההיזק ולפי הראות הדיין, ועיין חושן משפט סוף סימן ק"נ בהמחזיק בשל קהל, ובסימן קנ"ד סעיף י"ו בהג"ה ודלא כמגן אברהם עיין שם ודו"ק:

[ה] מתפלל למערב וכו'. ואנו שמתפללין כמו שכתב בסימן צ"ד אם אפשר לעשות הפתח במערב מה טוב (לבוש), ורש"ל כתב כיון דיש לנו בית לפני פתח אין עושין במערב, והפרישה כתב דלדידן אין קפידא כלל שיהיה הפתח נגד הארון כיון שאין בידינו לקיים הפסוק דהיכל ששם היה פתוח למזרח, עד כאן. אין עושין יותר מששה מדרגות לבימה (זוהר ויקהל). כתב אמונת שמואל סימן ל"ה גבאי צדקה ששכר פועלים לסייד או כייד במעות צדקה אין לכתוב בבית הכנסת זאת נעשה בפקודת פלוני גבאי, ואפילו כבר נכתב כמה שנים יכולין למחות ולמחקו דדוקא מי שעושה בעצמו או מקדיש ממונו כותבין:

ב"ה הרב בעל משאת משה בתשוב' סי' כ"א הזהיר במקום שאפשר לעשות כמין חופה לנוי לפני היכל ע"י וישראל דוקא:

אור גדול וע' ת' משפטים ישרים סי' א' בעלי אכתדרו' סביב ביה"כ רוצים לבנות שם בהרחקת ד"א וכאשר היה להם חזקה זו טרם שנשרף הבית הכנסת העלה בת' עדות ביהוסף סי' י"ג דהדין עמהם ועיין ח"מ סי' קנ"ה:

א) [סעיף א'] כופין בני העיר זה את זה וכו' ואפי' מיעוט כופין את המרובין חי"מ ריש סי' קס"ג בהגה. והיינו דוקא כשיש עשרה כמ"ש לקמן או' ד' בשם הרמב"ם וב"כ הלבוש. מש"ז או' ב' ונראה דבקהלות קטנות ב"ש דכופין זה את זה שילכו לבהכ"נ להתפלל ביו"ד אם אין לו אונס. ב"ח עט"ז. שכנה"ג בהגה"ט או' א' ועיין לעיל ססי' נ"ה ובדברינו לשם בס"ד:

ב) שם לבנות בהכ"נ. ולבנין בהכ"נ גובין לפי ממון ולא לפי נפשות אבל לשכירות בהכ"נ. גובין לפי נפשות כ"כ הכנה"ג בהגה"ט והעו"ת או' ה' בשם מהר"ם מפדווה סי' מ"ב. אבל הא"נ. או' א' כתב דנראה לו מגוף תשו' הנ"ז דבשכירות גובין חצי לפי ממון וחצי לפי נפשות יעו"ש. וכ"ב הסו"ב או' א' א"א או' א' מיהו עיין להרב עיקרי הד"ט סי' ח' או' כ"א שכתב בשם מקור חיים סי' ג' שהוכיח במישור דאקרקפתא דגברי מונחת. אלא שראוי לעשירים לוותר קצת על העניים וכן הסכימו עמו שם הרבנים יעו"ש. וכן עכשיו המנהג גם בשכירות גובין לפי הממון כדו להקל על העניים מפני שיש עניים שאינם יכולין ליתן שום דבר וגם בעלי הממון שמחים לוותר וליתן יותר בשביל העניים כדי לזכותם:

ג) והא דבנין בה"כ לפי ממון היינו דוקא במקומת שלא נהגו לקנות המקומות בבה"כ אלא כל הקודם זכה אבל במקים שקונים המקומות מחוייבים ליתן כמעט עיקר ההוצאה. שע"א סי' קמ"ה יעו"ש י"א במ"ב או' ב' ועיין פ"ת בחו"מ סי' קס"ג או' כ"ב מה שהאריך בזה יעו"ש ובענין ת"ח אם חייבין ליתן לבנין בהכ"נ כיון דפטורים ממס כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ג ס"ב ובח"מ סי' קס"ג ס"ד ונראה דדוקא ממס פטורים מפני שהוא לשמירה והת"ח א"צ שמירה כמ"ש שם הטעם ובלבוש אבל בנין בהכ"נ שאינו לשמירה כ"א צורך הגוף והנפש מחוייבין ליתן וכ"מ ממ"ש מור"ם שם בח"מ דאין היתומים צריכים ליתן לבנין בהכ"נ משמע הא ת"ח חייבין ונראה כמ"ש באו' הקודם דלבנין בהכ"נ גיבין לפי הממין יעו"ש.

ג) שם לבנות בהכ"נ עיין בתשו' נוב"י מה"ת חא"ח סי' ח"י שכתב דמותר לבנות בהכ"נ וח' צלעות וח' זויות יעו"ש והביאו שע"ת או' ו' מיהו הרב נפש חיים מע' הבית או' ט"ו הביא משם הרב ווי העמודים ז"ל דבהמ"ק היה רביע כדי להורות על האחדות וכתב עליו דמזה נראה דה"ה בהכ"נ יהיה מרובע להורות אחדות עכ"ד והביאו הפתה"ד סוף או' ב' ועי"ש. יפ"ל או' ב':

ד) שם לבנות בהכ"נ. וז"ל הרמב"ם פי"א מה"ת כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה ומקום זה נקרא בהכ"נ עכ"ל וא"כ במקום שאין יכולין לבנות בהכ"נ מפני שהם עניים או דבר אחר לפחות ישכרו להם בית כדי להתפלל בתוכו ואם גם זאת אינם יכולין לעשות לכל הפחות אחד מהם יתנדב שיכין להם מקום בביתו רק בעת זמן התפלה כדי שיכולו לבא להתפלל אצלו ויהא הוא מזכה את הרבים וזכות הרבים תלוי בו:

ה) שם לבנות בהכ"נ. וגם לתזק הבהכ"נ כשם שכופין בכל מ"ע דכשם שמ"ע לבנות בית הבתירה ולחזק בדק הבית שנאמר ועשו לי מקדש כך הוא בזה"ז לבנית ולחזק בדק בתי כנסיות ובתי מדרשות כמ"ש הרב אורחות יושר בפי"ג דקע"א ע"א יעו"ש. יפ"ל או' א':

ו) ובענין קדושת בהכ"נ אם היא מדאורייתא או מדרבנן עיין במש"ז סי' קנ"ג או' א' שכתב דקדושת בהכ"ל ובהמ"ד מדרבנן היא ולא מדאורייתא יעו"ש. ועוד עיין להרב זכר דבר ב"ד א' או' ב' שכתב דהחק"ל א"ח דף ז' צדד להוכיח שהיא מדרבנן ושכ"כ הרב מהר"י ב"ד סי' ה' בשם הר"ן לדעת הרמב"ן שלא כמ"ש הפר"מ בח"ב סי' י"ח וכתב שם הרב זכר דבר דהמבי"ט בקרית ספר בפ"א מה' בית הבחירה דין ד' דעתו נוטה דקדושתה מדאורייתא שהביא ההיא דדרשינן והשמותי את מקדשיכם לרבות בכ"נ ואמר מר דנראה שהיא דרשה גמורה יעו"ש. והב"ד שדי חמד בכללים מע' הבי"ת או מ"ג וכתב דדבר זה מפורש ברא"ם בספר היראים בעמוד י"א סי' שכ"ד דפשיטא ליה דדרשא גמורה היא מדאורייתא היא ושכ"כ ת"א כלל י"ז או' ו' ושכ"מ בש"ץ דף י"ד ע"ג ועי"ש שהביא עוד כמה פ"ו דס"ל שהיא מדאורייתא וסיים בסוף דבריו שגם בס' מעשה אברהם חא"ח סי' ל"ז כתב דבכלל עשה ועשו לי מקדש הוא בנין בהכ"נ וכו' והוסיף שם דגם צריך שיהיה הבנין לשמה לשם בהכ"נ דומיא דבניין בהמ"ק וכו' ומטעם זה אסר לבנותה ע"י עכו"ם כשאפשר ע"י ישראל משום דעכו"ם אדעתא דנפשיה עביד ושקו"ט באם ישראל עומד ע"ג ומסייע קצת אי מהני יעוש"ב ועוד עי"ש בשד"ח או' מ"ד שכתב בשם כמהפו' דבנין בהכ"נ הוא מדאורייתא וכתב שכ"מ ג"כ בזוה"ק פ' נשא דף קכ"ו ע"א שכתב ועשו לי מקדש דכל בי כנישתא דעלמא מקדש איקרי יעו"ש. וכ"כ הב"ד סי' ס"ד דיש מי שאומר שאין נכין לעשות בנין בהכ"נ ע"י עכו"ם ומ"מ לתקן הגג של בהכ"נ ברעינין ע"י גוים אין לחוש כיון שהוא חוץ לבהכ"נ אבל לעשות כמין כיפה לפני ההיכל לגוי ראוי ליזהר יעו"ש. והביאו הברכ"י או' אב"ג וכן מה שנוהגים לכתוב על הכתלים איזה מזמורים בצבעים ע"י ציורים אסור לעשות ע"י פועלים עכו"ם שו"ת שו"מ ח"ג סס"י קמ"א. ועיין שד"ח אסיפת דינים מע' בהכ"נ או' ו':

ח) שם. לבנות בהכ"נ. המעכב לבנות בהכ"נ אפי' יש בהכ"נ אחר בעיר מונע את הרבים לעשות מצוה מיקרי. הריב"ש סי' של"א ורנ"ג. הר"י הלוי סי' מ"ד. מיהו מדברי הרא"ם ח"א סי' נ"ג נראא שחולק ע"ז וסובר דאם הבית מכילה אותם אסול ליפרד זה מזה וראוי לכוף לאותם שנפרדו שילכו להתפלל בבהכ"נ. וכ"כ משפטי שמואל סי' מ"א עיר שיש בה בהכ"נ א' אינן יכולין ליחלק ולעשות בהכ"נ מחדש. כנה"ג בהגה"ט. מ"א ססי' קנ"ד. וע"ש בכנה"ג שמצדד לומר שלא אמר הריב"ש אלא כשאין גרמא בניזקין בהפרדם לב' קהלות אבל היכא דיש לחוש דנפיק מיניה חורבא שאם יבנו בהכ"נ אחר יתרבה עין המושל עליהם וירבו המסים וכו' או שאם יהיו לב' קהלות יבואו לידי מחלוקת ופירוד לבבות אינם יכולין להחלק יעו"ש. ונראה דאם ע"י בנין בהכ"נ האחר יהיה הפסד לציבור או פירוד לבבות טעמא דמסתבר הוא שאין לעשות כן וגדול השלום אבל אם הצבור בשלום ובמישור ורוצה האחד לבנות בהכ"נ כדי לקיים המצוה ויהא המקום יותר בריות לצבור אין למחות בידו. וכ"מ ממ"ש לעיל סי' קמ"ז או' ת"י. ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תע"ב שכתב דאם יש פירוד לבבות ביניהם וא"א לקרבם יותר טוב שיתפללו כל כת לעצמה יעו"ש וכ"כ בתשו' ח"ס חח"מ סי' י"ב או' ג' יעו"ש. והב"ד פ"ת בח"מ סי' קס"ב או' ו' יעו"ש:

ט) במקום שיש איזה תועלת לקהל כגון בעניני מסים וגבייה וכיוצא בזה יכולין למחות שלא יתפללו בעשרה בבתים כ"א בבהכ"נ. כנה"ג שם. עו"ת או' א' מ"א שם סו"ב או' א' מקום שהית בנוי בהמ"ד זה ע' שנה ולא היה נבנה שם אצל בהמ"ד בהכ"נ לנשים להתפלל שמה ועתה קמו הגבאים ורוצים לבנות בהכ"נ לנשים ויחידים מעכבים שלא ישנו מכמו שהיה גם מפני שיסתכלו וכו' גם איכא קלא טפי מנשים בימים נוראים והגבאים אומרים שיעשו וילונות שלא יסתכלו הרוב יכולים לעכב כיון דאיכא בהכ"נ דנשים בבהמ"ד דחדש אבל היכא דרוב מסכימים לזה כדי להרויח הצדקה אין יחידים יכולין לעכב. תשו' ברית יעקב חאו"ח סי' ח' פח"ע או' א':

י) שם. לבנות בהכ"נ. ואסור לנטוע אילנות בחצר בהב"נ ואם נטעו נכון לעקרם. שו"ת מהר"ם שיק חא"ח סי' ע"ח וסי' ע"ט יעו"ש וכ"כ הגרע"א בסי' זה יעו"ש. א"ח או' א' ועיין תו"ח ריש הסי' מ"ש בזה יעו"ש. ונראה דהיינו דוקא אם החצר כלו של בהכ"נ אבל אם החצר גדול ויש בו בתים הרבה שדרים שם בני אדם והקדישו בו בית א' או ב' לבהכ"נ אין בזה אסור ליטע בו אילנות כיון דאין החצר נקרא ע"ש בהכ"נ כ"א לכל הדיורים אשר שם. ועיין באו' שאח"ז:

יא) מנהג פשוט לנטוע גנה סמוך לבהכ"נ, מהרי"ט ח"ב חי"ד סי' ד' ואם קנו גן הסמוך לחצר בהכ"נ למען הרחיב את החצר והיה שם נטוע אילן אגוז שעושה פירות כתב בשו"ת בנין ציון סי' ט' שלא מצא איסור לנטוע אילן על פתח בהכ"נ וכיון שאין מצוה בקציצתו אסור לקצוץ אפי' ע"י עכו"ם יעו"ש. א"ח שם:

יב) שם. לבנות בהכ"נ. אם נכון לבנות בהכ"נ במקום שהיה שם מקודם רפת בקר עיין בשי"ת מהר"ם שי"ק סי' ס"ד ס"ח שהאריך בזה ומסיק דיש להחמיר לכתחילה ובדיעבד אם א"א יש להקל יעו"ש. ואם מותר לעשות בהכ"נ ממקום שהיה בו מקוה עיין בשו"ת פינות הבית סי' ז' שכתב וז"ל דנהי דמותר להתפלל שם יחיד באקרא אבל לעשות בהכ"נ קשה בעיני דהרי מבואר בסי' קנ"ג כשמוכרין באנ"נ מתנין חוץ מד' דברים וחד מנהון בית הטבילה א"כ חזינן דמאיס לעשות מבהכ"נ בית הטבילה כמו כן יראה להיפך דאסור ובפרט כפי אשר כתב אשר גם עתה רוצה שיהיה שם מקוה לטבול בו בצוננים זה לא נכון עכ"ל. א"ח שם. ונראה דאם הורסים בית הטבילה ובונים אותו מחדש לכבוד בית הכה"נ יש להקל אם א"א במקום אחר דתו ליכא בזיון כמ"ש לעיל סי' פ"ג או' ב' וסי' פ"ד או' ג' יעו"ש. אבל לעשות בו גם עתה בית הטבילה לטבול בו בצוננים ודאי אינו נכון:

יג) מקום שהיה שם קבורת עכו"ם ורוצים לבנות עליה בהכ"נ מה דינם של כהנים ליכנס לשם עיין בשו"ת פרשת מרדכי סי' ט' ע"ד שהאריך בזה והעלה דאין עצה ותחבולה לטהר מקום זה יעו"ש. א"ח שם ועיין יו"ד סי' שע"ב סעי' ב' ובדג"מ שם:

יד) שם אין לבנות בהכ"נ. ואם נגמר בנין בהכ"נ ביו"ט מותר לעשות לה חינוך ביו"ט דהא דאמרינן דאין מערבין שב"ש אינו אלא בשמחה דאית בה אכילה ושתיה כגין מילה ופה"ב וכדומה אבל בשמחה זו דלית בה אכילא ושתיה כ"א שירות וחשבחות ונדרים ונדבות לכבוד בהכ"נ שרי ואפשר דעדיף יותר לחנכם בחג ולערב שמחת החג בשמחת בהכ"נ מלאכת שלמה ד"ז ע"ג יעו"ש והב"ד היפ"ל ח"ב או' א' שד"ח אסיפת דינים מע' בהכ"נ אות מ"ה, א"ח שם:

טו) ובענין ברכת שהחיינו כשבונין בה"נ חדש מסיק המחב"ר בסי' רכ"ג שאין לברך וממה שהוכית מדברי הלק"ט ח"ב סי' קע"ט שכתב דמברכין הטוב והמטיב ולא ערער עליו משמע דהטוב יכול לברך יעו"ש אמנם הרב לב חיים ח"ב סי' מ"ג הביא בשם שו"ת שער הזקנים דאין לברך לא שהחיינו ולא הטוב והמטיב וכך מסכמת ובפרט דס"ל יעו"ש והב"ד השד"ח שם אות י"ב יעו"ש וא"כ כיון דיש פלוגתא בזה וק"ל סב"ל אין לברך לא שהחיינו ולא הטוב והמטיב על בהכ"נ חדש אלא יקח בגד חדש או פרי חדש ויברך עליו שהחיינו ויכוין לפטור הבהכ"נ ואם א"א לו בבגד חדש או בפרי חדש אז יברך שהחיינו בלא שם ומלכות ועיין בדברינו לעיל סי' כ"ב אות ב'.

טז) שם. ולקנות להם תורה וכו' כדי שיקרא בהם כל מי שירצה מן הצבור. ח"מ ריש סי' קס"ג. והביאו מ"א סק"א וכתב דדוקא בימיהם שלא ניתן לכתוב רק תורה נביאים וכתובים אבל עכשיו מחויבים גם לקנות גמרות ללמוד בהם קטנים וגדולים עכ"ד. אבל הסמ"ע שם כתב דלדידן דספרים מצוים בינינו לא נהגו לכפות בקניית ספרים כ"א בס"ת יעו"ש. והב"ד המחה"ש סק"א. א"ר או' ב' נה"ש או' א' ועיין לעיל סי' י"ד ס"ד בהגה ובדברינו לשם או' ל"ג.

טוב) ראובן שיש לו ספרים למכור וחפץ שמעון אחיו לקנותן ושמעון אינו משאיל ספריו ויש אחר משאיל מיטב שימכור לנכרי. ס"ח סי' תתקל"ב א"ר שם.

חי) [סעיף ב'] אין בונין בהכ"נ אלא בגבהה של עיר וכו' נראה שאין זה אלא בעיר שכולה ישראל אבל עכשיו שאנו דרים בעיירות בין הנכרים מתי מעט מוטב לקיים בעצמנו למה תתראו ונשפיל בתינו ביותר (ר"ל יותר מבהכ"נ ואעפ"י שבתי העכו"ם הם גבוהים מבהכ"נ) ונצא ידי שמים וידי הבריות, ב"ח, עט"ז, אבל המ"א סק"ב כתב דעכשיו אין נזהרין בזה משום דיש אימת העכו"ם דאין רשאי להגביה כ"כ וא"ת נשפיל בתינו י"ל דכיון דיש הרבה בתי נכרים בעיר שגבוהים מבהכ"נ א"כ בל"ה ליכא היכרא לבהכ"נ כנ"ל לדחוק ליישב המנהג וכ"כ בכנה"ג עכ"ד. וכ"כ הסו"ב או' ג' ח"א כלל י"ז או' ט"ז, ומ"מ עושין סי' שתוחבין עמוד ברזל בקרן אחר ואם אפשר יגביה הברזל או העמוד גבוה יותר מכל בתי העיר, א"א או' ב' ואו' ג' ועיי"ש בשבת די"א ע"א ובבכ"ש שם על דף הנז' שכתב דאם ח"ו העיר נחרבה מאותו העון שגגותיה גבוהין מבהכ"נ אין הקב"ה עתיד להחזירה יעו"ש. וע"כ צריך ליזהר הרבה בכל מה דאפשר, וכ"כ שע"ת או' ג' וב"כ בצוואת ר"י חסיד או' כ"ב דלא יעשה אדם ביתו גבוה מבה"כ והביאו היפ"ל או' ד' ומ"ש הרמב"ם פ"א מה' בית הבחירה דין י"א דמצוה מן המובחר לחזק את הבנין ולהגביהו וכו' ומשמע דה"ה לבהכ"נ היינו דוקא לעניין להגביהו יותר מן הראוי אבל אם אין מגביהו מכל בתי העיר איסורא נמי איכא כדמשמע שם בגמ' וכ"מ בהדיא בהרי"ף דדוקא צריך להגביהו ולא די אם הם שוים יעו"ש. ודלא כמ"ש היפ"ל אות ג' ע"ש הרמב"ם ז"ל דלמצוה מן המובחר מגביהין אותו יעו"ש, ועוד עיין לקמן אות כ"ו:

יט) וכתב מהר"ם שיק סי' ע"ו דהיתר זה של מ"א אינו מועיל רק בבתים שבעיר אבל אם באותו חצר שבהכ"נ עומד יש בתים גבוהים גם האידנא יש לאסור זולת שמתנים תנאי להתפלל עד זמן ידוע כמ"ש סי' קנ"ד יע"ש והביאו התו"ח או' ה' וכתב דמזה נראה דאפי' באותה שכונה אין לדור בבית גבוה מבהכ"נ דמנכר מילתא טובא יעו"ש:

ך) שם ומגביהין אותו וכו' ומיהו מותר לבנות בהמ"ד קבוע ללמוד יותר גבוה מבהכ"נ לב חיים ח"ג סי' מ' וע"ש בדברי המסדר שיצא לחלק בין בהמ"ד של יחיד לשל רבים יעו"ש. ועיין עו"ש סי' מ"א ע"ד בהכ"נ שעזרת נשים שלו גבוה מהיכל שבהכ"נ שבצדו שמצניעין בו הס"ת וכתב דיש להקל יעו"ש והב"ד א"ח או' ב':

כא) שם. מכל בתי העיר וכו' וז"ל הרב המאירי בפסקיו ריש מס' שבת כ"י. לעולם יהא אדם נזהר שלא יהיו גגות ביתו גבוהים מבהכ"נ וכו' אבל מגדלים ובירניות העשוים לחיזוק העיר או הבית ולבצור חומה והם הנקראים קשקושי ואברורי אין בזה מניעה כלל. וכן הדין כשסבת הגבהתו אינו דרך שררה אלא להרבות בדיורין ועליות. ובחבורי לפרתים ראיתי דוקא בגגות שלהם שהיו משתמשין בהם אבל בגגות שלנו אין לחוש עכ"ל. מחב"ר אות ב' זכ"ל אות ב' וכ"כ בברכ"י בשיו"ב אות ג' בשם תוספי הרא"ש כ"י דמותר לעשות בהכ"נ בכל מקום בביתו דהא דאמרו כל עיר שגגותיה וכו' היינו דוקא לדידהו דרגילי להשתמש על הגג אבל לנו שרי עכ"ל. מיהו מ"ש המאירי דאם אינו דרך שררה אלא להרבות בדיורין שרי אין כן דעת הפו' אלא כל שהוא לתשמיש אסור. ועיין לקמן או' כ"ג:

בכ) אם העיר יושבת בשפוע ההר ובהכ"נ בנוי בשפל העיר ורוב בתי ישראל סביבו מסתברא דתיסגי שבהכ"נ גבוה מכל הבתים שסביביו אף שקצת בתים בגובה ההר גבוהים. מו"ק. מחב"ר אות ג' זכ"ל שם:

כג) שם. לאפוקי בירניות וכו' ואפי' הבתים עצמם גבוהים לית לן בה כיון שאין משתמשים בהם. מש"ז אות א' מ"ב אות ו' וכן מגדלים העשוים לקשקש שתולים בהם אז זוג המקשקש לשעות או להשמיע לעיירות לאסוף העם לעת הצורך לית לן בה. הגהות יעב"ץ בגמרא. פת"ע או' ה':

כד) שם. וגג שהוא משופע וכו' אין צד להתיר לשטות בגדים על גג בהכ"נ ואתי בק"ו מהך דינא דאם אסרו להשתמש על גגין הגבוהים שאינן מבהכ"נ כ"ש בגג בהכ"נ עצמו. ועוד ראיה מב' דינים אחרים וגם דלא יבצר שע"י ששוטחים בגדים שיש בהם לחלוחית מתקלקל התקרה וגג בהכ"נ וגורם לסתור דבר מבהכ"נ ואסור. חק"ל מ"ב א"ת סי' ה' פתה"ד או' ג' רו"ח סי' קנ"ג או' ח' ועיין לקמן סי' קנ"א או' ע"ב:

כה) שם. שאם יש עלייה וכו' כלומר דמעלייה ולמעלה אינו מעכב אם גבוה מבהכ"נ כיון דאינו ראוי לתשמיש. עו"ת או' ד' מאמ"ר או' א' וכתב שם המאמ"ר דנראה מדברי הט"ז סק"א דמוחק תיבת אם אבל לדעתו נראה אתי שפיר טפי בתיבת אם וכתב דכ"ה בלבוש ובכל הדפוסים חדשים גם ישנים ובלא תיבת אם הלשון מגומגם ואפשר שאוא ט"ס בט"ז יעו"ש:

כו) [סעיף ג'] מי שהגביה ביתו וכו' מיהו מפי' רש"י משמע דוקא לכתחלה צריך למונעו שלא יגביה אבל בדיעבד אין כופין להשפילו ומפר"ח שמפרש שצריך להגביה בהכ"נ משמע נמי דס"ל דדיעבד אין כופין להשפילו. וכן עשה ר"ת מעשה שצוה להגביה קרן אחד דבהכ"נ ולא כפה אותו להשפיל ביתו וכתב ב"י שכן הלכה. מיהו בש"ע כתב דעת י"א נראה דס"ל דכיון דענשו חמיר טובא דכל עיר שגגותיה גבוהים מב"ה סופה חריבה לכך החמיר כסברת י"א דכופין להשפילו והיינו אם א"א להגביה בהכ"נ אף בקרן אחד ב"ח וכן דעת רמ"א ז"ל כאן בהגה שכתב ואם עשה בנין גבוה יותר בקרן אחד מבהכ"נ סגי בכך, וכ"כ הלבוש, עו"ת אות ה' סו"ב אות ד' וכתב המ"א סק"ג דדוקא בנין כגון גג או עלייה אבל לא כמו שעושין קצת שתוחבין עמוד ברזל בקרן אחד דלא הועילו כלום בתקנתם עכ"ד, והביאו י"א בהגב"י, וכ"ז הוא לפיס דינא או לפי מ"ש הב"ח והב"ד לעיל אות ח"י דאפי' דאנו דרים בין הנכרים ואין יכולין לבנות בהכ"נ בגבהה של עיר מ"מ נשפיל בתינו יותר מבהכ"נ אבל לפי מ"ש המ"א סק"מ והב"ד לעיל באות הנז' דעכשיו דיש הרבה בתי נכרים בעיר שגבוהים מבהכ"נ ואפי' נשפיל בתינו ליכא היכרא א"כ לא נוכל לכוף למי שהגביה ביתו להשפילו ואפי' אם לא יעשה בנין גבוה יותר בקרן אחד מבהכ"נ, וכ"כ א"ר אות ג' דבזמנינו אין דין זה אמור עכ"ד, ומיהו לכתחלה ודאי דיש ליזהר בכל מה דאפשר וכמ"ש לעיל אות ח"י:

כז) שם הגה ואם עשה בנין גבוה וכו' ודע שאין להתיר ח"ו לעשות מגדלים על בהכ"נ כדי שעי"כ ירומם בהכ"נ כי ידוע שדבר זה נאסר במנין מגדולי זקני המדינה ועיין ביהודה יעלה סי' ט"ל דהוא אסור מה"ת משום ובחקותיהם ל"ת, תו"ח אות ו':

כח) [סעיף ד'] הבונה כנגד חלון בהכ"נ וכו' היינו כשהחזיקו הקהל בחלונות עיין בח"מ סי' קנ"ד סעי' ל"ב, מ"א סק"ד, והיינו כשזכו בחלונות מן ההפקר. דהיינו שפתחו החלונות למקום שהיה אז הפקר ואח"ז זכה אחד באותו מקום שהופקר, מחה"ש סק"ד. ועיין בח"מ סי' הנז':

כט) שם הבינה כנגד חלון בהכ"נ וכו' כתב הרמ"א בתשו' סי' ל"ב וז"ל חצר בהכ"נ שהוא מקום כניסה לרבים כמבוי מפולש או שאין בו שום תשמיש צנוע אלא היא כמו חורבה או גג אין יכולין למחות ליחיד שפותח שם חלונותיו אבל אם הקהל פותחין חלונות בהכ"כ לחצירו יכול הוא למחות בידם ואם חצר מקום תשמיש אפי' לרבים שעושין בהם לפעמים דברים צנועים יכולים למחות שלא יפתח היחיד חלונותיו לשם דלא גרע ממבוי שאינו מפולש, וסיים ומ"מ שאם אין ההיזק הרבה לאותו יחיד בפתיחת חלונות וכו' לא הו"ל להעמיד עצמי כ"ל מדה"ד רק הו"ל לכנס לפנים משורת הדין ליתן כבוד לאלהיו ולהדר בית אלהינו, ומי שלא חס על כבוד קינו וכו' וכופין על כניסה לפנים משה"ד כמ"ש המרדכי פ' המפקיד ואף כי יש פו' חולקים ומ"מ ז"א אלא לפי רוב ההיזק ולפי ראות עיני הדיין עכ"ל והב"ד המ"א והמח"ש סק"ד. ועל מ"ש שם הרמ"א דאם הוא כמו חורבה וכו' דאין יכולין למחות ליחיד שפותח שם חלונותיו כתב עליו המ"א שם דמיירי שהחצר הוא מהלך לרבים וא"א לבנותו דאל"כ יש לחוש שיטעון אח"כ חזקה בחלונות כמ"ש בח"מ סי' קנ"ד סעי' ט"ז וימחה לבנות עכ"ד. ואע"ג דהמחזיק בשל רבים אין לו חזקה כמ"ש בח"מ סי' קמ"ט סעי' ל"א מ"מ כוונת מ"א לומר כדי שלא יצטרך ליכנס עמו אח"כ בדינא ודיינא. וכ"כ המחה"ש והא"א סק"ד. ובזה מיושב קושיית הא"ר או ד' על דברי המ"א הנז' וחלונות בהכ"נ האידנא שגבוהים הרבה אפ"ה אין פותחין לרשות יחיד דתעלה בסולם עח"מ קנ"ד ס"ו ואין לחלק בין בהכנ"ס לשאר. א"א שם:

ל) שם. אין מספיק לו ד"א וכו' אבל הרחקת ח' אמות ודאי סגי. כנה"ג בח"מ סי' קנ"ד בהגה"ט או' ע"ח, א"ר או' ד' א"א או' ד' דגמ"ר, וכנגד חלון של עזרת בהכ"נ או עזרת נשים אפשר דסגי בהרחקת ד"א א"א שם, וכן הסכים מ"ב או' ט' יעו"ש. ועיין לקמן או' ל"ב ול"ג,

לא) שם, כנגד חלון בהכ"נ וכו' עיין בשו"ת קול יהודה סי' ה' בענין בהכ"נ שיש בכל צד ד' חלונות והתחילו לבנית עזרת נשים לצד מערב נגד הד' חלונות והעלה דאין לעשות כן לבנות נגד חלונות בהכ"נ ואף אם כבר עשו יהרסו אותו יעו"ש, א"ח או' ד':

לב) שם, כנגד חלון בהכ"נ וכו' עיין בשו"ת ניב"י מ"ת חא"ח סי' ט"ז באחד שקנה בית וחצר מנכרי וחלונות בהכ"נ פתוחין לאותו חצר ורוצה לבנות סמוך לבהכ"נ לריך להרחיק עכ"פ יותר מד' ולא יותר על ח' וההבדל שבין ד' לח' יכריעו חכמי העיר לפי ראות עיניהם כמה הצורך לבהכ"נ, ובענין החזקה שהחזיקו הקהל נשא ונתן בזה לפי הענין והעלה דהרוצה לבנות הוא נקרא מוציא כמ"ש הסמ"ע לכן הדין עם הקהל יעו"ש. והביאו שע"ת או' ה'.

לג) בית שהחזיקו זמן רב להתפלל בו ובתוך הזמן קנה ראובן כל אותו חצר ואחר רבות בשנים רצה ראובן לבנות כנגד חלונות בהכ"נ ויצא לטעון דהאי בי כנישתא מקנה קנינו, והק"ק טוענים שכבר החזיקו כמה שנים והיה קידש. הדין עם ראובן עד שיביאו היחידים ראיה שכבר הוקדש הבית לבהכ"נ, ואם סתימת התלונות הוא במקום שיש להם אור רב ממקום אחר די בד"א ואם לאו ירחיק ח' אמות, ודין זה אף אם הוברר שבהכ"נ הוא לק"ק, הרב מהר"י זיין בשו"ת שערי ישועה כ"י א"ת שער ג' סי' ה' והסכים עמו הרב מהר"ש נאוואוי, ברכ"י סי' קנ"ג או' ו' זכ"ל או' ב' שע"ת שם:

לד) מעשה באדם אחד שהיה ביתו סמוך לבהכ"נ והיו מתים הילדים שלו וא"ל חכם א' לפי שביתך למעלה מחלון בהכ"נ ומזיק לאורה שלא יוכל להכנס בו, ועוד אתה משמש מטתך סמוך לבהכ"נ ונתקיימו בניו מאותה שעה ואילך, ס"ח סי' תתי"ג, א"ר או' ד' ועיין לקמן סי' קנ"א או' ע"ה:

לה) חלון שהילך כנגד ר"ה ובני אדם עוברים לפניו לבה"כ אותם שישנים באותו החדר או שום אדם לא ישפכו מי רגלים מן החלון לפי שבהשכמה הולכים לביה"כ וההולכים בחושך לא יוכלו להזהר שלא יהיו מטונפים במי רגלים כשהולכים לביהכ"נ וכתיב שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים. ס"ח סי' תתטז"ז א"ר או' ג' מ"ב או' ט':

לו) שכיני בהכ"נ שמביתם בא ריח רע לבהכ"נ צריכים להרחיק אף שקדם קודם שנבנית בהכ"נ שארית יוסף סי' כ"ח, וכנה"ג סי' קנ"א בהגה"ט עו"ת שם או' ב' א"ר בזה הסי' או' ג' י"א מ"ב סקנ"א בהגה"ט או' א' מ"ב שם. ועיין מ"א ססי' קנ"ד. אבל אם אין מגיע ריח רע ודאי דא"צ להרחיק. שב יעקב חא"ח סי' י"ג, י"א שם:

לז) [סעיף ה'] אין פותחין פתח בהכ"נ וכו' ואם היה הפתח בצד אחד וחרבה הבה"כ ורצו קצת מנהיגים לעשות בהכ"נ כדינה אין האחרים יכולין למחות אפי' הם הרוב. ואעפ"י שמשנים סדר הישיבה יקוב הדין את ההר מ"א סק"ה. י"א בהגה"ט ח"א כלל י"ז או' ח"י ועיין בדברינו לעיל סי' צ' או' קכ"ז שכתבנו דבכל בהכ"נ צריך שיעשו לו עזרה לפני בהכ"נ כדי שיכנס אדם לפנים משני דלתות דוגמת האולם יעו"ש ובמקום שמתפללים למערב ופתח בהכ"נ למזרח אם אפשר בלא דוחק יעשו פתח העזרה בצפון ובמקום שמתפללים למזרח ופתח בהכ"ג במערב יעשו פתח העזרה בדרום בכדי שאם יכנסו לבהכ"נ יפנו לימין ח"ס חא"ח סי' כ"ז יעו"ש פת"ע או' י"ב:

לח) שם אלא כנגד הצד שמתפללים וכו' ובונין בה היכל שמניחין בו ס"ת ובונין היכל זה ברוח שמתפללין כנגדו באותה העיר. כדי שיהיו פניהם אל מול ההיכל כשיעמדו בתפלה הרמב"ם פי"א מה"ת דין י"א, טור. לביש. ועיין בדברינו לעיל סי' צ"ד או' ח':

טל) שם אלא כנגד הצד שמתפללים וכו' ובני אשכנז שמתפללים למזרח כמ"ש לעיל סי' צ"ד סעי' ב' בהגהה אין עושין הפתח במזרח ששם הארון אלא יעשה בצד אחר ואם אפשר לעשותו במערב מה יופיו ומה טובו. לבוש. והא שכתב הלבוש דיכול לעשותו בצד אחר וכ"כ העט"ז בשם הגמ"י משום דהדרים בערי אשכנז כולם הם מפוזרים כנגד מערבית צפונית של א"י ואינם מכוונים במערבה של א"י ממש כמ"ש לעיל סי' צ"ד או' יו"ד בשם הלבוש יעו"ש:

מ) שם נגד ארון הקודש וכו' רבי יעקב ברבי יקר היה מכבד בזקנו לפני אדון הקודש ס"ת סי' קכ"ח ושמעתי שכך הוא מנהג החה"ש חסיד ועניו כמהר"ר אליעזר ן' שושין בכל יום ששי אחר חצות לכבד בזקני לפני אה"ק כנה"ג בהגה"ט ועיין לקמן סי' קנ"א או' נ"א:

מא) שם הגה ועושין בימה באמצע וכו' וז"ל הזוה"ק פ' ויקהל דף ר"ו ע"א. בעי לסדרא ולתקנא תקינא בחד כרסייא דאיקרי תיבה. וההוא כרסייא דלהוי בשית דרגין לסלקא בהו ולא יתיר דכתיב ושש מעלות לכסא. ודרגא חד לעילא לשואה עליה ס"ת ולאחזאה ליה לכולא כד סליק ס"ת לתמן עכ"ל מ"א סק"ו א"ר או' ה' ועיין מחב"ר בק"א שכתב דהיום אין נזהרין שתהיה בשית דרגין אבל בס' אמרי אש סי' ז' כתב שיש ליזהר שיהיה שית דרגין ואין לשנות מאומה אשר הנחילנו אבותינו הקדושים צורת בהכ"נ ותכונותיו והביאו התו"ח או' ח' מיהו לפו"ד אין זה מעכב דאפי' אין בה ז' מדרגות דין תיבה יש לה לענין הקפות ולכל דבר. בן א"ח פ' ויקרא או' י"ד:

מב) שם ועושין בימה באמצע וכו' אמר כמהר"ר אברהם אבזרדאל ז"ל שראה במדרש הזהר שאין להתפלל בצבור אלא בתיבה קו' ישן נושן כ"י מחידושי דינים מרבני עה"ק ירושת"ו הקדמונים משנת הרס"ט. מחב"ר או' ד' זכ"ל או' ב':

מג) בהכ"נ שהיה בו הדוכן באמצע בהכ"נ ונחרב הבהכ"נ וחזרו לבנותו יכולין לעשותו בצד אחר זר"א סי' כ"ו מחב"ר או' ה' זכ"ל שם עיקרי הד"ט סי' ח' או' ז' וכתב שם הד"ט אך מקום ההיכל מקפידים שלא לשנות יעו"ש. ועיין כ"מ פי"א מה"ת דין ג' אמנם עיין בשד"ח אסיפת דינים מע' בהכ"נ או' י"ג שהביא כמה רבנים אשר מחמירים הרבה שיהיה דוקא הבימה באמצע בהכ"נ וגם אין להתפלל בבהכ"נ אשר אין הבימה באמצע ויש אשר הטילו חרם על הנכנס להתפלל בבהכ"נ אשר אין לה בימה באמצע ר"ל יעו"ש ועיין לקמן סי' קנ"ב או' ו':

מד) גבאי צדקה ששכר פועלים לסייד או לכייר במעות צדקה אין לכתוב בבהכ"כ זאת נעשה בפקודת פלוני גבאי ואפי' כבר נכתב כמה שנים יכולין למחות ולמחקו דדוקא מי שעושה בעצמו או מקדיש ממונו כותבין אמונת שמואל סי' ל"ה. א"ר או' ה':

מה) שם שיעמוד עליה הקורא בתורה וכו' והרמב"ם פי"א מה"ת דין ג' כתב כדי שיעלה עליה הקורה בתורה או מי אשר אומר לעם דברי כבושין כדי שישמעו כולם ע"כ והרמ"א שהשמיט את זה משום שמנהגם שהדורש עומד סמוך לאה"ק כמ"ש התו"ח או' יו"ד ומשמע מזה דאין לעמוד על התיבה להתפלל כ"א דוקא הקורה בתורה או האומר לעם דברי כבושין וזהו אם אין בה ד"א על ד"א אבל אם יש בה ד"א על ד"א מותר להתפלל על גבה כמ"ש לעיל סי' צ' סעי' ב' יעו"ש ועיין בדברינו לעיל סי' קמ"ו או' כ"ד:

מו) שם בהגה וסדר הישיבה וכו' כתב הלבוש. דעכשיו אין ענין לסדר זה כי קונין המקומות ומ"מ יזהרו שלא עשו שום מקום לישב עליו בין הבימה ובין ההיכל באופן שיהיה פני היושב נגד הבימה ואחוריו להיכל דגנאי הוא ועוד שלא יפסיק בין המברך על הס"ת ובין היכל דנראה כמשתחוה לו המברך עכ"ל. ט"ז סק"ב מ"א סק"ו ח"א כלל י"ז או' י"ט. שם הח"א משמע אבל אם סדר הישיבה ופניהם למזרח (ר"ל נגד ההיכל) שרי וכן נוהגים ולא חיישינן לטעם שהמברך בס"ת ומשתחוה נראה כמשתחוה לאדם שעומד שם שאין כוונתינו בהשתחואה זו רק לכבוד התורה עכ"ד והמש"ז או' ב' כתב כיון שאחריו לבימה אין נראה כמשתחוה לו יעו"ש:

מז) שם וסדר הישיבה וכו' נוהגים לעשות היכר בבהכ"נ מקום לאבלים ולחתנים כדי שכל הנכנס יכ"ר ויגמול חסד זכר למקדש ומה גם שבהכ"נ נקרא מקדש מעט, מעיל צדקה או' תשנ"א דמ"ח ע"ג, יפ"ל או' ו':

מח) שם, וסדר הישבה וכו' מ"ש הרא"ש בכלל ה' סי' ג' על מקומות של בית הכ"נ וז"ל אטו אדם גדול שישב בראש והוליד בן פריץ ישנה את מקומו וישב גדול במקומו לא יעשה כן אלא בנחלתו ידבק ומקומו אל ינח וישב בראש אע"פ שאינו ממלא מקימו ע"כ. כן מ"ש הרב מהר"י בי רב סי' מ"ח דבמקום שיש חסרון כיס אין חייב בכבוד הזקן וילך ויחזיק בנחלת אבותיו ויקיים תחת אבותיך יהיו בניך ע"כ, לא אמרו אלא במקומות שמוכרים המקומות של בהכ"נ אבל כשאין המקומות קנויים כירושלים עה"ק מושיבין זקן במקומו והוא ישב במקום הראוי לו אפי' החזיק אביו אין זו חזקה בבהכ"נ של רבים. אבל בבה"נ של יחיד מהני חזקה שיש עמה טענה, את"ד הרבנים הרדב"ז בח"ב סי' תרכ"ח וכנה"ג ח"מ סי' קמ"ט, ה"ד הרב מעשה אברהם בחא"ח סי' ט"ל וכן דן בנידונו שבעירו אין מוכרים המקומות דאין להבן דין נחלה במקומו של אביו אפ שהוא קצת ממלא מקום אביו שד"ח אסיפת דינים מע' בהכ"נ או' מ"ז. א"ת אות ח' ועיין בתשו' ח"ס סי' כ"ח:

מט) מי שנתן חדר בביתו לבהכ"נ וישבו כל א' וא' במקומו שייחד להם בתחלה ולאחר מיתתו קם בנו תחתיו והניח לכל אחד ואחד לישב במקומו ולאחר ימים נתעורר הבן להעתיקם ממקומם אינו רשאי שכבר החזיקו הקהל במקומותם למושבותם. אור עולם סי' ג' עיקרי הד"ט סי' ח' או' ך'.

מג"א סק"ד חזקה בחלונות. יש מקום לתרץ ע"פ מ"ש רמ"א בח"מ ססי' קמ"ט דאין מחזיקין בשל קהל וע"ש ואין להאריך ודו"ק:

וכתובים. שיקרא בהן כל מי שירצה מן הצבור (ח"מ ר"ס קס"ג) ונ"ל דדוקא בימיהם שלא ניתן לכתוב רק תורה נביאים וכתובים אבל עכשיו מחויבים גם לקנות גמרות ללמד בהם לקטנים וגדולים ועבי"ד ס"ס ע"ר:

אין בונין. צ"ע דעכשיו אין נזהרין בזה ונ"ל דכיון דיש אימת העכו"ם אין רשאי להגביה כ"כ וא"ת נשפיל בתינו וי"ל דכיון דיש הרבה בתי עכו"ם בעיר שגבוהים מבה"כ אם כן בלא"ה ליכא היכרא לבה"כ כנ"ל לדחוק ליישב המנהג וכ"כ בכ"ה:

בנין גבוה. פי' דוקא בנין כגון גג או עליי' אבל לא כמו שעושין קצת שתוחבין עמוד ברזל בקרן א' ולא הועילו כלום בתקנתן:

אין מספיק. היינו כשהחזיקו הקהל בחלונות עבח"מ סי' קנ"ד סכ"ב: כתב רמ"א בתשו' סי' ל"ב וז"ל חצר בה"כ שהוא מקום כניס' לרבים כמבוי מפולש או שאין בו שום תשמיש צנוע אלא הוא כמו חרבה או גג אין יכולים למחות ליחיד שפותח שם חלונות אבל אם הקהל פותחין חלונות בה"כ לחצירו יכול הוא למחות בידם ואם חצר מקום תשמיש אפילו לרבים שעושין בהן לפעמים דברים צנועים יכולים למחות שלא יפתח היחיד חלונותיו לשם דלא גרע ממבוי שאינו מפולש עכ"ל עבח"מ סי' קנ"ד ונ"ל דמיירי שהחצר הוא מהלך לרבי' וא"א לבנותו דאל"כ יש לחוש שיטעון אח"כ חזקה בחלונות כמ"ש בח"מ סי' קנ"ד סי"ו וימחה לבנות:

אין פותחין. נ"ל דאם היה הפתח בצד א' וחרבה הבה"כ ורצו קצת מנהיגים לעשות הפתח כדינה אין האחרים יכולין למחות אפי' הם הרוב ואף ע"פ שמשנים סדר הישיבה יקוב הדין ביניהם:

ועושין בימה. ואין עושין יותר מו' מדרגות לבימה [זוהר ויקהל ע' שס"ט], אסור לישב בין הבימה ובין ההיכל שיהא אחוריו לנגד ההיכל דגנאי הוא ואיסורא נמי איכא דהעומד על הבימה כשמשתחוה לברך נראה כמשתחוה לו (לבוש) עמ"ש סי' קל"ט ס"ד:

(א) כופין וכו' – ז"ל הרמב"ם הלכות תפלה פי"א כ"מ שיש בו י' מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה ומקום זה נקרא ביהכ"נ. ואפילו המיעוט יכולין לכוף את המרובים [רמ"א חו"מ סי' קס"ג ס"א]:

(ב) לבנות – ואם אין בכחם לבנות מחויבין עכ"פ לשכור מקום מיוחד לתפלה. וכתבו הפוסקים דבבנין ביהכ"נ גובין לפי ממון לחודא ובשכירות ביהכ"נ גובין חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות. כתב מ"א ס"ס קנ"ד בשם הריב"ש [והובא בחו"מ ס"ס קס"ב ברמ"א] המעכב לבנות ביהכ"נ אפילו יש ביהכ"נ אחרת בעיר מונע הוא רבים מלעשות מצוה ומסיק שם דאם הביהכ"נ מכילה אותם אז אדרבה אסורים להפרד ועיין בת' רדב"ז ח"ג סי' תע"ב שהאריך בדינים אלו ובסוף דבריו כתב וכ"ז בזמן שכולם לב אחד הוא שקילוסן עולה יפה אבל אם חלק לבם יותר טוב הוא שיתפללו כל כת בפני עצמה וכו' ולא תטעה בדברי לומר שאני סובר שהחלוקה טובה ח"ו דהא קרא כתיב חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו וגו' אלא צריך להשתדל שיהיו לב אחד לאביהם שבשמים ואם א"א אלא שתמיד הם מתקוטטי' והם במחלוקת דחה הרע במיעוטו עכ"ל שם בתשובה ועי' בפ"ת חו"מ סי' קס"ב מה שהאריך בענינים אלה:

(ג) וכתובים – כדי שיקרא בהם כל מי שירצה מן הצבור (ח"מ ר"ס קס"ג) ודוקא בימיהם שלא ניתן לכתוב רק תורה נביאים וכתובים אבל עכשיו מחויבים גם לקנות ספרי תלמוד ופירושיהם ללמד בהם לקטנים ולגדולים (מ"א) ובמקומות שהספרים מצויים אין כופין לקנות ספרים רק ס"ת דהרי יכולים לשאול אצל אנשי העיר:

(ד) בגבהה של עיר – שנאמר בראש הומיות תקרא:

(ה) גבוה מכל בתי העיר – שנאמר לרומם את בית אלהינו. ויש מקומות שאין נזהרין בזה וכתבו האחרונים שהטעם דכיון דיש שם הרבה בתי עו"ג שגבוהים מביהכ"נ א"כ בלא"ה ליכא הכירא לביהכ"נ ומ"מ ראוי לכתחלה ליזהר בזה בכל מה דאפשר כי בגמרא החמירו מאד ע"ז עי"ש וכן כתב בש"ת:

(ו) העשויים לנוי – ר"ל לנוי בעלמא ואין משתמשין בתוכן כלל לכן אפילו הבתים עצמן גבוהין לית לן בה:

(ז) על גביו – ר"ל וא"כ הביהכ"נ נמוך ממקום דירתו אפ"ה שרי:

(ח) בקרן אחד מביהכ"נ – ר"ל שהגביה רק זוית אחד מכותלי ביהכ"נ. ודוקא שהגביהו ע"י בנין כגון בגג או עליה אבל לא כמו שעושין קצת שתוחבין עמוד ברזל בקרן אחת ולא הועילו כלום בתקנתן:

(ט) אין מספיק לו – ר"ל דאלו בנה כותל ברשותו נגד חלונו של חבירו דינא הוא דצריך להרחיק ד"א כדי שלא יאפיל את חלונו ודי אבל בביהכ"נ דצריך אור גדול מהני החזקת חלונות שיש להם מכבר שיהיה צריך להרחיק יותר ולא נתבאר כמה יותר ועכ"פ בשמונה אמות ודאי סגי ועיין בש"ת בשם הנו"ב. ועיין בפמ"ג שמסתפק לענין עזרה ועזרת נשים אם גם שם לא סגי בד"א ולדעתי נראה דהבו דלא לוסיף עלה דבלא"ה גם עיקר דינא דהמחבר אינו ברור עיין בחידושי רע"א. כתב רמ"א בתשובה ס"ס ל"ב חצר ביהכ"נ שאין בו תשמיש צנוע לרבים אין יכולין למחות ליחיד שפותח שם חלונותיו [דכפותח חלונו נגד רה"ר דמיא] אבל אם הקהל פותחין חלונות ביהכ"נ לחצירו יכול הוא למחות בידם עכ"ד ודין זה מיירי שהיחיד פותח חלונותיו למקום שהוא מהלך לרבים וא"א להם לבנות במקום הזה בשום פעם דאל"ה יכולין למחות דשמא ירצו הקהל לבנות במקום הזה והוא יטעון שיש לו חזקה בחלונותיו וימחה מלבנות ואע"ג דפסק רמ"א בח"מ סוף סימן קמ"ט דאין מועיל חזקה בשל קהל מ"מ יכולין לומר דלא ניחא להו למיקם בהדיה בדינא ודיינא. כתב בס"ח סימן תתט"ז חלון שהולך כנגד ר"ה ובני אדם עוברים דרך שם לביהכ"נ לא ישפכו מי רגלים מן החלון לפי שיש שהולכין בהשכמה לביהכ"נ וכשהולכין בחושך לא יוכלו להזהר שלא יתטנפו במי רגלים וכתיב שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים עכ"ל ובלא"ה יש ליזהר שלא לשפוך שופכין במקום מהלך בני אדם שלא יחליקו בם דהוא כמו בור בר"ה. כתב בספר שארית יוסף שכני ביהכ"נ שיש להם בית הכסא שמגיע ממנו ריח רע לביהכ"נ צריכין להרחיקו ואפילו אם קדם הבית הכסא לבנין ביהכ"נ אפ"ה צריכין לסלקו דשאני הזיקא דרבים מהזיקא דיחיד אלא שצריכין לתת לו דמיה ודמיא להא דמבואר בח"מ סימן קנ"ה סכ"ב ע"ש ועיין מה שכתב המ"א בסוף סימן קנ"ד בזה:

(י) באותה העיר – ולפיכך במדינות אלו שאנו מתפללים ומשתחוים נגד מזרח (דהיינו מפני שאנו יושבין בצד מערבו של א"י) צריך לעשות פתח הביהכ"נ במערב כדי שישתחוה מן הפתח נגד ארון הקודש. כתב המ"א דאם היה הפתח בצד אחר וחרב הביהכ"נ ורצו קצת מנהיגים לעשות הפתח כדינו אין האחרים יכולים למחות אפילו הם הרוב ואע"פ שמשנים סדר הישיבה יקוב הדין ביניהם ועיין בבה"ל:

(יא) נגד הארון שהוא ברוח וכו' – והטעם שצריך לקבוע הארון שם מבואר ברמב"ם וטור וז"ל ובונין היכל זה ברוח שמתפללין כנגדו באותה העיר כדי שיהיו פניהם אל מול ההיכל כשיעמדו לתפלה:

(יב) ועושין בימה וכו' – ואין עושין יותר משש מדרגות לבימה [מ"א בשם הזוהר]:

(יג) וכשמתפלל הש"ץ וכו' – הרמ"א קיצר כאן וז"ל הטור ובעת שש"ץ עומד בתפלה יורד לארץ לפני התיבה ופניו כלפי הקודש כשאר העם:

(יד) וסדר הישיבה וכו' – ועכשיו אין ענין לסדר זה כי קונין המקומות מ"מ יזהרו שלא יעשו שום מקום לישב עליו בין הבימה ובין ההיכל באופן שיהיה פני היושב נגד הבימה ואחוריו להיכל דגנאי הוא ואיסורא נמי איכא דהעומד על הבימה לברך ומשתחוה נראה כמשתחוה לו אם לא שיעשו המקום מן הצדדין. וכתב הפמ"ג דעכשיו שעושין מקומות אצל הבימה שקורין אלמימר"א ופני היושב להיכל ואחוריו לבימה אף שאחוריו לס"ת מ"מ רשות אחרת היא הבימה:

סעיף א' כופין בני. כ' הרמב"ם ספ"ו מהל' ע"ז הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה בין אילן סרק ובין אילן מאכל וכו' הרי זה לוקה וכו' וכ' הר"ד ערמאה בפירוש להרמב"ם דאפי' אצל ביהכנ"ס אסור מדרבנן:

סעיף ד' הבונה כנגד חלון בהכנ"ס בתשו' ת"ח למהרח"ש ח"א סי' י"א האריך בזה והעלה דדעת יחידאה היא. וע' בתשו' מהר"א ששון סי' קצ"ב ובתשו' נ"ב ח"ב סי' ט"ז כ' דאין לדחות לדברי אגודה אבל עכ"פ די בהרחבת ח' אמות ע"פ כנה"ג ח"מ סי' קנ"ד בטור אות ע"א:

בה"כ עבה"ט. ועיין בריב"ש שמי שמונע קביעות מקום שהתפלל בעשרה בר נדוי הוא שמונע הרבים מלעשות מצוה והובא בקצרה בח"מ ונראה דאפי' יש בה"כ הדין כן אם לא שהקהל גוזרים כן מצד תועלת המגיע לצבור. ועיין באשל אברהם ס"ק א' מ"ש חופה ט"ס וצ"ל כיפה ע"ש:

העיר עבה"ט. ועיין בבכ"ש בשבת דאם ח"ו העיר נחרבת מאותה עון אין הקב"ה עתיד להחזירה ע"כ לכן הרבה צריך ליזהר בכל מה דאפשר:

מפסיק עבה"ט. ועיין בשו"ת נ"ב מ"ת סימן נ"ז באחד שקנה בית וחצר מנכרי וחלונות בה"כ פתוחים לאותו חצר ורוצה לבנות סמוך לבה"כ צריך להרחיק עכ"פ יותר מד' ולא יותר מח' וההבדל שבין ד' לחי"ת יכריעו חכמי העיר לפי ראות עיניהם כמה הצורך לבה"כ ובענין החזק' שהחזיקו הקהל נשא ונתן בזה לפי הענין והעלה דהרוצה לבנות הוא נקרא מוצי' כמ"ש הסמ"ע ולכן הדין עם הקהל. ועיין בבר"י כ"כ בשם מהר"י זיין. וכתב שם שזה בהוברר שכבר הוקדש לבה"כ אבל בבית שבחצר שהחזיקו להתפלל ובתוך הזמן קנה ראובן כל אותו חצר ואחר הרבה שנים רוצים לבנות בית הכנסת נגד החלונות וטוען שהוא קנינו והם טוענים שהחזיקו בו והיה קודש הדין עם ראובן עד שיביאו היחידים ראיה שהוקדש לביה"כ ע"ש ונראה טעמו משום חזקה שאין עמה טענה ולי צ"ע בזה. ועיין בשו"ת נ"ב ובחות יאיר סימן נ"ט:

שמתפללים. עבה"ט. ועיין בנ"ב מ"ת סי' י"ח שאין מוזכר בשום מקום תמונת בה"כ. ומן הדין רשאים לעשות שמונה צלעות אף בענין אחר אם הטעם לפי שעל תמונה זו המקום מרווח להם יותר אבל אם בשביל שרוצים להדמות לבתים או להיכלי שרים קורא אני עליהם וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות ולכן אין לשנות דבר ממנהגי ישנים ע"ש:

דהיינו שיש עלייה תחת הגג כצ"ל:

וסדר הישיבה כו'. כתוב בלבוש עכשיו אין ענין לסדר זה כי קונין המקומות מ"מ יזהרו שלא יעשו שום מקום לישב עליו בין הבימה ובין ההיכל באופן שיהיה פני היושב נגד הבימה ואחוריו להיכל דגנאי הוא ועוד שלא יפסיק בין המברך על הס"ת ובין היכל דנראה כמשתחוה לו המברך עכ"ל: